לברך או לא זו הלכה.

ההלל בכל יום. ואלו פרקי תהילים כך שאין בעיה לומר.

מה המקור שלך?

כדאי לבדוק..

לומר הלל זה משהו אחד לומר בברכה זה כבר אחרת

אם לומר זה השקפה אם לברך ואיפה בתפילה לומר - הלכה

יש בגמרא בהמשך אאל"ט את הסיפור על ההוא שכל רגע בא לקיסר ואמר לו יום טוב. סתם לומר ללא סיבה מיוחדת - זה זילזול. אבל כשיש משהו מיוחד - מי דיבר על זה? 

כתוב בגמרא פסחים פרק עשירי נראה לי דף קי"ז

אם מישהו אומר שיערב לו

מי לא אז לא

אבל שרשורים כאלו מעולם לא שכנעו אף צד

20150423222750.doc

הדגשתי בצהוב את הקטע הרלוונטי.

זה היום בו נפל גוש עציון במלחמת העצמאות

(וזה אמור להתייחס לתגובה של "כתר הרימון". לא יודעת לה זה הגיע לכאן...)

בס"ד

מסכים מאוד ואפילו בגמ' בפסחים דף קי"ז (נראה לי) כתוב שאומרים הלל כשנגמר הנס/ מלחמה...

אבל הרב יעקב שפירא ענה על זה בשיעור בישיבת מרכז הרב הקדושה.

שמחה שמישהו מבין את השאלה שלי..

והיא שהנס הכי גדול במלחמה הוא שהיה אומץ למנהיגות להכריז על הקמת המדינה.

כל שאר הנסים נובעים מנס זה ולכן אין יותר מתאים מיום זה לאמירת ההלל.

תשובה נוספת, לא סותרת אלא משלימה היא שאנו אומרים הלל על יציאה מעבדות לחרות וביום זה יצאנו לחרות לאחר 2000 שנות גלות.

רק להזכיר שמדינת ישראל בראשית ימיה שימדה עשרות אלפי יהודים, ע"י חטיפת ילדים מהוריהם לקיבוצים, גזיזת פיאות, מניעת מקוואות, הכרח לעבוד בשבת, חינוך מחדש תוך ניצול התמימות ועוד.

ב"ה

כשזה נוח אנחנו מאשימים את המדינה,

וכשזה נוח אנחנו נוקפים את זה לזכותה.

כמו שכשיש משחק של מכבי ויש הפסד אז אומרים "הם הפסידו"

אבל כשיש ניצחון אומרים "ניצחנו"

אז נכון האנשים שעמדו בראשות הממשלה עשו דברים מזעזעים.

אבל זה לא המדינה.

תחשבי שאם יש דתי שהוא פדופיל אז נתחיל להגיד "הדתיים האלה כולם פדופילים" או "יש דתי נבלה שהוא פדופיל"

רק בגלל שיש כאלו שעשו מעשים מזעזעים זה לא סיבה להחרים את כולם.

יסוד חמישי היולי זך?

אני מנסה לגרום לך להבין מה אתה אומר.

מהי ההגדרה של מדינה, כאשר אתה טוען שלא המדינה היא זו ששימדה עשרות אלפים.

בפשטות ההגדרה היא: שלטון על אנשים בחבל ארץ. כלומר: ההגדרה היא השלטון (על שלל זרועותיו, מרכיביו, מנגנוניו) וכדי שתהיה לו משמעות - הוא צריך משהו לשלוט עליו: עם וארץ.

מכאן יוצא: אם ראשי המדינה, בעזרת מוסדות המדינה, פעלו לשמד עשרות אלפי יהודים ולהעבירם על דתם - הרי שבמילים אחרות: המדינה עשתה זאת.

רק כמה דוגמאות מעורפלות ולא מחייבות, כמו "עמדה" ו"החלטה".

הם גם אלו שהקימו אותה

והם הקימו אותה בהתאם ובחסות המעשים הנ"ל שאתה מודה בקיומם.

באותו זמן הם אכן היו המדינה. זו יצירה שלהם.

לא מחרימים את כולם. לא מחרימים בכלל אף אחד.

רק מודעים למה שנעשה על מנת שתקום פה מדינה בצביון שהם רצו.

הציונות הדתית יחד עם חרדים שונים ניסו להלחם במעשים אלו. אך הצליחו רק בכמות מזערית.

הם לא נלחמו אז באנשים בודדים אלא בגופים כגון השומר הצעיר וכו' שהיו עושי דברם של מקימי המדינה.

לכנסת הראשונה נבחרו נציגים בבחירות חופשיות, זמן לא רב אחרי קום במדינה.

זה היה העם שהיה כאן בארץ. ואם היו הרבה חרדים עולים לארץ לפני כן, במשך עשרות שנים, כשעלו כל מיני "פשוטים", אז הרוב גם היה אחרת.  וגם זו יד ה'. הקב"ה הביא את עם ישראל לארצו, הוא זיכה אותנו בשלטון, לא מאס בעמו למרות "פאשלות", וגם השלטון "ההוא" התחלף כבר מזמן, ונתקדם עוד..

ואלו שהיו בשלטון, ניסו "למשוך" לכיוון שלהם, שחשבו אותו לנכון. ולא נעשו רק דברים "מזעזעים" (ובוודאי שלא "מעשים מזעזעים" הם אלו שהקימו את המדינה..), נעשו גם הרבה דברים טובים. הבחירה על מה להסתכל, או אם לראות מכלול - נתונה לכל אחד.  אכן, יש ספרות הילדים חרדית מסויימת, שמטפטפים בה לא מעט ארס, לכיוונים שמעוניינים שכך ייראה. התמונה במציאות מורכבת יותר.

אלא מתוך עדויות אישיות ששמעתי או מקורות היסטוריים אחרים.

לדוגמא,יהודי מבוגר, איש רציני ומציאותי (שנפטר השנה ) , שלמדתי אצלו שיעורי תורה שסיפר לנו כיצד הוא וחבריו היו חודרים למעברות דרך הגדר ומבריחים משם ילדים שההורים שלהם רצו שלא יועברו על דתם והיו מוכנים להיפרד מהם לצורך כך ועל המכות שהוא חטף כאשר אנשי השומר הצעיר תפסו אותו פעם. וזו רק דוגמא.

אני מקבלת שדעתך שונה משלי. אבל בא לא ניקח זאת לזלזול במקורות הדדיים.

דבר שני, אני מסכימה שה' הביא אותנו אל ארצו ולא מאס בנו ונעשו ניסים גדולים. ושיש להגיד על כך תודה.

לטעון נגד חרדים שלא עלו קודם, זה לא מדויק לדעתי.

הרבה לפני העליה הראשונה ישבו כאן יהודים חרדים, חסידים, מתנגדים וספרדים.

הייתה עליית תלמידי הגר"א.רבי מנחם מענדל מוויטעבסק וחסידים. ועוד.

הם היוו את הבסיס ליישוב היהודי בערי הקודש לפחות.

בהמשך האווירה והאידואולוגיה שסחפה צעירים רבים בארץ ובנציגיויות התנועה באירופה לא התאימה לאורחות חייהם והשקפותיהם. מה שאולי מיתן זאת, אך אנשים המשיכו לעלות.

גם הספרדים שהועלו בקבוצות גדולות היו חרדים באורחות חייהם והשקפותיהם (לא בנוגע לציונות אלא לדת).

ילדיהם ברובם ינקו את האמונה והמסורת אבל אופי התנהלות המדינה באותו זמן לא הותיר הרבה מעבר.

יתכן ששומרי מצוות היו באמת מהווים היום את הרוב או לפחות אחוזים ניכרים יותר במידה ולא היו נעשים אותם מעשים עליהם מדובר כאן.

ב. היו גם סיפורים כאלה לצערנו. היו גם אחרים. ה"שומה"צ" לא היו, אגב, הנהגת המדינה. הם היו שייכים למפלגה קטנה יחסית, רק היו דומיננטים בגלל פעילותם.

ג. אני גם מכיר סיפורים מאותה תקופה לגמרי. ממש מהמשפחה. גם בכיוונים שונים לחלוטין.

ד. את העליות שהזכרת אני מכיר. זו אבן פינה בלימודנו את תולדות הישוב היהודי.

אבל כשהתחילה העליה החדשה יותר - אכן היה לצערנו כמו שכתבתי. כבר אמר מישהו מגדולי החסידות אחרי השואה ש"אנחנו אמרנו לא לעלות - ואנחנו מאד-מאד מצטערים על כך"..

ובמפורש מי שעלו ב"כמויות" גדולות, לא היו הם. אחרת הם היו כאן רוב. "אין ענין "לשכתב" את ההיסטוריה.

אני לא מדבר על אלה שעלו אחרי קום המדינה ("ספרדים" שהזכרת לגבי "אופי התנהלות המדינה").

זה הרי דבר פשוט: אם הרוב היו דתיים/חרדיים, גם הרוב בכנסת היה מהם, וגם ה"צביון". אז לטעון כעת שזה "בגלל ה"מעשים"... ? אם היו עולים בעשרות השנים שלפני קום המדינה רוב דתי/חרדי. והיו פועלים למען בנין הארץ, אז הם היו קובעים. פשוט לחלוטין.

וגם זו יד ה'.

לא שכתבתי היסטוריה. אכן כתבתי שעליית החרדים התמתנה כשחברה של התנועות הציוניות עשו זאת בכמויות.

אין ספק שאם הרוב היו החרדים והדתיים הלאומיים אז הם היו קובעים. בפועל זה לא קרה.

לכן לא קמה פה מדינה שמתנהלת על פי תורה.

רק ציינתי שהסיבה לכך הייתה שלא פשוט היה לעלות ולהישאר דתי חזק..

הרי אותן קהילות ששלחו קבוצות שלמות שיתיישבו בארץ עוד לפני הציונות הן אותן קהילות שאח"כ הסתייגו מכך. הייתה להם סיבה לכך על פי השקפתם. 

אגב, 

בנוגע לראיית מורכבות ומכלול אני מסכימה רק לוקחת את זה למקום קצת שונה.

כלומר, למרות שאצלנו התנגדו לציונות הרי ראו באירועים שונים שקרו כאן-ניסים. ובשונה מאנשים קיצוניים שרצו בהפסדם של צהל והמדינה בהזדמנויות שונות, הרי אצלנו למרות ההתנגדות העזה לשיטת הציונות, עודד הרבי את חיילי צה"ל וקרא לחללים קדושים.  מורכבות זה גם להסתכל על מלכתחילה ובדיעבד. על לפני הקמת המדינה ולאחריה באופן שונה. מורכבות זה גם לזהות בעיתיות בין הניסים. ולעיתים להחליט שלהשקפתנו הבעיתיות הזו משמעותית מידי בראיית המכלול.

בהשקפה של חב"ד, יש באמת מורכבות. מורכבות בונה.

כלומר: יש אהבת העם והארץ, ותפיסת גודל הערך של ההגנה עליה. והרבי מלובאוויטש סבר שמי שלא לומד בפעל בישיבה, צריך להתגייס (זה בניגוד לחלק מה"חרדים", וגם בניגוד לאלו מהרבנים שחשבו שבאיזשהו שלב גם מי שלומד צריך - כך גם חשב, אגב, הרב זווין זצ"ל, שהיה בעצמו חסיד חב"ד..).

אני אפילו לא בטוח שזה כ"כ באופן "שונה" על לפני הקמת המדינה ואחריה. אלא היכן שיש יהודים, צריך לעזור ולהגן עליהם.

ואם יש שליטה בארץ, אז זה כבר "ישוב הארץ", וממילא - צריך גם להגן על זה (כך שמעתי מפורש מפיו של הרב גרונר, שאמר שבניגוד למה שחושבים, אצל הרבי עיקר הענין על הארץ היה בגלל ישוב הארץ, ולא בגלל ה"פיקו"נ" המפורסם מסימן שכ"ט בהלכות שבת..).

ובחב"ד יש גם נאמנות לשרשרת הרביים. ואחרי שהרבי הרש"ב כתב מה שכתב - אז גם הרבי האחרון, כבר "מחוייב" לכך.. אלא שאכן כמו שכתבת, אינו מתעלם מ"שינוי הנסיבות".

מצד האמת, יש מקבילות רבות מאד בין דברים שכתב הרצי"ה זצ"ל, לדברים שכתב הרבי מלובאוויטש זצ"ל.

אמנם נכון שבהגדרת נושא "המדינה" במשמעותה העכשווית, יש חילוקי דעות.

אם כי לא פעם, הניסוח שמצאו בחב"ד ל"טעימה מהעתיד", מקרב בין הדברים במידה מסויימת.

ומכל מקום, בוודאי כולם אהובים וכולם ברורים.

והרבה-הרבה יש ללמוד מאלו מאלו. ובהחלט מעבר לנושא הספציפי.

[אני חושב שההזדהות של רצף הרביים היא כ"כ גדולה - עד ש"ההשקפה העצמית" מזוהה עם מה שקיבל. אבל אנחנו לא יכולים להכניס ראשנו בגבהים הללו]

ואני לא כ"כ בטוח שזו "מחלוקת עצומה". מחלוקת בעניינים  מסויימים. בעיקרי האמונה אני לא חושב שיש מחלוקת..

את המחלוקת בנושאים ההם. כולל המקורות משני ה"צדדים". ואעפ"י כן, נטייתי לא להבליט מחלוקות..בפרט כשמציאות החיים בזמננו, אינה מותירה להם הרבה מידי מקום במציאות ה"יישומית"]

ואכן, העיקר כדברייך..

וגם אני חשבתי הבוקר, שבאם יהיה לי משהו שנראה לי הכרחי להתייחס אליו בעניינים כאלו, עדיף לחפש להגיב על הודעות מסוג זה, ושם לומר מה שלדעתי יכול להועיל לאנשים שהנושא מעניין אותם, מאשר להגיב ישירות על הודעות אחרות "בוטות", מה שבדרך כלל גם מפריע לדיון ענייני.

ואני "מנצל את ההזדמנת", כדי להבהיר משהו, לטובת המעוניינים, הן ביחס לדיון הספציפי הזה, והן ביחס למה שעלה לא דווקא כאן.

א. ביחס לחב"ד, אכן יש חילוק יסודי בעניינים, מעצם זה זה רבי הריי"צ זצ"ל אמר ש"לא ברצוננו יצאנו מהגלות - ולא ברצוננו נצא ממנה".. וממילא זה נותן מבט מסויים על כל ה"השתדלות" הציונית. ולעיתים ה"מצב" בכמה דברים, יכול להיות מוצג כ"ראָיה" שאכן לא כך נראית "הגאולה"..  אלא, שכנ"ל, בגלל האהבת-ישראל הגדולה, וגם של ישוב הארץ ובניינה, ממילא ההבדל המעשי מתטשטש בעיקר כאשר אנו כבר שולטים פה.

גם הרב קוק זצ"ל שסבר ש"לא ברצוננו אנו יוצאים ממנה".. אלא סבר שכל ההתעוררות הזו הציונית, הנראית כ"אנושית", היא-היא עצמה יד ה' הפועלת גם דרך גאולה שבדרך-הטבע, והיא מעלה גם את כל  מסתרי ה"טבעיות", על אף היסורים הרוחניים והגשמיים שמתלווים למהלך כזה לעיתים. 

ומזה גם העין-הטובה, על כל מי שאיכפת לו לפעול לטובת האומה, גם אם לעיתים מעשיו הפרטיים מכאיבים מאד מבחינה יהדותית, ותפיסתו את "טובת האומה" לא מבוררת דיה; וגם ההבנה שהדבקות הזו בכלל, היא עצמה תחילה של תשובה.

ולפי מה ששמעתי, הרי שהנושאים הללו, של אופן הגאולה, נידונו גם בין הרב קוק ועימו הרב חרל"פ, זצ"ל, לבין הרבי הריי"צ זצ"ל, בביקורו בארץ, כאשר החזירו לו ביקור במלונו. 

ב. הרצי"ה זצ"ל, המשיך אותה דרך של אביו, אלא באופן שיש בו גם יותר הדרכה מעשית בהתאם לנסיבות של התחדשות המדינה ב"ה בזמננו.

בניגוד למה שציטטו כאן, לא הרצי"ה אמר ש"המדינה זה לא הממשלה".. הרצי"ה התייחס לנס העצום של חזרת ריבונותנו על ארצנו, גם אם עדיין לצערנו לא על כולה; ולכן גם התייחס בכבוד רב לממשלה, שהם נציגי העם לעצם השליטה הזו.  הוא לא היה "ילד".. יכול היה להתייחס כך, וגם לבקר.

הנה, לדוגמה, אמר שבן גוריון זכה להיות זה שמכריז על המדינה - ועם זה התבטא בחריפות לגביו באופן אישי (סיפר שב"ג שאל אותו מה זה אפירוקוס.. ואמר: נו, מה הייתי אומר לו? אתה?...  ועם זה, כששמע שהרב מיימון זצ"ל, שיכנע את ב"ג להתחתן כדת משה וישראל שמח מאד. מעבר לשמחה בכל אדם שזה כך. שהרי הוא מייצג כאן את שלטון ישראל, אז יותר ביזיון אם לא כך - ומשמח יותר כשתוקן)

היתה פעם, שהרצי"ה כתב, שהממשלה בשביל העם, ולא ההיפך - ואם הממשלה הולכת נגד העם, אני עם העם ולא הממשלה..  אבל ככלל, התייחס אליהם, ובוודאי לרה"מ, בכבוד מצד התפקיד הכללי.

ג. ממילא מובן לגמרי לשיטה זו, היחס של השמחה העצומה, הבלתי-מותנית בעצם זה שהקב"ה החזירנו לכאן, ונתן לנו את הריבונות פה, מה שהוא גם מצוה כלל-ישראלית עפ"י דברי הרמב"ן. שינוי מהותי רוחני.

זה שנעשים מכח השלטון לפעמים גם דברים לא-טובים, אינו מבטל את הדברים הטובים (כמו גם אצל כל יהודי פרטי); וגם אינו מבטל את עצם השמחה על החזרה של עם ישראל לארצו עם יישום בעלותו עליה.

[הרצי"ה היה אומר, שביחוד משרד המשפטים, שלא הולך לפי דין תורה, וכן משרד החינוך - כפי שכיוונו היה אז - יש בכך מבחינת "חילול השם". ועל זה הזכיר דברי הירושלמי שקידוש השם הוא המכריע כשמעורבים הדברים זה בזה. וקידוש השם של תיקון "עם ה' אלה ומארצו יצאו" - הוא גדול מאד]

ד. ולכן אפילו דבר נורא ומזעזע, כמו הגירוש מגוש קטיף, אינו מבטל את הערך של המדינה. הרי לא חזרנו חלילה לגלות. ומה שהרצי"ה אמר עם הרב חרל"פ על ערך המדינה, היה עוד לפני שהורחב בכלל שלטוננו בארץ במלחמת ששת הימים.

אז ממה נפשך: אם ממשלה ע"י מניפולציות, כמו שהיה בזמן שרון עושה דבר נורא כזה, היא תיפול ואנחנו נקום, עם כל עם ישראל.

ואם חלילה היא אכן "מייצגת" בלבול חמור בעם ישראל, אז מה הברירה? "לזרוק" את עם ישראל. "העבירם באומה אחרת"?!... חלילה וחס ושלום.

