בס"ד

שלום לך יקירתי,

השינוי במעבר מישוב לעיר הם עצומים,

הן מבחינת הילדים שמתרוצצים חופשי ביישוב ובעיר לא יכולים.

הן מבחינת חברתיות, ערבים קהילתיים , ותחושה של קהילתיות מוגברת מקהילה בעיר.

אני חוןשבת שעליך לכתוב בדף יתרונות למול חסרונות,

ובדף אחרת לתאר את תחושתייך בישוב למול העיר.

לתת לבעלך לקרוא, ולאחר מכן לשוחח איתו על כך!

שיחה פתוחה ברגע שיהיה כתוב לו על דף, לא יהיה לו לאן לברוח: את יכולה לומר לו שנסית ואת מרגישה שזה גדול עליך.

לא טוב לא את לא מתפקד כראוי ואני בטוחה שהוא גם שם לב לכך...

ואולי למצוא פתרון לישוב שהוא יותר קרוב לעיר...

בהצלחה ענקית

ברכת ה' יתברך

מדהים,

אני יכולה לספר עלי שזה קרה לי עם... הריון!

אותו דבר בדיוק, שבעלי רצה ונדנד, ושקלנו ביחד ואני לא הרגשתי מוכנה (אבל לא הייתי ממש נגד) וגם אצלי השיקול שהכריע זה כי "לדעתו יש שיקול בעיני"  והוא אומר שיהיה בסדר אז יהיה בסדר...

בפועל, עוד כשהפסקנו למנוע עוד לפני ההיריון הרגשתי שעשיתי טעות אבל להחזיר את הגלגל אחורה היה הרבה יותר קשה אז ויתרתי על הרעיון ונכנסנו להיריון.

כל ההיריון לא הייתי מחוברת, הרגשתי באסה שלא מספיק הקשבתי לקול הפנימי שלי.

לשמחתי היה לי קליק מיידי עם התינוקת מיד לאחר הלידה. בכל זאת היו סיוטואציות לא נעימות של "אמרת שנתמודד, אני לא מצליחה להתמודד, תתמודד בעצמך!" וכד'.

אבל ידעתי שלא יעזור לי לשקוע בבאסה ובחרטה על ההחלטה אלא להסתכל על העתיד, ללמוד ולצמוח ממה שקרה.

מאוד עזר לי לסגור את הפינה שהכל מאת ה'. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה'היא תקום". לא כבריחה מאחריות להחלטה שעשיתי, אלא השלמה סופית עם המציאות. 

להבא למדתי שבהחלטות חשובות להיות שלמה (באופן אגואיסטי) עם ההחלטה. לא שיש מציאות מושלמת אבל ההחלטה שהיתרונות עולים על החסרונות- צריכה להיות החלטה סופית ושלמה.

מכירה את זה שההורים מנסים לשכנע את בן ה10 שלהם להצטרף לטיול עם אחיו הקטנים: "תראה שיהיה כיף, מה תעשה כל היום בבית? בפועל הילד בא אבל לא מפסיק לקטר כל הטיול? למה? כי יש לו על מי להפיל את האחריות להחלטותיו. יש לו למי לבוא בטענות.

לדעתי כרגע מה שיעזור לך זה לקבל אחריות על ההחלטה שלך. איך? קודם כל להבין שאת כאדם בוגר קיבלת החלטה. ייתכן ששגויה, ייתכן ששיקול הדעת היה מוטעה. זה לא משנה. את קיבלת את ההחלטה. אין מה לכעוס על בעלך, זה לא משנה שהוא יזם.

תתחילי לשנן לעצמך: "קיבלתי החלטה ועכשיו רע לי איתה, מה הלאה?"

קודם כל לנקות את הכעס והטרוניה כלפי בעלך, לפייס אותו ולשקם את הזוגיות. לנתק את הקשר שאת עושה בין התחושה השלילית ממקום המגורים לשליליות בזוגיות. 

אחרי השלב הזה, אחרי קבלת האחריות צריך באמת לחשוב מה הלאה?

(עכשיו, אני יוצאת מנקודת הנחה שכבר דשתם ושקלתם את היתורונות והחסרונות של העיר והיישוב. כלומר אם עברתם כנראה שהיו לכם סיבות טובות לכך.. )

הלאה לדעתי- זה לנסות לתת צ'אנס למגורים בעיר. לצאת מהמבט האובייקטיבי (או במקרה הגרוע יותר המבט הסובייקטיבי השלילי...) לאמץ הסתכלות סובייקטיבית חיובית- להסתכל על היתרונות במקום מגוריכם כרגע ולשים לב איך זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים. למשל אם הנסיעה לעבודה שלך/ של בעלך קצרה או נוחה יותר אז באופן יומיומי לשים לב לכך איזה יופי יש לנו עוד שעה ביחד לעומת אם היינו גרים ביישוב... צריך לקנות משהו? איזה יופי שאפשר לקפוץ רגע. התקלקל משהו? מקסים שיש כמה בעלי מקצוע שאפשר לבחור ביניהם והם יבואו כבר היום...

תצאו באופן ספונטני, תשתו קפה, תכירו את עמך ישראל שאחרת לא הייתה לכם אפשרות להכיר אותם...

תהנו ממגוון התעסוקה שאפשר למצוא לילדים, מהאפשרות להפתיע ביציאה לגם שעשועים שלא מכירים.

מהתח"צ הנוחה וכו' וכו'. לא חסר יתרונות בעיר, הרעיון הוא לשים לב איך זה תורם לחיים בשגרה.

בשלב השלישי, אחרי שקיבלת אחריות לבחירה ואחרי שמיצית באמת להתרגל לעיר, הגיע הזמן לעשות חושבים מחדש... לאמץ נקודת מבט אובייקטיבית ולקבל החלטה חדשה. יש לי הרגשה שאם תשתדלי בשני השלבים הקודמים תגיעי לשלב הזה הרבה יותר בשלה ועם הרבה יותר וודאות וצמיחה והפקת לקחים לגבי העתיד.

בהצלחה!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....