למה כל כך הרבה פצלשים אני לא מבינה

@משה12345
@מחכה לשקט 2
@מחכה לשקט 7
@מחכה לשקט1
ואני לא יודעת עוד איזה



אינקרסרון זה אתה?!?!?!?
וואלה!
באמת סגנון הכתיבה מאוד דומה...
אה,
ותוסיף גם את שלד..
אבל אינמצב שאת מכירה את כלללללללללל הניקים שלו.
הוא טוען שיש אלפים. (אינסיכוי אבל בכל זאת...)
לאינקרסרון


אבל זה לא אומר...
את השיר הזה הוא פרסם כמשורר מדורות לפני המון זמן,
ולאחרונה הוא פתח חדש את אינקרסרון ופרסם את השיר. ואם תסתכל קצת בכ"א של אינ..
תראה שם שהוא גם מחכה לשקט.
בס"ד
לא הייתי צריכה השוואות שירים כדי להבין שזה אתה
אני פשוט מכירה אותך
ולכן זהיתי
מחכה לשקט 8כי גם אם היית שירה היית אומרת אתזה...
אין לי בעיה שזאת שירה.
כישוף כושלבס"ד
זו לא אני
אני לא אפתח פצלש כדי לצאת על כפיר
אני סיימתי עם הדבר הזה
ואם היה לי משהו שהייתי רוצה להגיד
הייתי אומרת בעצמי
ולא מסתתרת מאחורי פצלש
מחכה לשקט 8מזועזעות מהשגעון ומנסות לעצור.
מחכה לשקט 8אחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול