אוף.. הודעת פריקה וקיטור.
טובלת היום בעז"ה.
קטנטנ' בת חודשיים.
אוהבת את האיש אהבת נפש . מאושרת שזכיתי בו,
ומברכת את היום שהכרנו.
אני מתה כבר לחבק ולנשק אותו
אבל אני סחוטה מעייפות
ואין לי חשק ואין לי כח ואין לי סבלנות ליחסי אישות.
כשקטנטנ ישנה וזה לא קורה כל כך בלילה,
אני גמורה ורוצה רק לישון. לישון. לישון.
גם המקום אחרי לידה ממש רגיש
ואחרי הלידה הקודמת סבלתי.
(גם עם ג'ל).
התחלתי גלולות מחבילה שהיתה לי בבית,
חצי חבילה, כי הגיע למושב שאני גרה בו
גברת דוקטור חדשה, יקית ומעצבנת,
שמפחדת מהצל של עצמה,
ואני לא הייתי מודעת לזה שיש סדרים חדשים
ואי אפשר לקחת גלולות אצל האחות.
(רופאה יש פעם-פעמיים בשבוע,
ואצל החדשה מחכים שעתיים בתור,
כי הזקנים חופרים לה חצי שעה והיא לא מסוגלת לסנן
או שהיא מפחדת על מעמדה, או שהיא רוצה
באמת להכיר לעומק את המטופלים. נראה לי שילוב.
כרגע היא בחופש בשלושה חודשים עד חצי שנה
קרובה, ולא מטרידים אותה. רק אותי מותר לשגע
בחופשת לידה עם שטויות, כאילו לא הסברתי שאני בחופשת לידה.)
ככה שבשביל גלולות מהסוג שאני לקחתי שנים,
בתיכון בגלל אקנה ושיעור יתר, לפני החתונה לסדר את הוסת
אחרי החתונה חודשיים עד סוף הצבא, אחרי הלידה הראשונה
שנתיים וחצי, אני צריכה ללכת להוציא מרשם
בעיר, ואין לי זמן לנשום עם זה שחזרתי ללימודים,
שלילדה יש טיפולים ושאין לי סיבה בתכלס
ללכת לרופא, כי לא היו לי בכללל אבל בכלל תפרים,
ולפרוצדורות שגרתיות שהולכים כי ככה אמרו אין לי זמן ואין לי כח
עם מה שאנחנו עוברים עם בת הכמעט 4 שלנו.
עשיתי בהריון 2 סקירות מורחבות אצל רופאים ליגת העל, מעקב קבוע אצל רופא עם אולטרהסאונד,
שקיפות, חלבון, מעקב אחות ועוד... הכל לפי הספר, הכל
כי זה חשוב לעובר ולי ואני הכי לא מזלזלת או מקלה ראש.
את הבדיקות דם של הגלולות עשיתי לפי הספר.
אבל ללכת סתם כדי לדבר עם הרופא על דברים כמו מניעה, אין לי זמן , אין לי צורך
אין לי כח, ואין לי סבלנות עם כל מה שעובר עלינו.
אם בפעם הקודמת לא הייתי צריכה בדיקה וכן היו
לי תפרים, אין לי שום עניין שידחפו לי ידיים בלי צורך.
אני גם לא הייתי בלימודים כי הייתי חולה
והגברת דוקטור לא מרשה לאחות להוציא אישורי מחלה
וצריך לסוע לעיר.אין לי בייביסיטר בשביל זה וזה 40 דקות ברגל+אוטובוס לצד אחד , ,ומעל הכל אין לי שום עניין לחכות שעה בתור
ולהידבק במשהו ולהדביק תינוקת בת חודשיים וילדה בת כמעט 4 כשאני כמעט מבריאה כבר.אני מתה מפחד
שיפסלו לי את הסמסטר. יש לחץ נוכחות נוראי.
וזה לימודי המשך. לא תואר ראשון שכבר עם העונש
הזה סיימתי.הם סתם קרציות.
נכון שצריך שיהיה סדר, אבל לשלוח יולדת
לקופת חולים בעיר, שזה בלגן מטורף בשבילה להגיע לשם
וחשש כבד לתפוס משהו יותר גרוע ולהדביק תינוקת
קטנה שרק נולדה זה לא הוגן. יש מקרים שאם הייתי במקומה,
הייתי מתגמשת. אחרי הלידה הקודמת הייתי אצל
רופא מומחה וידוע
והוא אמר שאין צורך בבדיקה,אם יש רק תפרים מדרגה 1 לשמחתי.
ככה שאני לגמרי יכולה להתחיל גלולות בלי
העונש הזה של ללכת לרופא. מזל שהיה לי בבית מלפני ההריון.
ואין לי כח עכשיו למה שכתבתי בתחילת ההודעה.
בא לי להקיא רק מלחשוב על זה.
ואני מאוד, מאוד, מאוד אוהבת את האיש שלי.
אני במצב של עייפות יתר , הרגשת נאחס מהפחד על הלימודים,
שאין לי אישור מחלה, גודש מזעזע נכון ליומיים האחרונים,
בחילת-גלולות, עייפות מצטברת,וחוסר כח כללי
לדבר הזה, כשקטנטנ' ערה רוב הלילה, ומתי אפשר
למקם את הדבר הזה מבחינת זמן שכשהיא נרדמת לשעה חצי שעה בלילה.
סוף סוף, אני רק רוצה לישון.
עצות? עידוד? השתתפות בצער?
אני נגמרת כבר.
טובלת היום בעז"ה.
קטנטנ' בת חודשיים.
אוהבת את האיש אהבת נפש . מאושרת שזכיתי בו,
ומברכת את היום שהכרנו.
אני מתה כבר לחבק ולנשק אותו
אבל אני סחוטה מעייפות
ואין לי חשק ואין לי כח ואין לי סבלנות ליחסי אישות.
כשקטנטנ ישנה וזה לא קורה כל כך בלילה,
אני גמורה ורוצה רק לישון. לישון. לישון.
גם המקום אחרי לידה ממש רגיש
ואחרי הלידה הקודמת סבלתי.
(גם עם ג'ל).
התחלתי גלולות מחבילה שהיתה לי בבית,
חצי חבילה, כי הגיע למושב שאני גרה בו
גברת דוקטור חדשה, יקית ומעצבנת,
שמפחדת מהצל של עצמה,
ואני לא הייתי מודעת לזה שיש סדרים חדשים
ואי אפשר לקחת גלולות אצל האחות.
(רופאה יש פעם-פעמיים בשבוע,
ואצל החדשה מחכים שעתיים בתור,
כי הזקנים חופרים לה חצי שעה והיא לא מסוגלת לסנן
או שהיא מפחדת על מעמדה, או שהיא רוצה
באמת להכיר לעומק את המטופלים. נראה לי שילוב.
כרגע היא בחופש בשלושה חודשים עד חצי שנה
קרובה, ולא מטרידים אותה. רק אותי מותר לשגע
בחופשת לידה עם שטויות, כאילו לא הסברתי שאני בחופשת לידה.)
ככה שבשביל גלולות מהסוג שאני לקחתי שנים,
בתיכון בגלל אקנה ושיעור יתר, לפני החתונה לסדר את הוסת
אחרי החתונה חודשיים עד סוף הצבא, אחרי הלידה הראשונה
שנתיים וחצי, אני צריכה ללכת להוציא מרשם
בעיר, ואין לי זמן לנשום עם זה שחזרתי ללימודים,
שלילדה יש טיפולים ושאין לי סיבה בתכלס
ללכת לרופא, כי לא היו לי בכללל אבל בכלל תפרים,
ולפרוצדורות שגרתיות שהולכים כי ככה אמרו אין לי זמן ואין לי כח
עם מה שאנחנו עוברים עם בת הכמעט 4 שלנו.
עשיתי בהריון 2 סקירות מורחבות אצל רופאים ליגת העל, מעקב קבוע אצל רופא עם אולטרהסאונד,
שקיפות, חלבון, מעקב אחות ועוד... הכל לפי הספר, הכל
כי זה חשוב לעובר ולי ואני הכי לא מזלזלת או מקלה ראש.
את הבדיקות דם של הגלולות עשיתי לפי הספר.
אבל ללכת סתם כדי לדבר עם הרופא על דברים כמו מניעה, אין לי זמן , אין לי צורך
אין לי כח, ואין לי סבלנות עם כל מה שעובר עלינו.
אם בפעם הקודמת לא הייתי צריכה בדיקה וכן היו
לי תפרים, אין לי שום עניין שידחפו לי ידיים בלי צורך.
אני גם לא הייתי בלימודים כי הייתי חולה
והגברת דוקטור לא מרשה לאחות להוציא אישורי מחלה
וצריך לסוע לעיר.אין לי בייביסיטר בשביל זה וזה 40 דקות ברגל+אוטובוס לצד אחד , ,ומעל הכל אין לי שום עניין לחכות שעה בתור
ולהידבק במשהו ולהדביק תינוקת בת חודשיים וילדה בת כמעט 4 כשאני כמעט מבריאה כבר.אני מתה מפחד
שיפסלו לי את הסמסטר. יש לחץ נוכחות נוראי.
וזה לימודי המשך. לא תואר ראשון שכבר עם העונש
הזה סיימתי.הם סתם קרציות.
נכון שצריך שיהיה סדר, אבל לשלוח יולדת
לקופת חולים בעיר, שזה בלגן מטורף בשבילה להגיע לשם
וחשש כבד לתפוס משהו יותר גרוע ולהדביק תינוקת
קטנה שרק נולדה זה לא הוגן. יש מקרים שאם הייתי במקומה,
הייתי מתגמשת. אחרי הלידה הקודמת הייתי אצל
רופא מומחה וידוע
והוא אמר שאין צורך בבדיקה,אם יש רק תפרים מדרגה 1 לשמחתי.
ככה שאני לגמרי יכולה להתחיל גלולות בלי
העונש הזה של ללכת לרופא. מזל שהיה לי בבית מלפני ההריון.
ואין לי כח עכשיו למה שכתבתי בתחילת ההודעה.
בא לי להקיא רק מלחשוב על זה.
ואני מאוד, מאוד, מאוד אוהבת את האיש שלי.
אני במצב של עייפות יתר , הרגשת נאחס מהפחד על הלימודים,
שאין לי אישור מחלה, גודש מזעזע נכון ליומיים האחרונים,
בחילת-גלולות, עייפות מצטברת,וחוסר כח כללי
לדבר הזה, כשקטנטנ' ערה רוב הלילה, ומתי אפשר
למקם את הדבר הזה מבחינת זמן שכשהיא נרדמת לשעה חצי שעה בלילה.
סוף סוף, אני רק רוצה לישון.
עצות? עידוד? השתתפות בצער?
אני נגמרת כבר.
