שם תראי דיונים שעוסקים בכל הבעיות, שלצערנו קיימות במציאות, והם המקרים שגורמים לך לפחד...

 אבל יש לזכור שאלה הם המיעוט. הרוב מאושרים! רק שבאופן טבעי מי שטוב ונפלא לו בחיי הנישואין לא מתייעץ על כך.

מנקודת המבט שלי (מהעבר השני של הנישואין) אני גם חושבת שזה כמו להסביר לעיוור מה זה צבע אדום.

או כמו שילד\מתבגר לא יודע מה זה להיות מבוגר, ורק במבט לאחור הוא מבין מה היה חסר בו בתקופת הילדות.

או כמו שאנחנו לא קולטים עכשיו מה אנחנו מפסידים שאין לנו בית מקדש.

באמת זה לא "הטבות" שקיימות בנישואין, אלא חוויית חיים אחרת לגמרי. מדרגה שונה, שרק כשאת מגיעה אליה את מבינה שלפני כן היית אדם חסר.

זה לא קורה מיד מתחת לחופה, וגם לא שבועיים אחרי, אבל עם הזמן ההבנה הזאת מגיעה.שהחיים שלך כנשואה הם הרבה יותר גדולים ממה שיכולת לחלום עליו אי פעם כרווקה.

אני מסכימה - זה באמת פשוט שייך לנו באופן טבעי לעשות זאת. ללא קשר משתלם או לא.

אמנם זה שזה טבעי, לא אומר שזה לא מפחיד... אבל מתישהו צריך לקפוץ למים.

נכון - מי שלא מתחתן לא מתגרש, אבל הרבה יותר טבעי לקחת את הסיכון מאשר לא להתחתן, ולחיות בבדידות כל החיים!

אז  תקחי את הסיכון הזה רק אחרי מחשבה וזהירות שלא לבחור מראש במשהו בעייתי שיש מעליו נורות אזהרה... ואם תתפללי על זה, ואם תתאמצי בשביל זה - בע"ה זה יעבוד! כמו שבת 30 כתבה, הרבה מאד תלוי בך.

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם." (אבות פרק ה משנה ט"ז)

בסופו של דבר הכל תלוי במניעים שלך להתחתן עם אותו בחור שבחרת, בשילוב עם המניעים שלו.

אם למשל המניע היה מראה-חיצוני - אז זה לא אמור להחזיק לאורך זמן.

או כאלה שרוצים בן-זוג שעומד ב'רשימת מכולת' שלהם - זה גם בד"כ יפגע בזוגיות לטווח הארוך.

יש גם לא מעט שיש להם ציפיות מהבן-זוג שלא באמת מתאימות לו, אז כשהבן-זוג לא עומד בציפיות המבוקשות הקשר מתדרדר.

מה שחשוב לדעתי זה להשקיע בכימיה, וזוג שאוהב אחד את השני ובונה את הכלים להתגבר ביחד על אתגרים שיוצבו בפניהם,

אין לו מה לחשוש מהעתיד ומהסטטיסטיקות.

להרבה זמן  נראה לי שאם כולם היו ממש מפחדים לא היו מתחתנים ונראה לי שצריך לקפוץ למיים  ונראה לי שהסטטיסטיקה בקרב החרדים והדתיים היא נמוכה יותר  ולא צריך לפחד יותר מידיי דוד המלך אומר ואת אשר יגורתי בא לי   בהצלחה 

הרבה מאוד מהחוזק של חיי הנישואין שלך תלוי אך ורק בך!

שזוגיות זה לא שם עצם מופשט שפתאום מתפרק בלי שיש שליטה על הענין, ומתגרשים.

זוגיות תלויה לחלוטין בזוג שבונה אותה.

לבחור מישהו מתאים - לא רק ש"מתפייסים" - מישהו עם מידות טובות, שאיפות טובות, מתחשב, ושמתאים אישית.

וגם לעבוד על עצמך להיות טובה וראויה.

השאר, אינו "הגרלה". יש בחירה. למה להחליט ש"יש ריבים ובעיות".. למה להסתכל כך מראש. ללכת בטוב - ולא לפחד מתהליך של בניה; לראותו כמשהו חיובי ובונה כחות ומידות.

"פחד אימים", גורם בעצמו לרע. כי הוא שם על פאזה של כאילו משהו פאטאליסטי. זה לא כך, אנשים שיש להם נתונים בסיסיים טובים ומתאימים, יחליטו לבנות בטוב, ובעז"ה כך יהיה.

מהסטטיסטיקה של נפגע תאונת דרכים או פיגוע, לא עלינו?? הפחד לא יכול לשתק אותנו, 

הרצון להתחתן הוא טבעי, מעבר למצווה וחובה דתית של האדם לאלוקיו ולעם ישראל. ה' לא רוצה שתהיי מנותקת מליבך בנישואייך, אלא תרצי למצוא את החצי השני שלך, באהבה ובאמון, ובכך תבני בית בישראל ותקימי חורבה מחורבות ירושלים, אך עלייך לרצות זאת, ולא להרגיש מחוייבת מבחינה דתית.  

אנשים בוגרים מבינים שבחיים צריך עבודת המידות ואהבת הזולת, וחתונה מעצימה כל זאת.

ונישואין זה בית לעבודת המידות, נתינה ואהבה. לא הכל דבש אך זה לא סוף העולם שיש מתחים או מריבות, השאלה איך הן מתנהלות, ומה צומח מהן.

ומה שצריך לבדוק לפני החתונה הוא את המידות- ויתור, סלחנות, רכות, טוב לב. גמישות, רגישות לזולת, שאיפות ורצונות.

אכן לא הכל ורוד אבל גם לא הכל שחור. ברוך ה' שהיום מתחתנים (גם) מאהבה וכשהיא ברקע, כיף לעבוד ביחד על הקשר. לא כל ריב מוביל לגירושין. כמו שאמרו פה, צריך לבוא בגישה חיובית, בגישה של בניה. אם יש בעיות וצריך עזרה - לא להתבייש וללכת לקבל עזרה כי אלה החיים האמיתיים. ההתמודדות עם הביחד שווה פי אלף על הבדידות.

ז"א, למה דווקא לך מגיעות מחשבות כאלה בעוצמה כזו? ברור שלכולם יש חששות אבל את מתארת את זה כ"פחד אימים". פגשת בסביבתך הקרובה נישואין לא מוצלחים?

בסקר

זה עדיין לא מוכיח שהזוגיות בציבור שלנו יותר טובה מציבורים אחרים.

בציבור החילוני הזוג יתגרש ברגע שהזוגיות תגיע למצב שלא טוב להישאר ביחד,

בציבור הדתי-לאומי הזוג יתגרש כשהזוגיות תגיע לרמה של צער בעלי-חיים,

ובציבור החרדי הזוג יתגרש רק כשהזוגיות תגיע לרמה של סכנת נפשות.

אז אחוזי הגירושין לא מעידים על טיב הזוגיות,

כי יש אזורי ביניים שבכל ציבור עדיין ינסו להימנע מגירושין.

בין השאר זה נובע מזה, שגירושין בציבור החילוני כמעט ולא מותיר רושם,

ובציבור הדתי-לאומי זה נחשב כתם על הקורות חיים של הבן-אדם,

ובציבור החרדי אפשר כבר פחות או יותר לשרוף את הקו"ח של הבן-אדם.

כתבתי באופן כללי, וכמו שיזהר כתב יש גם הבדלים בתתי-מגזרים.

נכון שאם אתה הולך לגירושין בקלות, אז גם יהיו מקרים של גירושין מסיבות די שטוטיות.

ומצד שני בציבורים שהולכים לגירושין כמוצא אחרון, אז אתה תמצא הרבה זוגות שהזוגיות שלהם לא תקינה ובכ"ז נשארים נשואים.

לא אמרתי שהזוגיות אצל החילונים יותר טובה, ובתכל'ס גם זה לא נראה לי נכון.

מה שרק התכוונתי זה שהסטטיסטיקה של הגירושין לא מעידה על טיב הזוגיות.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?