מילא אם הכוונה באמת ובתמים להבין למה, לדוגמה, הילד צייר על הקיר - זאת אומרת, פתיחות לשמוע את הצד של הילד. אבל ממה שאני מבינה ממך הכוונה היא "אסור לצייר על הקיר!", "אני לא רוצה שהמגבת תהיה זרוקה על הרצפה אלא תלויה על הוו!", ואם זאת הכוונה אני חושבת שראוי להגיד אותה באופן ישיר. חוץ מזה - מה הילד אמור לענות? "המגבת על הרצפה? אה, פשוט הייתי עצלן מדי בשביל לתלות, אבל עכשיו שהארת לי את הנקודה הזאת אני מיד רץ ותולה אותה". בחלומות. 

"אצלינו לא מציירים על הקיר" או אפילו "תרים בבקשה את הנעליים מהספה" עדיפות בעיניי על שאלות שאין לו עליהן מענה ומזמינות התגוננות והתרסה

אם זה בטון תקיף עדיף כבר תוכחה ישירה.

אבל מוסיפה שלפעמים לילדים יש תשובה ואז צריך לגשת בעדינות ולברר למה...

היו לי לא מעט מקרים שהשאירו אותי פעורת פה איך המקרה הפוך 180 מעלות ממה שחשבתי ואז התגובה הרבה יותר רלוונטית ומועילה.

וגם אם אין תשובה טובה לדעתי זה גורם לילד לחשוב על מעשיו יותר מאשר תוכחה ישירה. למשל כשהוא מבקש משהו בצעקות ואני עונה לו בסדר, אבל למה אתה צועק? הוא מתקן את עצמו וחוזר על הבקשה בטון רגוע לעומת אם אגיד לו: "לא לצעוק!" ואז הוא יצעק יותר חזק.

אשתו של אבא ככה היתה שואלת.

והרי תשובה ברור שאין. ציירתי על הקיר כי כיף. ואין לי כח להוריד את הנעליים וכו.

והיא עוד היתה מחכה לתשובה בפנים חמורות, ואני זוכרת שבתוכי הייתי מקללת אותה ורוצה להרביץ לה  

(עד כאן הילדה שבתוכי)

ובתור אמא חושבת שלפעמים זה בא בתור רפלקט של חוסר אונים. אויש למה ציירת על הקיר??

כמובן שאני נמנעת מזה.

מחכה בקרוב להסבר.

צור מחצבתנו. התנ"ך.

בתחילת ספר מלכים יש תיאור של אדוניה שמורד בדוד ומנסה לתפוס את המלוכה. קודם כל מציגים אותו - איך צמח החוצפן הזה. והכתוב אומר כך: "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ"

משמע שההעדפה החינוכית הזאת הייתה בעוכרי דוד?

משמע שהבחירה החינוכית המועדפת היא כן להוכיח "מדוע ככה עשית"?

פשטנית כזו.

אשמח מאוד להסבר מורכב.

רק לא לנפנוף של הפסוק הצידה.

כי לדעתי אם הוא שם - הוא שם כדי שנלמד ממנו משהו.

כך שלא אוכל לתת הסבר אלטרנטיבי.

מה שכן, בשום טקסט (לאו דווקא מקראי/תנ"כי) לא ניתן להוציא משפט יחיד ולבנות עליו הסברים מבלי ללמוד אותו עד הסוף, על כל הקונטקסט, כולל מפרשים ומה שנאמר בעקבותיו.

אני יודעת שזה מאוד אופנתי, אבל לא מקצועי.

לפורום כמובן שלא יכולתי להעלות את כל הפרק - אז נתתי סקירה תמציתית של הרקע.

אם המסקנה היא שעל גבי הפורום אי אפשר להיעזר זה בזה בלימוד תורה - אני חולקת. פעמים רבות משולבים בהודעות כאן פסוקי תורה ואמרות חז"ל, וככה נראית תורת חיים. אי אפשר לשמור אותה רק לשיעורים מקיפים. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובכתבך בפורומים.

כתבת "מבלי ללמוד אותו עד הסוף" - אבל הסוף לא קיים. תמיד אפשר להעמיק בדברי תורה יותר ויותר, וכל המרבה הרי זה משובח. אבל אין בכך מחסום מלהתחיל ברמה פשוטה. לא בשמים היא ולא מעבר לים... לא כדאי להשאיר את לימוד התורה ל"מקצוענים" בלבד ולנתק אותו מהחיים שלנו, האנשים הפשוטים זו דעתי.

כמובן שלא נסמכת על שום פרוש או משהו

לחנך ילד ולהבין מדוע מתנהג בצורה מסוימת יכולה לכלול המון דברים חוץ מלשאול 'למה צבעת על הקיר'.

לנסות להבין מה הוביל להתנהגות הזו. להתחקות אחרי מעשיו ורגשותיו ולחנכו על פי דרכו.

מאמינה שיש גיל מסוים כשיש קשר בריא שהורה כן יכול לשאול שאלה כזו, כשהוא באמת מנסה להבין את התשובה.

למשל, כשהמורה מתקשר מביה''ס לבשר שהילד חמד נתן בוקס בפנים למישהו, לא עלינו.

במקרה כזה לשאול מה הוביל למעשה הזה יהיה הדבר הנכון. אבל כשאת יודעת את התשובה, למה לשאול???

וגם. חינוך בדור מסוים לא דומה לחינוך בדור אחר. התורה אמנם מתווה דרך כיצד ומה אמור להעשות אבל להתאים (לא לשנות, כן?) לדורנו אנו חייבם.

גם הפרשנים שם מדברים על זה שאביו לא מספיק "הכלימו", "גינה", "כעס" על מעשיו. הם נסמכים על המילה "עצבו" שבפסוק. נשמע מהם (וגם מהפסוק עצמו) שמדובר בסוג של תוכחה. זה מה שקשה לי כאן.

הרי ברור שהכתוב מקצר.

האם זו הכוונה, שיאמר לו את המילים הללו וזהו?

גם לגבי ילד - הדרך שנראית נכונה, היא לומר לו - כשצריך - מה לא לעשות, בנעימות, עם הסברה קצרה. למשל: אל תשים את הנעליים על הספה, כי זה מלכלך אותה. ואחרי שכבר יודעים שהבין את העיקרון, אפשר לומר בקצרה: למה הנעליים על הספה? בטון שואל, והילד יבין שמסבים את שימת ליבו למה שיודע.

אבל זה לא שייך לנידון שהובא. ברור שכאן זה "קיצור" לתוכחה הבאה מהלב. לכן זה בלשון שאלה "מדוע ככה עשית".. לעורר דיבור על הענין. לעורר את הלב ושימת-הלב. לחנך. ולא מדובר כאן על ילד קטנטן..

אבל זה כמובן לא סתם קיצור אקראי. אם הכתוב בוחר דווקא את המשפט הזה מתוך הדיאלוג השלם שצריך היה להיות - אני מבינה שהמשפט הזה הוא התמצית, הוא הפסגה, הוא החינוך המזוקק.

ולגבי שאלה שבאה כדי לעורר את תשומת הלב, התחושה הראשונית שלי היא הזדהות עם דברים שנכתבו כאן למעלה, למשל "שאלות שאין לו עליהן מענה ומזמינות התגוננות והתרסה" ועוד ברוח זו.

זה נכון בעיניי בכל גיל ולא רק לקטנטנים - גם בגילי המופלג, אם בעלי ישאל אותי למה עשיתי משהו, כשכוונתו היא לעורר את תשומת לבי שזה מעשה לא מוצלח - זה לא יעורר אותי לשיתוף פעולה. אני מעדיפה בהרבה לקבל אמירה ישירה. נראה מהשרשור שאני לא יחידה בכך.

שלא יצטייר חס ושלום שאני מנסה ליישר את התנ"ך לפי התפיסה החינוכית שלי. ההפך הוא הנכון - אני מנסה להבין איך ליישר את התפיסה החינוכית שלי לפי התנ"ך.

וזה שיעור די קשה בשבילי.

זה פשוט תלוי בניגון שאת קוראת את זה.

את קוראת כנראה - ולכן גם הבאת שאלה שמתפרשת מתוך כך - במובן של "למה עשית" גוער-סתמי.

לדעתי, הניגון האמיתי הוא ההיפך: "ולא עצבו אביו.. מדוע ככה עשית".. הרי זו "שאלה מהלב", תוכחה שמעוררת את הלב לשימת-הלב. למה עשית ככה? שים לב לתוצאות.. למה שיכול להתפתח מזה. וכו'.

אם היה כתוב: "אל תעשה" - זה נשמע סתמי. "למה עשית" - מעורר כיוון של הסברה. זה מה שלהבנתי בא הכתוב לומר, שהיה צריך כאן חינוך, לא "אל תעשה" בעלמא (ובעלך לא בא "לחנך" אותך, אלא לבקש משהו, להעיר על משהו, בצורה מוסברת. לפעמים גם לילד אומרים כך, אבל גם אז - בד"כ לא ב"אמירה" בעלמא, אלא עם הסבר כלשהו שנוגע אליו. זה פשר לשון ה"שאלה", גם כשזה לא בא בצורת שאלה).

וגם לילד, בדברים ששייכים אליו, זה יכול לעזור אכן. דומני שלא במקרה הבאת דוגמאות שמסתדרות, בלי משים, עם הניגון בו "הצטלצלו" לך הדברים..

הנה, לדוגמה: ילד מרביץ לאחותו הקטנה.. "למה הכאבת לה, תראה כמה היא בוכה... תן נשיקה"..  נו,זו לא "תוכחה" טובה?...

וכשגדולים יותר - אז משתנה לפי הענין.

[ואגב, זה שכיום יש איזו תרבות כזו, כאילו צריך "להכיל" את הכל - ולא "לשפוט" אף מעשה וכו', זו אינה תרבותנו, אלא הפקרות במסוה אנושי, שגורמת קלקולים גדולים מאד.

אצלנו נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אל תדון אותו - אבל לא שתטשטש חומרת מעשים. "מי שטבעו לא לדבר רכות - פטור מלהוכיח" (ר' חים מוולוז'ין), אבל לא כאילו "תוכחה" זה דבר רע.. מצוה מהתורה. אלא היא צריכה להיות באופן שאינו "מוציא עצבים" ומידות רעות בעצמו, אלא מתקן מתוך אהבת אמת ואיכפתיות אמת, ולכן יש לו את גדריו המתאימים]

ראשית, לגבי מה שהוספת בסוגריים - אם הפסוק היה רק "ולא עצבו אביו מימיו" לא הייתי מעלה שום שאלה, וזה היה פשוט לי. כמו שהדגשתי בראש השרשור, העניין שלי הוא לא בעצם התוכחה אלא רק בסגנון התוכחה. על  זה הדיון.

ובכל זאת לגבי  מה שהבאת בסוגריים - לא הכרתי את הציטוט מר' חיים מוולוז'ין. אני מנסה להבין אותו. ייתכן שיש שם טעות הקלדה?

לעצם העניין: נראה לי שאני מצליחה להבין את הניואנס שאתה מנסה להעביר, ואת ההבדל מהטון שנשמע לי. זה באמת כמו בפסוק "לאמור מדוע ככה עשית" ולא "לשאול". המילה "למה" באה בנימה של דיבור רגיל ולא של שאלה (כי באמת מול שאלה הילד יידחף להתגוננות חסרת טעם).

האם אני מבינה נכון?

אכן לא היה לגבייך - אלא כללית מה שלדעתי גורם לחלק להרגיש כביכול "לא בנוח" עם דברים כאלה היום. כי עצם כביכול "תוכחה-משמעותית", דווקא תוכחה שנוגעת ללב ומצריכה את האדם לחשבון, אינה "באופנה" להם.. [כמובן, מדובר באופן שיכול להתקבל כראוי, לא סתם לצער].

הציטוט מר' חיים מוולוז'ין, כמו שהובא. מתנאי תוכחה - בצורה המתקבלת. אדם שמטבעו אינו יכול לדבר ברכות - פטור מלהוכיח. חסר לו ה"כלי" לזה. כמו של"ע אם למישהו אין יד, אינו יכול להניח תפילין של יד..

אכן, מה שרציתי לומר, זה שמטון הפסוק כפי שאני "שומעו" נשמעת לא סתם שאלת-תוכחה-חיצונית, "למה עשית" וזהו, שאינה מועילה כלום ורק "מרגיזה" - אלא תמצית של מה שהיה אמור להיאמר בכללית, לעורר את הלב למעשים, לתוצאות. הרי לא מדובר על אמירה חד פעמית, אלא על כך שהיתה חסרה "שיטה" כביכול, לעורר תשומת הלב. זה מה שמתבטא ב"שאלה" שנבחרה בפסוק לתימצות הענין.

זה, להבנתי, כאילו היה כתוב: ולא הוכיחו אביו מעולם לשים לב למעשיו, למשמעותם, לתוצאותיהם..  זה המשמעות של הצירוף "ולא עצבו.. לאמור מדוע..".

