מאד-מאד מצער (ולא כדאי לשמוע לכל מיני "תנחומים" כאילו "לא רציני", מאנשים שעולמם אחר. אלא שאפשר לעשות תשובה אמיתית על כל דבר).

אם את מכירה מישהו דתי, אז לענ"ד אם רואים שיש כיוון, לספר משהו כמו פגישה שלישית.

שלא מצד אחד יהיה שאת אמורה לספר מיד לכל אחד - ולאידך, לא להעמידו במצב שכבר "נקשר" ואז הוא בקונפליקט אם זה מהותי לו, מה שיכול לסבך מאד אח"כ.

[השאלה האחרונה אינה "הלכתית מצד עצמה, לדעתי, אלא אם כן הכוונה היא ע"י כך להסתיר ממישהו שמכירים - שזה לדעתי לא ראוי כלל]

בלשון חז"ל, "ניחומים של הבל".. וגורם לומר מה שהיא ביקשה, בצדק, לא להיכנס אליו, כי היא מבינה את חומרת הענין.

מה שאמרו חז"ל, "אין אפוטרופוס לעריות", בא להזהיר על שמירת המרחק הראוי כהוגן, ולא לעשות מזה משהו כאילו "לא נורא". אדרבה, מי שכותב כך, מונע מהבחורה תשובת-אמת, שבאה רק אחרי הכרה בחומרת הענין. תשובה אינה "לנפנף" נושא אלא להבין שגם מדברים חמורים אפשר לשוב, כשזה אמיתי (כמו שכתבה ש"בוכה על זה". צודקת - וכך תוכל לעלות מזה בעז"ה).

וגם הכתיבה "קרה, קורה ויקרה"... ר"ל. לא פעם זה נובע ממה שחז"ל אמרו: "אף אתה אמור לו, מי שליבו נוקפו אומר כך". יש רבות מאד, בנות כשרות וצנועות, שכמובן לא מתקרבות חלילה לדבר כזה. לעז על בנות ישראל הכשרות. היא מבינה את זה- ומנסים להוסיף לה קלקול בתודעה, על מה שכשלה בו לצערה המוצדק.

ולומר "אם יפסול.. כנראה אינו ראוי לך"... זו "העבודה בעיניים" הכי גדולה. אם היה "פוסל" בגלל איזה "מראה חיצוני", אז לא היו אומרים "אינו ראוי לך", אלא שזה לגיטימי.... אבל על זה "אינו ראוי".. לא נכון זה דבר שמפריע בצדק ללא-מעט. הבעיה היא דווקא אצל מי שאינו מבין זאת. התעלמות מדברים טבעיים שלא תשנה את המציאות.  אלא שאכן, יש כאלה שלא. יתכן מי שכ"כ תמצא חן בעיניו, ש"יעבור על זה" אם יש תשובת-אמת. יתכן גם מישהו שפשוט עבר דבר דומה, וחוזרים בתשובה ביחד. ובונים מחדש.

לבעלי גם היה משהו קשה לספר לי כשיצאנו, והוא חיכה עם זה עד הרגע האחרון ממש, כשהיה ברור שהקשר מאד עמוק ופנימי, ובעצם זה היה מבחינתו הדבר האחרון לפני הצעת נישואין. הוא סיפר לי, שוחחנו ארוכות, ויצאנו מהשיחה בידיעה סופית שאנחנו שייכים זה לזה לתמיד בע"ה.

לתחושתי הוא עשה דבר נכון בכך שסיפר לי בשלב הזה. בשלב מקדים יותר בכלל היה לי קשה לקבל שיחה בנושאים שהצנעה יפה להם, אפילו בלי קשר לתוכן. בשלב הזה היינו בשלים לשיחה מעמיקה שכזאת, לבירור הקשר שלנו על רקע הדבר החדש שנודע לי.

זה מנסיוני.....

שה' ישלח ברכה והצלחה.

מאד יפה הרצון הטוב ונדיבות הלב של זו שכתבה לך - 

אבל תדעי שגברים ונשים זה אחרת לגמרי בעניינים אלו (אם כי יש גם נשים שלגמרי מפריע להן).

כבר כתב הדיין הרב יועזר אריאל שליט"א בספרו, שלנשים לא כ"כ איכפת "מה היה לפני כן" - ולגברים איכפת מאד.. לא פעם.

אשה יכולה להרגיש "התפעמות" - הנה, כעת הוא משתף אותי, אנחנו נתגבר ביחד, כמה הוא טוב...

איש עלול להרגיש: איזו הונאה! למה לא אמרה לי עד כעת..  וגם אם "יתבלבל", וינסה להדחיק בגלל הקשר שכבר יש - זה עלול להתפרץ אח"כ, כולל במשך שנים. יכול להחריב לגמרי חלילה.

לא סתם מדין תורה אשה אינה יכולה להינשא לשניים, ואיש יכול לשאת שתיים. יש שוני בסיסי במנטליות.

אשר על כן, נראה שהדרך הישרה, כנ"ל, היא פשוט ביושר..  תשובה אמיתית, מלב נשבר באמת על הקלקול שהיה, סלידה גמורה ממנו, והתעודדות של היכולת להתנקות מתוך תשובה.  שיתוף האדם בשלב שעדיין אינו "כבול", אבל כבר מבחין קצת במעלה האישית - ויכול לבחור בנחת. ולבטוח בה', שאם את תשובי אליו באמת - ימציא לך מי שמתאים. וכבר אמרנו, לפעמים פשוט מישהו ששב בעצמו.  

זו ענ"ד.

כבעלת תשובה, בן הזוג אמור לדעת מעצמו שיכול להיות שהיו דברים מעין אלה.

אבל על בחורה חרדית (הפותחת) אף אחד לא "אמור" לחשוד.

ואז תספרי. אין צורך לרדת לפרטים.

מה שהוא יחליט לעשות זה כבר עניין שלו. אבל אם זה משהו שיפריע לו, אז כנראה שלא נועדתם זה לזו.

וניתוחים לא יחזירו דבר. את אף אחד לא מעניין הקטע הפיזי.

לדעתי את צריכה לפנות לרב שיפסוק לך מה לעשות זה עניין רגיש ומורכב ולא חושבת שאפשר להחליט בזה לבד כי תמיד יישארו ספקות האם עשיתי נכון או חרטות על שעשית כך או כך וכששואלים והולכים על פי ההלכה באמונה ותפילה יש ביטחון גדול יותר שלא תצא תקלה

בהצלחה

ד"א לגבי הניתוח נראלי ממש מיותר כי זה באמת לא מעניין והרבה קורעות אותו מבלי כונה (שמעתי שאפילו ברכיבה על סוס....)

על "פיזי" שאין לה כל משמעות - זו אשליה והתעלמות מהמציאות, בפרט שהרי לא מדובר שסתם קרתה "תקלה פיזית" טכנית (גם אצל חז"ל יש הבדל בין "מכה טכנית" לזה). ה"פיזי" והנפשי אצל האדם מחוברים. לפי אותו היגיון היה ניתן לתאר גם כל מיני מעשים מגונים כ"נגיעה בעור, אז מה?..." ולזכות את כל העבריינים..

אכן, נכון ש"התמסרות" ר"ל למישהו זר גם ללא זה, יכולה להיות עם נזק ממשי - וכשעם ה"ביטוי" הזה, חמור בהרבה. לא סתם דיני התורה החמורים בעניינים אלו, הם על "גופו-של-מעשה".

אישות זה לא דבר פיזי בעלמא בלבד, בוודאי לא לראשונה. וחז"ל אמרו: אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. יש לכך משמעות, בוודאי כלפי חלק לא-מבוטל ממי שמתתחתנים איתם [וה"ראש" של גברים בענין זה, אחרת משל נשים, לא פעם] ולא ע"י "מריחה" זה ייפתר.

אכן, תשובת אמת. לתשובה יש כח גדול של התחדשות ותיקון. והצטרפות לאיחול שאיחלת לה בסוף.

כדאי לה לשאול רב שמקובל על המגזר שלה ושל הבחור.

זו יכולה להיות עצה מועילה מאוד עד קריטית.

