אבוקדו, סתם כי בא לי
ושתדעו שיש אנשים מדהימים בעולם
ובנסיעה הביתה הגעתי למסקנה עצובה: לפעמים, אנשים עלולים לטעות ולחשוב שאני סנובית. אבל זה לא ככה. אני אוהבת מאוד את רוב האנשים בעולם, וגם אם לא, אני לא שונאת אותם וכן משתדלת לאהוב, זה רק שאני קצת בעייתית בשיחות ושכאלה. אז סליחה
רבות הדרכים לאהוב אותך, ארוכה ביותר הדרך לשכוח. אהבנו עמוק, אהבנו פתוח. אבל הכי בטוח זה מרחוק. (וזו טעות כל כך מכאיבה של אנשים. אל תטעו, אסור לשכוח אהובים)
ואני חושבת שאני מצליחה, קצת, אולי
הלנצח בנים ידברו איתי רק על הנושא הזה? אופ. לפעמים אתם באמת מצליחים לאכזב
והיום הייתי בבית של סבתא רבתא שלי ויש לה בית יפה ואני רוצה שהיא תהיה בחתונה שלי ותראה את הילדים שלי. הלוואי
ושדתעו, שמוזיקה היא דבר ניסי ופלאי ותכף אני קונה חלילית חדשה
וכל יום מחדש אני מגלה את הפלא הזה. שירים, שירים. יופי כל כך עצום ותחושות כאלה
ומה לעשות שאני מתגעגעת ואם מישו לא רוצה אותי אסור להיות נחמד כי נחמדות מתפרשת אצלי כרצון? כי אני קיצונית כזו
באמת
ואני רוצה לכתוב. מי רוצה לכתוב איתי שיר?
וזהו אני חושבת
ערב טוב
