למשל..חשבתי שמגזר מסויים ארכאי מנותק ולא אטרקטיבי בעליל

עד שהכרתי כאן דמות מסויימת שהפכה את ההסתכלות שלי מקצה לקצה

והתאכזבתי

וסליחה מהפותח על הניצלו"ש

כך היא מופיעה במקרא פעמים רבות בספר תהלים, שלפי ההקבלה שבחלקי הפסוקים רואים שזה הפירוש. עיון קצר בקונקורדנציה מבהיר זאת.

יש שהאמת מודעת ע"י הכרה במסורת שאין בה פקפוק, ויש כאלה שזוכים להעמיק יותר בבירור וההכרה נעשית יותר עצמאית. ככל שאמות המידה שלך יותר אמיתיות, אתה יותר מתקדם לקראת היעד. מי שרוצה בי"ס לאמונה ילמד בשלב ראשון את אמונות ודעות של רס"ג. הוא סוקר שם בביקורת מגוון רחב מאוד ומממצה של אמונות ודעות, וכך רואים שהאמת אמנם מצויה.

אנשים לרוב מפחדים להיות מחויבים לאמת, או לד' אמות של הלכה, ולכן הם בורחים מהתמודדות ישירה. 

בהצלחה

אחרי משבר רציני

ואני מודה לקב"ה כל רגע וכל דקה על זה.

במה זה התבטא?

וואו, סיפור ארוך

גם ביחס למדינה, וגם בעניין של מעורב-נפרד. כמובן שבעוד הרבה דברים, אבל אלו המרכזיים שניתן להגדירם "בצורה חדה".

מה גרם לשינוי? גירוש גוש קטיף, יחד עם כל התהליכים שלפני ואחרי. כולל עמונה.

היחס למדינה היה מוקדם יותר, ועניין המעורב-נפרד בא אחר כך, 

השינוי ההשקפתי אצלי הסתמן במפגש שלי עם משנת הרמב"ם. בסוף הלכות מלכים הוא כותב, שמה שאמרו חכמים בעניין הקץ הוא לפי הכרע דעתם והבנתם את דברי הנביאים, אך אין מסורת ברורה על סימני גאולה כל שהם. לכן גם בדורנו, כשהסתמכו על מאמר חז"ל על קץ המגולה, אין כאן אפשרות להכרעה שאכן אתחלתא היא. לכן לא ברורים לי התבטאויות של רבנים ציוניים שמתייחסים אל מדינת ישראל כאל בית שלישי, ועל סמך מה אנו מתחננים בתפילה תוך קביעה שמדובר בראשית צמיחת גאולתנו.

יש גם שאמרו שלא אנו נאמר לה' איך להביא את הגאולה, אז הדברים יפים גם לקביעה החד משמעית שאכן מדובר בגאולה. 

לא דבר קל הוא בעיני מה שאמרו חז"ל ואף רבני דורנו, אבל כל אדם הוא בר טעות. 

וה' לא יכול לטעות. אך אם נביא נמנה בסנהדרין להכרעת הלכה, אין לו משקל עדיף על חכם אחר. לא בשמים היא. והסנהדרין יכולים לטעות ועל זה מביאים פר העלם דבר של ציבור - על הוראה שהתבררה כלא נכונה. אנו מכריעים הלכה על-פי סנהדרין כי אנו כפופים למצוות ועשית ככל אשר יורוך, ולא בגלל שהם לא ברי טעות. ברם, בנושא הזה כתב הרמב"ם, על אף הדרשות הרבות, שאין הכרעת הלכה!. עיי"ש.

להזכירך, אנשי דת שלא יכולים לטעות אינם שייכים לדת היהודית.

קודם כל יש מחלוקת, בין הרמב"ם לאחרים, האם יש לנו נגישות לנושא זה  מהמקורות התורניים. 

לכן הוא לא נכנס לארץ

תפסיק לשחוט פרות 

צ-יאכבדים.

לפי הרמב"ם אין לנו אפשרות לדעת על שלבים.

אני באמת לא מכיר את תורת הגאולה של הגר"א וקשה לי להתייחס לנושא. אומרים שהתלמידים של הגר"א באמת עלו לארץ, כדי להניע את הגאולה. יש גם היסטוריונים שסוברים שלולא עלייה זו של תלמידי הגר"א, השיבה של העם היהודי לארץ לא היתה מתרחשת.

לא דבר קל הוא בעיני שזכינו להגיע לכאן, אבל השאלה אם זו אתחלתא דגאולה נשארה פתוחה. לפי הרמב"ם. אין לנו אפשרות לדעת זאת. וכמו שכתב דבש חריף בשרשור, לפי הרמב"ם ההתעסקות בשלבים אינה מביאה לידי יראה ולידי אהבה.

ולעניין מה שתלוי במעשינו כבר נאמר: "כי הו א-לוהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. אל תקשו לבבכם... והם לא ידעו דרכי...". 

שחזרתה של הסנהדרין תהיה מעט לפני ימות המשיח. הוא אומר שמלך המשיח הוא נביא, וע"כ המסקנה מיזה שהנבואה צריכה קודם לחזור. הנביא מוכר כנביא על-פי אמות מידה הלכתיות, ואולי בגלל זה צריכה קודם לקום סנהדרין. אך אין בהצבתם של תנאים כדי לשרטט שלבי גאולה מתוך היתלות במאורעות מסוימים ולומר: מכאן הכל מתחיל. גם לא מצאתי ברמב"ם רמז לכך שאם עושים פעולה מסוימת, אז מעוררים את פעמי הגאולה.

זה שהאמירה בתפילה  "ראשית צמיחת גאולתנו"  מנוגדת לשיטתו של הרמב"ם, שהוא ראשון חשוב, ואינה מנוגדת לשיטת חז"ל. ההשקפה ששלטת היום בציונות הדתית ניזונה ממקורות אחרים עם תפיסות אחרות הן באופן ניתוח מקורות חז"ל והן בהשקפתם, כמו שהיטבת להבהיר.   

הגר"א זה ממך. לפי מה שתיארת היסוד של משנת הגר"א בנושא זה שיש שלבים ידועים מראש לגאולה. אולי לא כל השלבים ידועים, אבל נוכל לזהות חלק מהם. זה בדיוק מה שסותר את הרמב"ם. הרמב"ם אומר שלא נוכל לזהות לעולם את השלבים או חלק מהן. יש תנאים שמאפשרים כמו חזרתם של הנבואה והסנהדרין, אך הם אינם שלבים בהתקדמות לקראת הגאולה. זוהי אבחנה מאד יסודית ויש להבין זאת.

בעניין מה שכתב באגרת תימן, הרמב"ם כותב באגרת אחרת בה הוא אומר את דעתו בעניין האסטרולוגיה (גזרת הכוכבים), שיש וחז"ל חרגו מהדעות המקובלות בשל צורך שעה. כנראה שמה שהוא כתב שם, שאכן סותר בעליל את מה שהוא כתב על חישובי קצים בהלכות מלכים, היה לצורך שעה, כפי שכתב "דבש חריף". כל זה כדי להפיס את דעתם של התימנים על מנת שיסיחו את דעתם ממשיחי שקר וכזבנים למיניהם. ראה כמה הוא מסייג את הדבר ואפילו מסתייג ממנו. עיי"ש. ועוד עיי"ש על לימוד הזכות שהוא מלמד על רס"ג שגם הוא נהג באותה דרך. 

אגב,החילוק בין משיח בן יוסף לבין משיח בן דוד לא זכור לי מכתבי הרמב"ם, אשמח אם תאיר את עיניי.

מלך שהוא בחזקת משיח הוא מלך מבית דוד שעדיין לא הוברר אם הוא מלך המשיח או שהוא כשאר מלכי בית דוד הכשרים. משיח ודאי הוא מלך מבית דוד שבימיו יתגשמו כל חזונות הנביאים. אין פה שני חלקים, אלא אפשרויות שונות של התרחשויות עתידיות. יכול להיות ששתיהן יתרחשו ולא משנה הסדר.  יכול להיות שרק אחת מהן, זו המובטחת, תתרחש.

השלב הבא שאתה קורא לו הגאולה האמתית והשלמה כלל וכלל לא נמצא ברמב"ם. הדבר היחיד שיהיה בו שינוי סדרי הטבע הוא תחיית המתים, ואין אנו יודעים באיזה שלב זה יקרה.

כללו של דבר: אין ברמב"ם תורת שלבים וכאן ההבדל המהותי בין דעתו לבין דעות אחרות בעניין.

