אני לא לחוצה או משהו, יודעת שיכול לקחת בסביבות החודשיים וזה תקין.
אם להודות על האמת זה לא ממש מבאס אותי כל התקופה הזאת (ודווקא חשבתי שיהיה לי קשה),
אני עסוקה בילדה וזה ממלא במידה מסוימת את חוסר הקרבה לבעלי וגם סבלתי מהתפרים די הרבה כך שאני די חוששת.
בעלי עסוק עד מעל הראש וגם ככה בקושי נמצא, וזה שהוא לא נמצא רב היום גם גורם לזה שנהייתי קצת אדישה גם כשהוא נמצא.
בקיצור, לא בטוחה שמאוד אכפת לי כמה זמן זה עוד יימשך.
נראה לי שזה נובע מכך שאני לא יודעת מתי אני אצליח לעשות הפסק אז אני אדישה,
בניגוד ללפני ההריון שידעתי כמה זמן זה נמשך אז ציפיתי. ועכשיו זה נמשך נמשך ויכול להמשך..
בקיצור אני מאמינה שברגע שאני אחשוב שזה אוטוטו נפסק תתחדש בי ההתרגשות והציפייה.
תודה על התגובה!