ואני איפשהו באמצע...

יעלואני איפשהו באמצע...

תהני
רייצ'ל=)
חח.. כאילו שאתם באמת טורחות לבוא מתישו

עד שנכנסתי..
רייצ'ל=)
רייצ'ל=)אחרי שקראתי אותו בעובי של 10 עמודים באנגלית.
אחרי זה התחלתי סתם לקרוא ברגיל בעברית, ונהיה מעניין דווקא

מה אני אשמה?!
משעשע..רייצ'ל=)
אני לא הייתי ילדה ממש טובה..
רייצ'ל=)
יעלטוב, טוב... את לא היית עם המורה קרן
(נשמה טהורה. אבל אצלה אין תירוצים)
נכון.. היא לא מתקופתי
רייצ'ל=)
אנחנו הורדנו את הממוצע הארצי באנגלית

![]()
ואז היא עברה לשדרות... 
|מרגיש רע עם עצמו|
|מקנא|
)
רייצ'ל=)ועכשיו הבנתי למה בקושי עושים ספרים בגודל כזה ><
ספר שאני קורא שוב ושוב.
אגב, גם ספרים בעברית שתורגמו לאנגלית יותר זולים באנגלית ><"
רייצ'ל=)מה זה wise?
ספר שני בטרילוגיה, מצפה ליציאת השלישי 
יעלאבל איך אפשר??
מתישהו נשבר לראות את האותיות האלה!
זה ספר ממש מעניין
רק לראות את האותיות האלה במשך יותר מרבע שעה עושה לי בחילה
חבל
והרבה פעמים אין אותם באנגלית בספריה,
כי אף אחד לא קורא אותם חוץ ממני.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)