למשל..חשבתי שמגזר מסויים ארכאי מנותק ולא אטרקטיבי בעליל

עד שהכרתי כאן דמות מסויימת שהפכה את ההסתכלות שלי מקצה לקצה

והתאכזבתי

וסליחה מהפותח על הניצלו"ש

כך היא מופיעה במקרא פעמים רבות בספר תהלים, שלפי ההקבלה שבחלקי הפסוקים רואים שזה הפירוש. עיון קצר בקונקורדנציה מבהיר זאת.

יש שהאמת מודעת ע"י הכרה במסורת שאין בה פקפוק, ויש כאלה שזוכים להעמיק יותר בבירור וההכרה נעשית יותר עצמאית. ככל שאמות המידה שלך יותר אמיתיות, אתה יותר מתקדם לקראת היעד. מי שרוצה בי"ס לאמונה ילמד בשלב ראשון את אמונות ודעות של רס"ג. הוא סוקר שם בביקורת מגוון רחב מאוד ומממצה של אמונות ודעות, וכך רואים שהאמת אמנם מצויה.

אנשים לרוב מפחדים להיות מחויבים לאמת, או לד' אמות של הלכה, ולכן הם בורחים מהתמודדות ישירה. 

בהצלחה

אחרי משבר רציני

ואני מודה לקב"ה כל רגע וכל דקה על זה.

במה זה התבטא?

וואו, סיפור ארוך

גם ביחס למדינה, וגם בעניין של מעורב-נפרד. כמובן שבעוד הרבה דברים, אבל אלו המרכזיים שניתן להגדירם "בצורה חדה".

מה גרם לשינוי? גירוש גוש קטיף, יחד עם כל התהליכים שלפני ואחרי. כולל עמונה.

היחס למדינה היה מוקדם יותר, ועניין המעורב-נפרד בא אחר כך, 

השינוי ההשקפתי אצלי הסתמן במפגש שלי עם משנת הרמב"ם. בסוף הלכות מלכים הוא כותב, שמה שאמרו חכמים בעניין הקץ הוא לפי הכרע דעתם והבנתם את דברי הנביאים, אך אין מסורת ברורה על סימני גאולה כל שהם. לכן גם בדורנו, כשהסתמכו על מאמר חז"ל על קץ המגולה, אין כאן אפשרות להכרעה שאכן אתחלתא היא. לכן לא ברורים לי התבטאויות של רבנים ציוניים שמתייחסים אל מדינת ישראל כאל בית שלישי, ועל סמך מה אנו מתחננים בתפילה תוך קביעה שמדובר בראשית צמיחת גאולתנו.

יש גם שאמרו שלא אנו נאמר לה' איך להביא את הגאולה, אז הדברים יפים גם לקביעה החד משמעית שאכן מדובר בגאולה. 

לא דבר קל הוא בעיני מה שאמרו חז"ל ואף רבני דורנו, אבל כל אדם הוא בר טעות. 

וה' לא יכול לטעות. אך אם נביא נמנה בסנהדרין להכרעת הלכה, אין לו משקל עדיף על חכם אחר. לא בשמים היא. והסנהדרין יכולים לטעות ועל זה מביאים פר העלם דבר של ציבור - על הוראה שהתבררה כלא נכונה. אנו מכריעים הלכה על-פי סנהדרין כי אנו כפופים למצוות ועשית ככל אשר יורוך, ולא בגלל שהם לא ברי טעות. ברם, בנושא הזה כתב הרמב"ם, על אף הדרשות הרבות, שאין הכרעת הלכה!. עיי"ש.

להזכירך, אנשי דת שלא יכולים לטעות אינם שייכים לדת היהודית.

קודם כל יש מחלוקת, בין הרמב"ם לאחרים, האם יש לנו נגישות לנושא זה  מהמקורות התורניים. 

לכן הוא לא נכנס לארץ

תפסיק לשחוט פרות 

צ-יאכבדים.

לפי הרמב"ם אין לנו אפשרות לדעת על שלבים.

אני באמת לא מכיר את תורת הגאולה של הגר"א וקשה לי להתייחס לנושא. אומרים שהתלמידים של הגר"א באמת עלו לארץ, כדי להניע את הגאולה. יש גם היסטוריונים שסוברים שלולא עלייה זו של תלמידי הגר"א, השיבה של העם היהודי לארץ לא היתה מתרחשת.

לא דבר קל הוא בעיני שזכינו להגיע לכאן, אבל השאלה אם זו אתחלתא דגאולה נשארה פתוחה. לפי הרמב"ם. אין לנו אפשרות לדעת זאת. וכמו שכתב דבש חריף בשרשור, לפי הרמב"ם ההתעסקות בשלבים אינה מביאה לידי יראה ולידי אהבה.

ולעניין מה שתלוי במעשינו כבר נאמר: "כי הו א-לוהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. אל תקשו לבבכם... והם לא ידעו דרכי...". 

שחזרתה של הסנהדרין תהיה מעט לפני ימות המשיח. הוא אומר שמלך המשיח הוא נביא, וע"כ המסקנה מיזה שהנבואה צריכה קודם לחזור. הנביא מוכר כנביא על-פי אמות מידה הלכתיות, ואולי בגלל זה צריכה קודם לקום סנהדרין. אך אין בהצבתם של תנאים כדי לשרטט שלבי גאולה מתוך היתלות במאורעות מסוימים ולומר: מכאן הכל מתחיל. גם לא מצאתי ברמב"ם רמז לכך שאם עושים פעולה מסוימת, אז מעוררים את פעמי הגאולה.

זה שהאמירה בתפילה  "ראשית צמיחת גאולתנו"  מנוגדת לשיטתו של הרמב"ם, שהוא ראשון חשוב, ואינה מנוגדת לשיטת חז"ל. ההשקפה ששלטת היום בציונות הדתית ניזונה ממקורות אחרים עם תפיסות אחרות הן באופן ניתוח מקורות חז"ל והן בהשקפתם, כמו שהיטבת להבהיר.   

הגר"א זה ממך. לפי מה שתיארת היסוד של משנת הגר"א בנושא זה שיש שלבים ידועים מראש לגאולה. אולי לא כל השלבים ידועים, אבל נוכל לזהות חלק מהם. זה בדיוק מה שסותר את הרמב"ם. הרמב"ם אומר שלא נוכל לזהות לעולם את השלבים או חלק מהן. יש תנאים שמאפשרים כמו חזרתם של הנבואה והסנהדרין, אך הם אינם שלבים בהתקדמות לקראת הגאולה. זוהי אבחנה מאד יסודית ויש להבין זאת.

בעניין מה שכתב באגרת תימן, הרמב"ם כותב באגרת אחרת בה הוא אומר את דעתו בעניין האסטרולוגיה (גזרת הכוכבים), שיש וחז"ל חרגו מהדעות המקובלות בשל צורך שעה. כנראה שמה שהוא כתב שם, שאכן סותר בעליל את מה שהוא כתב על חישובי קצים בהלכות מלכים, היה לצורך שעה, כפי שכתב "דבש חריף". כל זה כדי להפיס את דעתם של התימנים על מנת שיסיחו את דעתם ממשיחי שקר וכזבנים למיניהם. ראה כמה הוא מסייג את הדבר ואפילו מסתייג ממנו. עיי"ש. ועוד עיי"ש על לימוד הזכות שהוא מלמד על רס"ג שגם הוא נהג באותה דרך. 

אגב,החילוק בין משיח בן יוסף לבין משיח בן דוד לא זכור לי מכתבי הרמב"ם, אשמח אם תאיר את עיניי.

מלך שהוא בחזקת משיח הוא מלך מבית דוד שעדיין לא הוברר אם הוא מלך המשיח או שהוא כשאר מלכי בית דוד הכשרים. משיח ודאי הוא מלך מבית דוד שבימיו יתגשמו כל חזונות הנביאים. אין פה שני חלקים, אלא אפשרויות שונות של התרחשויות עתידיות. יכול להיות ששתיהן יתרחשו ולא משנה הסדר.  יכול להיות שרק אחת מהן, זו המובטחת, תתרחש.

השלב הבא שאתה קורא לו הגאולה האמתית והשלמה כלל וכלל לא נמצא ברמב"ם. הדבר היחיד שיהיה בו שינוי סדרי הטבע הוא תחיית המתים, ואין אנו יודעים באיזה שלב זה יקרה.

כללו של דבר: אין ברמב"ם תורת שלבים וכאן ההבדל המהותי בין דעתו לבין דעות אחרות בעניין.

גם בלי מלך באופן תיאורטי. באופן מעשי עם שלם הולך בכיוון אחד, רק אם יש מנהיג שמלכד את כולם. הרמב"ם מדבר בצורה הרבה יותר ישירה, ואומר שמלך המשיח יכוף את העם ללכת לפי משפט התורה. לא הייתי אומר שזה פרט שולי. אין כאן רק קיום של מצוה בודדת מדאורייתא של המלכת מלך, אלא העמדת הדת כולה על תילה.

אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, ולכן התוכן הלאומי הוא דתי במהותו. במלחמה הלוחם צריך להפנים בתודעתו שעל ייחוד ה' הוא נלחם. דוד היה מלך שעשה משפט וצדקה לכל עמו, האם אין לזה משמעות מבחינה תורנית? הרי בזכות זה זכה דוד למה שזכה. למלך יש חשיבות מבחינה תורנית ועוד איך. 

מעבר לכך, הייתי רוצה שתבהיר היכן הרמב"ם חזר בו מהלכות תשובה? 

אני מודה שהרמב"ם כאן לא התעקש על כל תג ותג ובגלל זה זהירותו בניסוח. 

הדבר היחיד שהפריע לי הוא המשפט: "למלך אין משמעות מבחינה תורנית". בגלל כוחו של המלך לכפות את החוק, הוא חייב לנצל זאת כדי לכוף את חוק התורה. תיאורטית, אם היה אפשר לעשות זאת בלי מלך אפשר היה לוותר עליו. בגלל  שאוטופיה זו אינה קיימת במציאות יש את מצוות המלך.

דוד הוא הדגם האידאלי למלך ומה שהוא עשה באופן מוצלח, שומה על כל מלך לעשות. על כן תפקידו של המלך הוא תורני במובהק. ודוק, כאשר ביקשו ישראל מלך שימלא תפקיד לאומי, נאמר: "לא אותך מאסו, כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם".

ובמה חזר בו הרמב"ם מהלכות תשובה?   

וכך הרמב"ם בהלכות מלכים בסוף הפרק הרביעי: "ובכֹּל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה'; שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה, שנאמר: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו".

הנה רואים כאן שהדגם של דוד המלך הוצג ע"י העם כששאלו מלך בימי שמואל. אע"פ שסוף סוף מערכת המשפט היא הסנהדרין, יש למלך תפקיד לשפוט את העם ועל מנת כן ממנים אותו. לכתחילה. 

ולפי הרמב"ם דרישת העם בימי שמואל לא הייתה לרצון ה' בגלל ששאלו בתרעומת, כדי לא להמשיך תחת הנהגתו של שמואל (פרק א', סוף הלכה ב').

מה שהבאתי מסוף פרק רביעי נאמר ככלל: "שאין ממנין מלך כתחילה אלא לעשות משפט ומלחמה", כלומר אלו הם תפקידיו שעל מנת כן הוא מתמנה.

עליו מוטלת החובה לאפשר קיומו של דין צדק. אם הסנהדרין עושים את עבודתם כראוי מה טוב, ואם לא הוא צריך לפתור את הבעיה וזה מחובתו.

גם אם האחריות עליו באופן יותר עקיף, אין זה עושה את התפקיד לפחות תורני.

שקול לסנהדרין, ויש לו חרות לתקן תקנות ולגזור גזרות. בצדק תיקנת אותי קודם לכן.

אולם, בסוף פרק רביעי דברי הרמב"ם ברורים: המלך מתמנה כדי לעשות משפט ומלחמה. נכון. אם בסנהדרין יושבים דיינים שעושים את עבודתם נאמנה, הוא לא חייב לשבת בדין. אבל אם הסנהדרין מאיזו שהיא סיבה לא מתפקדת והוא יושב לשפוט את העם, זה לא שהוא עושה מעבר למה שהוא חייב, בגלל צורך שעה. זו חובת המלך. יתר על כן, כל אימת שהוא מעוניין בכך הוא יכול לדון, גם אם אין צורך שעה.   

כללו של דבר: כשם שחובתו לנהל את ענייני המלחמה, כך חובתו לנהל את ענייני המשפט. בכך יש למלך משמעות מבחינה תורנית.

משמע שלמלך יש סמכות לשפוט ללא סנהדרין כל אימת שירצה, בין אם יש צורך שעה דחוף ובין אם לאו. אבל בסוף פרק רביעי מהלכות מלכים נאמר במפורש שתפקידי המלך הם משפט ומלחמה, ועל מנת כן הוא מתמנה. מלחמה זה לא תפקיד תורני, אבל משפט?

מה פירוש זו דרכו של הרמב"ם וזה סגנונו? אי אפשר להוציא את הדברים מפשוטם.

שיתוף השם? זו מנין לך?

כל יהודי {או אפילו אדם} הוא אינדבדואל. והוא לא צריך מקשר...  

ומלך לא מקשר. אם כבר אז נביא... וגם נביא תלוי איך מבינים את המילה מקשר.

זה נכון שהתורה אומרת "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" והרמב"ם מסביר שליבו הוא כמו לבם של כל קהל ישראל... אבל אין קשר לקב"ה.. 

וזה כן נכון לגבי המלך(אני לא יכול להביא מקור כי אני בור אני יודע שזה ככה

איך ביקש שלמה לשפוט את העם, וה' שיבח אותו על זה?

לפי המקור שהבאת אתה עצמך בהלכות סנהדרין: מלך לא יושב בסנהדרין אבל מותר לו בהחלט לשפוט. עיי"ש שוב.

קשה לי להבין איך מלך שופט לא לפי ההוראה המקובלת של המילה משפט.

כל שופט שדן לפי חוקי התורה נושא בתפקיד תורני, כ"ש כשמדובר במלך. המשפט למלך הוא לא עיסוק צדדי, אלא מתפקידיו המובהקים.  

ואי ההסכמה שלי נובעת הן מהבנת הרמב"ם והן מהבנת המקרא.

בתקופת השופטים לא פסקה הסנהדרין, ואיך הספר מסתיים? "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". מסתבר, שסנהדרין בלבד זה לא מספיק. בשביל שתהיה משמעת לחוק התורני, צריך שיהיה מלך שאימתו עלינו. 

שוב, המצב שאתה מתאר בו אנו מסתדרים 100% בלי מלך, זו אוטופיה. ו"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"; "שלא יהיה להם נוגש ומבטל".

כאן... גם אם אין הסכמה בדרך חיים, אלו אנשים שמוכנים למות כדי שאתה תחיה.

[לא הסתכלתי על מה הגבת. אבל ברור שמה שכתבת אמת ויציב. הם שומרים - כולל על מי שכותבים עליהם כל מיני דברים..]

כדי לשנות משהוא צריך לפעול והנה ברוך ה' האנשים הצדיקים שפועלים אלו החילים שלנו שדרך אגב 60% מהם חובשי כיפות עם השקפת חיים של תורה וערכים. חבל שכל אחד שלבוש במדי צבא נראה בעניך כמו מי שמפנה.

ראיתי תפינוי, אנחנו גם מנסים לבנות כל פעם מחדש ולמרות זאת אני מכירה בחילים כפרט דבר שהוא חובה... וכגוף חלקו חיובי וחלקו דרוש תיקון... ולמרות זאת, ברוך ה' הרבה מאוד חילים מסרבים, אמנם לא כולם, אבל הרבה, ולא יודעת מי קבע שהקצינים הדתיים הם הכי גרועים. זה אולי אתה חושב, אבל עובדתית, לא... כגוף, לצערנו בצבא יש הרבה מה לתקן, אבל ברוך ה' כפרטים יש הרבה אנשים שמשנים לטובה ועושים שם רק טוב. וזאת חובתנו.

הצבא כגוף הוא רקוב ובעייתי.

לא תמיד הדתיים הכי גרועים אבל המון פעמים.

כמו מגבניק דתי שבא בשבות עמי כמה דקות לפני שבת ואומר להם "אתם חייבים ללכת כי יש שטח צבאי סגור פה וגם קרעתי לכם את הערוב אז גם ככה אתם לא יכולים להיות פה".

אביב דורות פיקד על פינוי חזון דוד

אני שם. אני מתפללת שם וכו.

ולמרות זאת אני מבינה ששוב- כגוף יש מה לתקן וזה התפקיד של היחידים, שיבואו לשנות ולא לבכות על המצב.

את נמצאת גם ברונן? ובשבות עמי?

הבעייה בגוף הזה היא שורשית.

וזה רק מחזק בי את זה שהתפקיד שלנו הוא ללכת ולשנות את הגוף הזה!!

הנה, עכשיו אני חוזרת מחזון דוד, למה? כי אנחנו מנסים שוב ושוב לבנות אותו, ואני רואה את האנשים מהגוף הזה שנקרא צבא שמנסים לעצור אותנו, אז במקום להתלונן על זה שהגוף הזה לא מספיק טוב אולי נתחיל לעשות משוו?? ללכת, לשנות, להראות את עצמנו?!! את היהדות, את התורה, ללכת בצבא עם כיפה, לסרב לפקודות של פינוי, להיות יהודים גאים?!!! מאשר לשבת ולספר כמה הגוף הזה לא טוב

יש מה לתקן אבל הצבא שלנו יהודי לכל דבר. בעזזרת ה' אנחנו פועלים כדי שיהיה שומר תורה ומצוות  וילך לפי החוקים ש-ה' נתן לנו, אבל זה לגמרי תפקיד שלנו. להראות שם נוכחות ולשנות, לא לדבר כמה הם טועים ולחכות...

מה יהודי בו?

ברור שב"ה הצבא שלנו הוא יהודי! מה הוא אם לא יהודי?? אז נכון. יש מה לשנות. אתה צודק. אבל מה שבטוח, לפחות לפי  הגישה שלי ולפחות בנוגע לצבא, זה שאם אתה חושב שצריך לשנות אז קום ותעשה את זה! אתה חושב שאין קבוצות שעושות את זה? אז קום ותקים קבוצות כאלה! וזה לא נכון שאין כאלה קבוצות. לא נכון בכלל. הנחל החרדי לדעתי זו דוגמא טובה, אבל שלי נמצא בקבוצה שהיא גם כן דוגמא מאוד טובה, ויש עוד הרבה הרבה. ואם בשבילך זה לא מספיק, אז יודע מה, כן, זה מתחיל ביחידים. שיבואו, וישפיעו. בואו לא נחטט ונחפש תאלה שמשנים אלא נלך ונשנה. ונלמד להודות על הטוב העצום הזה....

אני לא בטוחה שכל צה"ל בנוי מערבים... מה אתה אומר?!

זה כנקודה ראשונה... יש רב לצה"ל?! יש רב.. אז לא רק יהודי אהה?! אנחנו כבר מדברים על היהדות עצמה, על הדת... יש איסור לאכול לא כשר.. מה תגיד על זה? שמעת כל החייל שאכל חזיר לפני בערך שבועיים?? אהה ומנאסתם תגיד עוד רגע שאסור להתפלל.. אז בא אני אחדש לך... אז שוב, לא הכל מוושלם, אבל יהודי? זה אפילו לא שאלה... אתה יכול להגיד שהוא עוד לא מאה אחוז דתי, זה נכון... אבל לא יהודי??

וגם בצה"ל מתחשבי בדתיים מכל הדתות.

זה לא משהו מיוחד ליהודים.

כל מה שהצבא כשר זה כי הרוב יהודים וככה יותר נוח.

בדברים המהותיים כגון המוסר לחימה זה צבא ממש לא יהודי.

שרוב המשרתים בו לא היו יהודים...

אסור לתת לגוי שררה ובצבא יש מפקדים גויים.

יהיה מעניין לשמוע תשובה הלכתית שמסבירה את זה...

ה"גוף" הזה אינו מושחת. ההחלטה על מה להסתכל היא של האדם. ולקחת "גוף" שברור שעיקר עניינו הוא הגנה על עם ישראל, ולראות בו דווקא את הרע - זה "מתלמידיו של בלעם הרשע - עין רעה". וכבר אמר הגר"א: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו. לקחת גוף שחלק גדול ממנו מוכנים בכל רגע למסור נפשם על קידוש השם ולומר כך, זה בדיוק "המקטרגים על בניו". 

ב. מי שמשרת בצבא לא "עובר על מצות עשה", אלא בדיוק ההיפך. מקיים בכל רגע כמה מצוות עשה ולא תעשה, של "לא תעמוד על דם רעך", ועזרת ישראל מיד צר, ועוד כהנה וכהנה. וכבר ייסד הרב אליהו זצ"ל אמירת "לשם יחוד" למשרת בצבא, לאומרה כל בוקר, והזכיר בה כמה מצוות שמתכוונים לקיים.

ג. כמו כל אדם, כך גם ב"גוף" כללי, יכולים להיות מעורבים גם פרטים שליליים. אז צריך להתגבר עליהם. יש לאדם בחירה חופשית. להגיע לעיקום כזה - שעושה מה"פינויים" המגעילים את עיקר עניינו של הצבא, במקום את מסירות הנפש התמידית להצלת ישראל, כשברור שבלי הצבא כולם כאן היו בסכנת שחיטה ח"ו - צריך באמת "יצירתיות", במובן השלילי. וגם נדיבות גדולה של הצבא, שמגן על מקטרגים כאלו באותו רגע שהם מקטרגים, שבלי זה לא היו קיימים. ובזה הוא מתדמה לקב"ה, כמו שכותב הרמ"ק בתומר-דבורה, שהקב"ה מחיה את האדם באותו רגע שהוא חוטא, ר"ל...

ד. "יהודי מאמין" - יודע שהקב"ה ציווה על עם ישראל להגן על עצמם. וכמו שהמסילת ישרים כותב על מי שאינו נזהר כמו שהקב"ה ציוה, שהוא יינזק גם באופן הטבעי, כי איפה שה' ציווה להיזהר טבעית, ואדם לא עושה את זה, אז "הכללים הטבעיים" עובדים, והנזק גם יהיה עונש על כך שעבר על רצון ה'.  וכך בנידון דידן. בקל-וחומר.

וכמובן, המצווה של הצבא, לא "סותר מצוות אחרות בתורה". גם "ונשמרתם לנפשותיכם" פרטי לא סותר מצוות אחרות - למרות שיתכן ש"בגלל" ששומר על עצמו, יעבור בהמשך איזו עבירה... יש בחירה, שיימנע מעבירות. וכך גם בצבא. אם יש משהו שחושב שזו עבירה תוך-כדי המצוה הגדולה של השירות - שיהיה עם עמוד-שידרה, וישאל רב. זה לא נקרא "סותר". הצבא בכללי הוא מצוה גדולה ועצומה. אחת הזכויות הכי גדולות שיש כיום לעם ישראל, שרואים שגם בחורים שלא למדו כלום, מוכנים בפעל למסור נפשם עבור הכלל. 

ה. מי ש"מאמין ומחכה שצה"ל יפסיק להתקיים ובארץ ישראל יהיה צבא יהודי" - זו "רמה" שפשוט אי אפשר להאמין...  מעין חלומות של ילדים שרוגזים על אביהם כשיודעים שזה בסדר, הוא מגן עליהם היטב. כפיות טובה לה' שנתן לנו את האפשרות אחרי אלפיים שנות שחיטות להגן על עצמנו, כפיות טובה לצבא שבשעת כתיבת "פוסטים" שומרים חייליו בכל מיני תנאים.

אם צה"ל היה חלילה "מפסיק להתקיים" - אז כבר לא היתה אפשרות לצבא אחר, כי אף אחד כאן לא היה מתקיים בערך (כיהודי מאמין במה שה' אומר על מי שמזלזלים במצוות הכי בסיסיות כמו שמירה על נפשות כלל ישראל..), וזה כמובן לא יקרה בעז"ה.  אפשר להתפלל לעליה ברמה של הצבא, של כל אחד. קודם כל שכל אחד יתפלל לעליה ברמה של עצמו. לא שמעתי שהוא מבקש על עצמו ש"יפסיק להתקיים" אם יש בו איזה קלקול ויקום מישהו אחר - אלא שיזכה לחזור בתשובה מן הסתם ולעלות. אז קל וחומר על הכלל, להתפלל לעליה ותוספת טוב, ולהכיר טובה גדולה על הטוב שיש.

לא להיות ילדים-קטנים, שכאשר רואים דברים לא בסדר (ויש דברים שבאמת מאד חורים לפעמים), אז רוצים "להרוס את הכל". כך לא בונים כלום, חוץ מריצוי העצַבים.

אומר הירושלמי: גדול קידוש השם מחילול השם. היכן שיש קידוש השם וחילול השם (ואכן - כנ"ל - אין כל פרופורציה ביניהם), הקידוש השם מכריע.

הסברות שלך ישרות. השירות שלך ישר. אשריך שזכית.

אלא על שרידותה של החברה שמטעמה הוא נשלח ובעיקר על ערכיה.

זה הניגוד הערכי שהציבור הדתי לאומי מתמודד אתו, בגלל שהחברה הישראלית לא חיה על פי התורה. מי יודע מתי הניגוד הזה יבוא על פתרונו. בינתיים לא חסרים אנשים דתיים שמסיגים לאחור את אמונתם וחבל.

גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?

בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.

נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.

לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.

לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.

גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.

זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.

ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.

חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)

כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..

אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....

מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד

ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).

שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.

שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.

זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.

עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

אלא מה?

אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.

אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".

וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת

ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת

אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...

כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ

טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.

"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.

אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...

כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא

היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים

אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם

(עדיין) אבל משהו בכל זאת.

הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"

לא סתם.

ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה

הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....

גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין

ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.

ברור. ללא שום ספיקות.

ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.

צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.

היפלא מה' דבר?!

ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.

הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?

אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,

אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?

אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.

זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.

לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.

להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,

כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.

אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.

ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.

עכשיו הקשבתי לראיון עם עודד ניר (המראיין הוא הרב לוינשטיין).

זה הקשר של היהודי עם הקב"ה (של עודד ניר). כנראה איבדנו

את זה מאז תקופת ההשכלה.

תתחיל לדבר איתו (גם בלב) ותקשיב. פשוט תקשיב.

הכוונה, בכל פרט ופרט בחיים. ולו הפעוט ביותר.

מהבוקר ועד שהולכים לישון.

(אני לא כל כך מצליחה וזה גם עניין של תקופות אבל אין לי ספק שהוא כל

הזמן מביט ומאזין ומקשיב......

אני יכול לחשוב על הקב"ה כל היום וכל הלילה, זה לא הופך את הקב"ה למישהו שמשגיח עלי באופן אישי על כל צעד ושעל ולא דרך חוקי הטבע.

אין משהו שמחייב שאם אני חושב עליו כל הזמן אז גם הוא בהערח חושב עלי כל הזמן.

אלא פונה אליו, משתף אותו, כמו שפונים אל חבר נורא נורא טוב,

אל מישהו אהוב, כמו שמשתפים מישהו שנותנים בו אמון מלא.

הבעיה, שבכורח הנסיבות, קשה לנו (לי, על כל פנים), לתת

אמון מלא...

למשל : יש לי מצב רוח רע, השם. שמח אותי. קח את זה ממני

לבקש על עבודה, על כוח ללמוד (אם לומדים), אם משהו

לא מסתדר....כמובן שהאידיאלי זה לשתף אותו בכל

פשוט לשוחח איתו...

אנחנו בין כך עושים את זה במצבים קשים, של

מצוקה, כשמרגישים חסרי אונים....אבל אפשר

לעשות את זה גם ככה, ביום יום..

הרי אנו עושים זאת בתפילה. בשמע קולנו

ורפאנו, אז למה לא בין התפילות גם?

ומה פירוש שאיני מסכימה עם העובדות,

אילו עובדות?

חושבת כשאנו מרגישים שהוא עונה

מאותת, ישנו איתנו, לכתוב את זה.

כדי לזכור, ברגעים של קור

ניתוק, בדידות. יאוש.

לא שקל לי. בכלל לא, עם זה.

אבל אולי לגברים, יותר קשה.

אשה מטבעה, יותר קרובה

כנראה.

אין עוד מלבדו. אנו כאן במסע

מהלידה ועד המוות.; זמן קצו

לא קרה לכם אף פעם שנתקעתם,

למשל, לפני שבת. אין מוניות,

יצאנו מאוחר מדי, בודאי שאין

אוטובוסים, ומתחננים להשם

שלא נאלץ לחזור הביתה ואז

פתאום מגיחה מונית והנהג

אומר לנו: בכלל לא התכוונתי

לעבור מכאן....

אני לא מומחית בזה. צריך

לקרוא ספרים המדברים

על זה; על תפילה, על פנייה

לבורא עולם.

חסידות ברסלב מדגישה

את הפן הזה ביהדות אבל

לא רק, אני מתארת לעצמי.

וגם לראות בכל דבר, נסיון.

אוי, כמה שזה קשה; מקסימום

רק כשמגיעים למצב בו רוצים

לדפוק את הראש בקיר, נזכרים

ש....ישנה עוד אפשרות;

ה אפשרות. (איך משנים

ה רגילה לה גדולה כאן?

אין למטה את האפשרות הזו).

נורא קשה לחיות בלי הקב"ה.

אפילו די מדכא, הייתי אומרת.

ושוב, לא מדברת ממרומי כסאי.

בכלל לא. אני עצמי זקוקה לעידוד

בזה.

הוא הרי נתן לנו את כוח הדיבור

את הלב המרגיש את המוח החושב....

את היכולת להתקשר...אז למה לא

אליו?....

אז אין לך את הבעיה הזו..

בקיצור, ממך אליך אברח.

קראתי פעם ספר של מישהו מאוד חכם, מבריק,

דתי והרגשתי בדידות כזו וזרות כזו.....

ואני לא מסכימה עם הכתוב. חושבת שזה

נובע מאיזה משהו בנפש, שלא רוצה

להפשיר...

הרגשות שלך הן לא טיעון, מה לעשות...

בכל לבבך....אנו לא שכלים מהלכים בלבד. זה ביחד.

לפעמים הרגשות שלנו כל כך חסומים, או פגועים, או מאויימים, או מפוחדים

שאנו כולאים אותם ועוברים לגור בשכל.

מה אכפת לך לנסות? דיבור אחד אמיתי. איתו. הוא פחות מבין מאיתנו, המגיבים?

פחות קשוב? פחות אכפתי?

תנועת ההשכלה עשתה לנו, לאשכנזים במיוחד, נזק רב; המדע, הרציונל...

אחינו הספרדים מחוברים יותר; הקליפה העבה והקרה הזו של עשיו,

נמנעה מהם; הרי הערבים הם ברובם דתיים (אאל"ט, הרב הירש כתב

על זה בפרשה שאברהם שולח את הגר. חיי שרה אולי? בושה, לא זוכרת

ומתעצלת לקום ולפתוח חומש...)

הם יותר מחוברים.

סיסמטןת ורגשות אינן טיעונים. וכשאלה נגמרים, אני יוצא מהדיון.

עד הפעם הבאה...

אני מקשיבה לשיעור של הרב אהרן לוי על השגחה אליבא גדולי ישראל, מהרמב"ם.

מרתק.

איפה פה השאלה?

אין פה שאלה. אמרתי שכדאי לראות איך הרב אהרן לוי, מיישב את הכביכול הסתירה הזו

שעליה דובר קודם. הוא לא אוכל אף אחד והוא אדם מ א ד רציונלי וחכם. כדאי. באמת.

מכל מלמדי השכלתי.

אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.

הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.

אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.

הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.

אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.

זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!

עוברת לעניין אחר:

כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת

עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.

מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.