זה אסף, בעיקר שותק ולפעמים מחייך.
אף פעם לא אומר סתם דברים
ולא צריך לדבר כדי שאבין אותו.
המילים שלו תמיד מסתבכות בפה
אז הן מחפשות דרך מילוט אחרת
כדי שיוכלו להגיע ללב שלי.
זה אסף, מדבר בעיקר
בחיבוקים ומבטים מחוייכים.
הוא תמיד מצליח לשתוק ביחד איתי
שעות על גבי שעות של נצח
כאילו שהשתיקה שלנו היא שפה בשבילו,
ואני תמיד מבינה אותו
אבל אני לא יודעת איך הוא מבין אותי
אם אני לא אומרת כלום.
זה אסף, מגמגם הרבה לאחרים ומדבר יותר עם עצמו.
האנשים סביבו חסרי סבלנות ורוצים לרוץ קדימה ולא להישאר תקועים מאחור, עם המילים שאסף נאבק להוציא מהפה בצורה מובנת.
כשהכרתי את אסף
חשבתי שיש לו בעיה של גמגום
ולכן הוא שותק,
אבל זאת אני
שלא מפחדת משום דבר,
ובתור אומנית המילים
די נהניתי להתאהב בו.
עם הזמן הבנתי את הסיפור שאסף סיפר לי בעיניו ובשתיקותיו
על אנשים שממהרים מדי ועל מילים שהתייאשו מלהיאמר
וחיבקתי אותו חזק,
מנסה לדבר קצת בשפה שלו
כי זה לא אסף שלא יודע לדבר.
אלו האנשים.
הם לא יודעים להקשיב.
אף פעם לא אומר סתם דברים
ולא צריך לדבר כדי שאבין אותו.
המילים שלו תמיד מסתבכות בפה
אז הן מחפשות דרך מילוט אחרת
כדי שיוכלו להגיע ללב שלי.
זה אסף, מדבר בעיקר
בחיבוקים ומבטים מחוייכים.
הוא תמיד מצליח לשתוק ביחד איתי
שעות על גבי שעות של נצח
כאילו שהשתיקה שלנו היא שפה בשבילו,
ואני תמיד מבינה אותו
אבל אני לא יודעת איך הוא מבין אותי
אם אני לא אומרת כלום.
זה אסף, מגמגם הרבה לאחרים ומדבר יותר עם עצמו.
האנשים סביבו חסרי סבלנות ורוצים לרוץ קדימה ולא להישאר תקועים מאחור, עם המילים שאסף נאבק להוציא מהפה בצורה מובנת.
כשהכרתי את אסף
חשבתי שיש לו בעיה של גמגום
ולכן הוא שותק,
אבל זאת אני
שלא מפחדת משום דבר,
ובתור אומנית המילים
די נהניתי להתאהב בו.
עם הזמן הבנתי את הסיפור שאסף סיפר לי בעיניו ובשתיקותיו
על אנשים שממהרים מדי ועל מילים שהתייאשו מלהיאמר
וחיבקתי אותו חזק,
מנסה לדבר קצת בשפה שלו
כי זה לא אסף שלא יודע לדבר.
אלו האנשים.
הם לא יודעים להקשיב.
