12 שנים מאז שלאמא התקשרו והודיעו
הבת לצערינו עם המחלה.
התגלה אצל *** את הסרטן הנורא.
12שנים עברו מאז שאמא לאבא התקשרה
ואמרה את הבשורה הקשה.
תבוא לבית חולים אמרה ברעד והתפללה.
צריך להיות חזקים כולם הסכימו בחמלה ואהבה.
12 שנים מאז הבכי של המשפחה
בכי של דאגה
בכי של פחד
בכי של אהבה עצב ותקווה.
12 שנים עברו מאז תחילת הטיפולים
הכאבים
הניתוחים
אז נכון עברו 12 שנים
אבל המחשבות
הזיכרונות
הכל נישאר
הכל עובר כמו סרט רע מול הפנים.
המחשב עליו ועליה
על מי שלא כאן
על מי שאת המחלה לא ניצח
על מי שלא היה מוגן.
את המחלה לא עבר.
געגוע אליה ואליו ששומרים מעלי על העם עכשיו.
וכן גם אחרי 12 שנים
הכאב נישאר
הלב נישאר פגוע
עצוב ומהורהר.
כולם אומרים תשכחי מזה 12 שנים כבר עברו
אבל הם לא מבינים כי הם לא חוו.
לא משנה כמה זמן יעבור
הזיכרון ישאר בכל חור
גם אחרי 12 שנים הלב זוכר וקשה להמשיך בחיים.
גם אחרי 12 שנים הראש זוכר את הניפטרים
את הטיפולים בעצם הראש זוכר את כל הלא נעים ואם זה כולנו ניצטרך להשלים.

