חייבת להוציא.שירשיר90
נמאס לי...
אנשים דוחפים את האף לכל חור אפשרי!

אנו חוזרים בתשובה, המשפחות שלנו מאוד לא מתחברות
מילא לא קל עם ההתמודדות והטכניקות הצבאיות לכל צעד
אבל הכי קשה לי מכל...
"כמה ילדים?" / "שוב בהריון?" / "תעשו הפסקה" וחבריהם.

נתחיל במשפט בן פורת יוסף

אני לא מבינה, האם אני צריכה להתייעץ
על כוונותינו להביא ילדים לעולם, עם כלל המשפחה?

הגעתי למצב שאני צריכה להצטדק, להסביר, להלחץ
מכל שאלה או הערה בנושא.
זה פשוט מתיש אותי.
כל מפגש משפחתי לוקח ממני המון כוח ועצבים
במיוחד החוצפה לומר "תעשו הפסקה" ושלל החלטות.

אני משתגעת מזה.
שימי פס!רות22

אם זו המציאות, תלמדי שלא על כל שאלה את חייבת לענות. כי זו זכותך המלאה!

ואם שואלים, ואת עונה, אז תעני בלי להתבייש.. "אלה החיים שבחרתי, ואין לכם שום זכות להתעניין בנושא" 

אני חושבת שתסתמי להם את הפיות. 

 

לפעמים בחיים האלה צריכים להיות אסרטיבים כדי להמשיך לחיות חיים רגועים. 

לפעמים כל הנחמדות שבך יכולה להתעלל בך למשך חייך וחבל. 

 

פעם אחת עונה להם כמו שצריך, אח"כ יעזבו אותך. 

מקווה שתצלחי עם זה.

 

 

באמת לא נעים..ד.

אבל, לדעתי, אם את תהיי משוכנעת שזה באמת לא עניינם (ומה פתאום שיהיה?.. מגוחך) - אז זה יירגע עם הזמן, וגם פחות יציק לך.

 

את לא צריכה "להתייעץ", לא צריכה "להודיע", "להסביר", "להצטדק" (??...), "להילחץ"...

 

פשוט לומר: תודה. זה ענין אישי שלנו, מבקשת להפסיק לשוחח על כך.

 

ינסו להמשיך, תלכי קצת הצידה...

 

תוך זמן קצר - יש סיכוי שייפסק לגמרי. יבינו שזה פשוט לא עניינם מבחינתכם באמת. ללא כל קשר ליחס המשפחתי הנעים.

בציבור החילוני אלו דברים שממש נהוג לדבר עליהם והם נחלת הכלל44444

- אין כבר משהו שהוא לא נחלת הכלל ואת יודעת את זה בטח יותר טוב ממני....)

תסתכלי על זה כעל דיון נורמטיבי ושיחה נורמטיבית בציבור החילוני.

מבחינתך תשתדלי שהדברים יכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשניה.

בכל מקרה את יכולה להגיד שאת מעדיפה לא לדבר על זה עם חיוך ובצורה נחמדה.

אם את רוצה אפשר לנסות להעביר נושא- כדאי לחשוב על נושאים "קרובים" מראש. הבעיה שזה לא מונע משיחה כזו במפגש הבא.

אני הייתי הולכת על האופציה הראשונה ובעיקר שילוב.

מכירה מקרובמשיח עכשיו!
מה, את בת עשרים ויש לך שלושה ילדים?

אחרי הלידה של השני : "עכשיו תעשי הפסקה"


אני עונה : " אנחנו סומכים על ה'" וזה משתיק את כולם. אבל אני עונה מאוד בביטחון ובטון שזה לא בר ויכוח.
תודה לכולםשירשיר90
אני תמיד עונה, מה שה' יחליט.
ואז מתחילות ההתקפות למניהם...
או האמירות הנחמדות שאנחנו משוגעים וכו'

עד שאני מתעצבנת
ואומרת משהו כמו אין לכם זכות להתערב

אבל ההרגשה הזו שתמיד צריך להתגונן, מתישה.
שכל מפגש צריך לנשום או להתכונן נפשית.

והמחשבה על החוצפה הזו בכלל להעלות את הנושא
להחליט עבורנו, לקבוע
(זה לא בא ממקום של הארה או אכפתיות, נטו התקפה)
ובכזה חוסר טאקט... אוף.
באמת אוףבהתהוות

 

מייעצת לך ברוח דברים שלמדתי בימים האחרונים מאישה חכמה, בנושא קרוב:

כשעולות הערות כאלה - תיעלמי. אל תהיי עוד חלק מהשיחה.

או שתלכי לחדר כי נזכרת שאת צריכה לגהץ כמה חולצות, או שתישעני אחורה ותתנמנמי, או שפיזית תישארי באותו מקום - אבל בעצם לא תהיי שם, לא תקשיבי, לא תקלטי את האמירות האלה. כמו שלא שמים לב כשזבוב מזמזם בחדר.

את יכולה לא להגיב בכלל, או להגיב באיזה המהום סתמי "נראה", "תודה", משהו מעורפל ולא מחייב שתחזרי עליו עשרים פעם, בכל פעם שיצפו לתשובתך.

צאי מתוך הנחה שהקרובים שלך יישארו בעמדותיהם, ושום דבר שתעשי או תגידי לא ישנה את זה - לכן אין סיבה להתאמץ.

לכן במקום להתמקד כלפי חוץ, אליהם - נסי שהמיקוד שלך יהיה כלפי פנים. נסי להיות כמה שיותר עם עצמך.

דיבורים כמו אלה שאת מצטטת - הם סוג של מתקפה. כשאת רואה אדם שנתון למתקפה, את מתייצבת לעזרתו. אז תתייצבי לעזרת עצמך. תהיי קשובה לעצמך. נסי לחשוב: מה אני מרגישה עכשיו? מה שאומרים לידי כואב לי? איפה זה כואב? כמו גוש בגרון? כמו דקירה בבטן? נסי לאבחן לעצמך את התחושות שלך. כמה שיותר בפירוט יותר טוב.

ובנוסף: תדמייני שאת הילדה שלך, ודברי לעצמך ברכות כמו שהיית מדברת אליה כשהייתה מרגישה מותקפת: אוי, מסכנה שלי, זה לא נעים. דמייני שאת מקבלת חיבוק אוהב.

והקרובים? או שהם בכלל לא ישימו לב ש"את לא שם", כי הם מרוכזים במה שיש להם להגיד, או שישימו לב וישאלו אותך מה קורה, אז תגידי שאת לא מרגישה כל כך טוב. את באמת לא מרגישה טוב כשמדברים אלייך בחוסר כבוד!

מותר לך לעשות את זה פעם אחר פעם אחר פעם. אין לך שום מחויבות להישאר בשיחה שלא נעימה לך.

העיקר לזכור - לא להשקיע את המאמצים כלפי חוץ אלא כלפי פנים.

בהצלחה!

 

תודה בהתהוות. כמים קרים לנפש עיפה.אנונימי (3)


אל תגידי "אין לכם זכות" רק כשאת כבר מתעצבנת...ד.

אז זה כבר מהתשה, כי נתת להם זכות להתערב מראש.

 

אלא ברגע שזה עולה, הם צריכים לדעת שזה לא ימשיך.

 

על השניה שזה עולה, בשיא השלוה: סליחה, נושא פרטי שלנו, מבקשת לא להתערב ולשוחח עליו. 

 

ולזוז הצידה אם צריך.

 

הרי הם מן הסתם לא אנשים-רעים. יראו כמה פעמים שזה כך, אז ידברו על עניינים אחרים.

 

כמו שלא יכריחו לאכול לא-כשר, למשל..

 

 

[ובעז"ה, עוד כמה שנים, כשיראו משפחה עם ילדים, חיה ותוססת ושמחה - כבר ידברו אחרת גם הם. לא מעטים אכן "מקנאים", לפעמים אפילו מצטערים למפרע שלא נהגו כך גם הם, או מתרצים לעצמם שלא היה להם כח לזה)

2 דברים יש לי לומרתותי77
לפני חיבוק ענק. מבינה בטח מבינה. גם חוזרת בתדובה וכל המשפחה חילונית. משני הצדדים. שמייח.
1. או שתתעלמי או שחזרי על המנטרה זו ההחלטה שלנו בלבד וזו זכותינו כמו דזכותכם למנוע. אגב בדרכ שחילונים באים בהתקפה אלי בשאלות מרגיזות אני שואלת אותם אם באמת הם רוצים תשובה הלכתית ממני או סתם להתקיף. אם בא לכם סתם להגיד מה שיש לכם פאדל תגיגו ותלכו. אם בא לכם באמת אבל באמת לשמוע למה אין לי בעיה להסביר.

2. ישתבח הבורא והתעלה שמו הגדול ששם אותנו במקום הזה. כל פעם שאת סובלת "מרדיפה דתית" תחשבי כמה שכר תקבלי על כך. כמה הנסיון קשה. כמה זה מרגיז ועם זאת את בשלך עם התורה והם לא יכניעו אותך. אשרייך ואשרי חלקך. קחי את זה איתך לכל התמודדות בין העולם החילוני לשלנו כי זה באמת לא ברור בכלל ולא פשוט בכלל.
יקרה! אצלי המצב הפוך.אנונימי (2)

אני חרדית ומונעת כבר כמה שנים, בגלל בעיה בריאותית.

אבל אני לא מספרת לכולם את הבעיות שלי.

אני  ממאאאוווודדדדד רוצה עוד ילד.

גם אצלי הסביבה לא תומכת.

אנשים לא מבינים, כי התחלתי עם כמה בנות רצופות, וחושבים שאני מונעת מבחירה, ומנסים להשפיע עלי שאפסיק למנוע.

כך או כך, יש אנשים שאין להם מספיק רגישות לזולת.

אני משתדלת לא להיות אחת מהם....

מבינה אותך, חווה אותו דבר בדיוקl666

גם חוזרים בתשובה עם ילד כמעט כל שנה

ואני לא חושבת שיש להם זכות להעלות את הנושא בכל מפגש משפחתי, זה לא מנומס ולא נעים, ומין הסתם אם היית שכנה או עמיתה בעבודה הם היו משאירים את הדעה שלהם לעצמם

אין לי מה לייעץ לך כי מה שקרה לי בהריון רביעי שפשוט צעקתי על חמותי ואמרתי לה שאם היא לא רוצה נכדים אז מבחינתי היא לא סבתא ולא מדברת איתה בכלל כבר כמה שנים, בעלי מבקר אותה לבד בלעדיי 

חילונים חושבים שהם אנשים חופשיים  למרות שהם לגמרי עבדים של לחץ חברתי

 

 

שמעתי פעם-ויקי7

על שיטה במצבים כאלה (הביאו את זה במקום כשההורים מתערבים בהכל)

לחזור כל פעם על מה שהם אומרים, ולהוסיף את מה שאת רוצה.

למשל (אני מנסה במקרה הזה) "אני מבינה שאת חושבת שצריך לעשות הפסקה ארוכה בין ילד לילד, אבל אנחנו בחרנו לתת לה' לקבוע". ושוב "אני מבינה שאת מוטרדת מהמצב הכלכלי, אבל החלטנו לתת לה' לדאוג לכך". אחרי כמה פעמים זה מפסיק.

נראה לי שתגובה כזאת תוציא אותםl666

משיווי משקל לגמרי

גם אני לא אוהבת תשובות כאלה? מה עם השתדלות?

תגובה כזאת לא אמורהסדר נשים

לגרום להם להסכים איתה

אלא להבין שזה לא עניין שלהם

תודה על כל העצות הנהדרותשירשיר90
ועל ההבנה, בכלל.
כיף לדעת שבכל זאת אני נורמלית...
מרגיזזזאנונימי (4)

אחרי הלידה השביעית שלי אמא שלי אמרה לי: מספיק! תסגרי!

ואני עניתי בחיוך: לא שאלתי מה דעתך בעניין. אני אחליט. תודה.

 

כשחמותי העירה: אבל זה מפריע לך להתקדם בעבודה!!! עניתי לה: הכל בסדר גמור, תודה.

 

כשאחותי כעסה עלי (ורמזה בהריון הנוכחי, שמיני) עניתי לה: מה מפריע לך? אני אוכלת לך את האוכל שלך? יש לך פחות אויר בעולם? (לה יש שניים והיא כ-ל היום נעזרת באמא שלי, בעוד אני לא נעזרת בה בכלל!)

 

דרך אגב - הכל בחיוך ובנועם.

 

את מחליטה מה ייכנס אלייך לנשמה ומה לא!

 

תראי להם את הילדים שלךח ת ו נ ה

ותגידי - "נכון שהם מקסימים ? -

לא שווה עוד כמה כאלו? הם עושים טעם של עוד וככל שיש יותר הרבה הם יותר משתבחים וכו'"

מנסיון זו תשובה שמשתיקה באוירה טובה....

 

חחח.... זה בדיוק מה שאני עונהאנונימי (4)אחרונה

הרבנית ימימה מזרחי אומרת שזאת עודיה.

כמו שיש הודיה - שמודים על מה שיש,

כך יש עודיה-להודות ולבקש עוד.

 

זה מה שאני עונה לאמי (לחמותי יש פחות חושומור...) כאלה חמודים, לא כדאי עוד כאלה?

וואו, אלופהשירשיר90
אבל זה לא מתיש אותך פנימה?

אני יכולה להשתיק נהדר...
אבל זה מאוד מפריע לי, אני כאילו מותשת.
עבדתי על זה הרבה.אנונימי (4)

בהתחלה הייתי נעלבת אך הצלחתי לומר לעצמי: מותר להן לחשוב כך ולי מותר לחשוב אחרת.

 

אי אפשר לחיות את החיים אם נותנים לכל אחד להיכנס לך לנשמה.

הבת שלי לא הולכת לבית הספרnoach

בס"ד

שלום רב,

יש לנו ילדה בת 8 בכיתה ג. היא לא מוכנה אפילו לצאת מהבית לבית הספר.

דברנו עם המורה, יועצת, מנהלת ופסיכולוגית בית הספר, ושום דבר לא עזר.

מה לעשות?

למה? מה היא מסבירה? מה מפריע לה?הסטורי
,התחלה היא אמרה שמפחדת שאחיה לא יוציא אותהnadav244
אחכ היא לא אמרה סיבות נוספות. אמרנו לה שנוציא אותה ולא עזר
בגדול קשה לחשוב שהפורום עדיף על אנשי מקצועהסטורי
אבל בגדול, אם ווידאתם שאין משהו מאחורה (חרם/פגיעה וכד') והכל בסדר - צריך להציב לה עובדה, הולכים לבית הספר וזהוא.
הצבנו לה עובדה: באנו לקחת אותה לבית הספר, והיא ברחnoach

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

יש דרכים לעזור לילדים לחזור לבי"סמתיכון ועד מעון

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

בעיקרוןשלג דאשתקד

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

נשמע שהיא זועקת לעזרהנעמי28

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.


יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.


אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.


גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

ממש ממשזיויקאחרונה
נשמע משהו מאד כואב וצריך לדובב אותה
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

אולי יעניין אותך