למה בעצם אני רוצה להתחתן?
לא, זה לא הבדידות המעיקה והצורך בדמות נשית אמפתית ורגישה, לא. זה לא זה. זה גם לא היצר שבוער בעצמות כאש ומחכה לפורקן בהיתר ולוחץ להתחתן. זה גם לא הרצון להיות או להרגיש גדול או עצמאי, זה גם לא אהבה שיצרה רצון לחיות עם מישהי את כל החיים. זה משהו מהותי הרבה יותר.
כתוב איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם" (סוטה יז ע"א) צריך להבין מה הכוונה.
למה שכינה בניהם. כתוב "הנהנה מסעודת חתן, ואינו משמחו, עובר בחמשה קולות. ואם משמחו מה שכרו. אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה לתורה, שנתנה בחמשה קולות ורב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים". מכאן רואים ששמחת חתן וכלה אינה משהו פרטי כי אם משהו כללי כקבלת תורה וכבניין ירושלים. כדי להבין את מהות החתונה יש להסתכל בתוספת שחכמים תיקנו לנו לברכת המזון. הרחמן הוא יברך את החתן והכלה בבנים זכרים לעבודתו יתברך. לא שלום בית, לא פרנסה לא אהבה ואפילו לא בנים. הברכה היא בנים זכרים לעבודתו יתברך. ההמשכיות בעבודת ה' כמו שנאמר על אברהם " כי ידעתיו למען יצווה את בניו אחריו ושמרו את דרך ה'". חתונה היא לא רק ביטוי לאהבה של בני הזוג כי אם לעבודה משותפת שלהם. רוב מוחלט של שירי החתונות שלנו הינם אלגוריים לקשר בין בנ"י וקוב"ה. רוב הקשר בין ישראל לאביהם שבשמיים מתואר בנביאים כקשר זוגי. שבחיה של ארץ ישראל - סימן לגאולת ישראל (בשעה שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה אין לך קץ מגולה מזה) מופיעים בסוף מסכת כתובות! כי הקשר שלנו עם ה' זה כמו נישואין. אגדות החורבן שזה ההפרדה היחסית מגילויי אלוקות מופיעות במסכת גיטין - פרידה של בני הזוג. בקבלה ישנו מושג של "זיווגיים" בין ספירות כקשר אחדותי. הנישואים אינם מעשה אהבה כי אם משהו אחר לגמרי. לא רומנטיקה ולבבות בעיניים כי אם השראת שכינה בין שני בני הזוג - זכו שכינה בניהם. מי שמשמח חתן וכלה עוזר לבית שלהם להיבנות והבית כמו שראינו הינו הקן לגידול דור חדש לעבודתו יתברך, מקום להשראת השכינה.
מאז בריאת העולם קוב"ה יושב ומזווג זיווגים, יושב ומחפש שותפים שהרי 3 שותפים ביצירת האדם, הקב"ה אביו ואימו. (קידושין ל
ה' מזווג זיווגים כדי שנוכל לחנך דור ישרים נוסף.
יום הנישואין מושווה לקבלת התורה. ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. יום חתונתו זה מתן תורה (תענית ד,ח) עד מתן תורה בנ"י שמרו מצוות מסוימות כפרטים אך לא כעם שמרו כמשפחה, ברית מילה/גיד הנשה וכו. לאחר מתן תורה עשו את אותם דברים בדיוק ודברים נוספים אך בצורה אחרת מתוקף היותם עם ה'. כך גם נישואין, עבודת ה' קיימת לפני, אך לאחר הנישואין ממשיכים באותו דבר ומוסיפים עבודה זוגית אך אפילו אותם דברים שעשינו לפני הנישואין - עכשיו מקבלים מהות אחרת לגמרי. אנחנו עובדים על השראת שכינה בבית שלנו. נתאווה לו הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים" (תנחומא במדבר פרק ז סימן טז) בית המקדש בעוונתינו חרב ואנו רוצים לתת לקב"ה מקום להכנס בו. זוג שמתחתן ועובד נכון נותן לקב"ה בית. זה לא בית פרטי אלא בית כלל עולמי. לכן בחופה שוברים כוס, זכר לחורבן שנדע על מה או צריכים לעבוד.
את שואלת למה אני כ"כ רוצה להתחתן? נכון בהתחלה זה היה הבדידות ואח"כ גם היצר הרע שבער הוסיף סיבות, ושיחה ערכית עם מישהי הובילה להמון שיחות אל תוך הלילה התאהבות ורצון להתחתן איתה אבל זה נגמר, והרצון להתחתן עוד קיים אז חשבתי למה אני רוצה להתחתן? למה זה בוער? מה זה חתונה בכלל? למה לי להתחתן? למה כ"כ מוקדם? אבל להתחתן זה בעצם לתת לה' מקום כ"כ משמעותי בחיים שלי, לחנך דור שלם להיות עובדי ה', להיות שותף של הקדוש ברוך הוא ביצירת הדבר החשוב בעולם - יצרית האדם. למה לעכב את זה? בשביל עוד "חופש"? "במתים חופשי"! בשביל עוד כמה חוויות לצבור? כל דבר שאעשה איתך יהיה הרבה יותר משמעותי.
אבל אני מעכב. למה? כי אני מתגייס. על מחנה ישראל נאמר "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך" (דברים כג טו) שם יש כבר שכינה, הארון יוצא עם מחנה ישראל! ומי שיוצא למלחמה כותב הרמבם: "ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה ולא יירא ולא יפחד ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מלב... וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו ש א ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל". (הלכות מלכים, ז', ט"ו) קשה גם לחפש אותך וגם להיות חייל 100%. אז אני מחכה. אחרי הצבא או לקראת סופו אתחיל לחפש אותך שוב. אסיים את כניסתי למקום השכינה - מחנה ישראל ואעבור לחפש אותך, להקים בית לשכינה. בבית שנקים ונעבוד קשה לתת לקוב"ה מקום מכובד להכנס. אבל כשנבנה את הבית שלנו, הוא יהיה מושתת על אדני התורה ועבודת ה' אנו בונים בית לא כדי להנות אלא כדי לעבוד, להגיע למצב של שכינה בנינו, לעבודת ה' השואפת למקסימום של זוג נשוי, של הורות לילדים שיגדלו "לעבודתו יתברך".
יש לי עוד שנתיים צבא וחדשיים עד הגיוס. זה עוד הרבה זמן בלעדייך, אני לא יודע מי את. אולי אני מכיר אותך, אולי עוד לא. אולי את קוראת את זה עכשיו ואולי אני אראה לך את זה רק אחרי האירוסין שלנו. אבל אשתי היקרה (בעתיד) בקשה אחת יש לי אלייך. תכיני ותכווני את חייך לעבודה הזאת. חפשי את הערכים האמיתיים שיש בנישואים. לא את הוורוד והלבבות. ואז, כשסופסוף ניפגש, הלהט והרצון לבנות לה' בית יחברו בנינו ונבין שמצאנו האחד את השניה.. נקים בית קדוש, בית מקדש ממש. ואברך אותנו בברכה המפורסמת שנזכה לבניין עדי עד. עדי עד נהיה בתהליך של בניין ולא נקפא על השמרים..
מתגעגע עלייך כבר עכשיו ומחכה לך.
באהבה, נחשון.
