אתם פשוט צדיקים שאתם עוברים את כל זה ולא מרימים ידיים ולא מתייאשים, ועדיין מכבדים.

אשריכם.

לדעתי כדאי לחזור לרב ולשאול כיצד לנהוג. 

דעת תורה כך היא- מורה. מבטלת ספקות והתלבטויות וכך אתם יכולים לדעת שאתם עושים מה שצריך.

ה' יעשה את שלו בנוגע לחוסר נעימות, לדיבורים וכד'.

בהצלחה

או שתשבו בשולחן בצד בסוף האולם

לי אישית גם היה לא נעים ללכת כך לאירוע

אבל בגלל הקרבה

הנזק שיגרם אם לא תלכו,

יכול להיות הרבה יותר משמעותי ממה שנראה (נתק בין המשפחות, ריבים, כעסים וכו')

זה די היה נשמע שזה הלך הרוח.

תשמחו שנפתרה לכם ההתלבטות והתפנה לכם ערב.

לכבד זה חשוב, וגם לא כדאי לשרוף גשרים. אבל להיות סמרטוטים זה גם לא מומלץ. אם תעמדו על שלכם בנחישות וברגישות - בסופו של דבר רק יכבדו אתכם (ואת התורה שאתם מייצגים) יותר. יכול להיות שהיעדרות מהחתונה תהיה פיצוץ קל לטווח קצר, אבל לטווח הארוך כל הצדדים יצאו מורווחים.

ומה שמתואר בהודעה הפותחת של השרשור - נשמע כזה.

ועם זאת, אני עדיין סבור שיש סבירות גבוהה שהנתק יהיה זמני.

אם זה מוצג כ"מאוד רצינו להשתתף בשמחתך, אבל כיון שלא הלכתם לקראתנו, לצערנו לא התאפשר", אז זה יוצר שוק, ובהתחלה קצת כעס, אבל בסופו של דבר זה יוצר חשיבה מחודשת.

ובעצם יש כאן ממה נפשך: אם אכן זה יוביל לחשיבה מחודשת וכו' - מה טוב. ואם ילכו ראש בקיר וימשיכו בחוסר ההתחשבות וההליכה לקראת - אז זה רק מוכיח שאכן זהו קשר מהסוג שנתק עדיף על פניו.

הבעיה היא ההתרסה לא העמידה על העקרונות.

שולחן עם פרגוד זה בפירוש התרסה ושיקברו כבר את הרעיון המזעזע הזה.

יש עוד כל כך הרבה פתרונות יצירתיים. הבעיה היא שלא מחפשים פתרון, מחפשים להראות "שאנחנו עומדים על העיקרון" ואז גם הצד השני "עומד על עקרונותיו" ונוצר פיצוץ.

אנחנו גדלנו בבית דתי, אבל במשפחה המורחבת יש הרבה חוזרים בתשובה מכל הסוגים, אף אחד לא ויתר על העקרונות, אבל יש חלק שעושים זאת בהתרסה ועד היום לא אוהבים אותם ויש את אלה שעושים זאת בנועם ובהומור ומהרגע הראשון כיבדו את דעתם והיום כ"כ אוהבים אותם שבאמת כולם יוצאים מגדרם להתאים להם את האירוע כדי לא להפסיד אותם.

כיום אפילו במשפחה המצומצמת יש לי שתי אחיות שהתחרדו. גיס אחד מהרגע שהתחתן נשא בכל הסטיגמות השליליות על החברה השחורה הפרזיטית והתמודד עם זה יפה. ידע מתי לענות ומתי לשתוק. גם כשענה, ענה בנועם, בבדיחות, ביישוב הדעת. לעומת הגיס השני (שעדיין טרי) שעושה יותר דווקא, מתווכח איפה שלא צריך, מתעצבן, שום קידוש ה' לא נגרם- להיפך רק חילול ה'.

והיחס אליהם בהתאם- מי שנעים- נעימים איתו. מי שקשוח- קשוחים איתו.

(אני מדגישה שלא מדובר על פשרות הלכתיות אלא על הדרך)

ובמקרה הספציפי עדיף שלא להישאר כלל אחרי החופה ולעשות את זה בשקט מאשר להתסיס את השטח ולבקש פרגוד

תקראי מה שיר שיר מספרת!!!

אני חולקת על הדרך בה הם פועלים.

הם אלה שבחרו בדרך שונה מהמשפחה אז מהם אני מצפה להציג את דרכם בדרכי נועם.

וברור שזה לא מתחיל להסיפור הזה אלא מתחיל מלפני 5 שנים...

שיר שיר כותבת: "עשינו את המקסימום" "בעלי רותח מעצבים". פה לדעתי הטעות שלהם.

לא צריך להגיע עד קצה גבול היכולת. צריך להציג את הגבול שלהם בצורה נעימה בטון מתון. לא מתאים לכם- באסה. מה יש פה להתעצבן בכלל?

מחלוקת של 5 שנים זה לא משהו שאפשר לנתח על גבי הפורום, אבל להציג דרך אלטרנטיבית לחוזרים בתשובה- זו זכותי.

אגב, לא התכוונתי להאשים, מתנצלת מכל הלב שיצא כך. בכוונה לא שירשרתי לשיר שיר אלא להמשך הדיון שהתפתח כי באתי להציג זווית אחרת. ברור לי שההתמודדות של חוזרים בתשובה היא קשה מאין כמותה ולעולם לא אדע כי אני לא עומדת מהמקום הזה. 

אבל מהיכרותי הקרובה עם המון חוזרים בתשובה משני צדדי הורי, שאין להם קשר משפחתי/ עדתי/ גילאי/ קהילתי או קשר אחר מלבד בחירה בדרך של תורה ומצוות שונה מהוריהם- אז ניתחתי את התנהגותם כפי שחוויתי אותה במשך שנים. הייתי עדה לחוויות כפי שחוו ההורים וכפי שחוו הילדים.

ואני אתן דוגמה קטנה שמהמשפחה הקרובה: כשאחותי הגדולה התחתנה עם חרדי הם הסבירו לאמא שלי שהם אוכלים רק בד"צ ואם יש בעיה עם משהו- הם מוכנים להביא איתם (ובאמת אחותי הייתה מבשלת חצי מהשבת בערך...) פעם אחת אמא שלי קנתה ממתק לילדים בכשרות בד"צ מסויים שהם לא אוכלים.

באותה שבת אמא שלי רצתה להביא לילדים ומאוד התאכזבה שא"א לתת להם וכל השבת חזרה באוזני על המשפט: "כמה חיפשתי להם שיהיה בד"צ" "איך יכולתי לדעת שגם זה לא טוב" וכו'. מנגד אחותי הביאה לאמא שלי ממתק אחר וביקשה שאת זה תחלק לילדים בשמה. 

אחותי ובעלה הבינו שהתקרית קרתה באשמתם ובאמת התנצלו והשתדלו לשמח את אמא שלי כמה שאפשר.

הסיפור השני קרה אחרי בערך 6 שנים: אמא שלי הגישה לשולחן שקדי מרק עם אותה כשרות בד"צ בעייתית. הפעם אחותי הבכורה לא הייתה, אבל האחות השניה שגם הם אוכלים רק כשרויות מסויימות כן הייתה. אז אחרי שהם חפרו על השקית והמרכיבים והכשרות הם הוציאו את שקדי המרק שלהם.

להם יש כבר קרקע יותר נוחה כי ההורים שלי כבר למדו עם זה. אבל שאר האחים והגיסים פשוט לא סבלו את ההתנהגות הזאת (ועוד כמה קטעים כאלו בארוחה כמו שכל מאכל שאלו איזה תבלינים יש והלכו לבדוק את כשרויות התבלינים).

בשני המקרים- אותה כשרות בעייתית, בשני המקרים לא התפשרו על העקרון ההלכתי- בשני המקרים דרך הפעולה והמחשבה מאחוריה- מאוד שונה!

אגב, גם אנחנו לא אכלנו משקדי המרק מטעמי ביראות בכלל, מעולם לא חשבתי לבדוק את המרכיבים, בטח שלא כשמישהו שם לב לזה!

כשאתה נמצא אצל הצד השני צריך לנסות כמה שפחות להפריע לו בשגרת חייו וכמה שפחות לגרום לו לאי נוחות ועם זאת לא לוותר על העקרונות שלך. (אם תבקש שיבוא לקראתך- אולי יסכים, ואם לא אז עוד יותר "יחפש" אותך ויבחן איך תתנהג. במצבים מסוימים עדיף מראש לא לבקש וזהו)

ואופטימיות זהירה לסיום: יחסים כמו ששירשיר מתארת אני מכירה אצל בן-דוד של אבא שלי ואשתו. הבן-דוד מגיל קטן גדל אצלנו כבן בית. ההורים שלו היו גרושים ואנחנו כבני משפחה דתיים ארחנו אותו הרבה. לימים גדל הבחור והתחתן ונולדו לו שני בנים. הפעם הסיפור פה על הצד של אשתו. הם היו בכאסח מוחלט. ביטויי שואה היו חלק אינטגרלי מהויכוחים. כולל משפטים "את לא בת שלנו" "אתם לא ההורים שלי" וכו' וכו'. כמובן שהחתונה הייתה נראית בהתאם. את השבת חתן והבריתות אמא שלי ארגנה וכף רגליהם לא התקרבה לאיזור הדתי.

אמנם במקרה שלה שמעתי לרוב רק את הצד שלה ומהקצת ששמעתי את ההורים שלה הבנתי שהיא לא טלית שכולה תכלת...

אמא שלי לאורך כל השנים אמרה לה שאמנם היא מקבלת אותה כמו בת אבל שלא תוותר על הקשר עם ההורים ושתנסה אט אט למרות כל מלחמות העבר להיכנס לליבם. ובאמת כל שבוע היא הייתה לוקחת את הילדים (בלי בעלה) ונכנסת לבית הוריה לחצי שעה. בשנה הראשונה הם היו אוויר אבל היא שידרה לילדים שהכל טוב היא הייתה משחקת איתם בבית הוריה ואחר כך משחקת איתם בגינה. הילדים קיבלו זאת בטבעיות ועם הזמן היא התרגלה להרגל המשונה הזה ועם השנים ההורים קצת נפתחו ושלחו חיוכים לעבר הנכדים ואחרי עוד זמן התחילו גם להתייחס אליה. באיזה שהוא שלב הביקורים האלה עברו לגינה ציבורית (כי פאדיחה שהשכנים יראו אותה עם כיסוי ראש ואת הנכדים שלהם עם פיאות)

ובטלפון הם מדברים חופשי. אבא שלה עדיין לא בא אליהם הביתה "כי לראות סלון עם הספרים האלו עושה לו סחרחורת" אבל מה זה משנה, העיקר שמצאו איך ליצור תקשורת למרות כל המחלוקות ולמרות כל משקעי העבר.

(ואני שואלת את עצמי- האם מההתחלה היה אפשר אחרת?)

ותעשי קצת מאמץ לא להשליך מהמשפחה שלך כי השאר הם לא.

שימי לב ששירשרתי לאלירז שכתבה "אני כמובן בדעתו של יזהר במקרה זה ונזהרת מלהיות חריפה יותר".

אז אני כדעתו של יזהר רק מתונה יותר. מסכימה עם הגישה שלו רק חושבת שאפשר עוד יותר לצמצם את החיכוך אם מראש לא באים בדרישות על רקע היכרות המשפחה.

מבחינת שירשיר- להישאר עם פרגוד זה לבוא לקראתם עד קצה גבול היכולת ואפילו הם חשבו בשלב כזה או אחר על רעיון איך יוכל לרקוד עימם- במקום אחר.

לדעתי- פה הם טועים. כל שינוי שנדרש מבעלי השמחה לעשות לעומת התוכנית המקורית- לא מכבד יותר אלא מתסיס יותר.

תגידי לי את- מה מעליב יותר- שחילוני הורס מחיצה או שהוא יוצא לשתות יין בבר כי הוא לא מוצא את עצמו באירוע הנפרד? ואם הוא פתאום ייעלם מהנוף ואח"כ תגלי שהוא חתך מוקדם? 

ולגבי ההשלכה מהמשפחה שלי- נכון שאין לי מדגם מספיק גדול כדי לערוך מחקר אקדמי, לכן לא מדובר בעובדות מדעיות אלא מסקנות שלי ממה שאני רואה ושומעת. ואגב, אני שומעת גם לא מעט הורים חילוניים בעבודה שלי שאחד מילדיהם חזר בתשובה. 

אם המסקנות שלי שגויות כי אני לא מכירה מספיק מקרים או לא מכירה את כל התמונה- את מוזמנת להאיר את עיני.

כמובן שאת לא חייבת להמשיך את הדיון אם לא רוצה. 

אני מסכימה איתך מאוד ורואה את שתי צורות ההתנהגות שתיארת גם אצלי במשפחה עם אותן תגובות (כלומר, תוצאת המלחמה ותוצאת דרכי נועם).

ולגבי שירשיר - ברור לכולנו שקשה לשפוט התנהלות שלימה של משפחה מכמה מילות תיאור על גבי הפורום ובטח לא מתיאור חד צדדי, כמה אויביקטיבי שהוא משתדל להיות.

לכן בפורום טוב ומפרה שכל אחד מביא את זוית הראיה שלו וכן השואלת (או השואל) זוכה לסיעור מוחות ולכיווני חשיבה שלא היה ער להם קודם.

לטעמי, שרשור לא אמור להביא תוצאה של אחידות והסכמה מלאה בין המשתתפים, שהרי שוב, אנחנו לא מכירים עד הסוף את המקרה ואת אופי המשפחה והסביבה והזוג וכו'. 

זה מצוין שכולנו מסכימים על דרכי נועם, רק החילוק הוא איך ובאיזו מידה ומה הגבולות (אם בכלל יש כאלה).

ההחלטה המעשית איך לפעול תמיד נותרת בסופו של דבר בידי פותחת השרשור. רק שעכשיו נקודת המבט שלה התרחבה ומתוך התובנות האלה היא יכולה להחליט (בע"ה) נכון יותר.

שירשיר, ה' ישלם לך על כל נסיון כזה. מאחלת לך שהזוגיות והקשר בינכם רק יתעצם ויתחזק בעקבות הנסיונות המשותפים האלה. ושתזכו למצוא חן ושכל טוב גם בעיני אלוקים וגם בעיני אדם.

ומי בידיוק הסמיך אותך לקבוע מדדי אשמה ועלבון כמו שזה לא אמור לענין אותי למי כן או לא את משרשרת

בניגוד אליך בדקתי לעומק את העובדות כפי שסופרו על ידי הפותחת ולא מצאתי שום מגמת דיאלוג מצד המישפחה שתאפשר להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים שאז הייתי הראשונה לעודד אותה ללכת.

ושוב הרשת היא מרחב ציבורי מי שקשה לו להסתגל לעובדה הזו שלא ישתמש בה.

עם סיפור רקע כזה, לבקש דרך החמות, יום לפני החתונה- אעפס- לא נשמע המתכון האידיאלי.

במקרה הספציפי הזה לא חושבת שהיתה דרך אחרת לבקש והם היו נענים בחיוב בגלל האנטי שהיה קיים עןד הרבה קודם. אולי אני טועה.

בכל אופן את צודקת שאולי יש סיטואציות שבבקשה נכונה יענו בחיוב. כמו שהברתי למעלה לדעתי זו לא טקטיקה נכונה כי ההפסד באם הבקשה תענה בשלילה גדולה על התועלת אם יענו בחיוב.

(כי אם יענו בשלילה עוד יותר יחפשו אותם לבדוק איך הם מתנהגים ואם יחזרו הביתה אחרי החופה יותר יעלבו מאשר אם יצאו בלי לבקש שאז פחות ישימו לב)

ואכן אני מסכימה שיש חתונות שעדיף לא להסתובב בהן, בטח לא עם הילדים. רק לא להפגין את זה אלא לעשות את זה בשקט.

ובכלל- חתונות חילוניות מתחילות מאוד מאוחר ומסתיימות מאוד מאוחר. כבר אחרי החופה זאת שעה שהילדים בד"כ נופלים שדודים. ואם לא נופלים אפשר להפיל. (דרך משל כמובן)

די היה ברור לי שכך יקרה,טוב שלבעלך יורד האסימון והוא מתחל להבין יותר טוב שהתא הגרעיני שלו וחינוך הילדים יותר חשובים מלהיות סמרטוט מעוך של המשפחה....אין מה להוסיף אמרנו לכם טוב שהוא מספיק חכם להבין את זה לבד.

השתדלתם מאד.

אפשר להבין גם את בעלך.

מבחינת ה"כלה", זה לא חוסר כבוד, אלא פשוט נראה לה אבסורד, מרוב חוסר הבנה מה אתם רוצים.. 

לדעתי, אתם יכולים להגיע לחופה, להגיד יפה שלום ומז"ט לכולם - ו"להיעלם" בלי הרבה מהומה..

אלא אם כן באמת לא מפריע לכם לשבת עם הגב אל הדבר הזה...  אבל אי אפשר "לדרוש מכם" להיות באווירה כזו. קל וחומר שסיכמתם עם האמא.

זו ענ"ד.

תגיעו לחתונה כמו שנהוג בדורנו עם סמרטפונים תיפסו פינה ותשקעו בזה מתי שצריך..

נ.ב.חתונה זה זמן נהדר לפטפט בחוץ עם כל המשפחה שלא נפגשים איתם כמעט (זה מה שעשיתי בחצי מהחתונה של אחי שהיתה לאחרונה - וזו היתה חתונה נפרדת) 

גם אני לא הסכמתי שיהיו בחתונה שלי שולחנות עם פרגוד. זה התרסה. או שכל השולחנות מופרדים או שהכל לא. מנגד ארגנו שולחנות לנשים/ גברים בנפרד כאילו "במקרה".

הכי טוב כדתיים פשוט לא לעשות עניין מכל דבר.

אם בעלי הצליח להתחמק מהריקודים בחתונה שלנו כשהוא היה החתן גם אתם יכולים. כשלא מדברים על זה לפני- אף אחד לא מחפש אתכם.

ואם מחפשים אתם "במקרה" בהפסקת שתיה בלובי האולם.

אגב, בחתונה של אחותי בעלי חזר עם הילדים מיד לאחר החופה ואני יצאתי אחרי מנה ראשונה ואף אחד לא שם לב עד התמונה המשפחתית ממש בסוף האירוע. 

ואל תתרשמי מכל השטויות האלו.

לכו בדרככם - הם בכלל לא מתחילים להבין מה אתם רוצים, והם המסכנים היחידים מזה שאינם מבינים דברים כאלה יפים וחשובים.  וכשאת שומעת "תגובות" כאלה מהמשפחה, תשמחי עוד יותר בדרך שבחרתם בה....

וכל הכבוד שאתם בכל-זאת עושים כיכולתכם "בשביל השלום".

לברית של הבן שלי!!!! לא הייתי דורכת אצלהם

יש גבול לכל דבר

לחזור בתשובה איזה ניסיונות השם יברך אתכם בהרבה נחת מצאצאיכם!

הקדמה חשובה: המהלך הבא נועד להעביר מסר חשוב, שנוגע בנקודה מסויימת, בהיבט החינוכי - לנידון בשרשור. אני ממש לא בא להשוות ולטעון שיש דמיון מלא או חלקי בין הדומאות הנ"ל לבין המקרה המדובר. אלא רק בפן החינוכי, של צורת ההסתכלות שלנו על המציאות.

התורה מחנכת אותנו ומדגישה לו בכמה מקומות, שיש ערכים שנמצאים מעל לקשרים המשפחתיים:

בחטא העגל: וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:

במסית ומדיח: כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ: {ח} מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ: {ט} לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו: {י} כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:

למה כל ההדגשה הזאת? איש את אחיו, רעהו קרובו. אחיך, בנך, רעך, ידך תהיה בו בראשונה?

למה צריך את כל זה? לכאורה זה היפך השכל הישר. תנו לקרובים "פטור" על רקע רגשי. "המפקד, אני לא מסוגל". לא רק שאין פטור אלא אדרבה - הם הראשונים! דווקא איש את אחיו! דווקא ידך תהיה בו בראשונה!

אין זה אלא שהתורה באה לחנך אותנו ולהעביר מסר חשוב: לפעמים יש התנגשות בין ערכים, וחשוב לשים לב להתנגשות ולהבין איזה ערכים חשובים יותר. אם אדם נמצא בתנועה של התחמקות והדחקה של העובדה שיכול להיות קונפליקט - הוא עלול למצוא את עצמו נופל ברגע האמת, ומוסת ומודח.

גם ערך האחווה והרעות מודגשים במקומות רבים בתורה. אבל דווקא בגלל זה - חשוב לתורה להעביר את המסר הזה בבהירות ובלי התנצלות, בלי להשאיר מקום לספקות.

אשוב לנקודה שפתחתי בה, ואדגיש שאין כאן שום השוואה והקבלה, אלא רק קריאת כיוון לחשיבה על נקודה חינוכית חשובה, שקשורה לדיון בהיבט מסויים.

כל הכבוד על הסבלנות וההתאפקות. את פשוט מדהימה!

לפעמים זה לא מעיד על חוסר כבוד אליכם,

אלא פשוט מימוש הרצונות שלה.

מסכימה עם חלק מהכתובים שהציעו שתנסו או להשאר רק לחופה/ לא להגיע עם הילדים/ לשבת בפינה ולא להשאר לאורך כל הערב.

אני בהחלט מסכימה איתך שאין הם מתייחסים בצורה ראויה ברמה הכללית, אבל את השיח הזה איתם תצטרכו לפתוח בתזמון אחר.

כאן- איני רואה בעיה בהחלטתם..

בהצלחה ובחירות טובות

נראה לי שתנסו להירגע ולהגיע למצב שבו אתם יכולים להציג תגובה עניינית.

" אנחנו מאוד רוצים לבוא, והמשפחה חשובה לנו, אבל במצב כזה, אנחנו לא יכולים להישאר, וניאלץ ללכת אחרי החופה".

ברור שזה קשה...אבל נשמע לי שיותר נכון לכם להגיב מהמקום האמיתי שלכם ולא רק כתגובה נזעמת לצד השני. (גם אם הזעם הוא מוצדק)

וגם נשמע שאתם צריכים להוריד ציפיות לגמרי מכל מה שקשור לתגובה מכבדת מהצד שלהם. רק לעשות את שלכם וזהו.

התנכלות שיטתית מצד המשפחה  שכללה חבלה באירועים משמעותים לשיר שיר ובעלה,ניצול ציני של מחלת האב,כפיה גופנית של הדודניות אז איך הם ורק הם נדרשים  לנסות להרגע,להגיב עיניני,פתרונות חכמים,דרכי נועם סליחה אבל אתם טורחים לקרוא מה שאתם כותבים או סתם לוחצים תגובה?

והגבתי לפי מה שנראה לי.

לא אמרתי שזה לא נכון שהם כועסים. אמרתי שהכי נכון לדעתי זה לשדר תגובה עניינית.  לא דרכי נועם ולא סליחה (אולי אחרים כתבו את זה). וכן, התכוונתי לזה...

תגובה עניינית שמבטאת את הגבול הברור שלהם, לא משאירה מקום לויכוח או להתלהמות אלא פשוט מציבה את הגבול וזהו.

כל הכבוד לכם.

בהצלחה רבה בשבת!

בטוח שזה מעורר הערכה לפחות אצל מישהו שם...

אז מה אם כולם רואים "דתיים" יושבים באירוע שכל כולו שחץ ותועבה. חילול השם פר-אקסלנס לפי ההגדרה. אבל למי אכפת?

כבוד הקב"ה בכלל לא נחשב, שהרי הוא סתם כלומניק מיושן שנותן לנו הוראות עבשות. נגד הוראות אלה תמיד אפשר למצוא היתרים דחוקים יהיו באשר יהיו. לעולם כשיש דילמה וצורך בויתורים כואבים, הויתורים הם מצד הדת ולא מצד אחר. 

דבריי מכוונים הן לבעלת האשכול (ש"השתדלה" ונתנה "תודה לאבא שבשמים", לא ברור על מה) והן ל-100% מהמגיבים כאן. תתביישו. אתם מזרחניקים במלוא משמעותה של הסטיגמה הרעה.

כולם רואים שהם יושבים כשאחרים לא.

ויושבים עם הגב לאירוע.

הקב"ה גם נתן הוראות מה עושים מפני דרכי שלום, בוודאי כשמדובר כשהאנשים מסביב אינם מעלים בדעתם "להעבירם על דתם", אלא פשוט לא מבינים מהחיים שלהם בענין הזה.

הקב"ה גם נתן הוראות את מי שואלים במקרים כאלו, כשיש מורכבות (ויש מורכבות - גם אם כל מיני "כאילו-קנאים" יגידו שקשר עם משפחה כזו לא חשוב בכלל, והקידוש השם הכי-גדול זה לריב איתם קבוע..) - וזה מה שהם עשו, בלי להתרשם מ"הגדרה בפרום של "פר-אקסלנס" ההיפך.

ומי שאינו יכול לאפק את לשונו מלהגיד "מזרוחניקים במלוא משמעתה של הסטיגמה הרעה" שהמציאו הוא ודומיו - רשעות במלוא משמעות המילה (הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו - גר"א) - ומהוצאת שם רע על ציבור יקר ועצום אינו ירא - מוטב לא ידבר על "חילול השם". הלוואי יזכה להיות בעל בין אדם לחבירו, כמו ה"מזרוחניקים" הללו שהוא מגדף בלי בושה. ויש להניח שעם סגנון כזה, ימשיך גם לגדף מי שצא כנגד דבריו... לתיאבון (דומני שזיהיתי את הניק, לפי הסגנון. לא לראשונה).

גם תועבות גדולות מזו אפשר להכשיר בק"ן טעמים, ועוד להרגיש מה-זה צדיקים אח"כ, וגם לכתוב שכל מי שלא הולך בתלם של העידוד-הפוזיטיבי-בכל-מצב (חנופה בעברית צחה) הינו רשע מרושע.

כמובן שמעניין יהיה לשמוע את ההסבר מדוע אצל המזרחניקים תמיד, אבל תמיד הפשרות יהיו על חשבון הדת.

ז"א, באם אכן מדובר היה ב"מציאות מורכבת", שדורשת ויתור לצד זה או אחר, הייתי חושב שלעתים היה ויתור גם לכיוונים אחרים. אבל לא, אצל המזרחניקים לעולם הויתור יהיה על צניעות, על כבוד השם, על תורה, על מצוות - אבל לא על יחסים משפחתיים, חבריים או על הגשמה והנאה אישית. אני יכול לנחש כמעט תמיד מה יהיה הפתרון בכל דילמה - האם זה היה כך אם זה אכן היה "מורכב"?

לא רק רשעות - 

גם שנאת ישראל. ומרגיש אח"כ, כלשונך, "מה זה צדיק" - כדרכם של כאלו מאז ומעולם.

אתה יכול להמשיך לשפוך את הזבל הזה כאן, ברשות הרבים, ולהמשיך לקרוא לכל האחרים "מחללי שם שמיים", "מחניפים" ושאר ירקות.

הצדיקים הללו, לא הכשירו שמץ-תועבה, לא ויתרו על צניעות, לא על כבוד השם, על כלום. רק על כבודם האישי, וההיפך מ"להנאתם" ולטובת-עצמם, ומתוך שאלת-רב, כשכמובן הצד השני אינו "שואל" וממילא גם לא "יוותר" על מה שאינו מבין.

אבל אתה ושכמותך בשביל ה"הנאה-האישית" המפוקפקת של הקנאות המרושעת הזו, של הרגשת השנאה, לא תחסמו את פיכם מהוצאת שם רע על ציבור שלם, ושאר גידופים. ומלבחור איזה מצוות "יפות" בעיניכם - ואיזה "מיותרות" ו"מזרוחניקיות".. לשנאה תמיד יש תירוצים למה היא הכרחית - ותמיד היא מסבירה למה האחרים הם בעלי-התירוצים...

אני גמרתי כאן. ברגע ש"דיון" הוא עם מטבע לשון כזו על ציבור שלם, אין מה לדון.

אתה יכול להמשיך לחרף. לבריאות. ה' ירחם.

ובשם הקנאות הלזו אתה מוכן לכנות יהודי שאתה כלל לא מכיר בתארים כמו "רשע", "שונא ישראל", "זבל", "מגדף" וכו'.

בסגנון ובתוכן אתה לא שונה מקנאים אחרים, רק שבמקום לקנא לשם ה' אתה מקנא לפשרנות כשיטה. 

אגב, אי אפשר להוציא שם רע ל"מזרחניקים". כי מזרחניק זו גישה והשקפה קלוקלת, לא ציבור.

וגם כאן יש לך הרבה דברים לא טובים להגיד על אחרים?

אתה יודע גם להסתכל על אנשים שחושבים אחרת ממך ולמצוא נקודת אמת בדרך שלהם?

אתה יכול להבין שמותר לאחרים ללכת בדרך שהיא לא הדרך שלך, וזה לא אומר שהם טועים ואתה צודק?

כי לי אין ספק שהשתתפות כלשהי של "דתיים" באירועים של פריצות, תועבה וריקודים מעורבים זה חילול השם נורא.

בין אם זה אירוע משפחתי ובין אם זה רב ראשי בטקס ממלכתי - בעיני זה מבחיל. הגם שמעולם לא הורגלתם לחשוב במונחים כאלה - אי אפשר לנסות להבין אותי?

אבל הבעיה שאתה מכליל.

אתה מכליל ארוע משפחתי בקרבה ראשונה יחד עם טקס ממלכתי. אתה לא רואה את ההבדל?

אתה גם מכליל את כל כותבי הפורום כאן כ"מזרוחניקים" וככאלה שמעולם לא התרגלו לחשוב במונחים אלו ואחרים.

החיים הם מורכבים. והדילמה שהועלתה כאן היא מורכבת ובעלת השלכות.

יתכן שאם אתה היית במצב הזה היית מתנהג אחרת. אבל גם לכך היו השלכות.

הפותחת כאן ובעלה החליטו, ע"ס התייעצות עם רב, שכך הם יעשו.

זה לא הופך אותם למחללח ה' או לכל דבר אחר.

א. אני תוקף את חברי הפורום כי כולם הגיבו בחנופה והרעיפו שבחים כלפי מעשה שאסור היה שיעשה. זו לא הכללה, זו מציאות. מציאות שאותי לפחות, מגעילה.

ב. לא כתבתי דבר נגד יחידים על לא עוול בכפל ולא ציבור כלשהו, כי אם על בעלי גישה והשקפה קלוקלת, היינו מזרחניקית.

ג. כל אדם בעולם נאלץ להתמודד על בסיס יומיומי עם דילמות שגוררת בהכרח ויתורים כואבים מצד זה או אחר. ברם, הפתרון שתמיד נראה בפורום הזה הוא בדווקא לא מורכב אלא שבלוני וצפוי מראש, כי הויתור לעולם יהיה על ערכים וקדושה ותמיד לטובת התועלת האישית. 

ד. לא ראיתי בשום מקום באשכול זה שהרב שלהם התיר להם לשבת בלי פרגוד במקום עם ריקודים מעורבים.

למרות שאני די בטוח שיש "רבנים" שיתירו גם כזה דבר - כמו הצהרניק ההוא מתל אביב שהתיר לקיים תצוגת אופנה בבית הכנסת שלו.

האם קשר טוב עם המשפחה וחוסר חילול ה' במריבות נקרא בעיניך "תועלת אישית"???

יש פה דילמה מהותית שנובעת מרצון כנה לעבוד את ה' בצורה הנכונה ביותר ואתה ככה יורק?!

באמת הגזמת!

אין זה מדרכי החכמה לחזור בתשובה ולצפות שהיחסים עם המשפחה החילונית ישארו 100% אותו דבר. מכאן מתחילה הבעיה. וממשיכה בכך שלצורך אחזקת האשליה והציפיה, הדתיים בעיניהם יהיו מוכנים לחלל את השם בפרהסיא, ועוד להאמין שזה דווקא קידוש השם. 

כמובן ששום דבר לא יקרה אם ההשתתפות תוגבלנה לחופה בלבד. מריבות? לא סביר שיצאו מזה. וגם אם יצאו, מנין לקוחה הסברה שחשש רחוק סכסוך עם בשר ודם מעניק פטור אוטומאטי מכל התורה כולה? 

ברגע שמשוכנעים ומשתכנעים שכבוד המשפחה קודם לכבוד שמים, ולמעשה כל דבר שבין אדם לחברו קודם לכבוד שמים (זו דרכם של המזרחניקים כסל למו, לזלזל בבין אדם למקום ולקדש את בין אדם לחברו), ההשתתפות המלאה (עד 00:30) באירוע של פריצות הופכת למצווה. ועל אלו אני בוכיה.

אתה שם את המשפחה מצד אחד ואת הקב"ה מהצד השני.

אני (אנחנו) מנסים להבין מה נכון לעשות, מה ה' דורש מאיתנו כלפי המשפחה.

כבוד שמים לא מנוגד לבין אדם לחברו אלא מחייב אותו!

א. ביחס לחתונה של אחות שבעיניך הוא שווה ליחס בטקס ממלכתי.                                                             ב. מנין לך לדעת מהי ההשקפה של הכותבים כאן? וואלה אם היית פוגש אותי ומכיר אותי קשה לי להאמין שהיית חושב שאני "מזרוחניקית" לפי הגדרתך המצחיקה משהו.

ג. הוויתור כאן בהחלט היה על תועלת אישית למען אחדות המשפחה. לא יודעת אם יש לך ילדים אבל להביא ילדים לחתונה כזאת זה לא פשוט בכלל מבחינת התועלת החינוכית האישית.

ד. הועלתה כאן דילמה מסוימת. בדר"כ מי שמעלה דילמה כזו מתמודד עם הרבה מאוד דילמות דומות או נושקות לזו, ומן הסתם בהרבה מהן הוא מוותר על הרבה דברים למען הקדושה. 

ה. "ויתור למען ערכים". מהם הערכים? האם אחדות של משפחה אינה ערך? האם שלום בין בן להוריו אינו ערך?  

ו. אתה טועה . הפתרון הכי פשוט ושבלוני הוא לא להגיע, לנתק קשר, להמשיך את מעגל הכעס והניתוק. הפתרון המורכב יותר הוא להתייחס באופן מאוד ספציפי לכל מקרה שעולה ולחשוב בכל מקרה איך נכון לפעול בו.

כתבתי "רשעות" - ולא "רשע", וכו'.

אני לא כותב "זבל" על יהודי, אלא על הטינופת של הגידופים ששפכת כאן.

כנראה מי שמדבר כך על ציבור - גם "קורא" כך דברי אחרים.

ועל ה"קנאי לפשרנות וחנופה"... נו, צריך באמת "מדרגה" כדי להבין כך.. 

"מקנא לשם השם".. רצוץ פה שדיבר דלטוריא על בני.

חוזר ואומר: רשעות. רשעות גמורה בשם "קנאות להשם". רשעות. שנאת ישראל.

וכמובן: כעת כבר "מזרוחניקים" זה לא ציבור.. רק "גישה והשקפה קלוקלת" שבמקרה מכנים אותה בשם תנועה רבה ועצומה שייסד הגאון הרב ריינס זצ"ל.

בחז"ל יש צדיקים, בינוניים ורשעים. כעת יש הגדרה חדשה..  זו העבירה הכי חמורה של הוצאת ש"ר. זה בסדר, בפשקווילים כבר מזמן לא מכירים בעבירה הזו. היא "לשם שמיים"...

הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו - תמשיך לקטרג על ציבור עצום ויקר, לשנוא, בשם השם, לפלפל למה בעצם זו בדיוק האמת, ותצפה שהשם יאהב אותך על כך. לא יאומן.

הגעת לקטרזיס של דת האהבה?

