אמנם זה לא קשור להורות, אבל אשמח לשמוע דווקא מכם.
עברנו מישוב לעיר. מאוד אהבתי את הישוב.
מאז שעברנו יש לי כעס על בעלי שיזם את ההצעה, למרות שזו הייתה החלטה של שתינו.
גם כי הוא היוזם וגם כי לדעה שלו יש חשיבות בעיני. בגלל שהוא חשב שזה יהיה טוב, סמכתי עליו והסכמתי.
בפועל רע לי מאוד.
אני פחות מתפקדת בבית בגלל זה ומרגישה שקועה בבוץ בלי התקדמות. מילא התקדמות אך בכל הבחינות אני אין לי שום התקדמוצ בגלל שרע לי כל כך. אשמח לעצתכם. בעיקר בצד הזוגי.
בס"ד
שלום לך יקירתי,
השינוי במעבר מישוב לעיר הם עצומים,
הן מבחינת הילדים שמתרוצצים חופשי ביישוב ובעיר לא יכולים.
הן מבחינת חברתיות, ערבים קהילתיים , ותחושה של קהילתיות מוגברת מקהילה בעיר.
אני חוןשבת שעליך לכתוב בדף יתרונות למול חסרונות,
ובדף אחרת לתאר את תחושתייך בישוב למול העיר.
לתת לבעלך לקרוא, ולאחר מכן לשוחח איתו על כך!
שיחה פתוחה ברגע שיהיה כתוב לו על דף, לא יהיה לו לאן לברוח: את יכולה לומר לו שנסית ואת מרגישה שזה גדול עליך.
לא טוב לא את לא מתפקד כראוי ואני בטוחה שהוא גם שם לב לכך...
ואולי למצוא פתרון לישוב שהוא יותר קרוב לעיר...
בהצלחה ענקית
ברכת ה' יתברך
בהתהוות
החלטתי לתת לך בכל זאת את מה שהתעורר בי כשקראתי, ואת עשי בזה כרצונך מדהים,
אני יכולה לספר עלי שזה קרה לי עם... הריון!
אותו דבר בדיוק, שבעלי רצה ונדנד, ושקלנו ביחד ואני לא הרגשתי מוכנה (אבל לא הייתי ממש נגד) וגם אצלי השיקול שהכריע זה כי "לדעתו יש שיקול בעיני" והוא אומר שיהיה בסדר אז יהיה בסדר...
בפועל, עוד כשהפסקנו למנוע עוד לפני ההיריון הרגשתי שעשיתי טעות אבל להחזיר את הגלגל אחורה היה הרבה יותר קשה אז ויתרתי על הרעיון ונכנסנו להיריון.
כל ההיריון לא הייתי מחוברת, הרגשתי באסה שלא מספיק הקשבתי לקול הפנימי שלי.
לשמחתי היה לי קליק מיידי עם התינוקת מיד לאחר הלידה. בכל זאת היו סיוטואציות לא נעימות של "אמרת שנתמודד, אני לא מצליחה להתמודד, תתמודד בעצמך!" וכד'.
אבל ידעתי שלא יעזור לי לשקוע בבאסה ובחרטה על ההחלטה אלא להסתכל על העתיד, ללמוד ולצמוח ממה שקרה.
מאוד עזר לי לסגור את הפינה שהכל מאת ה'. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה'היא תקום". לא כבריחה מאחריות להחלטה שעשיתי, אלא השלמה סופית עם המציאות.
להבא למדתי שבהחלטות חשובות להיות שלמה (באופן אגואיסטי) עם ההחלטה. לא שיש מציאות מושלמת אבל ההחלטה שהיתרונות עולים על החסרונות- צריכה להיות החלטה סופית ושלמה.
מכירה את זה שההורים מנסים לשכנע את בן ה10 שלהם להצטרף לטיול עם אחיו הקטנים: "תראה שיהיה כיף, מה תעשה כל היום בבית? בפועל הילד בא אבל לא מפסיק לקטר כל הטיול? למה? כי יש לו על מי להפיל את האחריות להחלטותיו. יש לו למי לבוא בטענות.
לדעתי כרגע מה שיעזור לך זה לקבל אחריות על ההחלטה שלך. איך? קודם כל להבין שאת כאדם בוגר קיבלת החלטה. ייתכן ששגויה, ייתכן ששיקול הדעת היה מוטעה. זה לא משנה. את קיבלת את ההחלטה. אין מה לכעוס על בעלך, זה לא משנה שהוא יזם.
תתחילי לשנן לעצמך: "קיבלתי החלטה ועכשיו רע לי איתה, מה הלאה?"
קודם כל לנקות את הכעס והטרוניה כלפי בעלך, לפייס אותו ולשקם את הזוגיות. לנתק את הקשר שאת עושה בין התחושה השלילית ממקום המגורים לשליליות בזוגיות.
אחרי השלב הזה, אחרי קבלת האחריות צריך באמת לחשוב מה הלאה?
(עכשיו, אני יוצאת מנקודת הנחה שכבר דשתם ושקלתם את היתורונות והחסרונות של העיר והיישוב. כלומר אם עברתם כנראה שהיו לכם סיבות טובות לכך.. )
הלאה לדעתי- זה לנסות לתת צ'אנס למגורים בעיר. לצאת מהמבט האובייקטיבי (או במקרה הגרוע יותר המבט הסובייקטיבי השלילי...) לאמץ הסתכלות סובייקטיבית חיובית- להסתכל על היתרונות במקום מגוריכם כרגע ולשים לב איך זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים. למשל אם הנסיעה לעבודה שלך/ של בעלך קצרה או נוחה יותר אז באופן יומיומי לשים לב לכך איזה יופי יש לנו עוד שעה ביחד לעומת אם היינו גרים ביישוב... צריך לקנות משהו? איזה יופי שאפשר לקפוץ רגע. התקלקל משהו? מקסים שיש כמה בעלי מקצוע שאפשר לבחור ביניהם והם יבואו כבר היום...
תצאו באופן ספונטני, תשתו קפה, תכירו את עמך ישראל שאחרת לא הייתה לכם אפשרות להכיר אותם...
תהנו ממגוון התעסוקה שאפשר למצוא לילדים, מהאפשרות להפתיע ביציאה לגם שעשועים שלא מכירים.
מהתח"צ הנוחה וכו' וכו'. לא חסר יתרונות בעיר, הרעיון הוא לשים לב איך זה תורם לחיים בשגרה.
בשלב השלישי, אחרי שקיבלת אחריות לבחירה ואחרי שמיצית באמת להתרגל לעיר, הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש... לאמץ נקודת מבט אובייקטיבית ולקבל החלטה חדשה. יש לי הרגשה שאם תשתדלי בשני השלבים הקודמים תגיעי לשלב הזה הרבה יותר בשלה ועם הרבה יותר וודאות וצמיחה והפקת לקחים לגבי העתיד.
בהצלחה!!
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
