ששמים לב יותר מדי לשכל.

לא שוללת את השכל, בכלל לא, אבל כפי שאת יעצת- מציעה בחום לב להתייעץ עם מישהו שמבין ועוסק

בעניינים כאלה.

הייתי פחות מציעה להתייעץ עם מישהו או מישהי קרובים אליך מהסיבה הפשוטה שהם "משוחדים" לטובתך

ופחות אובייקטיבים לעזור לך.

יכול להיות שגם בזה אני טועה, אבל זו תחושתי כרגע.

המון הצלחה.

נ.ב

איזה כיף לך שיש לך מישהו שאוהב אותך ואת אוהבת אותו!!!

למה השכל אומר שלא?

כימיה בין בני זוג זה דבר נהדר והכי  חשוב,

פערים תמיד יהיו עם כל בן זוג, רק שמה הפערים זה משתנה,

טוב לכם ביחד, תבדקי האם יש מכנה משותף לבסס את הקשר,

לא בהכרח המכנה המשותף שחשבת מלכתחילה,

בהצלחה רבה.

את לא אמורה ליצור דמות ולחלום עליה

בסופו של דבר כמעט תמיד יהיו שינויים בין המציאות לדמיון

השאלה היא אם נעים לך עם המראה שלו, אם יש לכם מטרות משותפות (הוא רוצה לעבוד את ה' כמו שאת רוצה? בדרך דומה? יש לו רב שהוא מתייעץ איתו? אתם רוצים ללכת לאותו כיוון בחיים, או שלכל אחד יש כיוונים שונים?) תבדקי אם יש לו מידות טובות, כי עם מידות טובות אפשר להסתדר עם כל קושי (למרות שיכול להיות קשה)

הכי מומלץ זה להתייעץ עם מישהי שמבינה בתחום ויש לה נסיון.

תשאלי אותה את השאלות ששאלת פה, תגידי לה שאת לא יודעת אם אתם מתאימים בשכל או שלא (ותפרטי)

היא תוכל להנחות אותך להגיע למסקנה הנכונה, אם המחשבות שלך הן סתם דמיונות- על בחור אגדי שחלמת עליו שלא קיים במציאות ולא דומה לבחור שאיתו את נפגשת, או שבאמת יש לך ממה לחשוש ולא כדאי להמשיך את הקשר

בפורום הכל פחות יעיל, מה גם שאת לא יכולה לפרט מחשש שהבחור יעלה עליך.

בהצלחה בכל החלטה שהיא! (ואל תפספסי בגלל דמיונות על בחור מושלם בשבילך, בחור כזה לא קיים)

היא לא פרטה על גבי הפורום, ולכן אין לנו אפשרות לדעת

הרבה פעמים יש בלבול בין רצונות אמיתיים ועקרוניים שאסור לוותר עליהם, לבין דברים לא עקרוניים שמונעים מהפחד (שלא תמיד מודע) מחתונה ומאחריות

לכן לא כדאי להחליט החלטות כאלה בלי לחשוב היטב ולהתייעץ ממה נובעות המחשבות האלה ומה נכון במקרה שלה

(היא צריכה לברר עם עצמה אם יש פה התאהבות ללא שכל או לחלופין ציפיה לא הגיונית מחיי הנישואין)

יכול להיות שמרגיש לכם חיבור מסויים שלא יכול לעלות בקנה אחד עם המציאות העתידית בשל הבדל בהשקפות ובתפיסת עולם..בוודאי שזה מהותי! (נראה לי שזה הדילמה שלך) אשמח אם תרצי להרחיב באישי..חוויתי דילמה כזאת ממש עכשיו..

ואני הצלחתי להחזיר את כל עם ישראל בתשובה ושעם ישראל יהיה מאוחד ושלא יהיה משועבד לגויים בשום אופן (לא מדיני ולא כלכלי).

ואז כולנו היינו פנויים לעסוק בתורה ולקיים מצוות.

וזה לא היה סתם חלום, זה היה חלום מאד מאד מהותי.

לפעמים גם "חלומות (מהותיים) שווא ידברו"!

אם אתם אוהבים אחד את השניה ויש ביניכם כימיה טובה,

והפער הדתי ביניכם ניתן לגישור (אם בכלל צריך),

ובסה"כ אתם יכולים ורוצים להיות שותפים לדרך.

אז תדעי לך שזה ממש לא דבר שהוא ברור מאליו.

לאחותי הציעו מישהו במשך 5 שנים, והיא לא הסכימה לפגוש אותו, כי היא חלמה להקים בית עם 'גדול הדור' (חלום מהותי או לא?),

והיה ברור שאותו אחד לא הולך אפילו לנסות להיות 'גדול הדור'.

בינתיים היא נפגשה עם הרבה בחורים שבע"ה אולי עוד יהיו 'גדולי דור' (שאני לפחות חשבתי בזמנו שהם ממש לא מתאימים לה).

אבל לאחר 5 השנים ומסע לחצים שכדאי לה לפחות לנסות - היא הסכימה לנסות פגישה אחת,

וכשהם נפגשו, הם הבינו כבר תוך כדי הפגישה הראשונה שהם אכן נועדו זה לזו,

אז היום אמנם היא לא נשואה לאחד שאיתו היא תוכל לבנות את הבית כמו ה'חלום המהותי' שהיא חלמה עליו,

אבל כשרואים אותה עם בעלה והילדים שלה, רואים עליה שאין מאושרת ממנה בעולם!

שאלתי אותה לאחרונה על ה'חלום המהותי' שהיה לה, והיא טוענת שהיא לא זוכרת שהיה לה בכלל חלום כזה(?!).

להיות שליחה בחו''ל, או להיות פעילה בהקמת מאחזים וכד',

האם עדיין דעתך נשארת כפי שכתבת בהודעה האחרונה?

כי פה לא תקבלי תשובה ברורה או נכונה, כי את לא יכולה לפרט.

חשובים מאד הפרטים.

וחשוב להתייעץ עם רב/ רבנית עם נסיון ולא רק חברה/ מדריכה וכד'..

את יכולה לומר שאת מבולבלת ולא יודעת איך לסדר אך כן יודעת שעליך לשאול.

לפעמים עצם השאלה בפני מישהו אחר- עוזרת מאאאד תוך כדי להבהיר לעצמך מה את חושבת/ רוצה/ לא רוצה...

את צריכה להסביר את עצמך אז המחשבות מקבלות מילים והגדרות.

*אפשר גם לעשות הפסקה קצרה בקשר, לחשוב, להרגע ולהתייעץ בזמן הזה, ולא תוך כדי הקשר שאז הרגש מאד מבלבל כל הזמן

המון ברכה והצלחה ובעיקר סייעתא דשמיא!!!!

אם זה משהו מאוד מהותי, שמשפיע על תחומי חיים משמעותיים,

זה עלול להוות בעיה בעתיד.

לא כל חיי הנישואין הם נופת צופים, יש התמודדויות ואתגרים וכו',

ואם במקומות הקשים שדורשים התמודדות, אז יבוא לידי ביטוי הפער המהותי- זה עלול להיות מסובך רגשית ומעשית

בס"ד

אם את אוהבת אותו, זה אומר שנוצר פה חיבור.
לא חיבור שיכול היה לקרות עם כל אחד, ולא צריך לזלזל בזה. 

אבל להחליט רק לפי זה גם אי אפשר אז כדאי לנסות להבין, למה?

מה את אוהבת בו?
האם אהבתך אליו קשורה יותר לאדם עצמו- תכונותיו, האופי שלו, האישיות שלו וכ',

או שזה יותר באיך שהוא גורם לך להרגיש, (יודע לפרגן לך, מקשיב, נותן מעצמו וכ') 
האם יש בניכם תקשורת טובה? האם אתם מבינים זה את זו? מזדהים זה עם זו? 
חשוב לך מה שעובר עליו? חשוב לו מה שעובר עלייך? 
אחרי תכתבי לעצמך את כל הדברים הטובים שבו, תחשבי למה זה טוב לך שהוא כזה. 
למשל הבחור נדיב בטבעו, וזה חשוב לך כי את גם נדיבה,
וחשוב לך מישהו שתוכלי אתו ביחד לחלוק את חוויית הנתינה לזולת ואחד לשני וכ',
מישהו שיהיה שותף בתענוג שלך לתת. וכד' לראות מה הדברים הטובים שיש בו-
יכולים לתרום לקשר בניכם כנשואים, ולשלום הבית שלכם.

ומנגד תכתבי תיאור מפורט של הדמות הדמיונית שלך,
ואחר כך תנסי לנתח מה התועלת והתרומה של כל תכונה לשלום הבית שלך, וליכולת לבנות קשר אמתי בניכם.

ואז תנסי לראות האם באמת הדברים שחלמת עליהם הם מהותיים לעניין שלום בית, אהבת אמת, קשר וחינוך ילדים בע"ה בעתיד, וגם אם כן האם יש בו משהו שיכול לפצות על הצורך הזה שקיים.

קצת קשה לנסות יותר מזה לכוון כי אפילו לא כתבת אם הפער בינו לבין חלומך קשור לאופי,
או לערכים, או למנטליות, או לסגנון חיים,
ובכל אופן על פי הפרמטרים הנ"ל, ואם תחשבי על עוד דברים, תנסי להעריך את הקשר הזה,
כי לא תמיד אנו יודעות לזהות מה השכל אומר ומה אומר הלב, לעיתים הלב נתון בסערה פנימית עם עצמו,

ולא נותן לשכל לדבר בכלל... כי אם יש חלום שכבר תקופה ארוכה חלק ממך, הלב יזדעק עליו לא פחות מאשר על קשר עם אדם שאת אוהבת. שכל אמתי לעומת זאת לא שולל את הרגש, לא מתעלם ממנו, יודע לקחת אותו בחשבון ולתת לו את המקום האמתי שלו. כי השכל יודע, שהעיקר של הקשר בין בעל לאישה זו האהבה בניהם, ואם מדובר באהבת אמת בשכל לא יוותר עליה כל כך בקלות. 

בהצלחה רבה שיהיה!

הרגשות הם אלה שבעצם מניעים אותנו מתחת פני השטח, בתת מודע בלי שנוכל לשלוט בזה בכלל. לפעמים בן הזוג עונה על צורך רגשי לא בריא ולכן חובה להתייעץ עם אדם מבין , כדי לא לשקוע לתוך מערכת יחסים של רגשות סוערים מאד, שזה מצטלם מאד יפה לסרט אולי , אבל במציאות זה משהו שקשה מאד לחיות בתוכו, כי הרגשות הסוערים יכולים להתחלף מאהבה לדברים אחרים. 

אני די המומה מרוב התגובות פה שאומרות לך להמשיך..

רגש זה לא הכל!! רגש לא מספיק בשביל לייצב בית עדי עד!

ברור שזה מרכיב חשוב אבל בלי דברים בסיסיים זה פשוט לא עובד.. והחיים נהיים יותר ויותר לא פשוטים.

מכירה מקרוב לא מעט זוגות כאלו שהתחתנו על רגש למרות שבשכל זה לא היה לגמרי זה, והחיים שלהם ממש לא פשוטים.

אחרי חמש שש שנים העוצמה של הרגש נחלשת ואז... הרבה דברים לא מבוססים בבית.

ממליצה לך לחשוב פעמיים שלוש, ובכל אופן לא להמשיך את הקשר בלי להתייעץ.

בהצלחה!

אני די המום כאן מכל התגובות שאומרות לחתוך בכזאת קלות בלי שהם מכירים כלל את המקרה.

אני חושב שהיחידה שיכולה לדעת מה הכי נכון במקרה הזה - זאת פותחת השרשור.

אנחנו כמגיבים יכולים רק לתת כיווני מחשבה.

לתת עצות כ"כ פרקטיות בלי להכיר את המקרה - זה מעשה נוולה!

אם מדובר על אחת שמושפעת מהתגובות, זה יכול לחרוץ גורלות ובד"כ למקומות הלא נכונים!

ממליץ לך לחשוב פעמיים שלוש, לפני שאת מגיבה תגובה כזאת.

יש כאלה שאצלם בסידורים כתוב "אשר ברא ששון ושמחה... כובד ראש, אחריות, שיקול דעת ורצינות"

אצלנו כתוב "אהבה ואחווה שלום ורעות"

לא נגד שכל. אבל פרופורציות.

באופן מפתיע למדי, רגש הוא העיקר באהבה

ודאי שצריך התאמה בסיסית.

אבל בסופו של דבר, גם התאמה של 100% לא תייצר זוגיות מאושרת אם אין אהבה.

התאמה שכלית אמורה לאפשר רגש טוב ויציב, עד כמה שיותר. 

כלומר, היא חשובה כאמצעי לרגש. לא כשוות-ערך אליו.

קשר שמבוסס על שכל הוא קשר עסקי, לא זוגיות. עדיף לחיות יחד על בסיס רגש שמתנדנד ולא על בסיס שכל אדיש וקר.

ותתפלא, גם שכל משתנה...

ב"ה

הרבה פעמים אהבה באה גם כי זה קשור ומתאים שכלית.. (תכונות/אופי שמשכו אותך בו וכדו'..)

בהצלחה!

התאהבות ממש זה משהו שמגיע בממוצע פעם ב10 שנים. אסור להחמיץ אהבת אמת.

וככל שיותר מבוגרים יותר קשה להתאהב. 

אחרי שמתחתנים הרבה מהדמיונות שהיו לפני הנישואין מתגלים כלא חשובים.

תתיעצי עם חברה נשואה, תשאלי אותה אם התכונות שלו מונעות ממנו להיות בעל ואבא טוב.

אם זה לא אדם מתעלל, פיזית או רגשית או מילולית (וחשוב לשים לב לרמזים כאלו), רוב החסרונות לא מתממשים.

אני הלכתי אחרי הלב ולא הקשבתי לשכל והיום אני גרושה מאותה התאהבות (פלוס 2).

אני חלילה לא אומרת שזה הסיפור שלך אבל בדיעבד אני אישית הייתי מקשיבה יותר לשכל.

אני חושבת שחשוב מאוד לשאול את הסביבה ולהקשיב לה ובכלל לא למהר לחתונה! לקחת את הזמן לבחון את הדברים לעומק, למרות הקושי שבמשיכה הטבעית (הטובה מאוד)... בהצלחה 

זכותו לומר דברים כל עוד זה עומד בכללים האתיים של הפורום,

אע"פ שיהיו אנשים כמוני וכמוך שלא יסכימו איתו.

משתמש חדש עם הודעות מעטות מאוד. מביע דעה מאוד מוזרה וסטריאוטיפית.

בהצלחה בקבלת המצב...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה