בביקור האחרון ניסינו להשכיב את הילד במיטה לנוח והוא לא רצה כי אצלנו הוא אוהב להתפנק ולישון בעגלה אבל מה לעשות לא תמיד העגלה פנויה....הוא נעמד במיטה ובכה וקיטר והמדריכה טענה שצריכים להשאיר אותו לבכות במיטה כי רק ככה הוא יתרגל,נתנו לו בקבוק ומישחקים והיא סגרה את הדלת עם חריץ ונעמדה בפתח כדי "שלא נתפתה" להכנס ולהוציא אותו.
מה דעתכם?
מה יש פה להתרגל? מדובר על פעם בשבוע או יותר לא? זה לא השכבה קבועה של ערב.
למרות שזה הכל די תלוי סיטואציה. תלוי כמה הוא בוכה, כמה הוא באמת צריך אתכם לידו או שזה באמת סתם קיטורים בעוצמה חלשה, כמה כוחות יש לכם באותו רגע להיות איתו וכו'. בקיצור תלוי.
בואי נגיד שהוא קיטר מאוד והיה לי קשה עם זה,בסוף הוצאתי אותו לעגלה אחרי מקלחת עם בקבוק.
פשוט מבחינתי הפוזה שלה היתה אגרסיבית,אם ככה עדיף לי לשבת איתו ולא להכניס למיטה בכלל.
פסיבית ומפסידה הרבה בגלל זה.
היא נשואה טרייה בלי ואין לה שום ניסיון,נראה לי שרוב התפקיד שלה זה להסיע ילדים,היא היתה משאירה אותם לבד באוטו כשהלכה להביא ילד שני במשך לפחות 5דקות הרבה פעמים עם חלונות סגורים ובלי מזגן באוטו חם,רק אחרי שנידנדתי לה היא הבינה שזה מסוכן,בכלל המון היא נלחצת כשילד בוכה...הבעיה שהיא כותבת דוחות לבית משפט .
שילד רואה שחוסמים את אמא שלו מלגשת?? איפה השכל??
בכל אופן רציתי להגיד לך שתיזהרי מאוד ותתיעצי עם מומחים מה אפשר לעשות כי זה נשמע שהמשפחה האומנת חושבת שהילדים הם שלה לתמיד.
או שמפילים אותם בסיטונות או ששולחים אותם לאומנה.
כולם רבים ואנחנו באמצע,אי אפשר להאמין לאף אחד,כל צד מנסה לשכנע שהשני שקרן אבל אני לא מאמינה לאף אחד מהם.
בנתים ברוך השם היא מרוצה,לפחות עד לדיון הבא...
אכן כדאי שהיא תהיה מרוצה ולא תעשה לכם בעיות.
הפעם הקפדתי לא לשים אותו במיטה והוא החליט לשכב על השטיח וחסל.
מתעלה אליוהילדים שלי באומנה ויש הרבה סיבוכים ומורכבויות.
שבזכותה את תהיי אמא טובה ואת ממש מחכה שהילדים יחזרו להיות איתכם שתוכלי ליישם הכל. ואת מקוה שגם אח"כ תוכלי להתיעץ איתה כי היא כל כך טובה עם ילדים. בלה בלה בלה...
מצחיק שהיא בת של ישראלים לשעבר.
אני מסכימה שזה מעצבן ואפילו מקומם שככה מדריכה מתנהגת. מחילה אבל היא לא נשמעת כמי שעובדת עם הרבה מחשבה. אולי אני טועה, אבל גם אם זה נכון שצריך להיות אסרטיביים לפעמים- זה לא אומר שלא צריך להפעיל שיקול דעת של מתי להיות אסרטיביים.
וחוצמזה- לגבי אסרטיביות באופן כללי: זה כמו שלפני שאומרים לילד "לא", אז חושבים רגע, בטוחים שאכן ה"לא" הזה נצרך, ואז אפשר לעמוד באסרטיביות מול המחאות של הילד. זו אסרטיביות שנובעת מבטחון שלך בעמדה שלך, ומידיעה ברורה שגם אם זה לא מוצא חן בעיניו- זה מה שטוב לו עכשיו.
ובהשלכה למה שקרה לך- אם את רוצה שינוח במיטה. אז צריך לחשוב רגע, להחליט אם עכשיו באמת זה רלוונטי, אם עכשיו זה אכן יקרה וגם אם עכשיו יש לך כוח או יכולת לעמוד מול מחאתו הנמרצת.
אם התשובה שלך לעצמך היא "כן"- אז עושים את זה. והילד קולט את העמדה הלא מתפשרת שלך, ובסוף ילך לישון.
אבל אם התשובה שלך היא "לא"- אז מלכתחילה עדיף לא להיכנס למצב הזה או לכל מצב "בעייתי" אחר.
לכן טוב עשית כשלא שמת אותו במיטה, במיוחד כשהיא הייתה איתך.
יש לנו עוד עגלה שלא בנויה לזה וחוץ מזה מתי שהוא הוא יצטרך ללמוד לישון במיטה כי בבית השני הוא כן ישן במיטה רק אצלנו הוא התרגל אז בתכלס לא היתה לי בעיה לשם אותו במיטה רק לא אהבתי איך שהיא נעמדה בדלת,אז נכון שהיא דיברה איתו והיו לו בקבוק ומשחקים והוא נרגע בהדרגה פשוט לא אהבתי את הפוזה הזו.
