תשס"ה. אבי ושרית ברדוגו, מסורתיים-פלוס, הורים לשלושה ילדים. בנם צחי בן השש לומד בכיתה א' בבית הספר הממלכתי-דתי "אבני שוהם" (כל השמות בדויים) בירושלים. מספרת שרית:
אנחנו מסורתיים, בעצם אפשר לומר שאנחנו דתיים. חשבנו לשלוח את צחי לבית ספר חילוני, אבל במחשבה שנייה אנחנו רוצים שהילד שלנו יידע קצת תפילה, קצת תורה, שיהיה מחונך כמו ילדים דתיים.
אתה שואל אם אנחנו דתיים? השאלה היא איך אתה מגדיר דתי. אנחנו שומרים שבת וכשרות וכל מה שצריך, אבל לא מקפידים על כל דבר. בכלל, אצלנו הספרדים, אין כזה דבר "לא דתי". כולנו מאמינים בני מאמינים. זה שבעלי הולך לפעמים בלי כיפה זה בגלל שככה נהוג אצלם במשפחה. אבל בבית כנסת הוא שם כיפה. אני הולכת במכנסיים אבל אני אפילו יותר דתייה ממנו. לי זה ממש חשוב שהילד ילמד בבית ספר דתי. אפילו לא איכפת לי אם הוא יהיה רב. אבל לא רציתי לשלוח אותו לבית ספר של ש"ס כי זה יותר מדי. אנחנו רוצים שהילד גם ילמד חשבון ואנגלית, ולא רק תורה כל היום
אני רואה את צחי חוזר מבית ספר ופותח חומש וזה עושה לי טוב. הוא אפילו התחבר לילד טוב אחד, איציק, והם לומדים ביחד. הלוואי שאחותו ואחיו הגדולים היו מתנהגים ככה. מה שמצחיק זה שאפילו אני בעצמי אמרתי לו כמה פעמים בבית לשים כיפה על הראש כי הוא לא שם לב. אפילו ציצית קנינו לו. בשבת בערב אנחנו עושים קידוש ואחר-כך הולכים לבקר את הסבא שהוא ממש-ממש דתי. בעזרת ה' אולי כולנו עוד נהיה ממש דתיים בסוף.
תשס"ו. אברום ושרי שטרן, דתיים, הורים לארבעה ילדים, בנם איציק בן השבע לומד בכיתה ב' בבית הספר התורני ממלכתי-דתי "אבני-נועם" בירושלים. מספרת שרי:
איציק שלנו לומד עכשיו בבית ספר חצי פרטי "אבני נועם" ואנחנו מאוד מרוצים. הוא לומד עם ילדים כמוהו, ברמה שלו. בשנה שעברה הוא למד ב"אבני שוהם" אבל ראינו שזה לא זה. בעיקר מהבחינה הדתית. מגיעים לשם, סליחה על הביטוי, כל מיני ארחי-פרחי שהם בקושי דתיים. את רואה אמהות שמגיעות במכנסיים לבית ספר, בקושי שרוולים. אני לא מדברת על כיסוי ראש. קצת נימוס, קצת כבוד למקום. זה לא שאנחנו איזה רבנים גדולים, אבל אתה שולח ילד לבית ספר ואתה רוצה שהוא ילמד עם ילדים דתיים, ולא עם כל מיני ילדים שלך-תדע מה קורה בבית שלהם בשבת. אז אולי הם לא נוסעים בשבת, ומאמינים בלב, אבל אני יודעת מי האחים שלהם, ועד כמה הם מקפידים? אתה גם רואה איך שהכיפה מונחת לילדים האלה על הראש ואתה מבין שצדיקים גדולים לא ייצאו משם.
לא רוצה להגיד שמות, אבל תראי את זאת, שרית נדמה לי קוראים לה, אמא של הילד הזה, צחי, שהיה חבר טוב של איציק שלנו. ילד נחמד, אבל זו לא משפחה לבית ספר דתי. אז אנחנו משלמים כמה מאות שקלים בחודש, אבל איזה הבדל: איך המורות נראות, איך המורים מדברים. הילד לא יפגוש כל מיני ילדים שהרקע שלהם בקושי דתי. עכשיו למשל איציק לומד עם ילד מקסים בשם יצחקי ואת רואה את ההבדל. אלו ילדים מאותו רקע.
ולא שאיציק שלנו לא מתעניין בספורט ובמחשבים. אני בעצמי אמרתי לו שהוא שקוע יותר מדי מול הטלוויזיה. אבל שבת זה שבת, כשרות זה כשרות. עם כל הכבוד, אי אפשר לקבל כל אחד לבית ספר דתי. צריך קצת קריטריונים.
תשס"ז. אברהם ושרה מעוז, חרד"לים, הורים לשבעה ילדים. בנם יצחקי לומד בכיתה ג' בבית הספר התורני " נועם השם" בירושלים. מספרת שרה:
הוצאנו את יצחקי שלנו מ"אבני נועם" ופתחנו בעזרת ה' את "נועם השם". זה לא שלא היינו מרוצים, אבל רצינו שהבן שלנו יקדיש יותר שעות ללימוד תורה. את כל האנגלית והחשבון אפשר הרי להשלים בשנה אחת אם הוא ירצה בעתיד לעשות בגרות. חשוב לנו שיצחקי ילמד מתוך אווירה של רצינות ושל קדושה.
ב"אבני נועם", בית הספר הקודם, הילדים מאוד שקועים בכל מיני דברים שלא קשורים ללימוד. בהרבה בתים יש טלוויזיה ואינטרנט ואנחנו לא רוצים שהנפש הטהורה של הילד שלנו תפגוש בכל זה. זה לא שאנחנו נגד קידמה, אבל לכל דבר יש זמן ועת לכל חפץ. אצלנו גם כל ההורים הם בני תורה והאמהות לבושות בצניעות. הם לומדים עד חמש בערב והספיקו כבר מסכת שלמה מתחילת השנה. ב"נועם השם" הילדים לא הולכים במכנסיים קצרים ובחולצות טריקו עם הדפסים מכל מיני מקומות, שלך-תדע.
לא רוצה להגיד שמות, אבל תראי את זאת, שרי נדמה לי קוראים לה, אמא של איציק. ילד נחמד, אבל הוא לא בשביל בית ספר תורני. בכל פעם שיצחקי הלך אליו הביתה הם ישבו וראו טלוויזיה. אנחנו, עם כל הכבוד, רוצים רמה יותר גבוהה בלימודי קודש. הילדים לומדים גם עברית, חשבון וטבע, אבל הדגש הוא בלימודי קודש. ולכן, למרות העלויות הגבוהות, פתחנו יחד עם עוד חברים ובברכת הרבנים את "נועם השם". וברוך השם אנחנו מרוצים. רק בשביל לראות את יצחקי שלנו לומד תורה עם יצחק מעוזיה שווה הכול. אפילו השמות שלהם דומים.
תשס"ח. אברהם הכהן ושרה-יסכה מעוזיה, הורים לעשרה ילדים. בנם יצחק לומד בכיתה ד' בתלמוד-תורה "נועם השם והיכלו" בירושלים. מספרת שרה-יסכה:
לפעמים אתה רואה שני ילדים שהשמות שלהם דומים, המראה שלהם דומה, אבל איזה הבדל. שמים וארץ. אנחנו החלטנו: רק תורה! אם רוצים לגדל תלמידי חכמים וגדולי תורה אסור שיהיו כל מיני נגיעות והפרעות. הילד צריך לגדול בצמר-גפן, כמו אתרוג, וברצות ה' להיות ספון כל ימיו בהיכלי תורה ומידות. ב"נועם ה' והיכלו" הם לומדים עד שבע בערב בחשק רב.
מקצועות חול הם כבר למדו די והותר עד כיתה ג' בבית הספר "נועם השם", ועכשיו חשוב לנו שילמד עם ילדים ממש כמוהו, בכיתה קטנה למצטיינים. אני לא רוצה לדבר על חברים משנה שעברה, אבל פתחנו בית ספר שכולו על טהרת הקודש, עם הורים שיש להם שאיפות רוחניות אחרות, שרוצים לממש את הפוטנציאל של הילדים שלהם. אין להם דברים אחרים בראש, טלוויזיה, בני-עקיבא, אלא רק תורה ותורה. אין חופשות ארוכות ומיותרות של ביטול תורה. לכן חשבנו שתלמוד-תורה כמו שלנו מתאים יותר לילד טוב כמו יצחק.
תשס"ט.
ומי יצחק אחרון?
...........אףףףףףףף
) תמיד אומר שמי שאף פעם לא מחמיר יש לו "נכות רוחנית" אם אין לך חשש לעבור על איסורים אתה בבעיה רצינית,מתי להחמיר ומתי לא זה עניין אחר.
