רק הרבה יותר חזק
את פשוט ממשיכה להכחיש זאת.
ואני- אני לא מפחד
לומר זאת ברבים
לפחות אצלי לפעמים
זה מתורגם לעשייה.
רק הרבה יותר חזק
את פשוט ממשיכה להכחיש זאת.
ואני- אני לא מפחד
לומר זאת ברבים
לפחות אצלי לפעמים
זה מתורגם לעשייה.
לשאת כאב
לכל מקום בכל זמן
לפעמים לתת לו ביטוי
לפעמים לא
בסופו של יום
אתה בוחר כיצד לתת
לו ביטוי
ואיך, ומתי...
האם להיות כמוני זה רע?!
בכנות- אני לא יודע
יש בי הרבה צדדים שמוטב שלא להידמות להם
הקיצוניות-
היכולת להיות דוקטר ג'ייקל ומיסטר הייד בו זמנית
אני לא יודע אם הייתי רוצה שמישהו ידמה לי
חיים טובים לא יהיו לה
בכל מקרה.
|לא קשור|
מעניין שדווקא למה שאני כותב עליך
את לא מגיבה.
בס"ד
זה שיש לנו יכולת לעשות משהו לא מחייב שנעשה אותו
ואם לדעתך זה לא טוב להיות ככה
אז אל תהיה
תקח את החיים לידיים שלך
במקום להאשים אותם
לי?
כתבת משו?
איפה?
לא תמיד הכל בשליטתנו
[זה לא תירוץ, זאת מציאות]
כתבתי לך הרבה,
בעיקר בנסיו"פ
כתבתי לך תודה על שלימדת אותי לשתוק
התנצלתי על כך ששוב ניסיתי להבין אדם בפומבי
מעל דפי הפורום
אני כותב ברמזים
כדי שאחרים לא יבינו
הבעיה שכמעט תמיד גם זה
שהדברים נועדו לה
לא מבינה.
בס"ד
אני פשוט לא חשבתי שאני מסוגלת להיות אי פעם הנושא של אחד השירשורים המסתוריים שלך
בבקשה תגיד שזה לא היה ממוען אלי.
וזה-
כפי שכבר אמרתי
לא נועד עבורך.
כישוף כושלבס"ד
אני יודעת שאנחנו דומים בכל מיני דברים
אבל הקטע של הדוקטור ג'ייקל ומיסטר הייד שדיברת עליו
והלשאת את הכאב לכל מקום
זה פשוט לא דברים שהייתי רוצה שישיכו אלי
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)