אני לא אסרטיבית שזה נורא כמה שלא!
אני די שרשורה ולא מתגאה בזה
אני ותרנית ברמות מפחידות
שונאת אתגרים
חלשה למדי
והילדים קולטים את זה אוהו איך שהם קולטים....
הילדים שלך שמגיעים פעם בשבוע / פעמיים
לא כ"כ מבינים מה הולך פה האם באמת את אמא שלהם או לא זה בלבול אחד גדול אצלם!
לדעתי הם חושבים שאת מין מדריכה או משהו בדומה( סליחה שכך אני אומרת ויתכן בהחלט שאני טועה והם מודעים היטב מי אמם הולדתם. גם תלוי איזה גילאים מדובר פה)
אבל הילד שהיה איתך בטוח איננו יודע מי את בגלל גילו הקטן ולכן לדעתי את כמו מין ביביסיטר שלהם ולכן מאד כדאי שירכוש את אמונך בלי כח וויכוחים טוב לו להיות בשטיח מה טוב טוב לו להיות משוחרר מהלול .
כמה שיהיה ה'יחסים' בינכם רגועים לאט לאט תוכלי לאמן אותו לכללים שלך ולא מיד!!
ושוב הכל בא מנקודת מבט על המצב בכללי ואולי לא מודעת לכל המכלול ואיתך סליחה אם פגעתי ולא ירדתי לשורש הענין!
אם הם מבולבלים זה בגלל שהם לא איתנו
ולעצם העניין - אם תשכנעי את עצמך שלישון במיטה כשעייפים זה הכי נח, נעים, רך וטוב -
יותר נח משטיח ועגלה -
אז יהיה לך יותר קל לעמוד על זה.
כמו שכורסה ליד חולה בבית חולים לשינת לילה זה לא נח - כי רוצים כבר לשכב לגמרי - ככה גם עגלה!
לילד יש חושים חדים להבחין מה ברור לנו ובמה אנחנו לא בטוחים.
מה שברור לנו לגמרי הו פחות יתווכח יתמרד כנגד זה.
לדוגמא-
ילד לא מתווכח בעניין שברור להורים שלו - כמו כלים בשריים וחלביים.
ובמשפחה שברור מגיל אפס שחוגרים במכונית בכל נסיעה - הילדים לא מנסים להתנגד.
אם תכתבי באיזה גיל הילד אנסה לתת עצות מעשיות איך להרגיע אותו במיטה.
והכי חשוב בסיפור הזה לדעתי - זה איך מעלים לך את הביטחון העצמי שאם ה' נתן לך ילדים זה אומר שהוא מאמין בך שאת האמא הכי טובה בשביל הילדים שלך. (בגישת שפר מרחיבים בזה)
לא נותר לי אלא לברך ולאחל שבעזרת ה' בקרוב גם האנשים הקשורים לעניין יאמינו בכם...
אני שואלת את עצמי איך הולדתי ילדים ואני חולה ואיך חשבתי לעזאזל שאגדל אותם,זה מאוד אנוכי לא?
כל עוד יש לי אפשרות לעזור לנחם ולעודד לתת הרגשה לילד שהוא לא לבד כשקשה לו, זה מה שאעשה.
הרב שלמה קרליבך כותב שדמעות של ילד יהודי הן דמעות קדושות.
(שנה וחמישה)
אם זה בכי של נדנוד עייף כזה, הוא בדרך כלל דועך תוך 2-3 דקות, ואז אני פשוט מתעלמת.
לעיתים ממש נדירות, כשזה בכי שהופך לצרחה לא רגועה- אני מעבירה להשכבה תוך טיול בעגלה.
יתכן באמת שצריך לתת לילד גבול ולא להתרגש מבכי של מספר דקות.
אם זה לא בכי היסטרי אלא בכי מתפנק שסתם רוצה לצאת ולהסתובב בלי הגבלה.
סדר יום קבוע ושינה מסודרת במיטה זה ערך מאוד חשוב לילד,
ולפעמים דווקא הרחמים של ההורים זה להתעלם מהבכי הזה (כמובן שזה לא משהו היסטרי, ואת יודעת שהילד עייף, שבע, נקי),
כי לטווח הרחוק, ילד שרגיל שלכל בכי שלו האמא קופצת וממלאת את רצונו-
הוא ילד מאוד מסכן.
להרגיל ילד לישון לבד גם אם הוא בוכה בכי שנשמע כמו נאום זה לא נורא בכלל. אם זה בכי חריג כדאי לגשת לבדוק אם קרה משהו.
בכללי, לא כדאי להיות קיצוניים לגבי גישה מסויימת. לא אסרטיביים מדי ולא רכרוכיים מדי.
אם זה מה שהמדריכה דורשת- תקשיבי לה ותדעי שזה לא כזה נורא ואיום כמו שזה מצטייר.
אם יש לך הרגשה לגבי מקרה ספציפי שזה מוגזם- תלכי עם הלב שלך אבל כגישה בכללי זה לא נורא.
והרי מתישהוא הוא יצטרך ללמוד לישון במיטה,אני מקווה שהוא לא זוכר לי שהייתי משאירה אותו בבית כשהוא ישן והולכת להביא את הילדה מהגן
;kiuiy6
בהתהוותאחרונהמי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
