בזמנו היה על זה שירשור עם עצות מועילות.

למעלה, בראש העמוד משמאל, של כל פורום, יש תיבה של חיפוש.

תרשמי "מסרק סמיך" (זה היחיד שהעלה תוצאות). השירשור שאני זוכרת מפורום איפור וטיפוח לא עולה בחיפוש, אבל יש אחרים.

אם יש לך כוח, את יכולה לדפדף אחורה בעמודים בפורום איפור וטיפוח ולנסות למצוא את זה.

בוקר וערב רצוי בשיער רטוב

מחסל את הכינים בטיפול אחד.

כמניעה ידוע ומומלץ שמן רוזמרין. בסדרת סרקל של ד״ר פישר משולב שמן רוזמרין. הכינים נדחות מזה.

אפשר לטפטף מס' טיפות לתוך חלב גוף/פנים ולמרוח על הקרקפת, להשהות לשעה, לחפוף ולסרק.

למניעה - מס' טיפות לתוך השמפו או פשוט טיפה על קצות האצבעות ולעסות את העור אחרי חפיפה ושטיפה.

ויטמין B12: מופרש בזיעה, גם מעור הקרקפת ובעל ריח אופייני שהכינים לא סובלות - "ריח של בריאות".

הרבה פעמים ילדים שחווים קושי תהיה אצלם נטיה להידבק בכינים, בדיוק בגלל שבתקופות כאלו הם נוטים לאבד B12.

גם ילדים שהתזונה שלהם לקויה.

כדאי להקפיד על ביצה ליום לילד - ישמור על רמה יציבה של ויטמין B12 וירחיק את הכינים.

בכדי לטפל בכינים בצורה יעילה צריך לדאוג שגם שאר הילדים הגן או בבית הספר יטופלו.

אחרי כל חפיפה לסרק במסרק סמיך.

לחפש בשיער ביצים, הם מתרכזות בעיקר מאחורי האוזניים ובעורף להוציא אותם בציפורניים.

יש ילדים שנדבקים כל הזמן ויש כאלה שממש לא,אפילו אחים ,זה תלוי בp.h של העור.

אבל הדרין וגם ריזולט (על אותו העקרון) עוזרים לרצח הכינים שעל הראש, בפעם אחת.

עד שהילדים נדבקים שוב (למחרת.)

(לפחות ככה זה אצלנו כרגע. איזו מכה!!!)

כל יום (או אפילו פעמיים ביום)

במשך כמה ימים. ואח"כ ביקורת אחרי שבוע-10 ימים.

אבל זה לא באמת נגמר אף פעם. תמיד אחרי כמה זמן מגיע גל חדש...

מאתר מאמא גורו - הקישור פה

קראתי על הסיכות האלה כבר לפני כמה חודשים ועכשיו מצאתי אותן במחיר טוב באתר הזה,

מטפטפים על הסיכות מהשמן והן מרחיקות את הכינים.

בינתיים עובד יופי.

(מזכיר לי קומיקס של אפי אונגר הי"ד)

http://cochav72.blogspot.co.il/2015/05/blog-post_34.html?spref=fb

שלום,

הכינים חייבות, לצורך חייהן, להשהות על הקרקפת ולמצוץ את הדם, הא הוא מזונן.

ולכן מטרתנו היא לגרום להן שלא יוכלו לשהות בצמידות לקרקפת, וכך גם לא יוכלו להטיל את הדור הבא שלהן (הביצים...).

פטנט מנוסה ומצליח תמיד:

לרכוש שמן שקדים/חוחובה מכבישה קרה ובקבוקון שמן אתרי רוזמרין (יש בחנויות טבע וגם בפארמים).

לשים את השמן בבקבוק עם שפריצר/ פיה שמתיזה.

לתוך הבקבוק לטפטף מספר נדיב של טיפות.

לנער ולערבב ולהשפריץ מכל הלב על ראש הילד/ה.

לעסות היטב אל תוך השיער בדגש על הקרקפת, להמתין 2-3 דקות ולסרק במסרק כינים סמיך.

הממצאים הם מדהימים!

הכינים מחליקות מהשמן, נחנקות מהיותו מרוח על הקרקפת ולא מאפשר להן חמצן, ונגעלות מריחו של הרוזמרין.

השילוב הזה רוגם להן לקפוץ ממש מהראש הנגוע!

זהירות!!!! שימו לב שאתן לא נדבקות תוך כדי ושהכינים לא נופלות תוך כדי סירוק עליכן.

מקפידים לעשות את התהליך הזה בכל ערב!

המלצה: להניח על הכרית מגבת מרופטת או סדין ישן כדי שהשיער לא יכתים את המצעים בשמן.

לאחר מספר ימים תראו כבר בעצמכן שאין יותר כינים על המסרק. אין יותר גירודים. חסל סדר כינים.

לשימור הניקיון ממליצה למרוח מעט מתערובת השמן בכל יום מאחורי אוזן הילד/ה ומעט על הקרקפת.

זה אמור לתת התרעה לטפילות הללו.

בהצלחה!!!!

המינון הוא חשוב (יחסיות של שמן שקדים מול שמן רוזמרין) כי שמן רוזמרין אתרי יכול לגרום לנזק אם לא יודעים איך להשתמש בו נכון.

שמת אותה על הראש?!

אני שמה חומץ ושמן. זה גם חונק וגם משחרר את הדבק שבו הביצים דבוקות.

אבל האמת היא ששום דבר לא מונע הדבקה חוזרת אם יש אפילו ילדה אחת בגן או בכיתה עם כינים.

אני כבר הרמתי ידיים.

סירוק טוב פעמיים- שלוש בשבוע, שליפת ביצים מזדמנת פה ושם, וככה שומרים על סטטוס- קוו של 4-5 כינים בסירוק...

אבל אם הרמת ידיים ומקובל עליך סטטוס קוו של 4-5 בסירוק, את עצמך מזינה את מעגל הקסמים הזה.

זו לא האשמה כמובן.

גם אין לי זכות דיבור - חוץ מראש אחד עם שיער ארוך של ילדה אחת חמודה, השאר אצלי בנים.

בשביל למגר את התופעה צריך לסרק יום יום (בימים הראשונים באריכות) שלא תהיה להן תקומה  ! 

יש לי שלוש ילדות עם שיער ארוך ופוטנציאל לכינים.

גם אם אני אסרק אותן שבועיים יום יום פעמיים ביום- והן יהיו נקיות לגמרי, זה לא יעזור לי.

הילדה שלי חזרה לגן אחרי פסח נקיה מכינים. אולי שתי ביצים נשארו לה בכל השיער אחרי החופשה.

יומיים אח"כ הוצאתי לה- לא תאמיני, אבל ספרתי- 150 כינים בכל שלביהן: מביצים ועד כינים סבתות.

ה150 האלה לא הגיעו תוך יומיים מביצה או שתיים שהיו לה...

אז מה עזר לי שהיא הייתה נקיה לגמרי?

ביקשתי מהגננת להזכיר לאמהות. היא אכן ביקשה שכולן יעשו מבצע של סירוק רצוף לכמה ימים.

ומה? נראה לך שעזר?

ברור שלא, כי מתוך 30 ילדות בגן- מספיק שיש אחת שלאמא שלה לא אכפת או שאמא שלה לא סירקה אותה או שאמא שלה סרקה אותה אבל יש לה אחות בגן אחר ששם לא עשו מבצע כינים- והלך הענין.

אז לכן הרמתי ידיים. אני דואגת לנקיון הראש של הבת שלי ברמה שמקובלת עליה (היא לא תתן לי לחפוף ולסרק אותה כל יום), וגם ברמה שמקובלת עלי (אני בסוף הריון. ממש אין לי כוח לסרק 3 ילדות כל יום), ואני יודעת שאני את שלי עשיתי. וזהו. הילדות לא מגרדות כי כנראה שכינים בודדות לא ממש מציקות להן.

אז אני חלק ממעגל הקסם?   יכול להיות. אבל כל עוד 100% של ההורים בכל מדינת ישראל לא מטפלים כמו שצריך, אז הכינים ימשיכו להיות מכה...

אני באותו מצב.

מבין הילדים שלי יש כרגע 3 בנות שמסתובבות במסגרות "נגועות" ולשלושתן שיער עבה וארוך .

אם ארצה לסרק את שלושתן כמו שצריך (מחייב חפיפה) כל ערב - זה מינימום שעתיים. לא כולל המריבות, השכנועים\איומים, בכי והתשה נפשית לכולנו. וגם להן זה עולה בשעות שינה.

וגם אחרי שבוע כזה אני יודעת שזה יחזור.

אז אני עושה את זה כשהמצב מאד חמור. אבל בד"כ, אם אני מגיעה לכל אחת פעמיים-שלוש בשבוע זה טוב.

וכמובן אסי2000 ולא שום מסרק אחר, ושמן רוזמרין  שלא פותר את הבעיה אבל אני מרגישה שקצת מוריד את מינון ההדבקות.

בעיני, הדאגה לניקיון לא-מוחלט, כמו שבת 30 כתבה "ברמה שמקובלת על הילדה" (אני מעדיפה לחשוב שזה ברמה שמקובלת עלי, ושאני מחליטה כמה כוחות אני משקיעה בזה ומתי אני מוותרת לה... אבל אולי אני משלה את עצמי...) זה לא נקרא  "להרים ידיים". שהרי המאבק ממשיך כל הזמן.. אלא זה נקרא לנהל את המצב על פי סדר עדיפויות, בהתאם לרמת הכוחות והאילוצים שלי.

רק בחופשות, אני יודעת ששווה לי לעשות את הניקיון טוב בתחילת החופש, ואז יש לנו חופש לכל החופש... עד שחוזרים למסגרות והכל חוזר...

מה שכן עזר - שכנעתי את הבנות להסתפר ולהוריד קצת מהאורך. לא היה קל בכלל אבל אפילו אצל הילדה שהורידה רק טיפ-טיפה מהאורך (והסתגרה אח"כ באמבטיה בבכי בטענה שזה נראה נורא...) אנחנו מרגישים הקלה - לא בכמות הכינים אבל ברמת הקשרים והקושי בסירוק. וזה חוסך חלק מהבכי וחלק מהזמן. מומלץ.

אצל משפחה שמשווקת... יכולה לברר יותר אם זה מעניין אותך..

לסרק כל יום, אפילו פעמיים ביום אם את מוצאת על המסרק ממש כינים חיות.

יש לך את המסרק אסי 2000? הוא הכי טוב. בין סירוק לסירוק אני מנקה את המסרק על קצת נייר טואלט וטובלת לפני הסירוק בכוס עם חומץ ומים ממש לשנייה.

אחרי הסירוקים כדאי לחפוף עם שמפו מיוחד לכינים. בבוקר לפני הגן אני שולחת את הילדה עם שיער אסוף עליו אני שמה סיכות מיוחדות נגד כינים הן פשוט מעולות קניתי אותן דרך האתר של מאמא גורו תכתבי שם במילות חיפוש כינים ותראי סיכות מיילי.

כשיש לנו כינים אני שואלת- האם הזנחתי משהו? האם משהו מרגיש מוזנח.

לא לחטט ולא לחפור. בלי האשמה עצמית. להניח את זה שם ולהתבונן ויום אחד התשובה פשוט צפה ועולה.

וזה עובד

וחוצמזה ש- למה ההנחה הבסיסית היא שכינים קשורות להזנחה?

לא יודעת מה היתה כוונתה של זו שמעלי, אבל גם אני כתבתי כאן על הקשר בין אובדן ויטמיןB12 (שקשור בסערת נפש, מצוקה - אפילו קלה, או משהו שהנפש עוברת) לבין הופעת כינים.

אני מניחה שזו היתה כוונתה של האנונימית מעלי - לא הזנחה טכנית או רגשית אלא אולי חוסר תשומת לב למשהו שעובר על הילד.

וזה ענין רגיל. כלומר, לרוב קשה לנו לשים לב למשהו שמתחולל עד שהסימנים מצטברים.

וכמו שהיא כתבה, אין צורך לחטט או לחפור או להאשים את עצמנו.

ואני הוספתי, ומוסיפה שוב, שלפעמים בלי קשר לנפש, זה פשוט ענין של תזונה לקויה.

אנחנו גרים באחת מערי הדרום שסופגות מטחי טילים בכל סבב לחימה. עברנו הנה ממקום ישוב אחר לגמרי. אחד הדברים שבלטו לנו כשעברנו לכאן הוא שאמהות טובה נתפסת כאן כחינוך לניקיון וסדר - גם הביתיים ובעיקר האישיים: ילדים מגיעים לגן מבהיקים מניקיון - הם בדרך כלל מקולחים מיד כשחוזרים משעות הלימודים, הבילוי הוא יציאה לג'ימבורי בקניון, ואת החולות המיתולוגיים בגני השעשועים החליפו במשטחי - לא יודעת איזה חומר זה. 

כינים אינן ענין נפוץ כאן. בהשוואה למקום מגורינו הקודם, חווינו במשך כמה שנים טובות סבבי כינים שאפשר לספור באצבעות  כף יד אחת.

ואף על פי כן, בכל פעם אחרי סבב לחימה יש התפרצות מטורפת של כינים וכולם נדבקים.

חומר למחשבה.

גם לשיער ארוך וגם לקצר:

תערובת של שמן וחומץ בכמויות שוות. לשפוך על הראש - בזהירות רבה על העיניים - לסרק עם מסרק צפוף, אחרי כל סירוק לנער (לתת כעין חבטה עם המסרק בדופן של הפח אשפה או הדופן של הכיור, שאם משהו נלכד שיפול).

אח"כ להשרות את המסרק הצפוף בחומץ ללילה.

כטיפול מונע אפשר למרוח שמן רוזמרין (להשיג בבתי מרקחת) מאחורי האוזניים לפני ששולחים את הילד לגן/ בי"ס.

למרוח מרגרינה ולהשאיר על הראש.

אח"כ לחפוף ולסרק.

(תכל'ס מרגרינה זה מרכך מרוכז...)

לפני כשלושים שנה, אזרח ישראל בשם דר' ממצוגולו (במקור מיוון), חקר וחקר את נושא הכינים.  הוא הפך למומחה בקנה מידה בין לאומי בתחום.  בין היתר, הוא גילה שכינה עם רגליים שבורות לא יכולה להתרבות (אז אם בסירוק "רק" שברנו לה את הרגליים, ולא הוצאנו אותה, היא לא תוכל להטיל את הדורות הבאים).

המלצתו היא לסרק ולסרק ולסרק.  מיד כשחוזרים מהגן\בית ספר, בערב כשחוזרים מלשחק עם חברים, וכו'.  נכון, מרכך מועיל לסירוק.  גם שיער קצר מועיל מאוד.   

כל עוד יש ילד\ה אחד\ת בקבוצה עם כינים, סכנת ההידבקות ממשית.  ולא כל בית מסרק כמו שראוי

הרבה מהעצות האחרות מועילות, אבל בשורה התחתונה - סירוק עם מסרק סמיך.

כל העצות מסתיימות ב - לסרק!

ולחכות שהילדים יגדלו, ולא יחיו אחד בתוך שערות חברו...

אגב - תמיד חייבים לסרק גם את הילד שלא מגרד.  קרה לי פעם שכל יום תפסתי כינה בראש של ילד אחר (על פי הגירוד בראש) ורק ילד אחד לא גירד.  אחרי כמה ימים, בדקתי את הראש שלו ומצאתי את חוות הגידול!  ניקיתי את הראש ההוא וב"ה שאר הראשים נשארו נקיים (עד להידבקות הבאה).

בנוסף - כינים מפתחים עמידות בפני חומרים שונים, ולכן קשה לסמוך רק על החומרים - חייבים לסרק ולסרק ולסרק ולסרק ולסרק...

בהצלחה!

אוי , כמה מוכר וכמה מתסכל! מבינה לליבך. מהנסיון שלי כינקייר של מורז עבד טוב והפלוס הגדול (בעיניי לפחות) הוא שהוא מבוסס על חומרים טבעיים ולא כל מיני חומרי הדברה מפחידים על הראש של הקטנטנים שלנו.

לחלק את השיער לקווצות - אפילו בעזרת גומיות  או סיכות, ולעבוד בצורה מסודרת - חלק חלק.

כשגומרים לסרק קווצת שיער אחת מלפנים לאחור, הופכים אותה ומסרקים, צמוד לקרקפת, אבל הפעם מאחור לפנים.

עוברים ככה קווצת שיער אחת אחרי השניה ולא מפספסים אף אחת - ישר והפוך.

לחזור על זה במשך שלושה ימים: ביום הראשון להקדיש לזה את כל הזמן שצריך עד שפחות או יותר יוצא נקי.

ביום השני השאיפה צריכה להיות שיער נקי לגמרי.

הסירוק של היום השלישי הוא בדיקה שלא נשאר כלום.

קונים בסופר פארם. אמנם קצת יקר (בסביבות 65 ש"ח) לבקבוקון. אבל מדהים.

על בסיס טבעי לא רעיל ותוך שימוש אחד מחסל אותם. כמובן מנקים עם מסרק סמיך.

אין מתכון לאי חזרה! רק לבדוק כל יום ואם חוזרות להשתמש שוב...

בהצלחה

יש תכשיר שנקא- N כינים. 

קונים אותו בסופר פארם, זה תרסיס טיפה שומני, עם ריח נעים. שמים אותו על השיער לכמה שעות, הוא הופך את השיער לחלק ועם ריח נעים ופשוט..... חונק את הכינים ומוריד את הביצים . חוזרים על הטיפול אחרי כמה ימים, וזהו.

 כל כך פשוט וקל שלא האמנתי, ואני יכולה להעיד שניסיתי כמעט הכל חוץ מנפט בערך....

וזהו. מאז התרסיס נמצא בארון. פשוט אין כינים. באמת. 

לייקליר (Lyclear)
מייט-אקס (Mite-X) - דורש מרשם רופא

http://www.dorpest.co.il/blog/%D7%9E%D7%9B%D7%AA-%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D/

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם