רק כדאי במצב כזה בגינה, לומר לו: ביקשת חמש דקות וכבר עברו. אם אתה רוצה שאמא תעשה כמו שאתה מבקש - אתה גם צריך כשעובר, ללכת בצורה יפה. 

זה לא יעזור לאותה פעם, אבל עם הזמן יפְנים.

נהגת לפי מה שהרגשת באותו זמן נכון. לא קרה שום אסון - יש להניח שהוא תפס שיש גבול איך מתנהגים עם אמא.

היה כדאי כשהלך לישון, לתת בסוף נשיקה ולהגיד: אני בטוחה שמחר כבר תדבר יותר נעים ולא תזרוק אוכל, ויהיה לנו כיף...

אמון ונועם לסוף היום...

אח"כ ראה שאמא עמדה על שלה.. עם הזמן יבין שמה שאת מסבירה יפה, גם מחייב..

לא להיבהל.

אמא ובן זה שני דברים שונים

ויש דברים שאמא מבקשת,

והיא לא חייבת "להצטדק"... (לפחות לא בגיל הזה לענ"ד)

התנהגותו של הבן, לא תלויה בהתנהגותה של האם.

לדעתי היית צריכה להגיד בצורה ברורה ונינוחה: עברו 5 דקות היה לנו נחמד ובפעם אחרת נגיע שוב בע"ה..

גם אם הוא בוכה- לא נורא..

לא לקחת קשה מידי. יעבור

וגם לא הצטדקות.

הכוונה כמובן לא היתה "כללית" - אם אתה רוצה שאמא תעשה מה שאתה מבקש, אז גם אתה עושה...

אלא ספציפית לזה, אחרי שהסכימה לחכות 5 דקות כבקשתו: אם אתה רוצה שאמא תסכים לחכות כשאתה מבקש עוד קצת זמן - אז כשאמא אומרת שעבר, אתה גם צריך ללכת בצורה יפה.  יש לכך השפעה מצטברת. פעם הבאה שיבקש עוד 5 דק', תאמר: אבל אתה אח"כ לא בא גם כשאני מזכירה...  אז הוא יבטיח שהפעם כן, ועם הזמן זה יעבוד.

ואכן, אני בעד "להסביר" לילדים גם כשאנחנו נפעל בין כך ובין כך כפי שצריך. יותר טוב שילד יתפוס שיש הסבר הגיוני לענין, גם אם אמא צריכה "לסחוב אותו" משם - מאשר לשמוע כל הזמן "גזירות". בלי לשלול שלפעמים גם זה נצרך בלית-ברירה.

זו לא חולשה שהורה מסביר והילד תופס שההסברה של אבא/אמא היא זו שצודקת, גם אם לא הכי מבין באותו רגע.

וכתבתי שיש דברים שאמא לא צריכה להסביר. כלומר זה לא בהכל

אני לא בעד "גזירות תמידיות" כמובן

אם את לא עושה מה שאני אומר גם אני לא אעשה מה שאת מבקשת!!!

העיקרון שכתבת נכון, אך אולי צריך לשנות את הניסוח ל:

אם אתה רוצה שאמא תסכים להישאר עוד - אתה מיד בא כשעובר הזמן. ספיציפי יותר ולא כוללני.

כן חושבת שאת צריכה להיות יותר ברורה ולתת לו תחושה שאת אכן עומדת במילותייך

הרבה ילדים שלא מקבלים את מה שהם רוצים- מגיבים כך

לכן את שם כדי להסביר שוב ושוב

לדוגמא הילד רוצה לשחק למטה אז את אומרת לו היום לא יורדים כי אתה לא עולה כשאני אומרת לעלות. אז לא יורדים. 

משהו בסגנון הזה. 

עכשיו עדיף שעדיין תהיה יציאה אבל לא של משחק אלא נגיד סידורים שלך שהם הולכים הרבה בחוץ.  כי כאשר הילדים כלואים בבית מידי אז זה גם גורם שהם לא יתנהגו כראוי.

את צריכה לנסות כל מיני "טכניקות" שונות ולראות מה מצליח...

דברים שאצלי לפעמים "עובדים":  העברת אחריות אל הילדה:  קראתי להן 3 פעמים לבוא לאכול, והן מתעלמות לחלוטין.  אני אומרת "אני לא קוראת לכן יותר",. ופתאום הן באות.

או לפעמים עובד "הפוך על הפוך". ילדה שלא מוכנה להיכנס למקלחת, אני אומרת לה שיש לה חמש דקות להיות במקלחת (מראה להן במחוגים על השעון- איפה עכשיו, ולאן המחוג צריך להגיע), ואם לא- היא תפסיד את המקלחת שלה. משום מה גם זה עובד..

יש לי ילדה אחת שענינים של רווח והפסד מאוד מאוד חזקים אצלה, ולכן אזהרה על הפסד שלה בעקבות התנהגות מסוימת, או הגדרת הרווח שלה בעקבות התנהגות אחרת- מאוד יעיל אצלה.

עוד ענין עקרוני: תנסי לבחון מה גורם לו להתנהג ככה. הרבה פעמים, למשל, מעברים מפעילות אחת לאחרת הם קשים. להרבה ילדים. מעבר מהגן לבית, מעבר מארוחה למשחק, מעבר מגן שעשועים לבית וכו' וכו'.

אם אכן זה מהווה קושי- אז תנסי לחשוב איך לרכך או להקל את המעברים.

רעיונות: לתת התראה מראש. למשל- זמן מסוים לפני שאת רוצה ללכת הביתה- להגיד לו ולהגיד לו את יחידת הזמן- נניח "להתגלש עוד שלוש פעמים" או כל דבר אחר שרלוונטי.

לעשות מהמעבר עצמו משהו חוויתי- משחק בדרך, תחרות כלשהיא ביניכם, סיפור מענין, וכד'.

להבטיח "משהו טוב" לאחרי המעבר.- לא כדאי להשתמש בזה יותר מדי, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר. "כשנגיע הביתה תקבל שלוק" או : "נתקלח בזריזות וככה יהיה לנו זמן לשני סיפורים לפני השינה"  וכד'.

היינו במגרש משחקים, וכשהגיע הזמן ללכת אחד הילדים לא הסכים בשום אופן, וצעק שהוא רוצה להישאר בנדנדה.

אני התלבטתי אם להיענות לבקשה או לעמוד על ההחלטה שלנו, שהולכים עכשיו. לעומת זאת בעלי החכם לא התלבט בכלל - הוא פנה אל הילד ושאל אותו: "כמה נדנודים אתה עוד רוצה?" הילד חשב על המספר הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת, ואמר: "עשר!"

אחלה. נדנדנו עשר פעמים והלכנו עם ילד מרוצה.

זה היה ממש גאוני מצד בעלי: לא להנחית על הילד את המספר שלנו, שלא אומר לו כלום, אלא לשאול אותו.

מה דעתך? יכול לעבוד אצלכם?

לילדים לםעמים אין תחושה של זמן,

חמש דקות בשבילם יכולים להתפרש שחצי שעה.

הם צריכים משהו יותר ברור.

מה שאני לפעמים עושה כשאני רוצה להשתמש בזמן אני מראה להם על המחוגים שבשעון.

כשהמחוג הגדול יגיע ל... אז...

אם כך, אני מצטרפת לדברים שנאמרו מעלי - סביר שמושג הזמן עוד עמום בשבילו. להיאחז בפעילת ממשית, שהוא יכול להבין.

וגם זה לא תמיד ימנע את התסכול. מנסים ורואים אם זה עובד.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...