תומי הוא איש עסקים עשיר. הוא עבד קשה והצליח. תומי הי'ה אדם מנומס מסודר יציב ושמח. רק בעי'ה אחת הייתה לו. מידי פעם הוא משתכר. כשתומי הי'ה משתכר הוא לא הי'ה שולט על עצמו לחלוטין. הוא הי'ה שובר, הורס, ומשחית את כל הנקרא בדרכו. ובכל פעם לאחר שהתעורר הי'ה מתחרט עמוקות, משלם על הנזקים, ומפצה על חוסר הנעימות. כך פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
באחת הפעמים התעורר תומי משנת השיכורים שלו. בפיו עוד עמד טעם הקיא, והשלולית הסמיכה בה שכב הייתה רחבת ידיים. הוא הזדקף בראש סחרחר ונעמד לאט.
הוא ראה שהרחוב כולו הרוס. חלונות מנותצים, ספסלים ורמזורים מתגוללים על המדרכות הסדוקות, מכוניות מקומטות ושבורות. עצים ושיחים שכבו על הכבישים, תלושים. הרחוב כולו הי'ה הרוס בצורה איומה. תומי לפת את ראשו בין ידיו. הוא צרח "איך אני אפצה על כל זה???? איך יכולתי לגרום לכזה הרס??????" תומי לא עמד בזה. בעצם המעשה, ובתוצאות האיומות.
תומי התאבד.
הוא הצטרף לרשימת הנספים ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר...
מוקדש לכל מיני אנשים טובים פה בפורום... אנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו את האחריות על העולם כולו. לא יכולים ולא צריכים. לא של העולם, לא של המגזר, ולא של המין. אנחנו צריכים לקחת אחריות על עצמנו, ועל מעשנו בלבד!
אנחנו רק יכולים לקוות לעולם טוב יותר, אמן.
