"הכל סובב את האשכנזים". 

להביא אותו להתמודד עם המציאות שאין טיטול.

בכל הגמילות שלי התחלתי ככה מניסיון שלי זה מוריד מהם את הלחץ שקשור בתהליך הגמילה, אם כבר יש פיספוס אז זה לא כזה נורא וגם חוסך לך קצת כביסה..

חוץ מזה הראתי הרבה סירטונים, היו ספרים בבית והוא ראה את כל הילדים סביבו כבר גמולים אז זה זרם לו בטיבעיות.

לא לחצתי על אף אחד להיגמל. הילד שנגמל הכי מאוחר היה בן 3 כמעט ונגמל תוך יומיים. יום ולילה. הוא פשוט הרגיש מוכן וזהו.

ככה כולם.

בהצלחה.

בנות שלי נגמלו ביום בגיל שנתיים ובלילה רק בגיל ארבע

אצלי מדובר בתאומים בנים. הם נגמלו ביום תחילה לגמרי (לאחד הלך בקלות ולשני לקח עוד חודש), ואז ממש סמוך לכך בלילה גם, שזה היה הרבה יותר קל לנו (זה היה כשראיתי ששבוע ימים החיתולים יבשים בבוקר). אז לא נותנים יותר בקבוק במיטה אלא שתיה עם ארוחת הערב שהיא כמעט שעה לפני השינה, ולקראת השינה הולכים לשירותים לעשות. נראה לי שעדיף כך, כי הם "בתוך זה" מבחינת הגברת המודעות לתחושות בגופם. ואצלנו ברוך השם היו בקושי פספוסים בלילות. אחותי עשתה לבנותיה הפסקה בין גמילת היום והלילה והתחרטה... יש לה ילדה בת 6 שעד היום לא מצליחה לא לפספס בלילות, אז היא אמרה לי לא לעשות את הטעות הזאת ואני מודה לה.... בכל אופן תמיד להקדים תפילה ושיהיה בהצלחה.

מה שהכי עזר אצלנו זה להיפרד לתמיד מהחיתולים. זרקנו אותם יחד עם הילד ביום הגמילה הראשון.. מיד אחרי כמובן שבחרנו מהמגירה( יחד איתו) זוג תחתונים חדש ויצאנו לדרך חדשה. 
חשוב לעודד לאורך כל הדרך, חלילה לא לכעוס אם מפספס. ולקחת בחשבון שזה עניין של זמן.
אנחנו בהתחלה בלילות ובצהריים היינו מלבישים את הפול אפס זה תחתון גמילה עם ספיגה וצורת לבישה בדיוק כמו של חיתול.
אחרי שהילד היה גמול לגמרי התחלנו את התהליך שהיה כבר הרבה יותר קל ופשוט בלילה.

צריך להיזהר עם הניסוח... הרעיון עצמו נשמע נהדר.

אבל ברורה הכוונה.

מוכן= יודע לעשות צרכים בשירותים.
גדול - לא ממש שייך כי זה לפי בשלות. יכול להיות ילד בן 3 שאינו בשל וילד בן שנתיים שבשל...
מדבר על העניין - לדעתי לא קשור כי זה יכול לקרות הרבה זמן לפני שהוא מוכן.
עוד נקודה שחשובה זה עניין הרצון של הילד ללכת לשירותים.

אז לסיכום - לדעתי 2 דברים חשובים: שהילד ידע לעשות צרכים בשירותים ורצון ללכת לשירותים.
מנסים במשך יומיים (עדיף בחופש כמו בשישי-שבת), ורואים אם הילד באמת מצליח לעשות ואם יש לו רצון. כמובן שיש פספוסים אבל אפשר לראות האם זה הולך לכיוון חיובי...

בלילה לפעמים מתאים מיד להוריד ולפעמים לא - תלוי כמה הוא שותה, האם הוא קם עם טיטול ספוג, האם השינה שלו חזקה, האם הוא רוצה ועוד....

היא באמת כתבה יפה, ונכון מאד.

והיא זכתה שעל הדרך, גם העלתה חיוך על פני אישה מישראל. אשריה.

nataly, אם תגובתי נראתה לך פוגעת, נא סלחי לי. 

"הלכנו ביחד עם הילד לזרוק את החיתולים".

אבל זה בסדר, אנחנו לא בשיעור הבעה כאן כל עוד התגובה מובנת - לא צריך להשתגע אחר ניסוח מדויק.

ו@netaly כתבה בהחלט יפה! גוזרת ושומרת לעצמי, כשנצטרך בקרוב...

אצלנו הורדנו לגמרי חיתול לאחר הגן בניסיון לשבת על סיר (מיותר בעיניי הסיר אבל התאומים פחדו בהתחלה מהשירותים, אז קנינו מין סיר שאח"כ אפשר להלביש על האסלה ויש סולם צבעוני והם אהבו את זה) כמובן רק לכמה שעות עד השינה בתור התחלה. היו פספוסים כמה ימים כמובן אבל לאחד היתה כמעט שליטה מלאה לאחר מס' ימים ולשני לקח יותר זמן. אז עודדנו אותם המון, היו פרסים, ממש הראנו להם ושאלנו: מי רוצה כזה? אז תעשה בשירותים... ורק אז היו מוכנים בכלל להתקרב לשירותים. אבל זה עזר רק בצורה זמנית. מה שהכי עזר אצלנו היה פשוט לעבור על שמות הילדים בגן ולשאול: אוריאל עושה בחיתול? לא.... איפה הוא עושה? בשירותים! הודיה עושה בחיתול? לא... איפה היא עושה? וכו'.... והם ענו בעצמם... הם הרי כל כך לא רוצים להיות שונים... זה עבד כמו קסם אצל אחד מהם, ואצל השני גם מאד עזר, פשוט לקח לו יותר זמן עם ה'גדולים', שהבנתי שזה נורמלי ופשוט צריך לעודד ולהבין ולא לכעוס. (אגב, רק אחרי חודש כשנסענו ל'מירון' לחאלקה והתפללתי כמובן גם על זה, אז השני נגמל רשמית גם מ'גדולים'...). אגב, חיתולי הגמילה אצלנו לא עבדו בכלל - התאומים שלי פשוט התייחסו אליהם כאל חיתול רגיל ועשו שם כרגיל... אם היינו צריכים לנסוע פשוט לקחנו אותם קודם לשירותים, ושמנו מגבת באוטו מתחתם, כי ברגע שחזרנו לחיתול (אפילו חיתול גמילה) זה פשוט בלבל אותם והם חזרו לעשות צרכים בחיתול, אז כשמחליטים בלי חיתול - אז פשוט בלי חיתול... אגב, מישהי כתבה שזה יכול להיות מתיש, אז באמת כדאי להקדיש לזה כמה ימים שאת בבית. אנחנו התחלנו בחופשת סוכות, כך שיכולתי להיות איתם המון בימים הראשונים. בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...