שלום לכולם, פעם ראשונה שאני כותב כאן אז אני מקווה שזה המקום המתאים.
אני הבכור במשפחה. בן 24 עוד רגע ואחרי יש 2 בנות. האחת בת 20 והשניה בת 18.
ואיך לומר, אנחנו לא ממש אחים, סוג של אדם לאדם זאב. ברור שאם מישהו יפגע באחת מהן או משהו בסגנון אני הראשון שאעזור. אבל זה לא ממש כמו שאחים לדעתי אמורים להיות...
בנוסף, חשוב לי לציין שלאחות בת ה-20 יש ליקוי למידה עם קושי ביחסי אנוש. זה בא לידי ביטוי לפעמים כשמנסים להביע חיבה והיא נרתעת. לדוגמא - כשנותנים דחיפות כאלה בין אחים (לא יודע לתאר בדיוק) אז היא מבינה את זה כאלימות ומתחילה לצעוק.
בהתאם לכך, הרבה פעמים אני מעדיף לא להתקרב אליה כדי לא לעצבן/להתעצבן. הבעיה שזה גורםצלי לאדישות כלפיה וזה מרגיש לי ממש לא נכון שזה יהיה המצב בין אחים.
האדישות והנתק שלנו בתור אחים משפיע גם על הקשר עם האחות השלישית. ומה שיוצא הוא שכל אחד מסתגר בחדר שלו בלי שיתוף ואחווה. פשוט חיים ככה ומעבירים את הזמן עד שכל אחד ילך לדרכו.
כשניסיתי לדבר עם ההורים על זה הם אמרו שאנחנו בוגרים ואחרי שנתחתן זה כבר לא יהיה משמעותי. אני לא מסכים עם האמירה הזו בכלל.
חושבים שיש לכם פיתרון?
עצות יתקבלו בברכה.
אני הבכור במשפחה. בן 24 עוד רגע ואחרי יש 2 בנות. האחת בת 20 והשניה בת 18.
ואיך לומר, אנחנו לא ממש אחים, סוג של אדם לאדם זאב. ברור שאם מישהו יפגע באחת מהן או משהו בסגנון אני הראשון שאעזור. אבל זה לא ממש כמו שאחים לדעתי אמורים להיות...
בנוסף, חשוב לי לציין שלאחות בת ה-20 יש ליקוי למידה עם קושי ביחסי אנוש. זה בא לידי ביטוי לפעמים כשמנסים להביע חיבה והיא נרתעת. לדוגמא - כשנותנים דחיפות כאלה בין אחים (לא יודע לתאר בדיוק) אז היא מבינה את זה כאלימות ומתחילה לצעוק.
בהתאם לכך, הרבה פעמים אני מעדיף לא להתקרב אליה כדי לא לעצבן/להתעצבן. הבעיה שזה גורםצלי לאדישות כלפיה וזה מרגיש לי ממש לא נכון שזה יהיה המצב בין אחים.
האדישות והנתק שלנו בתור אחים משפיע גם על הקשר עם האחות השלישית. ומה שיוצא הוא שכל אחד מסתגר בחדר שלו בלי שיתוף ואחווה. פשוט חיים ככה ומעבירים את הזמן עד שכל אחד ילך לדרכו.
כשניסיתי לדבר עם ההורים על זה הם אמרו שאנחנו בוגרים ואחרי שנתחתן זה כבר לא יהיה משמעותי. אני לא מסכים עם האמירה הזו בכלל.
חושבים שיש לכם פיתרון?
עצות יתקבלו בברכה.