בהצלחה

להביא אותו להתמודד עם המציאות שאין טיטול.

בכל הגמילות שלי התחלתי ככה מניסיון שלי זה מוריד מהם את הלחץ שקשור בתהליך הגמילה, אם כבר יש פיספוס אז זה לא כזה נורא וגם חוסך לך קצת כביסה..

חוץ מזה הראתי הרבה סירטונים, היו ספרים בבית והוא ראה את כל הילדים סביבו כבר גמולים אז זה זרם לו בטיבעיות.

לא לחצתי על אף אחד להיגמל. הילד שנגמל הכי מאוחר היה בן 3 כמעט ונגמל תוך יומיים. יום ולילה. הוא פשוט הרגיש מוכן וזהו.

ככה כולם.

בהצלחה.

בנות שלי נגמלו ביום בגיל שנתיים ובלילה רק בגיל ארבע

אצלי מדובר בתאומים בנים. הם נגמלו ביום תחילה לגמרי (לאחד הלך בקלות ולשני לקח עוד חודש), ואז ממש סמוך לכך בלילה גם, שזה היה הרבה יותר קל לנו (זה היה כשראיתי ששבוע ימים החיתולים יבשים בבוקר). אז לא נותנים יותר בקבוק במיטה אלא שתיה עם ארוחת הערב שהיא כמעט שעה לפני השינה, ולקראת השינה הולכים לשירותים לעשות. נראה לי שעדיף כך, כי הם "בתוך זה" מבחינת הגברת המודעות לתחושות בגופם. ואצלנו ברוך השם היו בקושי פספוסים בלילות. אחותי עשתה לבנותיה הפסקה בין גמילת היום והלילה והתחרטה... יש לה ילדה בת 6 שעד היום לא מצליחה לא לפספס בלילות, אז היא אמרה לי לא לעשות את הטעות הזאת ואני מודה לה.... בכל אופן תמיד להקדים תפילה ושיהיה בהצלחה.

מה שהכי עזר אצלנו זה להיפרד לתמיד מהחיתולים. זרקנו אותם יחד עם הילד ביום הגמילה הראשון.. מיד אחרי כמובן שבחרנו מהמגירה( יחד איתו) זוג תחתונים חדש ויצאנו לדרך חדשה. 
חשוב לעודד לאורך כל הדרך, חלילה לא לכעוס אם מפספס. ולקחת בחשבון שזה עניין של זמן.
אנחנו בהתחלה בלילות ובצהריים היינו מלבישים את הפול אפס זה תחתון גמילה עם ספיגה וצורת לבישה בדיוק כמו של חיתול.
אחרי שהילד היה גמול לגמרי התחלנו את התהליך שהיה כבר הרבה יותר קל ופשוט בלילה.

צריך להיזהר עם הניסוח... הרעיון עצמו נשמע נהדר.

אבל ברורה הכוונה.

מוכן= יודע לעשות צרכים בשירותים.
גדול - לא ממש שייך כי זה לפי בשלות. יכול להיות ילד בן 3 שאינו בשל וילד בן שנתיים שבשל...
מדבר על העניין - לדעתי לא קשור כי זה יכול לקרות הרבה זמן לפני שהוא מוכן.
עוד נקודה שחשובה זה עניין הרצון של הילד ללכת לשירותים.

אז לסיכום - לדעתי 2 דברים חשובים: שהילד ידע לעשות צרכים בשירותים ורצון ללכת לשירותים.
מנסים במשך יומיים (עדיף בחופש כמו בשישי-שבת), ורואים אם הילד באמת מצליח לעשות ואם יש לו רצון. כמובן שיש פספוסים אבל אפשר לראות האם זה הולך לכיוון חיובי...

בלילה לפעמים מתאים מיד להוריד ולפעמים לא - תלוי כמה הוא שותה, האם הוא קם עם טיטול ספוג, האם השינה שלו חזקה, האם הוא רוצה ועוד....

היא באמת כתבה יפה, ונכון מאד.

והיא זכתה שעל הדרך, גם העלתה חיוך על פני אישה מישראל. אשריה.

nataly, אם תגובתי נראתה לך פוגעת, נא סלחי לי. 

"הלכנו ביחד עם הילד לזרוק את החיתולים".

אבל זה בסדר, אנחנו לא בשיעור הבעה כאן כל עוד התגובה מובנת - לא צריך להשתגע אחר ניסוח מדויק.

ו@netaly כתבה בהחלט יפה! גוזרת ושומרת לעצמי, כשנצטרך בקרוב...

אצלנו הורדנו לגמרי חיתול לאחר הגן בניסיון לשבת על סיר (מיותר בעיניי הסיר אבל התאומים פחדו בהתחלה מהשירותים, אז קנינו מין סיר שאח"כ אפשר להלביש על האסלה ויש סולם צבעוני והם אהבו את זה) כמובן רק לכמה שעות עד השינה בתור התחלה. היו פספוסים כמה ימים כמובן אבל לאחד היתה כמעט שליטה מלאה לאחר מס' ימים ולשני לקח יותר זמן. אז עודדנו אותם המון, היו פרסים, ממש הראנו להם ושאלנו: מי רוצה כזה? אז תעשה בשירותים... ורק אז היו מוכנים בכלל להתקרב לשירותים. אבל זה עזר רק בצורה זמנית. מה שהכי עזר אצלנו היה פשוט לעבור על שמות הילדים בגן ולשאול: אוריאל עושה בחיתול? לא.... איפה הוא עושה? בשירותים! הודיה עושה בחיתול? לא... איפה היא עושה? וכו'.... והם ענו בעצמם... הם הרי כל כך לא רוצים להיות שונים... זה עבד כמו קסם אצל אחד מהם, ואצל השני גם מאד עזר, פשוט לקח לו יותר זמן עם ה'גדולים', שהבנתי שזה נורמלי ופשוט צריך לעודד ולהבין ולא לכעוס. (אגב, רק אחרי חודש כשנסענו ל'מירון' לחאלקה והתפללתי כמובן גם על זה, אז השני נגמל רשמית גם מ'גדולים'...). אגב, חיתולי הגמילה אצלנו לא עבדו בכלל - התאומים שלי פשוט התייחסו אליהם כאל חיתול רגיל ועשו שם כרגיל... אם היינו צריכים לנסוע פשוט לקחנו אותם קודם לשירותים, ושמנו מגבת באוטו מתחתם, כי ברגע שחזרנו לחיתול (אפילו חיתול גמילה) זה פשוט בלבל אותם והם חזרו לעשות צרכים בחיתול, אז כשמחליטים בלי חיתול - אז פשוט בלי חיתול... אגב, מישהי כתבה שזה יכול להיות מתיש, אז באמת כדאי להקדיש לזה כמה ימים שאת בבית. אנחנו התחלנו בחופשת סוכות, כך שיכולתי להיות איתם המון בימים הראשונים. בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....