זה לא שאני לא יכול,
אני לא רוצה...

זה לא שאני לא יכול,
אני לא רוצה...

יעלכשנגיד את זה למורה שלי לספורט (שהיתה מפקדת בצבא
) היא תסתכל עלינו במבט מאיים ומלחיץ ותיתן לנו 20 שכיבות סמיכה.
יש לך מזל שהמפקד שלך הוא לא המורה שלי לספורט, ו@כנרית על הגג=) תעיד.
מחכה לשקטאני אולי משוגע אבל עדין לא מת לחטוף שבת...
המקסימום שאמרתי לו היה שהוא "ראש קטן"
וגמעלזה חטפתי "שמווס"
אבל בכללי יש לך מזל
עלמה?!
אגב המשפט הזה הוא מחולצת סיום טירונות של בנדוד שלי...
יש לך מזל שהיא לא המפקדת שלך
אני מרחמת על מה שהיה תחת הפיקוד שלה...
אבל היא מאד נחמדה וממש כיף לי איתה! שלא תבין אותי לא נכון!
(בטירונות הקודמת באתי למ"פ ואמרתי לה עם כדור של רובה ביד
"כדור אחד פוטר את כל הבעיות" למרבה הפלא לא חטפתי שבת...)
מחכה לשקטאחרונה
רייצ'ל=)גר בקדומים
יכול להיות שהוא בעלה?!
קוראים לו נתי...
הגיוני שכן, כי בספר טלפונים כתוב "-- ונתנאל"...
מחכה לשקטמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)