מה הייתם עושים במקומי?
(לא, ע(א)לומה. אני חייבת לעשות את זה.)
(לא, גברת אחותי ההכי גדולה. אני לא יכולה לדחות את זה לרגע האחרון ואז להיות חייבת לעשות את זה, כי עכשיו הרגע האחרון)
מיואשת.
מה הייתם עושים במקומי?
(לא, ע(א)לומה. אני חייבת לעשות את זה.)
(לא, גברת אחותי ההכי גדולה. אני לא יכולה לדחות את זה לרגע האחרון ואז להיות חייבת לעשות את זה, כי עכשיו הרגע האחרון)
מיואשת.
בס"ד
זה תמיד עובד.
שאני יכולה גם מחר (למרות שמחר אני חייבת משהו אחר דחוף דחוף),
אני נהיית עצלנית ומרוחה... (טוב, עצלנית אני מאז ומעולם, ומרוחה- אני חוששת שכל אחד מרגיש ככה עכשיו)
קול דממהכי זה כל שבוע
ואני ממש רוצה לעשות את זה. זה ממש כבוד בשבילי לעשות את זה
אבל ההתחלה לפעמים מוציאה את החשק... אח"כ כשממשיכים זה כבר זורם. וכיפי. כי הכל כבר בנוי בראש.
אבל ההתחלה
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)