יש מגזרים שצריך לנהל בהם את נושא השידוכים בצורה מושכלת ובהדרכת רב.

מהלך התשובה-האמיתית, כולל הצד הפסיכולוגי של ההתנתקות הנפשית - היא נכונה וחשובה.

אבל אני לא מסכים כאילו זה איזה "מנגנון אוטומאטי" של "הפך לנגיעות בעור".. 

מבחינה מעלה רוחנית, ערכית, אכן ברור שאחרי תשובת-אמת, "שב ורפא לו" (ואין צורך להשתמש דווקא בביטוי הנ"ל של "העור", כי זה נכון לגבי כל עבירה. אם כי מן הסתם בא להדגיש את כוונתך); 

אבל גם אם מישהי אכן מבחינה רוחנית עלתה מזה - אז מלבד מה שה"התנתקות הנפשית" לגמרי, כשכבר מגיעים לדבר כזה ל"ע, וההתחדשות, מצריכות עבודה משמעותית (וכמתבטא גם במאמר הנ"ל) - עדיין לגיטימי ומובן כשבחור לא ירצה בכך. לגיטימי, קורה, ולעיתים כשמנסים "להדחיק" ולשכנע שאין לכך סיבה, כביכול, זה עלול לעלות ביוקר בסוף.

ואני מאד מעריך את הגישה שהיתה לך כשנהגת כפי שנהגתָ.

זה שהשואלת "נשמעת בחורה מוסרית וכנה" זה סיבה להתייעץ עם מישהו שמבין במוסריות אמיתית.

אדם מוסרי זה אדם שבוחר לעשות את הדבר המוסרי, גם כשלא נח. זה לא אדם שיודע תמיד מה נכון.

(היא בכלל פתחה את השירשור כדי להתייעץ מה נכון ומוסרי לעשות.)

ב. במקרה הזה ודאי שיש צד הילכתי גדול, וחובה לדעת מה ההלכה אומרת.

רק לדוגמא: שו"ע אבה"ע ס"ז ה': "...כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אפילו מָנֶה אין לה" (=אין לה כתובה, כי זה נחשב מקח טעות)

אני לא רב אבל נראה לי ברור (גם בלי קשר לכתובה) שאסור לאשה להסתיר מבעלה שהיא בעולה, מדין "אונאה".

יש מקרים שאנונימיות חיובית.

בס"ד

שלום לך יקירה,

אין צורך לספר גם לא בפגישה השלישית!

כי אם הוא לא ירצה להתחתן איתך ויעשה לך פרסום??? מה תעשי?

תהיה הבושה גדולה למשפחתך....

לרוב הנשים לא יורד דם בליל החתונה, זה תאוריה שמחייבת הפרכה.

גם לי שהתחתנתי בתולה לא ירד ולא טיפת דם!

במקרה ויקרה לך מקרה כזה בליל החתונה

התירוץ יכול להיות שימוש בטמפונים!

עלי והצליחי יקירתי,

לא הכל צריך לספר לפני החתונה, וגם אחרי (יש דברים שהשתיקה יפה להם)!! וזה לא קשור לאמון!

מ"עצה" כזו, לדעתי.

שמא "תהיה לה בושה",כלומר מבינים שזה דבר מאד-מאד בעייתי,

אז ה"פיתרון", לגלגל את זה על חשבונו..

כך הולכים לבנות בית....

ואיזה חשש הוא זה שאם לא ירצה "יעשה לה פרסום"...  עם אדם כזה כלל לא נפגשים, או שמבחינים בהתחלה.

לשקר לאיש בדבר שיכול להיות מאד משמעותי עבורו - ולא מדובר ב"תקלה חד פעמית" - ולומר שזה "לא קשור לאמון"..

רק צריך לדעת, שאם היתה נוקטת בעצה כמו שלך, ואחרי שנים מחליטה שבעצם כבר אפשר לומר, יתכן שבאותו רגע הבית שלהם היה מתפרק - כולל בגלל נושא האמון בדבר בסיסי לבעל - וכבר היו דברים מעולם.

אם הבחור אתו את יוצאת היה שומר את אותו דבר בסוד

מה היית מרגישה?

זו מעילה באמון

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....