וזה יום שאמור לגבש ולאחד את עם ישראל  

הזוי לחגוג יום ירושלים. - נוער וגיל ההתבגרות

(וזה שקרה משהו לא טוב, לא סותר את זה שקרה גם משהו טוב, ואפילו כמה.)

על זה עניתי בתגובה מעליך.

מה קרה במלחמת ששת הימים?

נסי ניסים עליהם אנחנו מודים "על ניסך שבכל יום עימנו"

אם היו רוצים לחגוג את הניסים היו קובעים או ביום הראשון או האחרון.

השיא היה ביום הראשון בהשמדת המטוסים של מצרים.

מה קרה ביום ירושלים שהופך את זה ל"השיא של הניסים"?

חוגגים את זה שכבשו את ירושלים.

אם רוצים לחגוג את ההצלחה היה צריך לחגוג בסיום המלחמה.

ואתה באמת הולך להתוכח על זה עד שאני אמצא הגדרה מדויקת?

בא נחסוך את זה.

אפשר גם שתנסה לנסח בעצמך את מה שרציתי להגיד, וזה יקל על שנינו.

מה משמח כל כך בכיבוש ירושלים?

כמו ילד חולה סרטן שכל הזמן נהיה חולה בגלל המערכת החיסונית שלו.

פעם אחת כשנהיה חולה החליטו לתת לו טיפול מיוחד שיעביר לו את המחלה בה הוא חולה כרגע וגם ירפא אותו מהסרטן.

באמצע הטיפול החליטו למרות ההשתפרות וההצלחה האדירה לא לרפא אותו מהסרטן אלא רק מהחולי הרגעי משום שאין להם כוח.

אז נכון. הוא לא מת ברגע זה. והוא היה חולה ונרפא. אבל על זה תחגוג??

היה אופציה להציל אותו מכל הסבל עד שארית חייו. להעביר לו את הסרטן בצורה סופית ורק בגלל עצלנות זה לא נעשה.

יום ירושלים ב-ד-י-ו-ק אותו דבר. חוסר בית המקדש היא שורש כל רעה. יש לנו מלחמות ללא הרף בגלל זה. יש לנו בעיות במדינה בגלל זה. ובאותו הזדמנות היה לנו אופציה לתקן הכל. לבנות בית מקדש. ולמה לא עשינו? כי התעצלנו..

נאמר תודה שהילד לא מת. שניצל רגעית. אבל להפוך את זה ליום חג? הזוי..

זה שקרה משהו עצוב, לא סותר את זה שקרה משהו שמח. וזה מה שכתבתי בתגובה הראשונה.

השאלה מה המשהו השמח.

זה שכבשו את ירושלים אכן משמח.

אבל לכבוש את ירושלים ללא המקדש אין הבדל בין זה לבין שאר חלקי ארץ ישראל.

ירושלים קדושה, ובעלת ערך לאומי ותרבותי רב גם בלי המקדש.

אין שמץ של ספק שגאוותם (הכשרה) של ישראל עלתה כמה רמות ע"י ההחזקה בעיר ירושלים.

זה כמו ילד שכל הזמן מבקש מאמא שלו ללכת ללונה פארק ובסוף היא לוקחת אותו אבל לא נותנת לו לןמתקנים ואמרת "תגיד תודה שהלכת ללונה פארק" המטרה בלונה הפארק היא הלונה פארק עצמו אלא המתקנים.

וכן (להבדיל אלף אלפי הבדלות) ירושלים והמקדש.

נכון שירושלים קדושתה עצמאית כמו גם הר הבית (אנו פוסקים כהרמב"ם ולא כהראב"ד)

אך לא על זה נעשה חגיגה.

אם רוצים לעשות על הניסים היה נכון לעשות היום הראשון או האחרון.

שכמו שכתבתי, כיבוש ירושלים היה השיא. (יש להבדיל גם בין דבר חד פעמי, כמו ניצחון, לדבר שנשאר, כמו כיבוש.)

וזה לא דומה, כי בלונה פארק בלי המתקנים אין מטרה בכלל (עם מתקנים יש בו?) אבל בירושלים יש מטרה גם בלי המקדש.

זה כן דומה.

"המטרה" (נכון,זה משל..) היא ההנאה אין הנאה בעצם הימצאות אלא במתקנים.

ירושלים אין מטרה ללא המקדש.

זה דרגות ואכן יש להם גם קדושה בפני עצמה.

אבל מה היא קדושתה? "שֶׁאוֹכְלִין קֳדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִפְנִים מֵחוֹמָתָהּ" לקדושה שיש לה יש קשר ישיר למקדש.

הקרבה לה' שבקדושתה, קיימת גם בלי מקדש, רק לא באה לידי ביטוי בעולם המעשה.

את עיקר החגיגה עושים על הגדלת הכבוד הלאומי שבהשבת בירת האומה, עיר הקודש ירושלים.

השבת שטח הארמון היא דבר יקר, גם כשהארמון חרב.

גם כיבוש ירושלים (באופן ספציפי, לא רק כחלק ממלחמת ששת הימים), גם הקמת המדינה.

גם אם לא היית קובע על זה יום חג, אבל זה לא אומר שזה לא דבר משמח וחשוב בתולדות עם ישראל.

יום ירושלים לא.

את הקבוצה האידיאולוגית שאתה משתייך אליה.

ד"ימ צודק במה שהוא אומר.

יום ירושלים זה יום מאד לא פשוט. אנחנו בלי בית מקדש עדיין.

אבל לזלזל בתהליך? 

אם זה לא המקדש זה לא זה ואין לי מה לחגוג?

הקב"ה הביא לך ניצחון אדיר!

המנהיגים היו טיפשים ומסרו מפתחות לאויב! על טיפשות המנהיגים יש לקבול! זה דבר נורא!

אבל על הנס הענק שהקב"ה עשה?

הדימוי לילד חולה סרטן מביא לך את הפאנץ' - הילד כנראה ימות כי זה סרטן.

זה בעצם להיות חסר אמון לגבי הגאולה. 

זה לא סרטן, זה תהליך חיובי שיש בו המון רע.

אבל בהמשך לדיונים שהיו כאן על יום העצמאות, 

יש נטייה לא להתייחס לתהליך המורכב מאד שאנו עוברים, אלא רק להסתכל על בית המקדש ולומר הוא לא בנוי אנלא חוגג וכל השאר שטויות... 

וזה בושה וחרפה שהקבה עושה לנו ניסים ואנחנו יושבים בתוך נס אחד גדול ומסוגלים לומר שהוא לא מושלם אז הוא לא נס. 

משום מה כואב לאנשים כאן לחגוג את הימים האלה.. ושום הסבר על זה שזה תהליך לא יעזור. 

"או הכל או כלום"

אני לא מבין, למה אתה קורא לזה ירידה? 

אתה מתעלם כל הזמן, בכל הודעה בשרשור הזה מההתקדמות שהיתה! 

לא חוגגים תהליך? 

בפורים לא נגמר שום דבר, התחיל תהליך. 

בחנוכה, לא הסתיים שום דבר, המצב היה מאד לא פשוט. 

לא חסרות דוגמאות לזה שאנחנו חוגגים נסים שהם לא סיום. 

נדמה שאין שום עבודת ה' ברצון המדהים שלך וחבריך להשבית את שמחת הנס. 

יש פה לעג כלשהו, ולא ברור למה.

ודי עצוב שדווקא "עובדי ה'" מוצהרים כמוכם וכאלה נוספים שכל מילה שלכם היא קודש והאחר טועה לגמרי, אנשים שכן לומדים תורה וכן יודעים תורה. 

כאלה שמחפשים את הרע בכל מקום ללא ניסיון לתקן אותו אלא נטו על מנת להתנגח בד"כ נעלמים, ורק מי שדבק מתהליך וידע לברר באמת מה אמורים לעשות וללא נסיון לשבור את רוח עם ישראל, באמת יכול להוביל אותו.

אם במקום להוסיף אור נהיה עסוקים בלזעוק על החושך, אנשים אחרים שאינם שומרי תורה ומצוות יופיעו כאן את האור האלוקי שאתה לא נותן לו להופיע דרכך.

אבל מה זה משנה, אני חוגג ירידות הרי. 

אני לא אומר שאין מה לתקן, אני אומר שיש נס להודות עליו ביום הזה. 

תמיד יש מה לתקן! אך ביטול נס זה ממש לא תיקון. 

ואתה צודק, אתקן מה שאמרתי - הכוונה היא במה שאתה אומר כן - ביטול הנס.

לפני כל הכיבוש וההתיישבות בירושלים לא היה כאן כלום ולא היה זקנים וזקנות שישענו על המקלות שלהם, ולא היה ילדים וילדות שישחקו ברחובותיה. 

עכשיו יש וזו עלית מדרגה בדרך לבניין בית המקדש. אף אחד לא אמר שסיימנו או שהגאולה הסתיימה.

אני חושב שזה מאד ילדותי לשאול כל פעם איזה ניסים אבל אף פעם לא לרצות לשמוע תשובה, ואתה וחבריך הנוספים כאן מרבים לעשות את זה משום מה... 

הכמיהה שלך לבית מקדש נפלאה אבל לא אכפת לך אם יש יותר יהודים,פחות או אם אין בכלל סביב העיר, הרי העובדה שגרים פה יהודים רבים (רבים גם מאלה שהיו פה בקום המדינה או לפני) לא מדגדגת אותך, אפילו לאור העובדה ששבעים שנה אחורה הם עוד היו במשרפות באושוויץ בירקנאו, טרבלינקה, מאידנק ועוד הרבה לא עלינו, ובעוד זוועות בכל קצוות תבל.

מבחינתך, או לפחות כך עולה מדבריך, כל עוד אין בית מקדש אין שום נס בזה ששחררו את העיר, אין שום נס בזה שהתחילו התיישבות מסיבית בירושלים שמחוץ לחומות.

זו כפיות טובה, ולא כלפיי, לא כלפיי איזה ציוני דתי או לא דתי, אלא כלפי ריבונו של עולם.

לא חייבים להיות ציוני כדי לשמוח ביום הזה או לפחות כדי להכיר בנס. זה בסך הכל סוויץ' בראש.

אבל תמשיך לצעוק "למה זה נס?". אתה קצת מזכיר לי את המוקדניות ממשטרת ישראל שבמקום לשמוע את המתרחש צועקות "הלו הלו הלו" כדי שיאמרו להן מה מתרחש. 

אינני יודע אם אתה מכיר את ההיסטוריה ומתעלם ממנה או סתם לא מכיר כי זה לא הולך טוב עם הדעות שלך, אבל בעבר היה פה גרוע יותר, ועכשיו אנחנו במצב טוב יותר.

ועובדתית המספרים פשוט עלו בצורה מטורפת בשנים שאחרי המלחמה... 

אתה עדיין מתעלם מעובדות היסטוריות... 

וזה שאתה מחליט שזה לא גרם למדינה להיות יותר קרובה לגאולה שלמה - זה החלטה שלך ופרשנות שלך. 

אם היית יודע על מסכנותה של מדינת ישראל לפני ששת הימים, לא היית מבלבל את המוח. להמשיל משלים שלא קשורים לכלום גם אני יכול. כל הסיבות שאתה מונה בדבריך טובות מאוד בכדי לא לחגוג את חנוכה. שמעת פעם על הפתגם עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה? אז הדרך באמת ארוכה ולא תמיד רבת הדר. אבל יהודים מאמינים שכל דעביד רחמנא לטב עביד. גם אם זה קשור למדינת ישראל בכלל ולירושלים בפרט. וגם אם סימן שלא הגענו, אבל זה לא אומר שצריך לכפור בטובות הקב"ה עלינו, ולא לחגוג.  

