מאד-מאד מצער (ולא כדאי לשמוע לכל מיני "תנחומים" כאילו "לא רציני", מאנשים שעולמם אחר. אלא שאפשר לעשות תשובה אמיתית על כל דבר).

אם את מכירה מישהו דתי, אז לענ"ד אם רואים שיש כיוון, לספר משהו כמו פגישה שלישית.

שלא מצד אחד יהיה שאת אמורה לספר מיד לכל אחד - ולאידך, לא להעמידו במצב שכבר "נקשר" ואז הוא בקונפליקט אם זה מהותי לו, מה שיכול לסבך מאד אח"כ.

[השאלה האחרונה אינה "הלכתית מצד עצמה, לדעתי, אלא אם כן הכוונה היא ע"י כך להסתיר ממישהו שמכירים - שזה לדעתי לא ראוי כלל]

בלשון חז"ל, "ניחומים של הבל".. וגורם לומר מה שהיא ביקשה, בצדק, לא להיכנס אליו, כי היא מבינה את חומרת הענין.

מה שאמרו חז"ל, "אין אפוטרופוס לעריות", בא להזהיר על שמירת המרחק הראוי כהוגן, ולא לעשות מזה משהו כאילו "לא נורא". אדרבה, מי שכותב כך, מונע מהבחורה תשובת-אמת, שבאה רק אחרי הכרה בחומרת הענין. תשובה אינה "לנפנף" נושא אלא להבין שגם מדברים חמורים אפשר לשוב, כשזה אמיתי (כמו שכתבה ש"בוכה על זה". צודקת - וכך תוכל לעלות מזה בעז"ה).

וגם הכתיבה "קרה, קורה ויקרה"... ר"ל. לא פעם זה נובע ממה שחז"ל אמרו: "אף אתה אמור לו, מי שליבו נוקפו אומר כך". יש רבות מאד, בנות כשרות וצנועות, שכמובן לא מתקרבות חלילה לדבר כזה. לעז על בנות ישראל הכשרות. היא מבינה את זה- ומנסים להוסיף לה קלקול בתודעה, על מה שכשלה בו לצערה המוצדק.

ולומר "אם יפסול.. כנראה אינו ראוי לך"... זו "העבודה בעיניים" הכי גדולה. אם היה "פוסל" בגלל איזה "מראה חיצוני", אז לא היו אומרים "אינו ראוי לך", אלא שזה לגיטימי.... אבל על זה "אינו ראוי".. לא נכון זה דבר שמפריע בצדק ללא-מעט. הבעיה היא דווקא אצל מי שאינו מבין זאת. התעלמות מדברים טבעיים שלא תשנה את המציאות.  אלא שאכן, יש כאלה שלא. יתכן מי שכ"כ תמצא חן בעיניו, ש"יעבור על זה" אם יש תשובת-אמת. יתכן גם מישהו שפשוט עבר דבר דומה, וחוזרים בתשובה ביחד. ובונים מחדש.

לבעלי גם היה משהו קשה לספר לי כשיצאנו, והוא חיכה עם זה עד הרגע האחרון ממש, כשהיה ברור שהקשר מאד עמוק ופנימי, ובעצם זה היה מבחינתו הדבר האחרון לפני הצעת נישואין. הוא סיפר לי, שוחחנו ארוכות, ויצאנו מהשיחה בידיעה סופית שאנחנו שייכים זה לזה לתמיד בע"ה.

לתחושתי הוא עשה דבר נכון בכך שסיפר לי בשלב הזה. בשלב מקדים יותר בכלל היה לי קשה לקבל שיחה בנושאים שהצנעה יפה להם, אפילו בלי קשר לתוכן. בשלב הזה היינו בשלים לשיחה מעמיקה שכזאת, לבירור הקשר שלנו על רקע הדבר החדש שנודע לי.

זה מנסיוני.....

שה' ישלח ברכה והצלחה.

מאד יפה הרצון הטוב ונדיבות הלב של זו שכתבה לך - 

אבל תדעי שגברים ונשים זה אחרת לגמרי בעניינים אלו (אם כי יש גם נשים שלגמרי מפריע להן).

כבר כתב הדיין הרב יועזר אריאל שליט"א בספרו, שלנשים לא כ"כ איכפת "מה היה לפני כן" - ולגברים איכפת מאד.. לא פעם.

אשה יכולה להרגיש "התפעמות" - הנה, כעת הוא משתף אותי, אנחנו נתגבר ביחד, כמה הוא טוב...

איש עלול להרגיש: איזו הונאה! למה לא אמרה לי עד כעת..  וגם אם "יתבלבל", וינסה להדחיק בגלל הקשר שכבר יש - זה עלול להתפרץ אח"כ, כולל במשך שנים. יכול להחריב לגמרי חלילה.

לא סתם מדין תורה אשה אינה יכולה להינשא לשניים, ואיש יכול לשאת שתיים. יש שוני בסיסי במנטליות.

אשר על כן, נראה שהדרך הישרה, כנ"ל, היא פשוט ביושר..  תשובה אמיתית, מלב נשבר באמת על הקלקול שהיה, סלידה גמורה ממנו, והתעודדות של היכולת להתנקות מתוך תשובה.  שיתוף האדם בשלב שעדיין אינו "כבול", אבל כבר מבחין קצת במעלה האישית - ויכול לבחור בנחת. ולבטוח בה', שאם את תשובי אליו באמת - ימציא לך מי שמתאים. וכבר אמרנו, לפעמים פשוט מישהו ששב בעצמו.  

זו ענ"ד.

כבעלת תשובה, בן הזוג אמור לדעת מעצמו שיכול להיות שהיו דברים מעין אלה.

אבל על בחורה חרדית (הפותחת) אף אחד לא "אמור" לחשוד.

ואז תספרי. אין צורך לרדת לפרטים.

מה שהוא יחליט לעשות זה כבר עניין שלו. אבל אם זה משהו שיפריע לו, אז כנראה שלא נועדתם זה לזו.

וניתוחים לא יחזירו דבר. את אף אחד לא מעניין הקטע הפיזי.

לדעתי את צריכה לפנות לרב שיפסוק לך מה לעשות זה עניין רגיש ומורכב ולא חושבת שאפשר להחליט בזה לבד כי תמיד יישארו ספקות האם עשיתי נכון או חרטות על שעשית כך או כך וכששואלים והולכים על פי ההלכה באמונה ותפילה יש ביטחון גדול יותר שלא תצא תקלה

בהצלחה

ד"א לגבי הניתוח נראלי ממש מיותר כי זה באמת לא מעניין והרבה קורעות אותו מבלי כונה (שמעתי שאפילו ברכיבה על סוס....)

על "פיזי" שאין לה כל משמעות - זו אשליה והתעלמות מהמציאות, בפרט שהרי לא מדובר שסתם קרתה "תקלה פיזית" טכנית (גם אצל חז"ל יש הבדל בין "מכה טכנית" לזה). ה"פיזי" והנפשי אצל האדם מחוברים. לפי אותו היגיון היה ניתן לתאר גם כל מיני מעשים מגונים כ"נגיעה בעור, אז מה?..." ולזכות את כל העבריינים..

אכן, נכון ש"התמסרות" ר"ל למישהו זר גם ללא זה, יכולה להיות עם נזק ממשי - וכשעם ה"ביטוי" הזה, חמור בהרבה. לא סתם דיני התורה החמורים בעניינים אלו, הם על "גופו-של-מעשה".

אישות זה לא דבר פיזי בעלמא בלבד, בוודאי לא לראשונה. וחז"ל אמרו: אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. יש לכך משמעות, בוודאי כלפי חלק לא-מבוטל ממי שמתתחתנים איתם [וה"ראש" של גברים בענין זה, אחרת משל נשים, לא פעם] ולא ע"י "מריחה" זה ייפתר.

אכן, תשובת אמת. לתשובה יש כח גדול של התחדשות ותיקון. והצטרפות לאיחול שאיחלת לה בסוף.

כדאי לה לשאול רב שמקובל על המגזר שלה ושל הבחור.

זו יכולה להיות עצה מועילה מאוד עד קריטית.

יש מגזרים שצריך לנהל בהם את נושא השידוכים בצורה מושכלת ובהדרכת רב.

מהלך התשובה-האמיתית, כולל הצד הפסיכולוגי של ההתנתקות הנפשית - היא נכונה וחשובה.

אבל אני לא מסכים כאילו זה איזה "מנגנון אוטומאטי" של "הפך לנגיעות בעור".. 

מבחינה מעלה רוחנית, ערכית, אכן ברור שאחרי תשובת-אמת, "שב ורפא לו" (ואין צורך להשתמש דווקא בביטוי הנ"ל של "העור", כי זה נכון לגבי כל עבירה. אם כי מן הסתם בא להדגיש את כוונתך); 

אבל גם אם מישהי אכן מבחינה רוחנית עלתה מזה - אז מלבד מה שה"התנתקות הנפשית" לגמרי, כשכבר מגיעים לדבר כזה ל"ע, וההתחדשות, מצריכות עבודה משמעותית (וכמתבטא גם במאמר הנ"ל) - עדיין לגיטימי ומובן כשבחור לא ירצה בכך. לגיטימי, קורה, ולעיתים כשמנסים "להדחיק" ולשכנע שאין לכך סיבה, כביכול, זה עלול לעלות ביוקר בסוף.

ואני מאד מעריך את הגישה שהיתה לך כשנהגת כפי שנהגתָ.

זה שהשואלת "נשמעת בחורה מוסרית וכנה" זה סיבה להתייעץ עם מישהו שמבין במוסריות אמיתית.

אדם מוסרי זה אדם שבוחר לעשות את הדבר המוסרי, גם כשלא נח. זה לא אדם שיודע תמיד מה נכון.

(היא בכלל פתחה את השירשור כדי להתייעץ מה נכון ומוסרי לעשות.)

ב. במקרה הזה ודאי שיש צד הילכתי גדול, וחובה לדעת מה ההלכה אומרת.

רק לדוגמא: שו"ע אבה"ע ס"ז ה': "...כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אפילו מָנֶה אין לה" (=אין לה כתובה, כי זה נחשב מקח טעות)

אני לא רב אבל נראה לי ברור (גם בלי קשר לכתובה) שאסור לאשה להסתיר מבעלה שהיא בעולה, מדין "אונאה".

יש מקרים שאנונימיות חיובית.

בס"ד

שלום לך יקירה,

אין צורך לספר גם לא בפגישה השלישית!

כי אם הוא לא ירצה להתחתן איתך ויעשה לך פרסום??? מה תעשי?

תהיה הבושה גדולה למשפחתך....

לרוב הנשים לא יורד דם בליל החתונה, זה תאוריה שמחייבת הפרכה.

גם לי שהתחתנתי בתולה לא ירד ולא טיפת דם!

במקרה ויקרה לך מקרה כזה בליל החתונה

התירוץ יכול להיות שימוש בטמפונים!

עלי והצליחי יקירתי,

לא הכל צריך לספר לפני החתונה, וגם אחרי (יש דברים שהשתיקה יפה להם)!! וזה לא קשור לאמון!

מ"עצה" כזו, לדעתי.

שמא "תהיה לה בושה",כלומר מבינים שזה דבר מאד-מאד בעייתי,

אז ה"פיתרון", לגלגל את זה על חשבונו..

כך הולכים לבנות בית....

ואיזה חשש הוא זה שאם לא ירצה "יעשה לה פרסום"...  עם אדם כזה כלל לא נפגשים, או שמבחינים בהתחלה.

לשקר לאיש בדבר שיכול להיות מאד משמעותי עבורו - ולא מדובר ב"תקלה חד פעמית" - ולומר שזה "לא קשור לאמון"..

רק צריך לדעת, שאם היתה נוקטת בעצה כמו שלך, ואחרי שנים מחליטה שבעצם כבר אפשר לומר, יתכן שבאותו רגע הבית שלהם היה מתפרק - כולל בגלל נושא האמון בדבר בסיסי לבעל - וכבר היו דברים מעולם.

אם הבחור אתו את יוצאת היה שומר את אותו דבר בסוד

מה היית מרגישה?

זו מעילה באמון

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...