@ענבל

בס"ד

אני אל בעד חרטה.

ולפני שכולכם קופצים עלי עם שלבי התשובה אבהיר את דבריי-

כמובן שאני בעד לחזור בתשובה עם כל השלבים וזה מעל להבנתי ובטח ובטח שמעל לדעתי

אבל אני לא בעד חרטה של ייסורי מצפון ודברים כאלה.

אני לא מתחרטת שקרה מה שקרה כי את התשובה כבר עשיתי ואת הדברים שלמדתי ולקחתי משם אני לא רוצה לפספס כי הם הביאו אותי למקום בו אני היום וזה מקום שאני לא הייתי מוותרת עליו, אני אוהבת את איפה שאני נמצאת היום.

יחסית כמובן, יש דברים לשפר.

במובן הזה אני אל בעד חרטה.

אם אתה שואל האם הייתי בוחרת ככה שוב?

אז מאיפה שאני עכשיו כנראה שלא, מאיפה שהייתי אז כנראה שכן.

אבל זאת שאלה מאוד פרדוקסלית כי אם אגיד לך שמאיפה שאני עכשיו הייתי מוותרת על זה אז בעצם לא הייתי איפה שאני עכשיו כי זה מה שהביא אותי לכאן.

בקיצור אני מודה על כל דבר שהקב"ה נתן לי ושמחה על שאני במקום הזה

מקווה שלא סיבכתי.

בס"ד

בדיעבד אני לא אגרום לו לייסורי מצפון ולהדחקה של הדבר.

הוא צריך להשלים עם העבר שלו כי ככה אי אפשר לחיות.

זה לא דבר ש"אי אפשר לחיות איתו". זה לא דבר רע.

זה ממש חלק מהחרטה. לפעמים מרוב פחד להרגיש משהו לא בסדר - אדם מפחד להתחרט באמת.

מרגישים יסורי מצפון וחרטה עמוקה על מה שלא בסדר - ומתוך כך מתנערים מזה, עד שלגמרי לא שייכים אל כל הדבר.

ואז גם נהפכים כחות ששימשו לשלילה, ליכולים לשמש לחיוב. ושנאת הרע מתעצמת, מה שמגביר את הטוב והטהור והנכון.

בס"ד

אדם לא יכול לחיות כל הזמן בתחושת אשמה.

מה שאתה דיברת זה לא מה שאני דיברתי.

1 לא
2 כן!!!
3 לא יודע לא התחתנתי איתה ב"ה..

1. עברה שנה מאז שנפרדנו ועד שהתחלתי לצאת עם אשתי(וב"ה ממש התחזקתי שנה הזו..)
2. נפלנו בנגיעה באופן נורא..(ב"ה לא הכי גרוע אבל לא רחוק מזה..)

בן כמה היית? בכל השלבים - מתי הייתם חברים, נפרדתם, התחתנת..

@שמוליק פיין

1. לא, רק בנה ושיפר. כמובן שהמחשבות שזה גורם והזכרונות גרועים מאוד... אבל הייתה גם חברה שהיה מאוד טוב איתה ב"ה, ככה שזה עניין סובייקטיבי לפי דעתי.

2. אני לא בטוח. מצד אחד כן, כי נפלנו בצורה נוראית, אבל מצד שני לא כי עכשיו אני לעולם לא אניח לעצמי ליפול ככה. אז לא יודע, זה קונפליקט רציני...

3. עוד רווק

גם בלי "נסיון אישי". הן עפ"י הדין, הן עפ"י השכל הישר. הן ממה שרואים.

אני רוצה לראות מה אנשים שיש להם ניסיון אישי אומרים בלי קשר. 

אני רוצה לשמוע מאנשים בעלי ניסיון אישי סיפורים על הנושא הזה. 

אני עוד לא התחלתי לצאת ולא חושב שהייתי מחזיר הגלגל לאחור אבל שוב זה מוקדם לי לדעת...

ייעוץ בנושא הזה פחות רלוונטי כרגע.. תודה

כי "תשיג דברים ותתפתח קודם" או "כשתרגיש מוכן תצא" אלו עצות, ועצות אני כרגע לא צריך ;)

תודה

וד"א מאיפה ההסטטיסטיקה של 90%? בלי קשר לזה שהיא נכונה או לא... 

והשתחררתי לגמרי מהמחשבות והרגשות שלי כלפי הבחורה - האקסית שלי.

2. אני חושב שכל קשר באשר הוא - בונה את האדם, ומקדם אותו בחיים...

אם הקב"ה שם אותי בתוך המקום הזה, כנראה שהייתי צריך לעבור בזה מתישהו - שמח שזה חלף ועבר לי לגמרי...

ואני שמח על התהליך שעברתי מתוך הקשר הזה - הוא לימד אותי, המון על עצמי, המון על החיים שלי, והמון על מה אני רוצה לשנות ולתקן בעצמי.

שאלה זו היא קצת מכשילה - כי, ברור שבסופו של דבר - הקשר נותק בצורה גרועה ולא יפה - ולכן זה השליך לעוד מס' שנים..

ולכן, קשה לי לומר שאני שמח בקשר שהיה...

אסכם זאת כך: אני שמח שזה היה, שלמדתי מתוך כך המון - ויישמתי את רוב הקשיים שעלו מתוך הקשר ההוא.

3. לא נשוי - לכן, לא אוכל לענות על זה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?