כנראה שלא, הרי כבר התחייבת לא להגיב יותר - והנה הסיתך יצרך.

עוד כמה ביטויים בלועזית שמסגירים מי המדבר - והכל בסדר..

["התחייבויותי" הם ענייני - ואינם לאדם שכל מה שהוא יודע לכתוב זה רפש מכליל, ולכנות אח"כ את הסלידה מדבריו בשם זה]

רק שהבטחות שווא שמופרות כעבור שתי דקות מתוך גישה נפשית מעורערת ומתוך התקפי זעם פומפוזיים וצדקניים, משליכות מעט על מהות הכותב. הלא כן?

כעת כבר "פסיכולוגיה-אישית", מאדם שרק לפני כמה דקות, התרעם בצידקנות על שאומרים עליו בלי להכיר, את מה שהיה שקוף מדבריו... על אף שבאמת אמרו על דבריו ולא עליו..  

מה שמפריע לך זו לא "הבטחה" אלא שאינך יכול כרגיל לומר את המילה האחרונה, אחרי שהאחרים יתייגעו מזה.

אתה כמובן לא כותב מתוך "התקפי זעם".. רק מתוך שנאה מיושבת וקבועה כלפי ציבור שלם, כלפי כל מי שלא חושב כמוך - וכמובן בתענוג לייחס כל דבר ל"נצרות".. - וכרגיל אצל בעלי סגנון זה, זה גם מתפרץ אח"כ באופן אישי, כביכול "מתוחכם", עם "ביטויים"..

ומי שבעיניו שנאה לציבור היא דבר "סטנדרטי", כמובן אינו יכול לחשוב אחרת, אלא שמי שמתרעם על הוצאת שם רע על ציבור, זה מ"צדקנות וגישה נפשית מעורערת"... וכי איך יכול להיות שבאמת איכפת למישהו מ"שטות כזו"....  אז מה, הוצאנו שם רע. וכי מה?... רק לצעוק על מישהי יקרה פה ש"חיללה שם שמיים כמו כל המזורחניקים", זה לא מגישה נפשית מעורערת. ממש בריאות...

כבר הסברת ש100% מהמגיבים פה, מחניפים לחילול השם, "מזרוחניקים" (בעיניך זו קללה..) וכו'.

כמובן, האובססיביות של כתיבתך השונאת, בסגנון "יודע-רצון-השם", אינה משליכה על "מהות הכותב"...

כעת נאמר לי מי הכותב .

אם הייתי יודע - לא הייתי מתחיל אפילו לענות.. (אגב, כשתרצה לכתוב על גישה - כתוב על גישה, ואל תכנה אותה בשם ציבור, זה יכול לעזור לך.. גם אני כותב כלפי "גישה" של שנאה)

תהיה בריא...

כי אף אחד בפורום הזה לא יודע את זהותי.

על כל פנים, ארגומנטום אד הומינם, הגם אם מומצא, זה תירוץ טוב כמו כל תירוץ אחר לסיים סאגה מביכה של תגובות בסגנון בן-עשרה שנכתבות בידי מי שנוהג להציג את עצמו כרב.

גם אני יודע...

כתבת משהו בהודעתך הקודמת, שאופייני רק לך...

תהיה בריא ("מילים לועזיות", לא תמיד עושות את האדם לחכם יותר....גם לא אם יכנה את תגובות האחרים, במה שמאפיין את תגובותיו.. ואתה יכול להיות רגוע: היו מטובי גדולי ישראל שכתבו בסגנון כזה כשקראו גידופים כמו שלך על ציבור. על אף שאני מעולם לא מציג עצמי כרב, וגם איני כזה)

היינו, לגבי האאוטינג המדומה. אם אתה לא מעמיד פנים, שלח לי בפרטי. (אם כי לא נראה לי שזה יקרה, הניחושים שלי בדרך כלל מספיק מלומדים כדי לזהות בלופים)

אגב, אם לא רק סתם תגובות בפורום שנוגדות את השקפתך הקנאית גורמות לך להתפרצויות זעם ולזרמת גידופים בלתי נשלטת, אלא אף שימוש מוגבל מילים לועזיות גורם לך לתזזיתיות ולאי נוחות, המלצתי הכנה היא על חופשה והתרעננות - לפני שהמצב יגיע לידי פיצוץ גם במרחב הלא וירטואלי.

[ולא. אני לא "מעמיד פנים" בענין...]

למה לחזור שוב על ייחוס תכונת תגובותיך לאחרים.. ולמה להעמיד פנים כלא-מבין את ההערה על המילים-הלועזיות... זה כבר מתחיל להיות מגוחך.

ואת האמינות שלך כבר הוכחת כשהבטחת להפסיק להגיב 3 פעמים ובשלושתם הסיתך יצרך להמשיך להתבזות.

העובדה שאתה מסרב לשלוח לי בפרטי, מוכיחה זאת כאלף עדים נוספים.

זו בהחלט שאלה שאלתית. בגדול אני נוטה לדעתך (בלי כל הביטויים וההשתלחויות).

אבל מה שכן ברור, שהסגנון, המילים והנחרצות שלך - הם ודאי חילול השם, ובכוחם להרחיק מהדת הרבה יותר מאשר נוכחות פסיבית באירוע פרוץ.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.