היחסים ביניכם משמעותיים מאוד, ויישארו בע"ה משמעותיים לאורך כל החיים. ועכשיו, כשחיים ביחד, זה הזמן הטוב לעשות תיקון. כל הכבוד לך שאתה ער ומודע לבעייתיות! ובכלל, למרות שאתה כותב "אדם לאדם זאב" - רואים מבין השורות כמה שאתה בכור מתחשב, אכפתי, אחראי. אני ממש חושבת שאתה יכול להוביל את כל המשפחה לקשר טוב וקרוב יותר, קשר של שמחה הדדית.

איך? התשובות אצלך.

לגבי כל אחת מהאחיות שלך, נסה לשחזר רגעי "ביחד" שעלו יפה, זמנים טובים ומתוקים שנעים להיזכר בהם. גם אם ברגע הראשון שאתה קורא את זה אתה חושב שאין כאלה, ושהכול תמיד גרוע, נסה. חפש את השיחה ההיא, לפני חמישה חודשים, שבה שיתפת את אחותך בביקורת שלך על כתבה שקראת בעיתון, או על החומר שבחרו לבחון אותך בבגרות. היזכר במשחק הרמיקוב הבלתי נשכח לפני שנתיים, שבו כולכם צחקתם יחד עד השעות הקטנות של הלילה. או הפעם ההיא שהיא התייעצה איתך לאיזה שירות לאומי ללכת, ואתה ראית בעיניים שלה כמה שההקשבה שלך עושה לה סדר בראש. או כשהכנתם ביחד את ליל הסדר ומצאתם את עצמכם מזמזמים את כל השירים של נרצה.

יש? מצאת? נכון שהיו רגעים כאלה? אסוף מהם כמה שיותר, נסה להכין רשימה. הרשימה הזאת היא הבסיס שלך, ממנה תלמד מה כן עושה לכם טוב ביחד. איזה סוג של תקשורת כן מצליחה.

עכשיו נשאר רק למצוא הזדמנויות מתאימות ולשלב פעילות משותפת מסוג דומה.

בהצלחה, מעומקא דליבא.

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

אז אני רק אוסיף:

לא חייבים להביע חיבה באמצעות מגע. אפשר לשבת ולשוחח, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, אפשר לקנות מתנות, אפשר לארגן דברים משפחתיים משותפים ודברים נוספים כאלה.

ובאמת, גם אני חושבת שכדאי לעבוד על הקשר - אם הוא חשוב לכם - עכשיו, ולא לחכות שתינשאו ותעזבו את הבית. כי אם זה יהיה כך - בסוף לא יהיה ביניכם קשר בכלל, וגם הדברים הרגשיים המשותפים לכם לא יחזיקו אתכם...

יש דברים שבאים עם הזמן. הייתה לי אחות שלא ממש היה לי קשר איתה, פשוט היא קטנה ממני מאוד ולא היה לנו נושאים משותפים והיום שהיא כבר בשמינית אז הקשר יותר זורם. גם בעלי לא היה לו קשר כל כך טוב עם האחים שלו, אבל כשהאחים שלו כבר התחתנו נוצר דו שיח חדש.

ולגבי המקרה שלך- אולי יהיה טוב לעשות קשר, אפילו מאולץ ועם הזמן זה יבוא ממקום יותר אמיתי. אפשר לזהות מה קשה להם ולעזור שם, או סתם לארגן משו נחמד ביחד.

אני מקוה שזה יעודד- קשר עם אחים לדעתי הוא פנימי ועמוק וזה מתגלה לפעמים. וכשיש צרה בחיים ח״ו האחים בדר״כ הם הראשונים להיות שותפים ולעזור.

לא חושבת שכדאי להיות מרוכזים מידי בבעיה, לפעמים כשמרוכזים ברע הוא הולך וגדל, לחשוב טוב על המשפחה והטוב ילך ויגדל, ילך ויתגלה כי באמת בפנים יש נאמנות עמוקה.

בהערכה עצומה על השיתוף, ובהצלחה.

אבל היה לי רושם מההודעה שלך שאתה נותן, בחיבה בין אחים, משקל גדול למגע\דחיפות וכו'.

אתה צריך להבין שהמצב הוא שיש לך אחיות ולא אחים, ואתם כבר לא ילדים קטנים או מתבגרים אלא אנשים מבוגרים.

בגיל כזה וגם בין המינים פחות מקובל קשר כזה.

וזה בכלל בלי עוד להזכיר את הקושי המיוחד של אחותך. (ואולי גם אין לך מושג גם מה היא עברה שגורם לה לרתיעה הזאת).

ועדיין נראה לי שאפשר שיהיה קשר חם, ע"י שיתוף בדברים שקורים לכם, משחקים או טיולים משותפים, דיבור, מחמאות, מסיבות משפחתיות וכו'.

תנסה להיות יותר יצירתי ולא להתקבע על משהו אחד.

גם לי היתה אחות צעירה ממני שלא היו לנו קשרים טובים כל כך.

היא נפטרה בגיל 22 מסרטן ועד היום, 12 שנים אחרי אני אוכלת את הלב על לא השתדלתי יותר להתקרב אליה.

לחכות עד שתתחתנו? לא!

עבודת המידות, השתדלות, מחילה ועוד הרבה דברים שצריך אותם בשביל להתמודד עם המצב הלא פשוט. האמן לי, כל מאמץ שתעשה רק יוסיף לכם אור וטוב.

בהצלחה.

נחמד ואצל השני זה מטריד. כך גם היה לי בנערותי עם אחי וכך הבת שלי מגיבה לבני בן ה21. החכמה היא להבין שאנחנו משפחה אוהבת למרות השוני והחיכוחים. כמו שאמא שלי אמרה לי ואני אומרת לילדי - דם זה לא מים. חבר הולך ובא אבל משפחה זה לדורות. לכן חשוב להשאיר את הערוצים פתוחים להקשיב ולהסביר. ולקבל את הקוים האדומים של השני. גם אם לדוגמא אני לארג' והוא קמצן. אני קליל והוא כבד. ועוד אין סוף דוגמאות. סך הכל ה' שם אותנו יחד על מנת שנגדל יחד. ה' עושה שלום בין אש למים והוא רוצה שאנחנו נלמד להיות גדולים כאלה שיכולים להכיל גם את השונה. לי עוזר לזכור את הדוגמא  מהסיפור על בנית צריף מעץ שבכדי לחבר בין הקרשים יש לקדוח גומה קטנה בכדי להכניס את הבליטה שבקרש מימול ועדיף שאני יפתח גומה בתוכי להכניס את הבליטה של השני. כי משהו צריך להיות זה שרוצה לחבר. ולפי השאלה שלך נראה לי שאתה מתאים וזה חשוב לך. אז כל הכבוד בהצלחה זו הרפתקה מדהימה ומרתקת ומשתלמת מאוווווד תאמין לי מנסיון.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...