הוא כולו שער רחמים

סגור.

חס וחלילה.

אל תדברי ככה.

הוא תמיד פתוח, 24\7, וזה שאת חושבת שהוא סגור זה מנקודת המבט שלך...

בס"ד

על כל פיסת אדמה פה יש בניינים

אפילו ראיתי בחריץ בין מרצפות שלט "כאן יוקם בית מלון לנמלים"

אני צריכה מקום לצעוק בו בלי שיסתכלו עלי

וגם מחוץ אליה אבל קרוב למדי, באוטובוס מהיר אחד

אם תרצי אכיר לך

אם כי בית מלון לנמלים זה די יעיל.

בס"ד

בכנות

לא הגיוני שאתפוס שתי אוטובוסים כל פעם שאני צריכה לצעוק

אני פשוט אגור שם וזהו

תעשי בפנטומימה. לי זה עוזר מאד!

בהצלחה אחותי

בס"ד

אני חוששת שאני אצטרך עצה לתחליף אחר לפני שאמצא תחליפים משלי ויש מנהג לתחליפים שלי להיות גרועים במיוחד

אבל בהשתפכות הנפש כתוב שיש מי שנמצא בין אנשים ובעצם נמצא לבד (מדברים שם על התבודדות,לבד בקטע הטוב) ויש מי שנמצא לבד אבל בעצם הוא לא וכאילו יש איתו אנשים.

תמיד כהרגשתי צורך להתבודד גם אם היו אנשים ממש לידי הייתי פשוט מדבר עם השם (הצעקה זה בעיקר בלב) ותמיד תמיד אף אחד לא שם לב!

בס"ד

הסלון היה המקום התבודדות הקבוע שלי 

ואז הבנתי שההורים שלי שמעו

והפסקתי

לא צריך לדבר בקול.

גם בשקט הוא שומע.

כמו שאמרתי עיקר הצעקה היא בלב.

לפעמים אני פשוט לא אומר כלום ונתון ללב שלי לפהיקרע בתוכו ולהגיד ריבונו של עולם!אני רוצה להתקרב אליך!אבל קשה לי!תעזור לי!!!

לא צריך לדבר בקול.

גם בשקט הוא שומע.

כמו שאמרתי עיקר הצעקה היא בלב.

לפעמים אני פשוט לא אומר כלום ונתון ללב שלי לפהיקרע בתוכו ולהגיד ריבונו של עולם!אני רוצה להתקרב אליך!אבל קשה לי!תעזור לי!!!

אפשר להשאיר אותו שלם ולהגיע לפני הקב"ה בשלמות.

לי זה עוזר אפילו יותר.

מניסיון.

דווקא השלמות יוצרת אצלי את אהבת ה' והרצון להתקרב אליו, וככה- בשמחה ורק בשמחה- אני מצליחה לבקש ממנו רחמים.

לפחות אצלי.

קשה לדון על דברים כאלו, כי אצל כל אחד זה אחרת...

זה אחד הדרכים לזהות את ההבדל בינו לבין עצבות.

וזה מראה שהלב הנשבר לא באמת הביא לשמחה אמיתית ושלימה,

אחרת כבר מזמן כל תפילה היתה נראית יום כי-פורים.

של לב נשבר.

רק אגיד שיש שני סוגים של לב נשבר- יש שמח ויש מדוכא.

אני בטוחה שרבי נחמן שדוגל בשמחה, התכוון לסוג הראשון.

ורק מתוך זה מגיעים לכדי שמחה אמיתית.

אני לא רוצה לתאר לב נשבר שמח כי אני לא רוצה לתאר את החדרים הכי פנימיים בלב שלי, אז סליחה ותנסה לדמיין בעצמך.

לב נשבר מדוכא זה עצבות.

ולכן הכל בא רק מתוך שמחה.

ולכן צריך להיות זהירים בלב נשבר,

ולכן צריך לחשוב טוב טוב לפני כל בקשה.

ולכן צריך להקפיד קודם על "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד" ורק אז על הקצאת שעה ללב נשבר.

לענ"ד.

וזה עלול להיות מסוכן.

ויש כאלה שיכולים לדלג על שלב השיברון.

ולעבור אותו אח"כ בשמחה.

אולי אני מוזרה ולא כמו שאר העולם,

אבל זה מה שטוב לי.

וזה מה שאני חושבת שנכון.

ועובדה שהצלחתי.

(עם המון הערכה אמיתית לרבי נחמן ודרכיו)

כי העולם הזה מלא בצער וכאב.

התעלמות ממנו זה להתכחס למציאות ולכן מה שיבנה מזה לא יהיה אמיתי.

התכוונתי לא להסתמך עליו.

ברור שאין עולם בלי כאב,

ולענ"ד דווקא שמחה שבאה מתוך שלימות עם הכאב שהיה תישאר לנצח.

מה העניין במנהגי אבלות?

ממה להבנות?

כלומר- הם חטאו בשנאת חינם ולכן חרב המקדש, ובט' באב אנחנו זוכרים את החורבן ומרבים באהבת חינם. כמובן עצובים על החורבן, אבל זה אבל שיוביל בעז"ה לגאולה.

אבל, מספד, עצבות, ביטול שמחת התורה, וכל דבר מר.

כי מתוך שבירת הלב הזו ומתוך הכאב, אנחנו נבנה ונצמיח אח"כ במשך השנה אהבת חינם אמיתית. זה שהאבל מוביל לגאולה ובנין לא אומר שהוא אינו אבל.

צריך לעשות את זה בחכמה ולדעת על מה להתאבל ולא סתם לבכות.

לא כולם יודעים.

(אוף. בתקופה האחרונה אני יותר מדי לא מובנת)

וכשהלב נקרע, הוא מוכרח להתעלות מעבר למהלך הנורמלי שלו.

אני חושב שיש דרכים נוספות להשיג את זה, אלא שבשביל זה צריך שמחה מרקיעת שחקים.

כמה פעמים ראית אנשים בוכים מכאב וכמה פעמים ראית אנשים בוכים משמחה?

אבל ראיתי גם ראיתי מהסוג השני.

ובגלל זה צריך להיזהר מאד עם הלב, כי זה לא דף שאפשר לקרוע ולהדביק.

ולפעמים טוב לאדם לסבול את הקרע עד שתזרח לו השמש מלשכוח שהיא מוכרחת לזרוח.

כמו שאמרתי קודם,

קשה לדון בזה בין אנשים שונים כי יש אלף דרכים...

ועדיין, צריך להיזהר עם הלב ולעשות את זה בשמחה.

ככה אני עושה. ולוחשת. ומי ששומע- בעיה שלו. אני עשיתי את שלי.

ואפשר, כמו שדי"מ אמר, לדבר עם השם בלב. לפעמים אני עושה את זה בכזו התלהבות, שאני מרגישה כאילו גם הגוף שלי מתחבר לתפילה, למרות שהוא לא.

אני אישית צועק בכתיבה

ואני צועק בעיקר עבור אלה שלא יכולות לצעוק

אם תרצי

אוכל לצעוק גם עבורך.

(לאמשנה מה את חושבת

לא הייתה טיפת ציניות במה שכתבתי)

בס"ד

פשוט כבר לא מספיקה

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)