תיארת בצורה מאוד נוגעת, מה שהמון אימהות מכירות: יש תכונה כזאת אצל בכורות, יש בהם משהו שנוגע לנו בעצב רגיש. הם מציבים לפנינו אתגר. מלמדים אותנו שיעור קשה מאוד.

אני בטוחה בטוחה שלא סתם הקב"ה ברא כך את העולם. זה לא בשביל להכביד עלינו -  זה בשביל לתת לנו מתנה. כנראה שהשיעור הזה שאנחנו לומדים מהבכורות בדם יזע ודמעות יכול להיות עבורנו שיעור מפתח לכל החיים. הזדמנות לצמיחה עצומה שלא הייתה יכולה להיפתח  לפנינו בשום דרך אחרת.

אז איך את יכולה לצמוח מהשיעור הזה?

הדרך של החלטות  נחושות, של  אשמה ומצפון, של משמעת עצמית - נתת לה צ'אנס.  ניסית. גילית את מה שרבים גילו לפנייך: זה לא עובד.

ממליצה לך בחום, מניסיון, למדוד את הדרך ההפוכה: הדרך של קבלה עצמית בחמלה.

יש סיטואציה עם הבכור שמטלטלת אותך, שמוציאה אותך מאיזון? עצרי, תני לזה מקום. הקשיבי לעצמך. ברכות, באהבה, כמו אמא טובה ועוטפת: מה כואב לי? מה מתעורר שם? איזו קליפה נבקעה? על  מה הקליפה הזאת הגנה?

תהיי טובה לעצמך. לטוב אין גבול - הוא מתפשט ומשפיע החוצה.

הבן שלך צריך אמא שטובה לעצמה 

את ההתחבטות אם יש בך אהבה או לא. זה לא העניין.

תחשבי איך למלא את מאגרי האהבה *שלך* (וזה כולל גם להדק קשרים עם כל אדם שאת מקבלת ממנו אהבת אמת, ולרופף קשרים עם כל אדם שאת מקבלת ממנו תחושות רעות לגבי עצמך) - וממילא האהבה תקרין ממך הלאה.

וכיועצת ומנחת הורים, אני חושבת שממש ממש כדאי לך ללכת לייעוץ.

את מתארת מצב לא נורמלי:

אמא נפלאה, משקיעה, נמצאת עם הילדים, ערכית, עובדת על המידות-

ומרגישה נורא עם עצמה.

למה? מה מביא אמא לחשוב שאולי נגמרו לה מאגרי האהבה? האם האמת היא שאמא אמורה להיות *תמיד* מלאה אנרגיה חיובית, שמחה, סבלנות ולעולם לעולם לא להתעצבן משום דבר?

אולי התבלבלו שם למעלה, כשנתנו ליצורי אנוש להיות הורים? מה דעתך?

יש מצבים שמאד דומים להורות , ואפשר ללמוד מכל אחד. מסקרן לדעת במה אתה עובד. 

מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת.

הלוואי שתהיה לנו תשובה...

בס''ד

היי יקרה,

מזדהה מאד. זה נושא קשה. אני משקיעה המון רק כדי לא להגיע לזה. בילדות שלי סבלתי מיחס קשה יחסית מאמא שלי ואני כל כולי בשאיפה שצלי יהיה אחרת. שני דברים שלי עוזרים המון :

• להעזר בבעלי - הוא מודע לזה שלפעמים אני עלולה לצאת מכלל שליטה (ב''ה שום דבר קשה אף פעם לא אירע אבל יש לי תמיד חשש כזה שיום אחד אני כן אתפרץ באמת) ואם אני מודיעה לו שאני צריכה אותו הוא ממש מתגייס לעזרתי. זה כולל להיות כאן באופן קבוע בערב בשעת המקלחות/ההשכבות.
• לקרוא ספרים מעולים על חינוך, שעושים ממש סדר במה כדאי ומה לא כדאי לעשות על מנת להצליח לחנך ולהנות מהחינוך. אני חושבת בעיקר על How to talk so kids will listen and how to listen so kids will talk של Faber and Mazlish. יש גם את Setting limits with your strong-willed child של Robert J. Mackenzie. ספרים מעולים עם שילוב של היגיון, אנושיות ויעילות.

בקיצור : תרכשי את הכלים להיות יעילה בחינוך שלך (ספרים, חוגי הורים...) על מנת שהבעיות שמוציאות אותך מדעתך תהיו פחות ופחות רווחות.

בהצחלה !!!

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו.

יש עוד ספרים מעולים בסדרה. מומלץ!!

אפשר למצוא מידע גם באנטרנט ב"לייף סנטר",

שהם המתרגמים לעברית וגם עושים סדנאות וכו'

ברכה והצלחה !

מבקשת סליחה מראש,

אם אני לא בכיוון.

נראה לי שכדאי לבדוק את הילד .

להתייעץ עם גורם מקצועי ממקום הלימודים

או סתם חברה שיש לה מושג.

יש לי חברה שיש לה בן מקסים ונדיר כלשונך

והוא דורש המון המון תשומת לב,

עד כלות כוחותיה של אימו

ואחרי יעוץ ואבחון הסתבר שיש לו קושי 

משמעותי בקשב וריכוז

וזה אחד הסימפטומים.

ואפשר לטפל2 

אם זה רק מול אחד הילדים

ולא מול האחרים

יתכן מאוד שזה לא אומר עליך

אלא עליו

וברגע שמבינים איפה נעוץ הקושי

אפשר להתמודד נכון-

 גם ההורים וגם הילד.

ה׳ יברך אותך ובהצלחה רבה.

מאוד מעריכה את האומץ להעלות

את חיבוטי הנפש על מנת להתקדם.

רק טוב!

בס''ד

שלום שלום,

אני גם אבא, ומכיר מה זה התחושות האלו לפעמים. זה לא פשוט, זה מאוד מציף. 

מה שכן, אני גם בוגר לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובמהלך התואר התוודעתי לתאוריה מאוד מעניינת שיכולה הרבה פעמים להביא ליחסים טובים יותר בין הורים לילדים. זה נקרא Self-Determination Theory. אני מאמין שניתן גם למצוא מידע על כך בעברית. 

בנוסף יש הרצאות של הרב יחיאל יעקבזון. תוכלי למצוא ביוטיוב. יש גם ספר. הוא מדבר מאוד לעניין והרבה דברים שהוא אומר מאוד מתקשרים גם עם התאוריה הזאת.

כל מה שאנשים אמרו לגבי קבלת עצמך הוא נכון בעיניי, אבל כמובן שיש צורך לשנות דפוסי יחסים עם הבן כי משהו שם מביא למצבים האלה. הבן פחות יכול לבצע התבוננות עצמית ולחפש איפה לשנות, אבל להורים יכולת הרבה יותר גדולה.

דבר אחרון, אותו שמעתי מרב מסויים כשהייתי בתקופה קשה עם הבכור: כן להגביר בתשומת לב. הרבה פעמים זו קריאה אילמת למפגש. אולי אפשר לעשות יום כיף, אבל באמת כיף, לקחת יום בשבוע להיות רק איתו... בקיצור צריך לחשוב, אבל למצוא את הנקודה שתאפשר איזו צמיחה ביחסים. מה שכן, אחת המגיבות דיברה על ייעוץ, וזה בהחלט רעיון שחשוב לזכור... גם בענייני הורות.

תודה לכולם על ההתייחסות הנעימה והעצות שבטוחה שהם מועילות

מתבוננת על כך ברצינות..

תודה.

בס"ד

לגבי היציאה משליטה- וייסורי מצפון וכל העסקת חבילה הזאת-

כמו שכתבו כאן לא לתת דריסת רגל לכל האשמה וכ', לחשוב בצורה יעילה.

אשמה וכ' זה לא יעיל, אז לא לתת לזה מקום. 
כי בסופו של דבר זה בונה את המתח בניך לבין הילד. 
(כי אם לא מטפלים בזה, ונותנים לאשמה הזאת מקום,
זה מייסר, ובזמנים שהכל כאילו בסדר יש את המתח שלא יקרה שוב,

ודברים קטנים שהילד עושה כאילו מוכיחים לך גם כשאת בשליטה "הנה, את רואה? למה את מתפוצצת עליו?"
המבט עליו יותר בקורתי ובוחן וכ') 

כאשר יש ילד אחד שבמיוחד קשה כדאי לנסות לחשוב עליו בצורה חיובית כמה דקות בכל יום.

האהבה לילד לא נגמרת, אבל היא כן יכולה להיכנס למקום לא מורגש בלב.

כדי להוציא את זה לפועל מספיק להסתכל עליו לפעמים ולחשוב כמה שהוא מתוק.

להתבונן במעשים היפים שלו, להקפיד על מגע- חיבוקים ליטופים על בסיס קבוע ממש כמו משימה,

שלא יעבור יום בלי שהילד הזה קיבל ממך X פעמים מגע אוהב. 

ההשקעה בזמן הרגוע, פיתוח עין טובה עליו ועל עצמך, מאד עוזרת בזמנים המועדים...

וכמה שזה נשמע אנוכי- אבל זה עובד- חפשי נקודות דמיון בינך לבינו. תתפלאי כמה זה מקרב...

אצלי זה קרה עם הבן האמצעי, שהיה מוציא אותי מדעתי, באופן לא רגיל,

וב"ה בעבודה מודעת של מחשבה חיובית, מגע יזום, (וזה מחריד לחשוב שבאופן ספונטני זה לא היה קורה,

אלא הייתי צריכה להשקיע בזה יוזמה, מחשבה, תשומת לב, רק כדי שיהיה מגע... זה באמת נשמע לא אימהי..!)

וב"ה האהבה מתגלה, והרגשתה הולכת ומתעצמת, ומענגת... כשמתמקדים "בעשה טוב",  זה מעיר את האהבה,

(בניגוד למצב כשמתמקדים  בסור מרע בלבד, וזה יותר רגשות של יראה (גם יראת חטא) לחץ, פחד מכישלון..)

המון המון הצלחה, ושלא יהיה לך שום ספק, הרגש יכול להתחבא, אבל לא להיגמר או להעלם...

בתור אחת שחוותה את אותן תחושות ב ד י ו ק

ושהיום אני במקום אחר לגמרי אם אותו אחד..

הכל השתנה בביתי בזכות הגישה והתובנות שקבלתי.

נסי לאתר שלהם ותראי היכן יש חוגים או יעוץ אישי שקרוב אליך

ותעברי את הבעיה הקשה הזו...

בהצלחה רבה

תהילה

 לא יכולה לומר שהכל מושלם. אבל כמה נקודות שהם טבעו בי מאוד חזק ועוזרות לי. חלקן כבר נאמרו בתגובות הקודמות:

1. הם משכנעים (בעלי אמר שעברתי שטיפת מח...) שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך. וההוכחה היא שה' בחר רק בך להיות האמא שלהם. ולכן-

2. אין צורך ברגשות אשמה. כולנו בני אדם וכולנו טועים. וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן. ורגשות האשמה לא מובילות להתחזקות ושיפור אלא בד"כ זה מוריד ביטחון עצמי ולכן כדאי לברוח מזה ולהתחזק במשפט "אמא לא טועה" - קשה לי להסביר ולנמק בדיוק אבל זה הכיוון הכללי.. (גם כשטועים ומבקשים סליחה זה לא בא ממקום של נמיכות והשפלה אלא כממקום בוגר שמראה שכל אחד טועה.)

3. אמון בילד - כל יהודי הוא בעל נשמה טהורה שרוצה בתוכיותו להיות טוב. ההתנהגות הלא תקינה היא קליפה ותחפושת. האני האמיתי של הילד הוא טוב , רצונותיו האמיתיים הם להיות ילד שמשתף פעולה עם הוריו, מוריו וכדומה. בגישת שפר מנחים איך מזהות את תכלית ההתנהגות השלילית לפי התגובה שאליה רגיל הילד, וכך לשנות את תגובתינו להתנהגות השלילית כך שהילד ירגיש שאין לו בשביל מה להמשיך בהתנהגות זו. (אפשר להאריך באישי)

4. עין טובה - כשמתמקדים בראיית הטוב הרע מתגמד.

אם מתרגלים לשים דגש על התנהגויות טובות של הילד (לעצמך בעיקר, בלב, וכמובן שכדאי גם באמירה לילד או לסביבתו) - פתאום באורך פלא משדרים לילד משהו אחר ולכן גם התנהגותו בד"כ משתנת. (גם בזה יש מה להאריך...)

בהצלחה רבה!

מחילה, אבל לא צריך להיות בגישת שפר כדי לדעת ולהבין את הדברים האלה...
אלו נקודות בסיסיות שגישת שפר ממש לא המציאה...

הם מדגישים שהעקרונות שעליהם בנו את הגישה השלימה לקוחים בחלקם מהתורה -  ולהבדיל רעיונות מסוימים משיטת אדלר המתאימים לדעתם לרוח היהדות. ולכן לא נראה לי שיבהלו אם תגידי להם שהם לא מחדשים. להיפך - במפגש הראשון אצלם הם מדברים על זה שפעם לא הלכו כמעט לחוגי הורים והיום זה נפוץ כי תרבות המערב (ולא אפרט כרגע מה בדיוק) גרמה לבילבולים ובעצם הם חוזרים לדברים הפשוטים והברורים של פעם.

לסיום רק אוסיף שהם מרחיבים כמובן בהרבה נושאים ומפרטים בהם ולא כתבתי את כל המכלול והפרטים של שיטתם.

זה בא בעיקר מתמיהה.

מהצד של הילדים הרבה פעמים דברים נראים אחרת...

יש שיטות חינוך ידידותיות יותר לילדים.

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....