היחסים ביניכם משמעותיים מאוד, ויישארו בע"ה משמעותיים לאורך כל החיים. ועכשיו, כשחיים ביחד, זה הזמן הטוב לעשות תיקון. כל הכבוד לך שאתה ער ומודע לבעייתיות! ובכלל, למרות שאתה כותב "אדם לאדם זאב" - רואים מבין השורות כמה שאתה בכור מתחשב, אכפתי, אחראי. אני ממש חושבת שאתה יכול להוביל את כל המשפחה לקשר טוב וקרוב יותר, קשר של שמחה הדדית.

איך? התשובות אצלך.

לגבי כל אחת מהאחיות שלך, נסה לשחזר רגעי "ביחד" שעלו יפה, זמנים טובים ומתוקים שנעים להיזכר בהם. גם אם ברגע הראשון שאתה קורא את זה אתה חושב שאין כאלה, ושהכול תמיד גרוע, נסה. חפש את השיחה ההיא, לפני חמישה חודשים, שבה שיתפת את אחותך בביקורת שלך על כתבה שקראת בעיתון, או על החומר שבחרו לבחון אותך בבגרות. היזכר במשחק הרמיקוב הבלתי נשכח לפני שנתיים, שבו כולכם צחקתם יחד עד השעות הקטנות של הלילה. או הפעם ההיא שהיא התייעצה איתך לאיזה שירות לאומי ללכת, ואתה ראית בעיניים שלה כמה שההקשבה שלך עושה לה סדר בראש. או כשהכנתם ביחד את ליל הסדר ומצאתם את עצמכם מזמזמים את כל השירים של נרצה.

יש? מצאת? נכון שהיו רגעים כאלה? אסוף מהם כמה שיותר, נסה להכין רשימה. הרשימה הזאת היא הבסיס שלך, ממנה תלמד מה כן עושה לכם טוב ביחד. איזה סוג של תקשורת כן מצליחה.

עכשיו נשאר רק למצוא הזדמנויות מתאימות ולשלב פעילות משותפת מסוג דומה.

בהצלחה, מעומקא דליבא.

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

אז אני רק אוסיף:

לא חייבים להביע חיבה באמצעות מגע. אפשר לשבת ולשוחח, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, אפשר לקנות מתנות, אפשר לארגן דברים משפחתיים משותפים ודברים נוספים כאלה.

ובאמת, גם אני חושבת שכדאי לעבוד על הקשר - אם הוא חשוב לכם - עכשיו, ולא לחכות שתינשאו ותעזבו את הבית. כי אם זה יהיה כך - בסוף לא יהיה ביניכם קשר בכלל, וגם הדברים הרגשיים המשותפים לכם לא יחזיקו אתכם...

יש דברים שבאים עם הזמן. הייתה לי אחות שלא ממש היה לי קשר איתה, פשוט היא קטנה ממני מאוד ולא היה לנו נושאים משותפים והיום שהיא כבר בשמינית אז הקשר יותר זורם. גם בעלי לא היה לו קשר כל כך טוב עם האחים שלו, אבל כשהאחים שלו כבר התחתנו נוצר דו שיח חדש.

ולגבי המקרה שלך- אולי יהיה טוב לעשות קשר, אפילו מאולץ ועם הזמן זה יבוא ממקום יותר אמיתי. אפשר לזהות מה קשה להם ולעזור שם, או סתם לארגן משו נחמד ביחד.

אני מקוה שזה יעודד- קשר עם אחים לדעתי הוא פנימי ועמוק וזה מתגלה לפעמים. וכשיש צרה בחיים ח״ו האחים בדר״כ הם הראשונים להיות שותפים ולעזור.

לא חושבת שכדאי להיות מרוכזים מידי בבעיה, לפעמים כשמרוכזים ברע הוא הולך וגדל, לחשוב טוב על המשפחה והטוב ילך ויגדל, ילך ויתגלה כי באמת בפנים יש נאמנות עמוקה.

בהערכה עצומה על השיתוף, ובהצלחה.

אבל היה לי רושם מההודעה שלך שאתה נותן, בחיבה בין אחים, משקל גדול למגע\דחיפות וכו'.

אתה צריך להבין שהמצב הוא שיש לך אחיות ולא אחים, ואתם כבר לא ילדים קטנים או מתבגרים אלא אנשים מבוגרים.

בגיל כזה וגם בין המינים פחות מקובל קשר כזה.

וזה בכלל בלי עוד להזכיר את הקושי המיוחד של אחותך. (ואולי גם אין לך מושג גם מה היא עברה שגורם לה לרתיעה הזאת).

ועדיין נראה לי שאפשר שיהיה קשר חם, ע"י שיתוף בדברים שקורים לכם, משחקים או טיולים משותפים, דיבור, מחמאות, מסיבות משפחתיות וכו'.

תנסה להיות יותר יצירתי ולא להתקבע על משהו אחד.

גם לי היתה אחות צעירה ממני שלא היו לנו קשרים טובים כל כך.

היא נפטרה בגיל 22 מסרטן ועד היום, 12 שנים אחרי אני אוכלת את הלב על לא השתדלתי יותר להתקרב אליה.

לחכות עד שתתחתנו? לא!

עבודת המידות, השתדלות, מחילה ועוד הרבה דברים שצריך אותם בשביל להתמודד עם המצב הלא פשוט. האמן לי, כל מאמץ שתעשה רק יוסיף לכם אור וטוב.

בהצלחה.

נחמד ואצל השני זה מטריד. כך גם היה לי בנערותי עם אחי וכך הבת שלי מגיבה לבני בן ה21. החכמה היא להבין שאנחנו משפחה אוהבת למרות השוני והחיכוחים. כמו שאמא שלי אמרה לי ואני אומרת לילדי - דם זה לא מים. חבר הולך ובא אבל משפחה זה לדורות. לכן חשוב להשאיר את הערוצים פתוחים להקשיב ולהסביר. ולקבל את הקוים האדומים של השני. גם אם לדוגמא אני לארג' והוא קמצן. אני קליל והוא כבד. ועוד אין סוף דוגמאות. סך הכל ה' שם אותנו יחד על מנת שנגדל יחד. ה' עושה שלום בין אש למים והוא רוצה שאנחנו נלמד להיות גדולים כאלה שיכולים להכיל גם את השונה. לי עוזר לזכור את הדוגמא  מהסיפור על בנית צריף מעץ שבכדי לחבר בין הקרשים יש לקדוח גומה קטנה בכדי להכניס את הבליטה שבקרש מימול ועדיף שאני יפתח גומה בתוכי להכניס את הבליטה של השני. כי משהו צריך להיות זה שרוצה לחבר. ולפי השאלה שלך נראה לי שאתה מתאים וזה חשוב לך. אז כל הכבוד בהצלחה זו הרפתקה מדהימה ומרתקת ומשתלמת מאוווווד תאמין לי מנסיון.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....