אנחנו לא נכהה כלום מהכאב על מצב נורא כזה, אבל נאמין שזה לא בא חלילה מ"רשעות מוחלטת" בעם, אלא בלבול חמור, "שכורת ולא מיין", נעבוד להסביר, לחנך, להשפיע. נפעל ככל יכולתנו  נגד דברים כאלה, בשכל וישוב הדעת, באופן שהכי יכול להועיל. ונשמח בטוב שעוד קיים - והוא רב מאד. ונשמח שאנחנו כאן, והויכוח הוא "בתוך המשפחה", גם אם בצורה מקוממת מאד, ולא עם מה שהלך ברדיפות בגלות, שאין לו כל השוואה בנוראותו למה שכאן.

וה' ישמח את כולנו בשובו לציון ברחמים.

של הרב יעקב שפירא? 

כי גם היוונים והמכבים המשיכו להלחם.

אבל סוף מערכה הייתה אז

וב67 שנים האלו היו כמה פעמים סופי מערכות.

(לא אומרת שזו לא טענה בכללי. אני בכלל לא חוגגת בלי קשר לתאריך. אבל זו לא טענה שאמורה לשנות לשאלת התאריך)

בס"ד

לא יודע

אם זה נקרא החזרת השלטון מה שיש לנו כיום בארץ.

 הרב צבי יהודה אמר הלל שלם עם ברכה ובנוסף אמר 

שהעניין הוא שיבת עמ"י לארצו ולא שלטון יהודי בארץ.

 עצם זה שאנו איננו יכולים ללכת איפה שבא לנו בלי נשק

לא כ"כ מראה שלטון יהודי... 

גם הלכתי וגם השקפתי.

וכך אני נוהג

על הדיון הזה (פראפרזה שכזאת).

לכן אסתפק במנהג שלי:

הלל שלם בסוף התפילה (מה שאומר שלא עם הציבור), ללא ברכה כמובן.

לא אומרת בכלל.

(ואם אני לא רוצה אבנים, אני לא אכתוב מעבר לזה)

או משהו כזה

כיון שנוהגת לפי אלו שלא אומרים.

אני רק מתאר לעצמי שאחרי מלחמת יום הכפורים כבר אי-אפשר היה לצפות שיוכנס עוד שינוי כלשהוא בטקסים, בין אם האזרחיים לגמרי ובין אם המשולבים בתוכן דתי. הסיבות ההיסטוריות הן רבות, אבל אני מניח שבראשן נמצא הגידול הממשי באוכלוסייה היהודית של ישראל, שאחרי 1973 למניינם כבר עשה את החברה למגוונת בסדר גודל שונה לגמרי ממה שהיה מוכר עד בערך 1967 - ודי דומה כבר למה שמוכר לנו כיום. ימי הגנוסיא הלאומיים שנקבעו בחוקים בין 1950 ל - 1960 איכשהוא תפשו כנוהג נרחב ציבורי (וגם זה כמובן רק אם אתה לא מתעקש לבקר בימים אלו באום-אל-פאחם או בני-ברק). התפתחויות (ומה שאולי ניתן נניח לכנות גם התפכחויות) במגזרים שונים של החברה אירעו בקצב כה גבוה שבזמן כמו 1974 כבר בוודאי אי-אפשר היה להכניס עוד שינויים כאלו ואחרים, ונותר רק לשמר את מה שנקבע אז כאילו בתוך צנצנת פורמלין. אני לא מצליח להבין איזה עניין פוליטי מכוון נסתר אתה מוצא בזה. נשמע לי רחוק.

הרבנים המובילים של הציונות הדתית לא יקבלו בשום אופן שינוי בנוסח תפילת אב הרחמים, כשם שלא יקבלו שינוי (שאולי יותר מתבקש) בנוסח הארמי של היקום פורקן ל"רישי כלה ורישי גלותא די בארעא דישראל [שלפני גלות "ראש הפרק" וסגירת ישיבת הגאונים בטבריה] ודי בבבל [בימי הסבוראים והגאונים]"... אתה מדבר על נוהגים זניחים בכמה מקומות שוליים. אני מדבר על החלטות שמאחריהן עומדת לפחות בתור מינימום מועצת הרבנות הראשית. וברור לגמרי שקביעת הלל ליום העצמאות (ואחר כך ליום ירושלים) נעשו סמוך ונראה להתרחשות. נוסח כגון התפילה לשלום המדינה או מי שבירך לחיילים הנם מהתקופה המוקדמת יחסית לשנות המדינה.

מכל מקום בתור דוגמא נגדית לאלו שהבאת, אני יכול להעיד ממקור ראשון על מצבם של נוסחים כאלו ואחרים ל"מי שבירך" לשבויים, נעדרים וכיוצא בזה, שראיתי במקומות שונים באיזו מהירות עלו וירדו, בהתאם לנסיבות פוליטיות וחדשותיות, ויכולני להעיד עד כמה במקרה זה הנזילות הפכה לזילות. אפילו אם תטען שלפחות בקרב הציונות הדתית הנוסח תפס באופן חלקי, הרי עדיין כשנעדרים הוכרזו חללים, פתאום ראית חזנים שמגמגמים ונתקעים עם הנוסח שהפך בן-לילה ללא-רלוונטי - והעיד כאלף עדים עד כמה הייתה זו משנה נבואית שאסרה בהלכה תפילת שווא במסכת ברכות. אז לתקופה מסויימת פתאום השם שכיכב (ולא זו הייתה הכוונה המקורית) היה יהונתן בן מלכה. ואז זה הוסיף להתפצל, בין כאלו שעוד מזכירים אותו ואולי נניח את גיא בן רינה, לבין כאלו שלא מזכירים שום שם, לבין כאלו שלוחשים איזו רשימה משלהם של שמות. ובוודאי דין הדבר הזה להתפוגג. לזה בדיוק אני מתכוון כשאני אומר שהגידול הממשי באוכלוסייה היהודית של ישראל מונע אחידות וקבלה של טקסים, כי איש אינו יכול להתיימר לדעה מקובלת על הכלל, שלא לדבר על הכלל הדתי המורחב כולל החוגים החרדיים.

עדיין לא ברור לי על איזו כוונה פוליטית נסתרת כיוונו דבריך.

שמכך נגזרים גם עוד דברים. כמו גבורת המלחמה והצלת נפשות וכו'.

[יש הסבר של הרצי"ה על זה בספר "לנתיבות ישראל". מאמר "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". אתה יכול לעיין שם, אם תרצה]

כמו כן, נדפס ספר יפה שערך הרב נחום רקובר דומני, על "הלכות ומנהגי יום העצמאות". יש שם הרבה מאמרים תורניים-הלכתיים, עמוקים וארוכים, וגם מתייחסים לנושא.

המרא דאתרא:

בערב - הלל שלם בלי ברכה, לחוש לשיטתו של הרב גורן זצ"ל שאמר לומר גם בלילה. ומברכים שהחיינו.

ביום - הלל שלם בברכה.

[אמר הערב הרב ליאור שליט"א, בטקס החגיגי למרגלות מערת המכפלה, שמי שלא רואה את הנס ההשגחה האלוקית והנס הגדול בתקומת מדינת ישראל שלש שנים אחרי ההשפלה הנוראה של השואה, "הוא סומא בענין הזה"..]

http://www.yeshiva.org.il/midrash/2022

כי לא נראה לי.

כל אלו שנגעו  בבעיית הסמכות צודקים במאה אחוזים. שני ימי הלל נוספים בלוח השנה  הם תוספת של עוד שתי מצוות חדשות שלא היו קודם לכן. מצוות מדרבנן הן מצוות שמצריכות סמכות מחוקקת שאינה קיימת בימינו. כך אמר החזון איש כשתלמידיו שאלוהו אם אפשר לקבוע תענית ציבור קבועה מידי שנה בעקבות השואה. ולאחר בקשת הסליחה מהר"י קאפח זצ"ל גם קביעת טקסט השקול למגילת אסתר מצריך את אותה הסמכות ממש. כך משמעם של דברי חז"ל על כך שאסתר פנתה אליהם בבקשתה 'כתבוני לדורות'. נימוק זה תקף גם אם נאמר את ההלל ללא ברכה, שהרי ברכות אינן מעכבות את המצוות. ראיה הלכתית צלולה איננה ענין של השקפה. דיונים השקפתיים יש לערוך בנפרד, ואסור שהם ישפיעו על השיקולים ההלכתיים.

וכן נהגו בכל קהילות ישראל, לקבוע "פורים" לאותה קהילה מכח הציווי לקבוע יום הודאה לדורות.

והרב ליאור שליט"א אמר בליל יום העצמאות שלחלק מהשיטות זה דאורייתא לקבוע את ההודאה. כך שזו לא "מצוה חדשה", אלא החלה של מצוה עתיקה מאד.

ואכן, חילוקי הדעות בנושא ידועים.

בס"ד

החת"ס ערני לכך שהוא למעשה נוהג נגד הפר"ח שמתנגד לקביעת ימים טובים חדשים גם אם נעשה בהם נס. החת"ס חולק עליו בקשר לכך, אך הוא מזכיר אותו בגלל ההתנגדות שלו לחגיגות ל"ג בעומר. אז מי שפוסק כחת"ס וחוגג את יום העצמאות ואת יום ירושלים צריך לבטל את ל"ג בעומר...

אין בו שום טקסט שאומרים ושום מנהג מחייב. הדבר היחיד זה שלא אומרים תחנון.

במירון ישנה טקסיות מאד בולטת בהדלקת המדורות ע"י אדמו"רים מול עיניהם המייחלות של חסידיהם. כמדומני שהחת"ס מדבר על הדלקת נרות בציון הקבר. בכל מקרה די בקביעת היום כיום מיוחד משאר ימי העומר, כדי לעורר את סלידתו של החת"ס. יום זה לא נזכר בשום מקום בש"ס ומבחינתו אין לו מקור.

הוא לא יארצייט. יארצייט גם לא מוזכר בחז"ל, אך אינני יודע אם הוא שייך לסוגיה. זה דבר יותר אישי ולא נוגע לכלל. י"ט בכסלו של חב"ד נוגע לקהיליה שלמה וכאן ככל הנראה יחלקו הפר"ח והחת"ס אם אפשר לקבוע לדורות יום הודאה על נס. בכל מקרה הנושא שאנו דנים בו הוא 'הלל' שהוא מעשה מצוה לכל דבר וענין, זה כבר מעבר חגיגות בעלמא. ההעזה בקביעתו היא גדולה הרבה יותר.

בס"ד

תשובתו של החת"ס סובבת סביב  מעמדו של ל"ג בעומר כיום חג ועלייה לרגל למירון. החת"ס מביא את הפר"ח שמתנגד מכל וכל לקביעת ימים טובים חדשים. החת"ס מקבל את זה, אך מוציא מכלל זה ימים שנעשה בהם נס. כך הוא מנמק את מנהגו לחגוג את 'פורים' פרנקפורט ואת התנגדותו הנחרצת לל"ג בעומר. אז מי שהחת"ס בשבילו הוא בניין אב לחגיגת יום העצמאות ויום ירושלים צריך לבטל את ל"ג בעומר... 

בס"ד

תשובתו של החת"ס סובבת סביב  מעמדו של ל"ג בעומר כיום חג ועלייה לרגל למירון. החת"ס מביא את הפר"ח שמתנגד מכל וכל לקביעת ימים טובים חדשים. החת"ס מקבל את זה, אך מוציא מכלל זה ימים שנעשה בהם נס. כך הוא מנמק את מנהגו לחגוג את 'פורים' פרנקפורט ואת התנגדותו הנחרצת לל"ג בעומר. אז מי שהחת"ס בשבילו הוא בניין אב לחגיגת יום העצמאות ויום ירושלים צריך לבטל את ל"ג בעומר.. 

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום