אתה מנסה לעזור
ואתה עוזר כנראה לא בדרך נכונה
אז אתה מתנהג כמו מטפל?
אתה מנסה לעזור
ואתה עוזר כנראה לא בדרך נכונה
אז אתה מתנהג כמו מטפל?
איך עוזרים בלי להיות מציק?
נקודה טובהב. מה זו התנהגות של מטפל?
התנהגות של מטפל זה כנראה לדאוג שהבנאדם לא יהיה מדוכדך ולא להיות חבר אלא להיות מין פסיכולוג כזה...
אני מניח :/
הבנתי את זה היום.
תודה
בהצלחה..
בס"ד
מטפלים בדרך כלל מוכשרים לטפל בדרך הנכונה
אלא אם בכלל צריך לגשת לטפל
בס"ד
אין דרך נכונה קבועה לעזור
כל אדם צריך סוג עזרה שונה
החכמה היא לדעת להתאים את עצמך לאדם
להיות קשוב
ומאוד אכפתי ואמפתי
לא חייבים לייעץ
לפעמים לא צריך יותר מהקשבה
והדבר שהכי עוזר
(כן כן עד כמה שזה נשמע קטצי)
לתת להם להרגיש שאתה אוהב אותם
תאמינו לי שאני מנסה.
אולי פשוט צריך לבוא במנטליות שאם הם יצטרכו עזרה הם יבקשו אותה ולא לקפוץ כשנשמע שהם עצובים.
לא יודע כבר.
בס"ד
שוב
זה מאוד תלוי בבנאדם
יש הרבה פעמים שאנשים לא מרגישים בנוח להעזר
לא בגלל משהו בך
אלא באופן כללי
קשה להפתח קשה להודות בחולשה
אבל כשמזהים שהיא נמצאת שם...
לא עדיף לשאול?
לוודא שהכל בסדר?
או לחכות שיגידו שמשהו לא טוב?
בס"ד
לא להתחיל לחקור
תאמין בה
שכשהיא תרגיש בנוח היא תדבר
ועד אז
עדיף לא לגעת
כי אם זה לא בא ממנה אלא מסחיטה זה פשוט יוצא עם טעם חמוץ
תודה 
לא תודה
הפטיש של הדסה כאן לעזרה
סתם, ברצינות.
קרה לך פעם שמישהו אמר לך, או נתן לך רמז עבה מאד שאתה מציק לו?
זה רמז מאוד מאוד עבה
חוץ מהכל, זה גם חוסר טקט משווע.
והבעיה היא של הבנאדם בלבד.
זה לא מאוד קריטי מסתבר.
נקודה טובה
בס"ד
ממ
ואו
אין לי ניסוח אחיד לזה
פשוט באינסטיקט

![]()
ב. זה לא רק את.
ג. אני מבין את זה. אני לא מנסה בכוח, תמיד אפשר להגיד לי שלא רוצים לענות למה שאני שואל ואני דואג להדגיש את זה.
ד. אני מאוד מקווה
לא את המשפט הגלוי.
תקרא את מה שמוסתר שם, אתה טוב בזה.
אח"כ תדבר.
אתה מאיר על הלב, לא על העין.
ואולי תגיד שאני טועה, אבל לדעתי אתה הרבה יותר חבר מפסיכולוג.
וגם, לכולם פה-
כן. לפעמים צריך חבר פסיכולוג שיעמיד אותך במקום.
אם הם לא רוצים זו בעיה שלהם,
אתה צריך להתחיל כחבר. אם המצב דורש פסיכולוג, תחליף כובע.
כל מה שצריך זה טקט.
אני צריך עוד ללמוד על האיזונים האלה.
והלוואי שהייתי לומד מזמן
אם לא עשית את זה עד עכשיו,
כנראה שעוד לא היית בשל. או שהיית עסוק בדברים אחרים.
ואני ממש לא ממקום של עליונות, אם זה נשמע ככה...
אני עוד לא מגיעה לשלב הראשון בסולם.
אני מקווה להגיע לראש שלו. בינתיים העננים מכסים לי את הלמעלה.
והשלב הראשון... עוד רחוק לצערי...
אני עוד על השביל שמוביל להר
רק זה שאתה חושב על זה וזה מעסיק אותך ומפריע לך
מוכיח שאתה כבר קרוב לסוף.
מהביטחון של די"מ
דיברתי על רקונטו,
ולדעתי יש לו את הכובע הזה...
לא אם הוא לא רוצה, אלא אם הוא מסכים לשתף, ומתברר שהמצב לא טוב.
אז תעזור לו, ואם אתה לא יכול- תקרא למישהו שיעזור לו, או תגרום לו להפנים ושילך בעצמו למישהו, וזו האפשרות העדיפה בעיניי.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול