רק כדאי במצב כזה בגינה, לומר לו: ביקשת חמש דקות וכבר עברו. אם אתה רוצה שאמא תעשה כמו שאתה מבקש - אתה גם צריך כשעובר, ללכת בצורה יפה. 

זה לא יעזור לאותה פעם, אבל עם הזמן יפְנים.

נהגת לפי מה שהרגשת באותו זמן נכון. לא קרה שום אסון - יש להניח שהוא תפס שיש גבול איך מתנהגים עם אמא.

היה כדאי כשהלך לישון, לתת בסוף נשיקה ולהגיד: אני בטוחה שמחר כבר תדבר יותר נעים ולא תזרוק אוכל, ויהיה לנו כיף...

אמון ונועם לסוף היום...

אח"כ ראה שאמא עמדה על שלה.. עם הזמן יבין שמה שאת מסבירה יפה, גם מחייב..

לא להיבהל.

אמא ובן זה שני דברים שונים

ויש דברים שאמא מבקשת,

והיא לא חייבת "להצטדק"... (לפחות לא בגיל הזה לענ"ד)

התנהגותו של הבן, לא תלויה בהתנהגותה של האם.

לדעתי היית צריכה להגיד בצורה ברורה ונינוחה: עברו 5 דקות היה לנו נחמד ובפעם אחרת נגיע שוב בע"ה..

גם אם הוא בוכה- לא נורא..

לא לקחת קשה מידי. יעבור

וגם לא הצטדקות.

הכוונה כמובן לא היתה "כללית" - אם אתה רוצה שאמא תעשה מה שאתה מבקש, אז גם אתה עושה...

אלא ספציפית לזה, אחרי שהסכימה לחכות 5 דקות כבקשתו: אם אתה רוצה שאמא תסכים לחכות כשאתה מבקש עוד קצת זמן - אז כשאמא אומרת שעבר, אתה גם צריך ללכת בצורה יפה.  יש לכך השפעה מצטברת. פעם הבאה שיבקש עוד 5 דק', תאמר: אבל אתה אח"כ לא בא גם כשאני מזכירה...  אז הוא יבטיח שהפעם כן, ועם הזמן זה יעבוד.

ואכן, אני בעד "להסביר" לילדים גם כשאנחנו נפעל בין כך ובין כך כפי שצריך. יותר טוב שילד יתפוס שיש הסבר הגיוני לענין, גם אם אמא צריכה "לסחוב אותו" משם - מאשר לשמוע כל הזמן "גזירות". בלי לשלול שלפעמים גם זה נצרך בלית-ברירה.

זו לא חולשה שהורה מסביר והילד תופס שההסברה של אבא/אמא היא זו שצודקת, גם אם לא הכי מבין באותו רגע.

וכתבתי שיש דברים שאמא לא צריכה להסביר. כלומר זה לא בהכל

אני לא בעד "גזירות תמידיות" כמובן

אם את לא עושה מה שאני אומר גם אני לא אעשה מה שאת מבקשת!!!

העיקרון שכתבת נכון, אך אולי צריך לשנות את הניסוח ל:

אם אתה רוצה שאמא תסכים להישאר עוד - אתה מיד בא כשעובר הזמן. ספיציפי יותר ולא כוללני.

כן חושבת שאת צריכה להיות יותר ברורה ולתת לו תחושה שאת אכן עומדת במילותייך

הרבה ילדים שלא מקבלים את מה שהם רוצים- מגיבים כך

לכן את שם כדי להסביר שוב ושוב

לדוגמא הילד רוצה לשחק למטה אז את אומרת לו היום לא יורדים כי אתה לא עולה כשאני אומרת לעלות. אז לא יורדים. 

משהו בסגנון הזה. 

עכשיו עדיף שעדיין תהיה יציאה אבל לא של משחק אלא נגיד סידורים שלך שהם הולכים הרבה בחוץ.  כי כאשר הילדים כלואים בבית מידי אז זה גם גורם שהם לא יתנהגו כראוי.

את צריכה לנסות כל מיני "טכניקות" שונות ולראות מה מצליח...

דברים שאצלי לפעמים "עובדים":  העברת אחריות אל הילדה:  קראתי להן 3 פעמים לבוא לאכול, והן מתעלמות לחלוטין.  אני אומרת "אני לא קוראת לכן יותר",. ופתאום הן באות.

או לפעמים עובד "הפוך על הפוך". ילדה שלא מוכנה להיכנס למקלחת, אני אומרת לה שיש לה חמש דקות להיות במקלחת (מראה להן במחוגים על השעון- איפה עכשיו, ולאן המחוג צריך להגיע), ואם לא- היא תפסיד את המקלחת שלה. משום מה גם זה עובד..

יש לי ילדה אחת שענינים של רווח והפסד מאוד מאוד חזקים אצלה, ולכן אזהרה על הפסד שלה בעקבות התנהגות מסוימת, או הגדרת הרווח שלה בעקבות התנהגות אחרת- מאוד יעיל אצלה.

עוד ענין עקרוני: תנסי לבחון מה גורם לו להתנהג ככה. הרבה פעמים, למשל, מעברים מפעילות אחת לאחרת הם קשים. להרבה ילדים. מעבר מהגן לבית, מעבר מארוחה למשחק, מעבר מגן שעשועים לבית וכו' וכו'.

אם אכן זה מהווה קושי- אז תנסי לחשוב איך לרכך או להקל את המעברים.

רעיונות: לתת התראה מראש. למשל- זמן מסוים לפני שאת רוצה ללכת הביתה- להגיד לו ולהגיד לו את יחידת הזמן- נניח "להתגלש עוד שלוש פעמים" או כל דבר אחר שרלוונטי.

לעשות מהמעבר עצמו משהו חוויתי- משחק בדרך, תחרות כלשהיא ביניכם, סיפור מענין, וכד'.

להבטיח "משהו טוב" לאחרי המעבר.- לא כדאי להשתמש בזה יותר מדי, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר. "כשנגיע הביתה תקבל שלוק" או : "נתקלח בזריזות וככה יהיה לנו זמן לשני סיפורים לפני השינה"  וכד'.

היינו במגרש משחקים, וכשהגיע הזמן ללכת אחד הילדים לא הסכים בשום אופן, וצעק שהוא רוצה להישאר בנדנדה.

אני התלבטתי אם להיענות לבקשה או לעמוד על ההחלטה שלנו, שהולכים עכשיו. לעומת זאת בעלי החכם לא התלבט בכלל - הוא פנה אל הילד ושאל אותו: "כמה נדנודים אתה עוד רוצה?" הילד חשב על המספר הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת, ואמר: "עשר!"

אחלה. נדנדנו עשר פעמים והלכנו עם ילד מרוצה.

זה היה ממש גאוני מצד בעלי: לא להנחית על הילד את המספר שלנו, שלא אומר לו כלום, אלא לשאול אותו.

מה דעתך? יכול לעבוד אצלכם?

לילדים לםעמים אין תחושה של זמן,

חמש דקות בשבילם יכולים להתפרש שחצי שעה.

הם צריכים משהו יותר ברור.

מה שאני לפעמים עושה כשאני רוצה להשתמש בזמן אני מראה להם על המחוגים שבשעון.

כשהמחוג הגדול יגיע ל... אז...

אם כך, אני מצטרפת לדברים שנאמרו מעלי - סביר שמושג הזמן עוד עמום בשבילו. להיאחז בפעילת ממשית, שהוא יכול להבין.

וגם זה לא תמיד ימנע את התסכול. מנסים ורואים אם זה עובד.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות