היחסים ביניכם משמעותיים מאוד, ויישארו בע"ה משמעותיים לאורך כל החיים. ועכשיו, כשחיים ביחד, זה הזמן הטוב לעשות תיקון. כל הכבוד לך שאתה ער ומודע לבעייתיות! ובכלל, למרות שאתה כותב "אדם לאדם זאב" - רואים מבין השורות כמה שאתה בכור מתחשב, אכפתי, אחראי. אני ממש חושבת שאתה יכול להוביל את כל המשפחה לקשר טוב וקרוב יותר, קשר של שמחה הדדית.

איך? התשובות אצלך.

לגבי כל אחת מהאחיות שלך, נסה לשחזר רגעי "ביחד" שעלו יפה, זמנים טובים ומתוקים שנעים להיזכר בהם. גם אם ברגע הראשון שאתה קורא את זה אתה חושב שאין כאלה, ושהכול תמיד גרוע, נסה. חפש את השיחה ההיא, לפני חמישה חודשים, שבה שיתפת את אחותך בביקורת שלך על כתבה שקראת בעיתון, או על החומר שבחרו לבחון אותך בבגרות. היזכר במשחק הרמיקוב הבלתי נשכח לפני שנתיים, שבו כולכם צחקתם יחד עד השעות הקטנות של הלילה. או הפעם ההיא שהיא התייעצה איתך לאיזה שירות לאומי ללכת, ואתה ראית בעיניים שלה כמה שההקשבה שלך עושה לה סדר בראש. או כשהכנתם ביחד את ליל הסדר ומצאתם את עצמכם מזמזמים את כל השירים של נרצה.

יש? מצאת? נכון שהיו רגעים כאלה? אסוף מהם כמה שיותר, נסה להכין רשימה. הרשימה הזאת היא הבסיס שלך, ממנה תלמד מה כן עושה לכם טוב ביחד. איזה סוג של תקשורת כן מצליחה.

עכשיו נשאר רק למצוא הזדמנויות מתאימות ולשלב פעילות משותפת מסוג דומה.

בהצלחה, מעומקא דליבא.

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

אז אני רק אוסיף:

לא חייבים להביע חיבה באמצעות מגע. אפשר לשבת ולשוחח, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, אפשר לקנות מתנות, אפשר לארגן דברים משפחתיים משותפים ודברים נוספים כאלה.

ובאמת, גם אני חושבת שכדאי לעבוד על הקשר - אם הוא חשוב לכם - עכשיו, ולא לחכות שתינשאו ותעזבו את הבית. כי אם זה יהיה כך - בסוף לא יהיה ביניכם קשר בכלל, וגם הדברים הרגשיים המשותפים לכם לא יחזיקו אתכם...

יש דברים שבאים עם הזמן. הייתה לי אחות שלא ממש היה לי קשר איתה, פשוט היא קטנה ממני מאוד ולא היה לנו נושאים משותפים והיום שהיא כבר בשמינית אז הקשר יותר זורם. גם בעלי לא היה לו קשר כל כך טוב עם האחים שלו, אבל כשהאחים שלו כבר התחתנו נוצר דו שיח חדש.

ולגבי המקרה שלך- אולי יהיה טוב לעשות קשר, אפילו מאולץ ועם הזמן זה יבוא ממקום יותר אמיתי. אפשר לזהות מה קשה להם ולעזור שם, או סתם לארגן משו נחמד ביחד.

אני מקוה שזה יעודד- קשר עם אחים לדעתי הוא פנימי ועמוק וזה מתגלה לפעמים. וכשיש צרה בחיים ח״ו האחים בדר״כ הם הראשונים להיות שותפים ולעזור.

לא חושבת שכדאי להיות מרוכזים מידי בבעיה, לפעמים כשמרוכזים ברע הוא הולך וגדל, לחשוב טוב על המשפחה והטוב ילך ויגדל, ילך ויתגלה כי באמת בפנים יש נאמנות עמוקה.

בהערכה עצומה על השיתוף, ובהצלחה.

אבל היה לי רושם מההודעה שלך שאתה נותן, בחיבה בין אחים, משקל גדול למגע\דחיפות וכו'.

אתה צריך להבין שהמצב הוא שיש לך אחיות ולא אחים, ואתם כבר לא ילדים קטנים או מתבגרים אלא אנשים מבוגרים.

בגיל כזה וגם בין המינים פחות מקובל קשר כזה.

וזה בכלל בלי עוד להזכיר את הקושי המיוחד של אחותך. (ואולי גם אין לך מושג גם מה היא עברה שגורם לה לרתיעה הזאת).

ועדיין נראה לי שאפשר שיהיה קשר חם, ע"י שיתוף בדברים שקורים לכם, משחקים או טיולים משותפים, דיבור, מחמאות, מסיבות משפחתיות וכו'.

תנסה להיות יותר יצירתי ולא להתקבע על משהו אחד.

גם לי היתה אחות צעירה ממני שלא היו לנו קשרים טובים כל כך.

היא נפטרה בגיל 22 מסרטן ועד היום, 12 שנים אחרי אני אוכלת את הלב על לא השתדלתי יותר להתקרב אליה.

לחכות עד שתתחתנו? לא!

עבודת המידות, השתדלות, מחילה ועוד הרבה דברים שצריך אותם בשביל להתמודד עם המצב הלא פשוט. האמן לי, כל מאמץ שתעשה רק יוסיף לכם אור וטוב.

בהצלחה.

נחמד ואצל השני זה מטריד. כך גם היה לי בנערותי עם אחי וכך הבת שלי מגיבה לבני בן ה21. החכמה היא להבין שאנחנו משפחה אוהבת למרות השוני והחיכוחים. כמו שאמא שלי אמרה לי ואני אומרת לילדי - דם זה לא מים. חבר הולך ובא אבל משפחה זה לדורות. לכן חשוב להשאיר את הערוצים פתוחים להקשיב ולהסביר. ולקבל את הקוים האדומים של השני. גם אם לדוגמא אני לארג' והוא קמצן. אני קליל והוא כבד. ועוד אין סוף דוגמאות. סך הכל ה' שם אותנו יחד על מנת שנגדל יחד. ה' עושה שלום בין אש למים והוא רוצה שאנחנו נלמד להיות גדולים כאלה שיכולים להכיל גם את השונה. לי עוזר לזכור את הדוגמא  מהסיפור על בנית צריף מעץ שבכדי לחבר בין הקרשים יש לקדוח גומה קטנה בכדי להכניס את הבליטה שבקרש מימול ועדיף שאני יפתח גומה בתוכי להכניס את הבליטה של השני. כי משהו צריך להיות זה שרוצה לחבר. ולפי השאלה שלך נראה לי שאתה מתאים וזה חשוב לך. אז כל הכבוד בהצלחה זו הרפתקה מדהימה ומרתקת ומשתלמת מאוווווד תאמין לי מנסיון.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות