ועוד בת בשם חנה שלומית
ואני רוצה את זה עכשיו.
רק תשתדלי לא להיסחף במחשבות על זה, טוב?
החיים אם לא תכנית לבקשתך. כרגע התקווה שלי לילדים היא שבעז"ה הם יהיו, והרבה, ובריאים ושמחים ועם לב טוב.
לכי תדעי, אולי בסוף יהיו לך בת שבעלך יתעקש לקרוא לה ציפורה על שם סבתא שלו, ושני בנים עם הפרש של חמש שנים
להיות בת 16 זה לא טיפשי, אבל להיות בגיל ההתבגרות בכללי יכול להיות מוזר.
את באמת רוצה להיות אמא, בכל מובן המילה, בגיל 16?
אולי תנסי להנות מהגיל הזה?
בטח גם אני לא הבנתי כשאמרו לי את זה, אבל אני חושבת שבאמת יש בזה משהו.
לא הכל מושלם, אבל למרות זאת.
כשאתה קטין ויכול לצפצף על כולם גם כשהמשטרה מגיעה![]()
היה לנו פעם קטע במגרש... חח באו שתי ניידות מג"ב ואחת רגילה והשוטר אומר "תביאו ת'כדור" ואפחד לא שם עליו (חח והיו גם בגירים)
ג'ינג'י
עלה למעלהמן הסתם יהיה לי בן על שמו בעז''ה.
בילדותי חלמתי על בן בשם עקיבא וא''כ זה התחלף בשם אורי ואח''כ זה נסגר על השם נפתלי.
מקורית. הא?
אבל קוראים לו אברמשה..
*בננית*
אל תשכחי.. 18 לחופה ולעבודה ;רעיה123
. חחח
יא בלחי"ת. 
ריעות.
רעיה123
רעיה123
ריעות.
מסתבר שאני לא יודעת
רעיה123
ריעותוהדעה הזאת היא הדעה של חלק ממני. עכשיו למשל אני לא מסכימה עם עצמי בכלל אבל בלילה הייתי חדורת אמת
סבתא רבתא שלי התחתנה בגיל שתים עשרה וגידלה משפחה מצויינת.
ומי אמר שדווקא מה שחשבתי את מול הוא לא מה שאני באמת חושבת? מי אמר שזה לא ככה עכשיו?
מהרבה בחינות טוב יותר באמת להתחתן אחרי גיל עשרים. אבל יש גם דברים שבשלם עדיף להתחתן הרבה, הרבה יותר מוקדם. ואני לא אגיד אותן פה כי זה לא מתאים. ואם דעתך היא שצריך לשמור על כמה שיותר מצוות, חובהל התחתן מוקדם יותר, תאמיני לי. מה שנישואים אחרי גיל עשרים מביאים זה אולי שהרבה יותר נוח לחיות ככה, אבל בנישואים מוקדמים יש דברים שתאמייני, הופכים את החיים לפשוטים יותר.
רעיה123
רעיה123
עובדה שהרמב"ם אומר 16-17 הכוונה מתישהוא לפני 20 שזה המקסימום הגיל מינימום משתנה מדור לדור.
אני מערי שהיום זה 18-19.
אבל אם את רצינית ואת באזור ה17 אני בטוח שאם תחפשי טוב הגיוני מאוד שתמצאי (או שלא...אני התחלתי לחפש בגיל 17 אבל תכל'ס הייתי יכול לחפש יותר טוב..)
.
רעיה123
רעיה123

וגם לא מתכננת בחצי שנה הקרובה)שאת רוצה ילדים כבר עכשיו?
את אומרת את זה סתם כי את רוצה ילדים או כי חשבת על זה כבר הרבה זמן ואת יודעת מה זה באמת?
אבל..מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)