גם בלי מלך באופן תיאורטי. באופן מעשי עם שלם הולך בכיוון אחד, רק אם יש מנהיג שמלכד את כולם. הרמב"ם מדבר בצורה הרבה יותר ישירה, ואומר שמלך המשיח יכוף את העם ללכת לפי משפט התורה. לא הייתי אומר שזה פרט שולי. אין כאן רק קיום של מצוה בודדת מדאורייתא של המלכת מלך, אלא העמדת הדת כולה על תילה.

אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, ולכן התוכן הלאומי הוא דתי במהותו. במלחמה הלוחם צריך להפנים בתודעתו שעל ייחוד ה' הוא נלחם. דוד היה מלך שעשה משפט וצדקה לכל עמו, האם אין לזה משמעות מבחינה תורנית? הרי בזכות זה זכה דוד למה שזכה. למלך יש חשיבות מבחינה תורנית ועוד איך. 

מעבר לכך, הייתי רוצה שתבהיר היכן הרמב"ם חזר בו מהלכות תשובה? 

אני מודה שהרמב"ם כאן לא התעקש על כל תג ותג ובגלל זה זהירותו בניסוח. 

הדבר היחיד שהפריע לי הוא המשפט: "למלך אין משמעות מבחינה תורנית". בגלל כוחו של המלך לכפות את החוק, הוא חייב לנצל זאת כדי לכוף את חוק התורה. תיאורטית, אם היה אפשר לעשות זאת בלי מלך אפשר היה לוותר עליו. בגלל  שאוטופיה זו אינה קיימת במציאות יש את מצוות המלך.

דוד הוא הדגם האידאלי למלך ומה שהוא עשה באופן מוצלח, שומה על כל מלך לעשות. על כן תפקידו של המלך הוא תורני במובהק. ודוק, כאשר ביקשו ישראל מלך שימלא תפקיד לאומי, נאמר: "לא אותך מאסו, כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם".

ובמה חזר בו הרמב"ם מהלכות תשובה?   

וכך הרמב"ם בהלכות מלכים בסוף הפרק הרביעי: "ובכֹּל יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהילחם מלחמות ה'; שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה, שנאמר: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו".

הנה רואים כאן שהדגם של דוד המלך הוצג ע"י העם כששאלו מלך בימי שמואל. אע"פ שסוף סוף מערכת המשפט היא הסנהדרין, יש למלך תפקיד לשפוט את העם ועל מנת כן ממנים אותו. לכתחילה. 

ולפי הרמב"ם דרישת העם בימי שמואל לא הייתה לרצון ה' בגלל ששאלו בתרעומת, כדי לא להמשיך תחת הנהגתו של שמואל (פרק א', סוף הלכה ב').

מה שהבאתי מסוף פרק רביעי נאמר ככלל: "שאין ממנין מלך כתחילה אלא לעשות משפט ומלחמה", כלומר אלו הם תפקידיו שעל מנת כן הוא מתמנה.

עליו מוטלת החובה לאפשר קיומו של דין צדק. אם הסנהדרין עושים את עבודתם כראוי מה טוב, ואם לא הוא צריך לפתור את הבעיה וזה מחובתו.

גם אם האחריות עליו באופן יותר עקיף, אין זה עושה את התפקיד לפחות תורני.

שקול לסנהדרין, ויש לו חרות לתקן תקנות ולגזור גזרות. בצדק תיקנת אותי קודם לכן.

אולם, בסוף פרק רביעי דברי הרמב"ם ברורים: המלך מתמנה כדי לעשות משפט ומלחמה. נכון. אם בסנהדרין יושבים דיינים שעושים את עבודתם נאמנה, הוא לא חייב לשבת בדין. אבל אם הסנהדרין מאיזו שהיא סיבה לא מתפקדת והוא יושב לשפוט את העם, זה לא שהוא עושה מעבר למה שהוא חייב, בגלל צורך שעה. זו חובת המלך. יתר על כן, כל אימת שהוא מעוניין בכך הוא יכול לדון, גם אם אין צורך שעה.   

כללו של דבר: כשם שחובתו לנהל את ענייני המלחמה, כך חובתו לנהל את ענייני המשפט. בכך יש למלך משמעות מבחינה תורנית.

משמע שלמלך יש סמכות לשפוט ללא סנהדרין כל אימת שירצה, בין אם יש צורך שעה דחוף ובין אם לאו. אבל בסוף פרק רביעי מהלכות מלכים נאמר במפורש שתפקידי המלך הם משפט ומלחמה, ועל מנת כן הוא מתמנה. מלחמה זה לא תפקיד תורני, אבל משפט?

מה פירוש זו דרכו של הרמב"ם וזה סגנונו? אי אפשר להוציא את הדברים מפשוטם.

שיתוף השם? זו מנין לך?

כל יהודי {או אפילו אדם} הוא אינדבדואל. והוא לא צריך מקשר...  

ומלך לא מקשר. אם כבר אז נביא... וגם נביא תלוי איך מבינים את המילה מקשר.

זה נכון שהתורה אומרת "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" והרמב"ם מסביר שליבו הוא כמו לבם של כל קהל ישראל... אבל אין קשר לקב"ה.. 

וזה כן נכון לגבי המלך(אני לא יכול להביא מקור כי אני בור אני יודע שזה ככה

איך ביקש שלמה לשפוט את העם, וה' שיבח אותו על זה?

לפי המקור שהבאת אתה עצמך בהלכות סנהדרין: מלך לא יושב בסנהדרין אבל מותר לו בהחלט לשפוט. עיי"ש שוב.

קשה לי להבין איך מלך שופט לא לפי ההוראה המקובלת של המילה משפט.

כל שופט שדן לפי חוקי התורה נושא בתפקיד תורני, כ"ש כשמדובר במלך. המשפט למלך הוא לא עיסוק צדדי, אלא מתפקידיו המובהקים.  

ואי ההסכמה שלי נובעת הן מהבנת הרמב"ם והן מהבנת המקרא.

בתקופת השופטים לא פסקה הסנהדרין, ואיך הספר מסתיים? "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". מסתבר, שסנהדרין בלבד זה לא מספיק. בשביל שתהיה משמעת לחוק התורני, צריך שיהיה מלך שאימתו עלינו. 

שוב, המצב שאתה מתאר בו אנו מסתדרים 100% בלי מלך, זו אוטופיה. ו"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"; "שלא יהיה להם נוגש ומבטל".

כאן... גם אם אין הסכמה בדרך חיים, אלו אנשים שמוכנים למות כדי שאתה תחיה.

[לא הסתכלתי על מה הגבת. אבל ברור שמה שכתבת אמת ויציב. הם שומרים - כולל על מי שכותבים עליהם כל מיני דברים..]

כדי לשנות משהוא צריך לפעול והנה ברוך ה' האנשים הצדיקים שפועלים אלו החילים שלנו שדרך אגב 60% מהם חובשי כיפות עם השקפת חיים של תורה וערכים. חבל שכל אחד שלבוש במדי צבא נראה בעניך כמו מי שמפנה.

ראיתי תפינוי, אנחנו גם מנסים לבנות כל פעם מחדש ולמרות זאת אני מכירה בחילים כפרט דבר שהוא חובה... וכגוף חלקו חיובי וחלקו דרוש תיקון... ולמרות זאת, ברוך ה' הרבה מאוד חילים מסרבים, אמנם לא כולם, אבל הרבה, ולא יודעת מי קבע שהקצינים הדתיים הם הכי גרועים. זה אולי אתה חושב, אבל עובדתית, לא... כגוף, לצערנו בצבא יש הרבה מה לתקן, אבל ברוך ה' כפרטים יש הרבה אנשים שמשנים לטובה ועושים שם רק טוב. וזאת חובתנו.

הצבא כגוף הוא רקוב ובעייתי.

לא תמיד הדתיים הכי גרועים אבל המון פעמים.

כמו מגבניק דתי שבא בשבות עמי כמה דקות לפני שבת ואומר להם "אתם חייבים ללכת כי יש שטח צבאי סגור פה וגם קרעתי לכם את הערוב אז גם ככה אתם לא יכולים להיות פה".

אביב דורות פיקד על פינוי חזון דוד

אני שם. אני מתפללת שם וכו.

ולמרות זאת אני מבינה ששוב- כגוף יש מה לתקן וזה התפקיד של היחידים, שיבואו לשנות ולא לבכות על המצב.

את נמצאת גם ברונן? ובשבות עמי?

הבעייה בגוף הזה היא שורשית.

וזה רק מחזק בי את זה שהתפקיד שלנו הוא ללכת ולשנות את הגוף הזה!!

הנה, עכשיו אני חוזרת מחזון דוד, למה? כי אנחנו מנסים שוב ושוב לבנות אותו, ואני רואה את האנשים מהגוף הזה שנקרא צבא שמנסים לעצור אותנו, אז במקום להתלונן על זה שהגוף הזה לא מספיק טוב אולי נתחיל לעשות משוו?? ללכת, לשנות, להראות את עצמנו?!! את היהדות, את התורה, ללכת בצבא עם כיפה, לסרב לפקודות של פינוי, להיות יהודים גאים?!!! מאשר לשבת ולספר כמה הגוף הזה לא טוב

יש מה לתקן אבל הצבא שלנו יהודי לכל דבר. בעזזרת ה' אנחנו פועלים כדי שיהיה שומר תורה ומצוות  וילך לפי החוקים ש-ה' נתן לנו, אבל זה לגמרי תפקיד שלנו. להראות שם נוכחות ולשנות, לא לדבר כמה הם טועים ולחכות...

מה יהודי בו?

ברור שב"ה הצבא שלנו הוא יהודי! מה הוא אם לא יהודי?? אז נכון. יש מה לשנות. אתה צודק. אבל מה שבטוח, לפחות לפי  הגישה שלי ולפחות בנוגע לצבא, זה שאם אתה חושב שצריך לשנות אז קום ותעשה את זה! אתה חושב שאין קבוצות שעושות את זה? אז קום ותקים קבוצות כאלה! וזה לא נכון שאין כאלה קבוצות. לא נכון בכלל. הנחל החרדי לדעתי זו דוגמא טובה, אבל שלי נמצא בקבוצה שהיא גם כן דוגמא מאוד טובה, ויש עוד הרבה הרבה. ואם בשבילך זה לא מספיק, אז יודע מה, כן, זה מתחיל ביחידים. שיבואו, וישפיעו. בואו לא נחטט ונחפש תאלה שמשנים אלא נלך ונשנה. ונלמד להודות על הטוב העצום הזה....

אני לא בטוחה שכל צה"ל בנוי מערבים... מה אתה אומר?!

זה כנקודה ראשונה... יש רב לצה"ל?! יש רב.. אז לא רק יהודי אהה?! אנחנו כבר מדברים על היהדות עצמה, על הדת... יש איסור לאכול לא כשר.. מה תגיד על זה? שמעת כל החייל שאכל חזיר לפני בערך שבועיים?? אהה ומנאסתם תגיד עוד רגע שאסור להתפלל.. אז בא אני אחדש לך... אז שוב, לא הכל מוושלם, אבל יהודי? זה אפילו לא שאלה... אתה יכול להגיד שהוא עוד לא מאה אחוז דתי, זה נכון... אבל לא יהודי??

וגם בצה"ל מתחשבי בדתיים מכל הדתות.

זה לא משהו מיוחד ליהודים.

כל מה שהצבא כשר זה כי הרוב יהודים וככה יותר נוח.

בדברים המהותיים כגון המוסר לחימה זה צבא ממש לא יהודי.

שרוב המשרתים בו לא היו יהודים...

אסור לתת לגוי שררה ובצבא יש מפקדים גויים.

יהיה מעניין לשמוע תשובה הלכתית שמסבירה את זה...

ה"גוף" הזה אינו מושחת. ההחלטה על מה להסתכל היא של האדם. ולקחת "גוף" שברור שעיקר עניינו הוא הגנה על עם ישראל, ולראות בו דווקא את הרע - זה "מתלמידיו של בלעם הרשע - עין רעה". וכבר אמר הגר"א: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו. לקחת גוף שחלק גדול ממנו מוכנים בכל רגע למסור נפשם על קידוש השם ולומר כך, זה בדיוק "המקטרגים על בניו". 

ב. מי שמשרת בצבא לא "עובר על מצות עשה", אלא בדיוק ההיפך. מקיים בכל רגע כמה מצוות עשה ולא תעשה, של "לא תעמוד על דם רעך", ועזרת ישראל מיד צר, ועוד כהנה וכהנה. וכבר ייסד הרב אליהו זצ"ל אמירת "לשם יחוד" למשרת בצבא, לאומרה כל בוקר, והזכיר בה כמה מצוות שמתכוונים לקיים.

ג. כמו כל אדם, כך גם ב"גוף" כללי, יכולים להיות מעורבים גם פרטים שליליים. אז צריך להתגבר עליהם. יש לאדם בחירה חופשית. להגיע לעיקום כזה - שעושה מה"פינויים" המגעילים את עיקר עניינו של הצבא, במקום את מסירות הנפש התמידית להצלת ישראל, כשברור שבלי הצבא כולם כאן היו בסכנת שחיטה ח"ו - צריך באמת "יצירתיות", במובן השלילי. וגם נדיבות גדולה של הצבא, שמגן על מקטרגים כאלו באותו רגע שהם מקטרגים, שבלי זה לא היו קיימים. ובזה הוא מתדמה לקב"ה, כמו שכותב הרמ"ק בתומר-דבורה, שהקב"ה מחיה את האדם באותו רגע שהוא חוטא, ר"ל...

ד. "יהודי מאמין" - יודע שהקב"ה ציווה על עם ישראל להגן על עצמם. וכמו שהמסילת ישרים כותב על מי שאינו נזהר כמו שהקב"ה ציוה, שהוא יינזק גם באופן הטבעי, כי איפה שה' ציווה להיזהר טבעית, ואדם לא עושה את זה, אז "הכללים הטבעיים" עובדים, והנזק גם יהיה עונש על כך שעבר על רצון ה'.  וכך בנידון דידן. בקל-וחומר.

וכמובן, המצווה של הצבא, לא "סותר מצוות אחרות בתורה". גם "ונשמרתם לנפשותיכם" פרטי לא סותר מצוות אחרות - למרות שיתכן ש"בגלל" ששומר על עצמו, יעבור בהמשך איזו עבירה... יש בחירה, שיימנע מעבירות. וכך גם בצבא. אם יש משהו שחושב שזו עבירה תוך-כדי המצוה הגדולה של השירות - שיהיה עם עמוד-שידרה, וישאל רב. זה לא נקרא "סותר". הצבא בכללי הוא מצוה גדולה ועצומה. אחת הזכויות הכי גדולות שיש כיום לעם ישראל, שרואים שגם בחורים שלא למדו כלום, מוכנים בפעל למסור נפשם עבור הכלל. 

ה. מי ש"מאמין ומחכה שצה"ל יפסיק להתקיים ובארץ ישראל יהיה צבא יהודי" - זו "רמה" שפשוט אי אפשר להאמין...  מעין חלומות של ילדים שרוגזים על אביהם כשיודעים שזה בסדר, הוא מגן עליהם היטב. כפיות טובה לה' שנתן לנו את האפשרות אחרי אלפיים שנות שחיטות להגן על עצמנו, כפיות טובה לצבא שבשעת כתיבת "פוסטים" שומרים חייליו בכל מיני תנאים.

אם צה"ל היה חלילה "מפסיק להתקיים" - אז כבר לא היתה אפשרות לצבא אחר, כי אף אחד כאן לא היה מתקיים בערך (כיהודי מאמין במה שה' אומר על מי שמזלזלים במצוות הכי בסיסיות כמו שמירה על נפשות כלל ישראל..), וזה כמובן לא יקרה בעז"ה.  אפשר להתפלל לעליה ברמה של הצבא, של כל אחד. קודם כל שכל אחד יתפלל לעליה ברמה של עצמו. לא שמעתי שהוא מבקש על עצמו ש"יפסיק להתקיים" אם יש בו איזה קלקול ויקום מישהו אחר - אלא שיזכה לחזור בתשובה מן הסתם ולעלות. אז קל וחומר על הכלל, להתפלל לעליה ותוספת טוב, ולהכיר טובה גדולה על הטוב שיש.

לא להיות ילדים-קטנים, שכאשר רואים דברים לא בסדר (ויש דברים שבאמת מאד חורים לפעמים), אז רוצים "להרוס את הכל". כך לא בונים כלום, חוץ מריצוי העצַבים.

אומר הירושלמי: גדול קידוש השם מחילול השם. היכן שיש קידוש השם וחילול השם (ואכן - כנ"ל - אין כל פרופורציה ביניהם), הקידוש השם מכריע.

הסברות שלך ישרות. השירות שלך ישר. אשריך שזכית.

אלא על שרידותה של החברה שמטעמה הוא נשלח ובעיקר על ערכיה.

זה הניגוד הערכי שהציבור הדתי לאומי מתמודד אתו, בגלל שהחברה הישראלית לא חיה על פי התורה. מי יודע מתי הניגוד הזה יבוא על פתרונו. בינתיים לא חסרים אנשים דתיים שמסיגים לאחור את אמונתם וחבל.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי