(האמת,
אכפת לי מהם
אבל יותר מדי חרדות לקחו לי
את כישורי החברה


כל כך הייתי רוצה לעזור אם רק היית(י) יודעת)

(האמת,

רציתי לצעוק את

עצמי

עליהם

אבל הם יצעקו את

עצמם

עלי

ואני אתפוצץ.)

 

(או שאולי,

הם יצעקו דברים אחרים

אני עדיין

אמשיך

ליפול)

(האמת,
שלתמוך בה היה נחמד
גם אם
מזויף.
העיקר שהיא בסדר
ושלמה)

(הו,
אנשים שלא מבינים נכון שום
דבר.
או שסתם
מתעקשים לא
להבין את זה.)

(כמה נחמד,
הם לא יודעים
ולא ידעו.
כמה נחמד.
הדרדרות.)

(הו,
אלהים,
ועוד.
רק שיפסיקו לאכול
אותי.)

(האמת,
שאני לא מתחרטת
בכלל.
אז למה לכולם זה
מפריע
כל
כך?)

(או,
אני צריכה תזכורת שאסור
לסמוך
או לחשוב טוב
או להיות.
אסור להיות.

וגם אסור להרוג בשבת וזה כולל כל מיני הריגות
ולכן אסור.
אסור.
אסור.)

(אולי,
זה יצליח?
נע
זה לא
זאת תהיה רק עוד
מסכה
מוצלחת
שתישבר)

(האמת,
שקרים.
שקרים.
שקרים.

מותר לשמוח
אז
למה?
למה לאבד?














שקרים.
שקרים.
כל הזמן ש
קרים.)

(ושוב,
כמה נחמד
ליפול.
להתרוקן.
ליפול.
כשכאב כבר הופך לחלק
אי אפשר לקום
בלעדיו
אי אפשר
לתפקד.
תזכרו זאת.)

(אוי.

הכל רץ כל כך

מהר

אני מתחילה

לשכוח

ולהיזכר.

 

 

 

 

 

יותר מדי פלאשבקים

פחות מדי עכשיו.

אוי.)

(האמת,

אני פוחדת.

כל כך.

זה חייב להיות אחרת

חייב

אחרת

הכל

יפול.

נופל.

יפול.

אידיוטיזם.)

(היא,

הוא,

הם,

אני.

עייפה,

עייף,

עייפים,

עייפה.

 

 

אם היה אפשר להטות 

את המציאות הזאת

שלי

כמו שמטים פעלים

תאמינו

היה הרבה יותר

טוב.)

(הו אלהים,
הכל יותר מדי גדול.
פרובוקציות.
כבישים מהירים.
טשטוש.
בחילהבחילהבחילה.
כאבראשכאבראשכאבראש.









הצילו.)

(הו,
כמה שהחרטה תאכל אותך כך
כמה שתיטמע בעצמך כך
כמה שתמות.


כך.)

(בבקשה,
תפסיקו.
אתם לא מבינים.
אתם לא מבינים.
המעבר הקליל שלכם
לא
הופך את זה
לקל
או פשוט
או נחמד.




לכו לעזאזל.)

לו אדע רק איך להגיע לשם)

(לפי איך שקלטתי אותך, את לא מאלה שצריכים ללכת.)

יש לי ספק בכך.

אבל אם את אומרת.. אני מניחה שאת יודעת הרבה יותר.)

זה לא מקום כל כך רע

כשחושבים על זה.)

שאת לא פוסלת בקריאת "את הכי טובה שבעולם" המגמדת כל כך)

בקריאות "את הכי טובה" 

אני יודעת

כמה זה פוגע.

 

אולי זה לא מגמד, פשוט מציב רף כל כך גבוה

שאי אפשר לרדת

או לעלות.)

כי אני יודעת

שאני לא שם. וכיון שגם לא אוכל להגיע

ההשוואה מכווצת כל כך את המקום הקטן שכבר ישנו.)

חושבת.)

(אוי,

מדהימה אני פשוט

הם תמיד עושים הכל

אני

יושבת וצופה בהם נופלים

כלומר,

מטאפורית ותיאורטית

 

על אף שגם אני משתתפת

זה תמיד הם.

רק הם.

שמקריבים חלקים בשביל מישהו

חסר ערך

 

 

 

 

 

 

 

 

אהמ אהמ

אני.)

(אה,
היא
רק
מייחלת לשקט
ודמעות
יבשות.















הזכוכיות כבר נלחצו זה
בסדר
הכל בסדר
באמת.
לשקר לעצמך זה חביב
ונחמד
ופתטי.)

(הו,
הפסים הדקיקים האלה
מושלמים
כל כך
איך התגעגעתי.)

(אלוהים,

הכלום.

הוא ממלא כל כך הרבה.

הכאב

הוא מגדיר כל כך הרבה.

הפחד

הוא כזה מיותר.

 

 

 

 

מנטרות חביבות שלי.)