מה יש פה להתרגל? מדובר על פעם בשבוע או יותר לא? זה לא השכבה קבועה של ערב.

למרות שזה הכל די תלוי סיטואציה. תלוי כמה הוא בוכה, כמה הוא באמת צריך אתכם לידו או שזה באמת סתם קיטורים בעוצמה חלשה, כמה כוחות יש לכם באותו רגע להיות איתו וכו'. בקיצור תלוי. 

בואי נגיד שהוא קיטר מאוד והיה לי קשה עם זה,בסוף הוצאתי אותו לעגלה אחרי מקלחת עם בקבוק.

פשוט מבחינתי הפוזה שלה היתה אגרסיבית,אם ככה עדיף לי לשבת איתו ולא להכניס למיטה בכלל.

פסיבית ומפסידה הרבה בגלל זה.

היא נשואה טרייה בלי ואין לה שום ניסיון,נראה לי שרוב התפקיד שלה זה להסיע ילדים,היא היתה משאירה אותם לבד באוטו כשהלכה להביא ילד שני במשך לפחות 5דקות הרבה פעמים עם חלונות סגורים ובלי מזגן באוטו חם,רק אחרי שנידנדתי לה היא הבינה שזה מסוכן,בכלל המון היא נלחצת כשילד בוכה...הבעיה שהיא כותבת דוחות לבית משפט .

שילד רואה שחוסמים את אמא שלו מלגשת?? איפה השכל??

בכל אופן רציתי להגיד לך שתיזהרי מאוד ותתיעצי עם מומחים מה אפשר לעשות כי זה נשמע שהמשפחה האומנת חושבת שהילדים הם שלה לתמיד.

או שמפילים אותם בסיטונות או ששולחים אותם לאומנה.

כולם רבים ואנחנו באמצע,אי אפשר להאמין לאף אחד,כל צד מנסה לשכנע שהשני שקרן אבל אני לא מאמינה לאף אחד מהם.

בנתים ברוך השם היא מרוצה,לפחות עד לדיון הבא...

אכן כדאי שהיא תהיה מרוצה ולא תעשה לכם בעיות.

הפעם הקפדתי לא לשים אותו במיטה והוא החליט לשכב על השטיח וחסל.

הילדים שלי באומנה ויש הרבה סיבוכים ומורכבויות.

שבזכותה את תהיי אמא טובה ואת ממש מחכה שהילדים יחזרו להיות איתכם שתוכלי ליישם הכל. ואת מקוה שגם אח"כ תוכלי להתיעץ איתה כי היא כל כך טובה עם ילדים. בלה בלה בלה...

מצחיק שהיא בת של ישראלים לשעבר.

אני מסכימה שזה מעצבן ואפילו מקומם שככה מדריכה מתנהגת. מחילה אבל היא לא נשמעת כמי שעובדת עם הרבה מחשבה. אולי אני טועה, אבל גם אם זה נכון שצריך להיות אסרטיביים לפעמים- זה לא אומר שלא צריך להפעיל שיקול דעת של מתי להיות אסרטיביים.

וחוצמזה- לגבי אסרטיביות באופן כללי:  זה כמו שלפני שאומרים לילד "לא", אז חושבים רגע, בטוחים שאכן ה"לא" הזה נצרך, ואז אפשר לעמוד באסרטיביות מול המחאות של הילד. זו אסרטיביות שנובעת מבטחון שלך בעמדה שלך, ומידיעה ברורה שגם אם זה לא מוצא חן בעיניו- זה מה שטוב לו עכשיו.

ובהשלכה למה שקרה לך- אם את רוצה שינוח במיטה. אז צריך לחשוב רגע, להחליט אם עכשיו באמת זה רלוונטי, אם עכשיו זה אכן יקרה וגם אם עכשיו יש לך כוח או יכולת לעמוד מול מחאתו הנמרצת.

אם התשובה שלך לעצמך היא "כן"- אז עושים את זה. והילד קולט את העמדה הלא מתפשרת שלך, ובסוף ילך לישון.

אבל אם התשובה שלך היא "לא"- אז מלכתחילה עדיף לא להיכנס למצב הזה או לכל מצב "בעייתי" אחר.

לכן טוב עשית כשלא שמת אותו במיטה, במיוחד כשהיא הייתה איתך.

יש לנו עוד עגלה שלא בנויה לזה וחוץ מזה מתי שהוא הוא יצטרך ללמוד לישון במיטה כי בבית השני הוא כן ישן במיטה רק אצלנו הוא התרגל אז בתכלס לא היתה לי בעיה לשם אותו במיטה רק לא אהבתי איך שהיא נעמדה בדלת,אז נכון שהיא דיברה איתו והיו לו בקבוק ומשחקים והוא נרגע בהדרגה פשוט לא אהבתי את הפוזה הזו.

אני לא אסרטיבית שזה נורא כמה שלא!

אני די שרשורה ולא מתגאה בזה

אני ותרנית ברמות מפחידות

שונאת אתגרים

חלשה למדי

והילדים קולטים את זה אוהו איך שהם קולטים....

הילדים שלך שמגיעים פעם בשבוע / פעמיים
 לא כ"כ מבינים מה הולך פה האם באמת את אמא שלהם או לא זה בלבול אחד גדול אצלם!

לדעתי הם חושבים שאת מין מדריכה או משהו בדומה( סליחה שכך אני אומרת ויתכן בהחלט שאני טועה והם מודעים היטב מי אמם הולדתם. גם תלוי איזה גילאים מדובר פה)

אבל הילד שהיה איתך בטוח איננו יודע מי את בגלל גילו הקטן ולכן לדעתי את כמו מין ביביסיטר שלהם ולכן מאד כדאי שירכוש את אמונך בלי כח וויכוחים טוב לו להיות בשטיח מה טוב טוב לו להיות משוחרר מהלול .

כמה שיהיה ה'יחסים' בינכם רגועים לאט לאט תוכלי לאמן אותו לכללים שלך ולא מיד!!

ושוב הכל בא מנקודת מבט על המצב בכללי ואולי לא מודעת לכל המכלול ואיתך סליחה אם פגעתי ולא ירדתי לשורש הענין!

אם הם מבולבלים זה בגלל שהם לא איתנו

ולעצם העניין - אם תשכנעי את עצמך שלישון במיטה כשעייפים זה הכי נח, נעים, רך וטוב -

יותר נח משטיח ועגלה -

אז יהיה לך יותר קל לעמוד על זה. 

כמו שכורסה ליד חולה בבית חולים לשינת לילה זה לא נח - כי רוצים כבר לשכב לגמרי - ככה גם עגלה!

לילד יש חושים חדים להבחין מה ברור לנו ובמה אנחנו לא בטוחים.

מה שברור לנו לגמרי הו פחות יתווכח יתמרד כנגד זה. 

לדוגמא-

ילד לא מתווכח בעניין שברור להורים שלו - כמו כלים בשריים וחלביים.

ובמשפחה שברור מגיל אפס שחוגרים במכונית בכל נסיעה  - הילדים לא מנסים להתנגד.

אם תכתבי באיזה גיל הילד אנסה לתת עצות מעשיות איך להרגיע אותו במיטה. 

והכי חשוב בסיפור הזה לדעתי - זה איך מעלים לך את הביטחון העצמי שאם ה' נתן לך ילדים זה אומר שהוא מאמין בך שאת האמא הכי טובה בשביל הילדים שלך. (בגישת שפר מרחיבים בזה)

לא נותר לי אלא לברך ולאחל שבעזרת ה' בקרוב גם האנשים הקשורים לעניין יאמינו בכם...

אני שואלת את עצמי איך הולדתי ילדים ואני חולה ואיך חשבתי לעזאזל שאגדל אותם,זה מאוד אנוכי לא?

כל עוד יש לי אפשרות לעזור לנחם ולעודד לתת הרגשה לילד שהוא לא לבד כשקשה לו, זה מה שאעשה.

הרב שלמה קרליבך כותב שדמעות של ילד יהודי הן דמעות קדושות.

(שנה וחמישה)

אם זה בכי של נדנוד עייף כזה, הוא בדרך כלל דועך תוך 2-3 דקות, ואז אני פשוט מתעלמת.

לעיתים ממש נדירות, כשזה בכי שהופך לצרחה לא רגועה- אני מעבירה להשכבה תוך טיול בעגלה.

יתכן באמת שצריך לתת לילד גבול ולא להתרגש מבכי של מספר דקות.

אם זה לא בכי היסטרי אלא בכי מתפנק שסתם רוצה לצאת ולהסתובב בלי הגבלה.

סדר יום קבוע ושינה מסודרת במיטה זה ערך מאוד חשוב לילד,

ולפעמים דווקא הרחמים של ההורים זה להתעלם מהבכי הזה (כמובן שזה לא משהו היסטרי, ואת יודעת שהילד עייף, שבע, נקי),

כי לטווח הרחוק, ילד שרגיל שלכל בכי שלו האמא קופצת וממלאת את רצונו-

הוא ילד מאוד מסכן.

להרגיל ילד לישון לבד גם אם הוא בוכה בכי שנשמע כמו נאום זה לא נורא בכלל. אם זה בכי חריג כדאי לגשת לבדוק אם קרה משהו.

בכללי, לא כדאי להיות קיצוניים לגבי גישה מסויימת. לא אסרטיביים מדי ולא רכרוכיים מדי.

אם זה מה שהמדריכה דורשת- תקשיבי לה ותדעי שזה לא כזה נורא ואיום כמו שזה מצטייר.

אם יש לך הרגשה לגבי מקרה ספציפי שזה מוגזם- תלכי עם הלב שלך אבל כגישה בכללי זה לא נורא.

והרי מתישהוא הוא יצטרך ללמוד לישון במיטה,אני מקווה שהוא לא זוכר לי שהייתי משאירה אותו בבית כשהוא ישן והולכת להביא את הילדה מהגן

;kiuiy6

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...