ולא: "לא אמר לו - אל תעשה.."  או "לא אמר לו - למה עשית"...

אולי כוונת הפסוק היא באמת, שדוד מעולם לא שאל 'למה כך עשית'. לא בטרוניה, אלא כשאלה אמיתית. זאת אומרת, לא מספיק תהה על קנקנו ולא מספיק הכיר אותו.

כי כשילד עושה מעשה רע, אנחנו מנסים להבין למה הוא עשה את זה, איזה צורך זה ממלא בו (חוסר תשומת לב, למשל). ויכול להיות שהכוונה היא שדוד לא מספיק עשה את זה.

כמובן, זאת סתם השערה פרועה שלי ואל תקחו את זה לשום מקום.

בס"ד

אולי מרוב שדוד נזהר לא להעציבו, הוא נמנע מלחקור ולנסות להבין מדוע עשה אבשלום מעשים מסוימים.

ואולי בבסיס של זה עומד קצת חוסר אמון בכך שיכולה להיות סיבה טובה לילד.

ז"א אם אני חושבת שבוודאות הילד לא בסדר,
אז אין לי טעם לשאול למה, כי הדבר היחיד שאני יכולה להשיג בשאלה זו זה להעציב אותו, ולכן סולחים מראש,

בלי להבין על מה ולמה היה המעשה. 
לעומת זאת אם אני באמת חושבת שיכול להיות הסבר מאחורי ההתנהגות הלא ראויה, אז אין לי חשש להעציב על ידי השאלה "מדוע", כי אני מצפה להבין את הילד, ולשמוע אותו...

זה בהקשר לכיוון ההוא.

אבל לעניות דעתי לשאלה למה עשית כך וכך בהחלט יש מקום בתוכחה, כי שאלות מעוררות בנשאל תהליך חשיבה,

ויכולות לעזור לאדם להפנים את המסר טוב יותר מאשר אם ישמע זאת מבחוץ.
אני לאו דווקא מדברת על דברים קטנים, אלא דברים משמעותיים יותר, כשרוצים שהילד יחשוב.

לפעמים במקום לשקף לילד את ההתנהגות, זה טוב שהוא לבד יגדיר אותה. ולא חושבת שהוא חייב לענות,

מספיק שיענה לעצמו על הלמה, בדרך כלל כשאני שואלת את הילדים שלי למה, הם או עונים תשובה באמת טובה, (לפחות לדעתם..) או אומרים :"סליחה, אני כבר מתקן את זה". 

(אם כי הייתה פעם אחת שהקטן (7) אמר לי "למה יאמרו הגויים"..)

זה בדר"כ נובע מכעס ומחוסר מחשבה.

ברור לי שזה לא טוב.

זה מציב את הילד במקום מאוד לא נעים. גם כי אין לו תשובה, וזה בסדר, הוא בסך הכל ילד...

וגם כי זה יכול לגרום לו לרגשות אשמה שאינם נכונים ואינם נצרכים.

וגם כי הוא לא כ"כ יודע מה לעשות עם עצמו עכשיו.

עדיף פי מאה להציב עובדות ותיאורי מצב שהם יותר נכונים, ויותר משקפים את מה שאנחנו חושבים על המעשה.

נניח- " אני רואה שציירת על הקיר. אתה יודע שאני לא מרשה לצייר על הקיר" במקרה חמור יותר- גם "זה מכעיס אותי כשאתה מצייר על הקיר למרות שאני לא מרשה".   וגם- " עכשיו אתה צריך לנקות את הקיר כמה שאתה יכול".

לענ"ד- לניסוחים הנ"ל, בשלל הואריאציות שלהם, יש הרבה יותר משמעות עבור הילד מאשר שאלת "למה?"

במיוחד שבדר"כ השאלה לא נועדה באמת לדעת למה, אלא כדי להביע אכזבה שלנו, או כעס או תסכול וכד'.

לגבי ה"קיר"..

מי שמפריע לו שילד מצייר על הקיר - יכול להדביק על קירות מסויימים גליונות נייר, ולאפשר לצייר שם..

לנו פשוט יש איזור מסוים בקיר שמיועד לציורים....

למשל בבית שלנו מותר ללכת עם נעלים ברצפה. בבית שלנו יושבים בספה כשהנעלים ברצפה או שחולצים נעליים.

אבל לפעמים ילד כן צריך לשמוע תוכחה.ולהעמידו על גבולו.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...