אמנם זה לא קשור להורות, אבל אשמח לשמוע דווקא מכם.
עברנו מישוב לעיר. מאוד אהבתי את הישוב.
מאז שעברנו יש לי כעס על בעלי שיזם את ההצעה, למרות שזו הייתה החלטה של שתינו.
גם כי הוא היוזם וגם כי לדעה שלו יש חשיבות בעיני. בגלל שהוא חשב שזה יהיה טוב, סמכתי עליו והסכמתי.
בפועל רע לי מאוד.
אני פחות מתפקדת בבית בגלל זה ומרגישה שקועה בבוץ בלי התקדמות. מילא התקדמות אך בכל הבחינות אני אין לי שום התקדמוצ בגלל שרע לי כל כך. אשמח לעצתכם. בעיקר בצד הזוגי.
בס"ד
שלום לך יקירתי,
השינוי במעבר מישוב לעיר הם עצומים,
הן מבחינת הילדים שמתרוצצים חופשי ביישוב ובעיר לא יכולים.
הן מבחינת חברתיות, ערבים קהילתיים , ותחושה של קהילתיות מוגברת מקהילה בעיר.
אני חוןשבת שעליך לכתוב בדף יתרונות למול חסרונות,
ובדף אחרת לתאר את תחושתייך בישוב למול העיר.
לתת לבעלך לקרוא, ולאחר מכן לשוחח איתו על כך!
שיחה פתוחה ברגע שיהיה כתוב לו על דף, לא יהיה לו לאן לברוח: את יכולה לומר לו שנסית ואת מרגישה שזה גדול עליך.
לא טוב לא את לא מתפקד כראוי ואני בטוחה שהוא גם שם לב לכך...
ואולי למצוא פתרון לישוב שהוא יותר קרוב לעיר...
בהצלחה ענקית
ברכת ה' יתברך
בהתהוות
החלטתי לתת לך בכל זאת את מה שהתעורר בי כשקראתי, ואת עשי בזה כרצונך מדהים,
אני יכולה לספר עלי שזה קרה לי עם... הריון!
אותו דבר בדיוק, שבעלי רצה ונדנד, ושקלנו ביחד ואני לא הרגשתי מוכנה (אבל לא הייתי ממש נגד) וגם אצלי השיקול שהכריע זה כי "לדעתו יש שיקול בעיני" והוא אומר שיהיה בסדר אז יהיה בסדר...
בפועל, עוד כשהפסקנו למנוע עוד לפני ההיריון הרגשתי שעשיתי טעות אבל להחזיר את הגלגל אחורה היה הרבה יותר קשה אז ויתרתי על הרעיון ונכנסנו להיריון.
כל ההיריון לא הייתי מחוברת, הרגשתי באסה שלא מספיק הקשבתי לקול הפנימי שלי.
לשמחתי היה לי קליק מיידי עם התינוקת מיד לאחר הלידה. בכל זאת היו סיוטואציות לא נעימות של "אמרת שנתמודד, אני לא מצליחה להתמודד, תתמודד בעצמך!" וכד'.
אבל ידעתי שלא יעזור לי לשקוע בבאסה ובחרטה על ההחלטה אלא להסתכל על העתיד, ללמוד ולצמוח ממה שקרה.
מאוד עזר לי לסגור את הפינה שהכל מאת ה'. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה'היא תקום". לא כבריחה מאחריות להחלטה שעשיתי, אלא השלמה סופית עם המציאות.
להבא למדתי שבהחלטות חשובות להיות שלמה (באופן אגואיסטי) עם ההחלטה. לא שיש מציאות מושלמת אבל ההחלטה שהיתרונות עולים על החסרונות- צריכה להיות החלטה סופית ושלמה.
מכירה את זה שההורים מנסים לשכנע את בן ה10 שלהם להצטרף לטיול עם אחיו הקטנים: "תראה שיהיה כיף, מה תעשה כל היום בבית? בפועל הילד בא אבל לא מפסיק לקטר כל הטיול? למה? כי יש לו על מי להפיל את האחריות להחלטותיו. יש לו למי לבוא בטענות.
לדעתי כרגע מה שיעזור לך זה לקבל אחריות על ההחלטה שלך. איך? קודם כל להבין שאת כאדם בוגר קיבלת החלטה. ייתכן ששגויה, ייתכן ששיקול הדעת היה מוטעה. זה לא משנה. את קיבלת את ההחלטה. אין מה לכעוס על בעלך, זה לא משנה שהוא יזם.
תתחילי לשנן לעצמך: "קיבלתי החלטה ועכשיו רע לי איתה, מה הלאה?"
קודם כל לנקות את הכעס והטרוניה כלפי בעלך, לפייס אותו ולשקם את הזוגיות. לנתק את הקשר שאת עושה בין התחושה השלילית ממקום המגורים לשליליות בזוגיות.
אחרי השלב הזה, אחרי קבלת האחריות צריך באמת לחשוב מה הלאה?
(עכשיו, אני יוצאת מנקודת הנחה שכבר דשתם ושקלתם את היתורונות והחסרונות של העיר והיישוב. כלומר אם עברתם כנראה שהיו לכם סיבות טובות לכך.. )
הלאה לדעתי- זה לנסות לתת צ'אנס למגורים בעיר. לצאת מהמבט האובייקטיבי (או במקרה הגרוע יותר המבט הסובייקטיבי השלילי...) לאמץ הסתכלות סובייקטיבית חיובית- להסתכל על היתרונות במקום מגוריכם כרגע ולשים לב איך זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים. למשל אם הנסיעה לעבודה שלך/ של בעלך קצרה או נוחה יותר אז באופן יומיומי לשים לב לכך איזה יופי יש לנו עוד שעה ביחד לעומת אם היינו גרים ביישוב... צריך לקנות משהו? איזה יופי שאפשר לקפוץ רגע. התקלקל משהו? מקסים שיש כמה בעלי מקצוע שאפשר לבחור ביניהם והם יבואו כבר היום...
תצאו באופן ספונטני, תשתו קפה, תכירו את עמך ישראל שאחרת לא הייתה לכם אפשרות להכיר אותם...
תהנו ממגוון התעסוקה שאפשר למצוא לילדים, מהאפשרות להפתיע ביציאה לגם שעשועים שלא מכירים.
מהתח"צ הנוחה וכו' וכו'. לא חסר יתרונות בעיר, הרעיון הוא לשים לב איך זה תורם לחיים בשגרה.
בשלב השלישי, אחרי שקיבלת אחריות לבחירה ואחרי שמיצית באמת להתרגל לעיר, הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש... לאמץ נקודת מבט אובייקטיבית ולקבל החלטה חדשה. יש לי הרגשה שאם תשתדלי בשני השלבים הקודמים תגיעי לשלב הזה הרבה יותר בשלה ועם הרבה יותר וודאות וצמיחה והפקת לקחים לגבי העתיד.
בהצלחה!!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