במיוחד אלה שלא חוגגים את יום העצמאות.

צריך יום להודות לה' על קיבוץ גלויות,

על גל החזרה בתשובה הגדול,

על כיבוש ירושלים,

על כיבוש חלקי ארץ גדולים,

על עולם התורה שפורח מאד בדור האחרון,

על המדינה.

אפילו שכל אחד מהדברים האלה טומן גם חסרונות,

צריך להודות על מה שכן קיבלנו.

אני באמת חושב שזה יום של פחות חגיגה, אלא הודאה.

ירושליים ,"שוחררה"

אם אנחנו מסתכלים ממה שלא היה לנו למה שהשגנו אז יש לו משמעות של גאווה.

אבל אם אנחנו מסתכלים על המציאות העכשיוית לבין למה שיכול או היה יכול להיות.. אז יש ליום הזה משמעות של חרפה ברמות אולי הכי מקסימליות שאפשר להיות ליום כלשהו בשנה.

ואיך כל מה שכתבת מסתדר עם המציאות העכשיוית?

אם אתה מתגעגע לטורקים אתה מוזמן ללכת אליהם. אין לך שום מושג על מה אתה מדבר. ושים משקפיים ואז תראה שירושלים לא כל כך חרבה. זה שאתה יושב בבית ויש לך חופש להקיש במקלדת ככל העולה על רוחך. משום מה נראה לך שזה מובן מאליו. אז לידיעתך אתה חי בינתיים בזכות מדינת ישראל שאתה לא כל כך אוהב. ומשום מה אתה חושב שאצל הטורקים או האנגלים היה לך יותר טוב. קשקושים.

ברוך ה' שאי אפשר להמחיש מה זו גלות אמיתית.. 

תודה לאל להבדיל מסבא שלי שהגיע מאושוויץ אני לא באירופה אלא בארץ ישראל.

ממש הזוי הממלכתיות הזו אה? 

תחזרו לגלות בחו"ל נראה אתכם מסתדרים שם עם הקהילות הנעלמות. בהצלחה שיהיה לכם. 

תחזרו לצרפת האנטישמית ולאמריקה הקורסת הרי אם זה גלות צריך להיות שם עד הסוף..

בחיי, אתם לא מוכנים לקבל מורכבות של תהליך ולא מתייחסים לאף טענה כאן. לכלום. כל היום צועקים "מה ושמה" במקום לנסות להקשיב באמת לתשובה... 

אם מה שעושה לכם טוב זה להחליט שאני מסונוור ובגלות אז בכיף.. 

זה שאין פה בית מקדש לא אומר שלא התקדמנו. 

אני באמת תקווה מלאה שלא תצטרכו לחוות גלות אמיתית.. רק תשאלו את הסבים שלכם והסבתות (אם הם חיים) מה הם עברו ותגלו שאתם בסרט שונה לגמרי ממה שלפני דור וחצי היו צריכים לעבור..

אין יותר עצימת עיניים מלומר שלא היו ניסים ושהיסטורית אין התקדמות ואין כלום. 

אבל אני לא מספיק "דוס" בשבילכם אז אני ממלכתי מסונוור...

הדיון הזה חסר תוחלת. חסר משמעות. אין כאן אוזן קשבת, אלא יש כאן זלזול עצום.

אין כאן שום התייחסות למורכבות, אין טעם להסביר כאן את הדברים. 

אין כאן ליבון אמיתי ומשמעותי של הדברים או ניסיון להבין.

האמת אצלכם וכל השאר טועים וזהו, אז בהצלחה וזה חסר משמעות ובהצלחה בהמשך. 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...