תודה.

תכשיטים אין לי בכלל, מאז האירוסין לא קניתי.. מעדיפה לא להוציא על זה ,

כי יותר חשוב לי הבגדים והמטפחות... 

חמותי לקחה אותי לחנות תכשיטים של תפוצת מרוקו כזו, עם כל הזהבים שצריך להתקין על הכלה אזעקה ואיתורן,

לפני האירוסין. ראיתי את המחירים, אמרתי לה "אין מצב" , היא אמרה לי "את כלה, תהני"

אמרתי לה, "אתם עובדים קשה, ואני לא הולכת לשרוף לכם 2000 שקל , אין סיכוי" 

אמרתי לה שניסע למגנוליה בקניון ונסיים עניין, טבעת+שרשרת+ צמיד שעלו 400 ש"ח כולם ביחד, 

הצמיד מאז לצערי התפרק, הטבעת התעקמה, והשרשרת טובה ואני הולכת איתה. 

הם מאוד העריכו את זה ואני שמחתי . 

גם אם אין לי טבעת אירוסין נורמלית, זה לא מפריע לי. אני לא צריכה סמלים בשביל לאהוב את בעלי.

גם התינוק שלי עד גיל שנתיים היה איתי בבית.

אמא שלי אמרה לי שלה אמא שלה טיפלה יום יום חינם כמו אמא בי ובאחי 

ושהיא יכלה לסמוך במיליון אחוז שהטיפול הוא כמו עם אמא, 

אבל שאני לא אשים אצל מטפלת תינוק ושהם יעזרו בגלל שאני לא עובדת. 

מקווה שזה לא מה שעשה לו בעיות תקשורת, שהוא לא הלך לגן עד גיל שנתיים. 

כל הזמן הייתי מדברת אליו, קוראת לו, משחקת, מטיילת, שרה , מפגישה עם פעוטות אחרים כשהגיע לגיל שנה ,

השקעתי בו כל כך. עד היום.

כשיש לי נקיפות מצפון על הסרטים שיש לנו עכשיו עם התיקשורת שלו, המטפל רגשי

אומר לי שאני סתם מאשימה את עצמי ושהשקעתי בו הכי הרבה שאפשר, ושרואים את זה

שהוא ילד מושקע.

טוב... גלשתי לפריקה לא קשורה... 

תודה על התגובה .

את באמת חושבת שזה בגלל שהוא היה איתך בבית???

זה הדבר הכי טוב שאפשר לתת לילד ומגיע לך על זה יישר כח ענק

רק בבקשה בבקשה אל תאשימי את עצמך

במיליון אחוז זה לא בגלל זה!!!

זה משהו שחמותי,

שהיא נשמה טהורה, אמרה לבעלי. לי היא לא אמרה את זה 

כדי לא לפגוע בי. היא אישה צדיקה ממש.

שזה קהילה כזו שהילדים הם ביחד מגיל לידה בקבוצה וגדלים ביחד,

וכשילד נכנס מבחוץ לתוך קבוצה כזו שכולם כבר אחד בתוך השני בגן, 

שמכירים זה את זה בלי מילים.. 

ובאמת, היו הרבה ילדות בשנתון שלו שבגיל שנה וחצי היו נותנות ידיים ורצות ביחד

על הדשא  בחבורה . זה משהו שאין בערים / יישובים גדולים.

כל הקלישאות שיש על הקיבוצים ש"אחד בתוך הראש של השני" (לא רוצה להגיד שם של איבר אחר..)

זה דיי נכון.

זה אולי יכול לגרום לקושי אם זה "יושב" על משהו אחר. 

נניח שאולי הלקות לא הייתה עד כדי כך, אם היה בגן מגיל שנה . 

לא יודעת.. אני לא רוצה להגיד מה היה קורה אם.. אבל אולי יש מצב .

שאם הילד היה הולך לגן בגיל שנה, אז זה היה פחות גרוע. 

בכל מקרה, היה לנו נורא כיף אחד על אחד בבית.. 

ב"ה אנחנו לא במינוס, ולא בחובות, 

פעמונים לא יתנו לנו יעוץ, 

הם נותנים רק למי שבאמת זקוק ליעוץ כזה...

יש לפנינו בתור... והם עושים עבודת קודש. 

נראה לי

נראה לי שאני סתם מודאגת,

כששאלתי את ההורים שלי אם לטעמם

אנחנו מתנהלים בפזרנות, הם אמרו שממש לא.

גם אם זה נורמלי זה הרבה ואפשר להוריד ת זה משמעותית

תודה.. הרגעת אותי.. 

מצד אחד לא נעים לי לחיות ברמת חיים לא מצומצמת,

אבל גם לא מוגזמת מאוד, בזמן שאנחנו לא מתפרנסים כמעט..

מצד שני אם ההורים שלי שמחים בזה, נראה לי שאני צריכה להפסיק להיות בהרגשה שלא נעים.

וכן.. אני מורידה מינון בבגדים וקניות של "סתם". 

הבאתי היום, בהצלחה רבה, אוכל ללימודים מהבית.

עד עכשיו לא הצלחתי בגלל ההריון וההנקה, 

 הייתי בתחושה של חייבת לקנות משהו לאכול בלימודים, 

רעב מוגזם כזה .. למרות שדיי ירדתי במשקל ובבית לא היה לי את הקטע הזה של האוכל

כמו בלימודים.

עכשיו דיי נרגע לי לשמחתי. אז סנדוויץ' וירקות מהבית מספקים אותי.

את הפחית דיאט ספרייט (שריטה לא בריאה שלי, רק לימים של הלימודים )

קניתי בסופר והבאתי מהבית... 3.50 ש"ח ליחידה במארז של 6 במקום 7 בקפיטריה באוניברסיטה... 

המארז מוקדש ללימודים.. בתקווה שיהיה לי מספיק כח רצון לא לשתות רעל יקר בלי סיבה מוצדקת כמו 

יום לימודים.

אבל זה באמת כסף קטן לעומת כל הוואג'ראס של הפסיכולוגית, והקלינאית, וריפוי בעיסוק 

וההוצאות דלק כי נוסעים מלא להורים לשים את הקטנה בבייביסיטר כשדואגים לגדול, והם גרים רחוק. 

יוצא לנו 1000 ש"ח בחודש דלק בגלל זה. והרכב חסכוני מאוד ביחס לרכב עממי בן 13.

ב"ה עם כל האיבחוניאדה שעשינו, 

הנסיך לא על הספקטרום, הפסיכולוגית בספק ולא רוצה לתת סתם אבחנה

וגם אני לא. 

הרופאה התפתחותית אמרה שהוא מקסים, ונתנה שם אחר ללקות  באבחון,

פרגמטיק דיסאורדר . שזה אומר שהוא כן יודע לתקשר אבל שמשהו לא תקין בפרקטיקה של התקשורת. 

אין לנו ספק, הבחור בגיל שנה וחצי

ידע לדבר ולהצחיק אותנו עם חוש הומור מפותח כמו בן שלוש , משפטים , סיפורים, שירים, והכל, היה לנו שוק , כשראו קשיים, לפני כן

חשבנו שאיינשטיין גר אצלנו בבית, הוא לא חכם ברמת ה"עילוי אידיוטי" 

שמדקלם ספר טלפונים בעל פה אבל לא יודע להגיד לסבתא שלו סבתא תתקשרי אלי מחר כי אני מתגעגע  או את מפת ארץ ישראל ממטולה עד אילת,

אבל לא יודע את הדרך מהבית לשכן ליד, אלא ילד  כיפי, מתוק , שובב אבל בטעם, שאפשר לנהל איתו דו שיח, לצחוק איתו, בגיל שנה היה לו חוש הומור 

אי אפשר לתחמן אותו, הוא עולה על הכל, חושים מחודדים והסקת מסקנות יותר מכל הילדים שאני מכירה בגילו

בגלל זה הייתי שבורה טוטאל-לוס , הייתי בטוחה שבבית שלי גר הילד הכי מדהים שנברא אי פעם ,

ואני עדיין בטוחה בזה.. אבל מבינה שיש קושי שלא ראיתי. הבעיה בפרקטיקה של השפה זה מה שגורם לו פחות לשחק עם חברים ולהצליח מבחינה חברתית תקינה.

גם אני הייתי ילדה מוזרה, ועם השנים רכשתי יכולות תקשורת יותר מקובלות. 

יכול להיות שהייתי בדיוק ככה בגיל הזה, ושגם לי יש סעיף, הגננת כל הזמן אמרה לאמא 

שמשהו לא 100% רגיל ושאני לא רוצה חברים בגן. אבל הייתי ילדה שמחה חמודה וחכמה,

דיי דומה למה שהוא עכשיו . אז הניחו לזה 

ולא עשו עניין. היום מאבחנים ומקטלגים כל דבר

וכשאני הייתי בגיל הזה באמצע שנות התשעים, בקושי היתה מודעות . 

קראו לזה סתם "ילד שונה" או "מוזר" , ולא היו כותרות לכל דבר. 

וב"ה , בזכות זה שזו לקות דיי קלה, (המון הוצאות, אבל לקות קלה ב"ה) 

אין לנו זכאות לשום הנחות. בקושי לגננת שיח. וטוב שכך ב"ה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות