1. הבן הגדול ב"ה. נוהג לומר לי המון פעמים: "אמא אני אוהב אותך" ואני שמחה על כך!! הבעיה היא, שאחיו הקטן עושה מעשה לא יפה ואני כועסת על הקטן אז במקביל הגדול בא באימרה: "אמא אני אוהב אותך"
כאילו מה?! עכשיו לחבק אותך אחרי שכעסתי על אחיך הקטן? לחייך אלייך כשעכשיו אני כועסת?
איך להתנהג לילד הגדול באוירה הלא נעימה זו?
2. אותו הגדול... לצערי הרב אני מרגישה שאני צריכה לזייף לו חיוכים או דיבורים כל שהם.
לדוגמא: שיחק במשחק יפה מאוד ולא החזיר את המשחק למקום אז אני פונה אליו כאל ילד בוגר: "משה, תוכל בבקשה להחזיר את המשחק למקום?" אז הוא מסתכל עליי ולא עונה. אז אני מסתכלת עליו ומבקשת דרך העניים... אז אחרי שתיקה הוא עונה לי: "לא רוצה" אז אני מחייכת ושוב מבקשת: "משה, תוכל בבקשה להחזיר את המשחק למקום?" אז שוב עונה: "לא רוצה!" עכשיו אני בתוכי כן נלחמת שיחזיר כדי שילמד שאת הבית לא מבלגנים אלא משחקים ומחזירים.
אז אני נאלצת לחייך חיוך מזוייף ולבקש ממנו להחזיר ופתאום זה עובד!!! מזה חיוך מזוייף? זה לחייך באותו רגע וחזור למצב רגיל..
ולמה ככה בכל דבר הוא מחכה לחיוך המזוייף הזה?
3. הבן הגדול קנאי לקטן זה וודאי לנו. יש לכם עצה איך לספק את תשומת הלב אליו? אגב, הוא אוהב ללמוד את הנעשה בכיתה. ומבחינתו כל הזמן ללמוד.. אבל לא מצליחה למצא את כל הזמן להיות איתו.. מנסיונכם האישי אשמח לקבל..
תודה והמשך שבוע מבורך!!