בס"ד
מה השלב הבא? "מזכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה מתנגד לאיסורים על הסתה לרצח, תמיכה בטרור וקשירת קשר לביצוע פשע "יש פיתויים, יש יצרים, וצריך להתמודד"" ...
בס"ד
מה השלב הבא? "מזכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה מתנגד לאיסורים על הסתה לרצח, תמיכה בטרור וקשירת קשר לביצוע פשע "יש פיתויים, יש יצרים, וצריך להתמודד"" ...
אוי ואבוי...
בס"ד
אם אני רוצה כיתה נפרדת באוניברסיטה, אני כופה את זה על מישהו חוץ ממני? למה הם רוצים לאלץ אותי להיות מחוכפף לנורמות שבעיני הן מסוכנות?
בס"ד
מדרכם של אנשים, כשהם רוצים להבהיר משהו, הם משתמשים בהגזמות ובהקצנות. לא חס ושלום מתוך השוואה אמיתית, אלא על מנת להבהיר מהי מגמת פניו של הלך מחשבה מסויים.
מובן?
שמישהו יתייג אותי כאןדי"מאבל גם קמנו ונתעודד צודק
יש ערך למילים והשוואנ של צניעות לפשיעה או רצח
לא נכונה בעיני
טרור זה קצת הליכה של צעד הלאה
אי אפשר לחייב שום אדם להיות פתוח לעולם ולחשוב כמוך בתואנה שאתה פתוח לסגנונו חשיבה
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול