וגם את שלי.

בודדי בודדים לא מסוגלים לחשוב על כך שהם מסוגלים לזה. אבל כולם מסוגלים. כולם.

ולא כולם מסוגלים.

לדוגמא אנשים עם בעיות נפשיות מסוימות.

אם ננתח כל משפט אולי הגישה שלך תשתנה

קודם כל חתונה זה דבר משמח מאוד וזוגיות זה גם עוצמתי

אז נכון, בשביל ליהות "נשוי" בהגדרה צריך לעבוד קשה מאוד. זה לא בקלות. אבל כל זה שווה שהילדים שלך יהיו אנשים גדולים בעתיד ובלי העבודה הקשה של השנים הראשונות בחיי משפחה- הילדים לא יתפתחו ככה

רדיפה אחרי כסף לילדים - זה יבש מאוד.. חוץ מיזה שהילדים האלה לא ישארו ילדים תמיד

והם יגדלו יתפתחו ויביאו כסף לעצמם , הילדים האלה יהיו אנשים. אנשים שישפיעו על המדינה, אנשים שיעזרו

לך ולבעלך שתיהיו זקנים או שתצטרכו עזרה.. הילדים האלה יולידו עוד ילדים וגם הם יביאו לך נחת בע"ה

וכל זה ^^ מחייב את העבודה שלפני..

ויש המון אנשים (ואני מאמין שגם את תיהיי ככה) שלא עובדים קשה כ"כ בשביל שלוש ארוחות לילדים.

ולא "רודפים" אחרי כסף, הם עובדים בשבילו, יש הרבה עבודות לא כ"כ קשות היום ב"ה

הם פשוט עובדים בשגרה, לא מחייב בעבודה פיזית מעייפת..

ויש גם חופשים מהעבודה המעייפת, שאז המשפחה נוסעת לטיול נגיד או למשו כזה וכולם נהנים ואין עבודה

ובכללי ככה ה' ברא את העולם, שגידול ילדים והרחבת העולם שלו- יהיה בקשיים

אולי בגלל שזה מטרה גדולה ולא מגיעים אליה בקלות..

לא כמו שרבקה הציגה את זה, למרות שזה יכול לקרות אם לא דואגים שזה לא יקרה

לפני מה זה הולך להיות ואת כמות ההוצאות

והמחוייבות

וההריונות

והילדים

המון לא היו מתחתנים.

ואני רוצה להתחתן, אבל לרגע הפעלתי את השכל

וחשבתי לעצמי שאם זה לא היה אהבת חיי

שהייתי רוצה להתחתן איתו ולחיות איתו כל חיי

לא הייתי מתחתנת.

כי זה ילדים וכי זה הריונות וכי זה לידות

וכי זה 

וכי זה וכי

למרות שהם חמודים ויש לי כמיהה אליהם

כמו כל אישה.

אבל..

ולא קשור להמשכיות 

ו @די"מ

אתה רוצה המשכיות אתה לא יודע מה זה לידה.

אגב.

אין לאישה חיוב להתחתן. פשוט אין.

אין מקום בתורה המחייב את האישה להינשא, להביא ילדים לעולם, לחתן אותם, לרדוף אחר פרנסה וכו'.

אין מקום כזה! אין!

האישה לא חייבת להתחתן וללדת ולגדל את הילדים ולחפס פרנסה- זה המצווה של הגבר. זו ה ז כ ו ת של האישה להיות שותפה לעשייה המבורכת הזאת. אבל זאת לא המצווה והחובה שלה.

אישה מטבעה רוצה להתחתן ורוצה ילדים וכו' כי כך ה' ברא את האישה. אבל הוא לא ציווה אותה על כך.

זה מה שאני כ"כ נגד!!

אל שנפגשים חודש ומתחתנים אחרי חודש

או יותר גרוע אלו שיוצאים שבוע

מאיפה את מכירה אותו בכלל??

מאיפה את יודעת עם מי את מתחתנת?

בגלל מה שהוא מציג לך בפגישות?

צריך להכיר ולאהוב לפני שמתחתנים.

זה רק אם בררו לפני על הבנ"א. אבל בצורה טובה.

אם הכל מתאים מבחינת שאיפות, סגנון חיים, מידות, אופי וכו' שאת כל זה אפשר לבדוק בברורים, ובעיקר אצל חברים טובים שמכירים את הבנ"א טוב טוב, אז בפגישות באמת מה שנשאר לבדוק/לראות אם יש התאמה וזרימה וכימיה.

מי שלא בירר, יצא עם הבנ"א חודש והתחתן אחרי חודש- בהצלחה לו בחיים... ממש לא מומלץ.

אבל אני לא מסכימה עם זה שצריך לאהוב לפני החתונה כי מי שאומר את זה לא באמת מבין מהי האהבה האמיתית. וחבל.

ועוד דבר-

לעולם לא תוכל להכיר בנ"א באמת עד שאתה גר איתו. תאמיני לי- זה עולם אחר לגמרי.

עובדה שכל העולם כל הדתות כל התרבויות מתחתנים ומביאים ילדים (ישנם כמו הנוצרים שרואים אדיאל בפרישות אבל זה קשה! זה לא הרצון הטבעי!)

אולי באמת את לא צריכה להתחתן עכשיו.

אם לא בא לך העול הזה עכשיו אל תחתני.

אבל זה לא נכון ככלל.

מגיע השלב שמבינים שלא טוב היות האדם לבדו.

פשוט לא טוב.

אין לאישה שום סיבה להתחתן.

רק לבנים יש סיבה שכלית להתחתן ורצון להמשכיות.

לאישה יש את האהבה הטבעית לילדים שלך ורצון להביא ילדים לעולם בכללי.

אבל אם נלך רגע רק על הפן השכלי- זה באמת לא פשוט.

ומה קשור לזה שאתה לא יודע מה זה לידה?- 

לך תשאל את הנשים בחדר לידה (מטאפורית, לא במציאות...)

להן יש מבט שונה על כל הנושא הזה של ילדים.

וסליח.

אבל אם טענות כמו "אתה בן אז לא תבין"

אין לי איך להתמודד..

בס"ד

לאישה יש אהבה טבעית לילדים

וגם צורך פנימי במישהו שיבין אותה ויחלוק איתה את החיים

אישה צריכה אהבה מהגבר

כן

כמה תלותי מצידינו

מזל שגם הם צריכים אותנו אז זו עיסקה שכולם מרוויחים ממנה

אני חושבת שזו מחוייבות והקצנתי כאן.

אבל תחשבו על זה..

זה מלא מלא עבודה

ואין כזה דבר בכלל להיות מוכנים לדבר כזה.

כמו שאישה לא יכולה להיות מוכנה להיות אמא

עד שהיא יולדת.

הרי בסופו של דבר הכל זה בערבון מוגבל.

אפילו אחרי החתונה,אפילו אחרי מלא שנות נישואין.

רבי ישמעאל כהן גדול שימש בכהונה 80 שנה ובסוף נהיה צדוקי.

החיים בנויים ככה שאנחנו לא באמת יודעים איך הם עד שהם קורים.

לכי כמעט לכל חייל והוא יקלל את הצבא ויחכה לשחררו בקוצר רוח ואולי גם יתחרט שהתגייס אבל אחרי כמה שנים תשאלי אותי אם הוא מתחרט שהוא התגייס רוב מוחלט לא יתחרט (בלי להיכנס לנושא האידולגי)

בסופו של דבר אין לדיין אלא מה שעיניו ראותו תמיד אפשר לחיות בדמיונות מה יהיה ומה יקרה.

ובסוף לגלות שנשארת תקועה אי שם מאחורה.

צריך לדעת שישנם קשיים שלא הכלל קל.

לקפוץ למים ויהיה בסדר.

זיווגו של אדם נמשל לקריעת ים סוף.

בים סוף כולם עמדו על שפת הים ובלבלו את השכל וחיכו וחיכו ובנתיים המצרים מתקרבים..

עד שהגיע אחד עם שכל נחשון בן עמינדב וקפץ למים.

אין בשלות לפני ומוכנות.

הבעיה היא שכשאתה מדבר על לידה 

אתה מדבר על זה מתוך עורו של גבר

יפה מאוד, אני מאוד מעריכה את הרצון שלך להביא ילדים לעולם.

בתור נשים, אנחנו לא סובלות רק בלידה עצמה

כן?

מה שמביא אותנו להביא ילדים, ולכן אין עלינו ציווי

זה הכמיהה, עליה דיברתי, בתור אישה

רצון בלתי מוסבר.

וזיכרון קצר.

מצטערת מאוד, כל הפציעות שגברים נפצעים במלחמות

לא משתווים לכאבי לידה.

והכאב של הלידה זה מה שמפחיד אותך?

יש אפירדול..

ברור שכן!!!

ואפידורל עושה ורידים ולא לכולן זה מתאים

אז היזהר בדבריך על האפידורל..

ומי אמר לך בכלל שאני לא רוצה לידה בשטח?

דיברת על המשכיות והבאתי אותך לחשוב

שוואלה האישה מקריבה כ"כ הרבה

בשביל שיגידו שהילדים שייכים לבעל

והם הילדים שלו!!

אבל.. יש בזה מין האמת

איש אחד מחכה לאשתו מחוץ לחדר לידה,

הוא שומע אותה צועקת וצועקת..

הולך עצבני הלוך וחזור במסדרון כמה וכמה זמן עד שהאחות יוצאת החוצה ואמרת לו "מזל טוב! נולדה לך בת"

מיד הוא אומר "פיו מזל..היא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי"...

בכל מקרה לא הבנתי מה את רוצה לומר,

שהנשים מקריבות הרבה?

ובכן,אשריהן! בזכות נשים צדקניות נגאלו ישאל!

בס"ד

דודה שלי תוך כדי הכאבים של הלידה צעקה 'אני רוצה שוב'

תאמיני לי. אם אישה הייתה זוכרת

את הכאבים חבל.

יש קטע כזה בשלב מסויים שאחרי שבלחים רצח נרגעים ויש קצת זמן להתבגר וללמוד בלחיות מהי.. ואז באים לזה בצורה רצינית וחכמה.

ברכותי, כנראה שהגעת לשלב הזה.. 

עוד שנתיים עד חמש גם תגיעי לשלב הרציני והחכם ותתחתני 

בס"ד

אבל אני יודעת שאצלך זה לא בא מזלזול

את באמת חושבת שכל מי שמתחתן הוא טיפש עד כדי כך?

שאת היחידה ששמה לב שזה מחיבות עצומה?

אנשים יודעים ובהחלטה מחושבת הם בוחרים להתחתן

אני מאמינה שרוב מי שהתחתן באמת חשב שזה יעשה לו טוב

אני מאמינה באופן כללי שנישואים מחושבים הם דבר טוב

כן

זה המון מחויבות

אבל מה האפשרות השניה? לחיות לבד?

גם אז תצטרך לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמך

ואז לחזור הביתה לבית ריק

כשלאף אחד לא אכפת איך עבר היום שלך

או אולי להשאר לגור עם ההורים עד מאה ועשרים?

חוץ מזה שנישואין עצמם יכולים להיות מתוארים בצורה יותר חיובית

א.אני אישית אוהבת להשקיע בשביל מי שאני אוהבת

וכמה שהעבודה קשה יותר הסיפוק גדול יותר

זה לא מזוכיזם זו אהבה

חוץ מזה שלא הולכים למין מקום עינויים

את בוחרת איפה לעבוד

את תבחרי את התחום שאת אוהבת

כך שהעבודה לא רק דרך להתפנרס

אלא גם כלי למישמוש עצמי של היכולות הבולטות שלך

ב. נמשיך לזה שכשחוזרים עייפים מהעבודה

נפגשים עם האישה שעייפה מהעבודה שלה וגידול הילדים

ושתי האנשים מותשים יחד

אבל שמחים כל כך לראות אחד את השני

אני רואה את הניצוץ של אמא שלי כשאבא נכנס הביתה

ואת החיוך הרך שלו אליה

אני אישית כבר ממש מחכה ליום שאני אחזור לבית שבו יחכה לי אהבת חיי (עד כמה שזה קיטצ'י)(ולמרות שהגיוני יותר שאני אחכה לו גם הציפיה לו זה דבר נהדר בעיני)

ג. לא רק האישה צורכת צומי גם גבר צריך צומת לב מסויימת

וכשאת אומרת צומי משתמע שזה דבר רע

שוב אנשים שאוהבים אחד את השני נהנים להיות יחד ולדבר ולתת את הצומי הזה שאת סולדת ממנו

ד. לפעמים רבים. אז מה?

כדאי להיות לבד בשביל הריבים?

הרי בנישואים יש כל כך הרבה רגעי אושר

ה. הולכים לישון יחד

כשאהוב ליבך לידך ואת שמחה לדעת שהוא הדבר האחרון שתראי לפני שתרדמי והראשון כשתקומי

ו. ואז קמים ליום חדש

של טיפול בילדים שהם ממש חלק משתיכם

ילדים שאתם אוהבים

ועבודה בה אתם גם משקיעים בשביל האנשים שאתם אוהבים

וגם משקיעים בשביל הסיפוק שלכם

איזה כיף.

מרביצה חכמה את!

מאוד.

אני רוצה להתחתן לכל אלו שחושבים שלא.

אבל הצגתי פה ניסוח שונה

לכל האהבה והפרפרים

שהמון אנשים מדמיינים.

ברר לי שיש סיפוק, זה עשיה

ולא רק בשביל עצמך 

@נפתלי הדג מה שכתבת.

ברור לי שהחיים הטובים יותר

(לא בהכרח קלים יותר, כן?)

הם עם בן זוג מדהים ומקסים.

ולכן מתחתנים.

אבל הצגתי את זה באופו שונה כמו שאמרתי בהתחלה,

ולא תהיתי לעצמי שיתפתח כאן דיון כזה

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים