מצטערת, אבל היה לי קצת קשה לקרוא מה שכתבת.

לגבי לינה משותפת- אם מקפידים על תנאים מסוימים אז זה בהחלט בטיחותי. ויותר מזה-  סטטיסטית, במדינות שבהן יש לינה משותפת בגילאים האלה אחוז המקרים של מוות בעריסה ל"ע הוא הרבה יותר נמוך מאשר בארצות מערביות שבהן התינוקות ישנים לבד.

לגבי הרדמות בהנקה- זה הדבר הכי טבעי והכי נורמלי שילד בן חודש ירדם בהנקה. גם בגיל שנה זה נורמלי לגמרי. יכול להיות שבגיל יותר בוגר יכולה להיות בעיה עם השיניים- אבל בגיל חודש?? זה הכי טבעי, ככה ה' ברא אותנו...ולנסות להפריד ולנתק בכוח- לא בטוח בכלל שזה טוב לתינוק, וגם לא לאמא.

לגבי הגישה העקרונית שאומרת שצריך להפריד- למה? למה למה למה? תינוק קטן בן חודש, כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו. זה הכל. זה כ"כ טבעי והגיוני שתינוק יהיה הרבה זמן על אמא שלו. המגע הזה הוא מאוד משמעותי- הן להתפתחות הפיזית והן לנפשית. "כגמול עלי אמו". ההפרדות מהאם תקרה בכל מקרה, לא צריך להתחיל אותה מגיל כ"כ צעיר. וזה שזה קשה- נכון, קשה להיות אמא לתינוק שעכשיו נולד. זה מאד תובעני. אבל זו המציאות, וצריך לקבל אותה...

זו דעתי בכל אופן.

אבל בגיל חודש?

אם התינוק מעצמו ישן במיטה או בעגלה- נחמד וטוב.

אבל אם לא- אז לדעתי לא נכון "ללמד" אותו בשלב זה. בשלב זה הכי חשוב בעיני זה להיענות לצרכי התינוק- הפיזיים והנפשיים.

נכון שזה קצת קשה להיות אמא בשלב הזה, אבל מה לעשות. מי שבחרה ללדת תינוק, צריכה גם לגדל אותו...

איך מלמדים ילד בן חודש להירדם בעגלה?

אם הוא עושה את זה מעצמו זה נהדר.

אבל אם לא- אז מה את עושה כדי "ללמד" בגיל הזה?

אני באמת שואלת. מה, נותנים לו לבכות? מה אפשר לעשות בגיל הזה?

אני לא חושבת שהגישה שלי היא "ילדת? תסבלי". בכלל לא. מבחינתי- ילדת? תשמחי!

אבל יחד עם זאת א"א להתעלם מהעובדה שהחודשים הראשונים הם קשים וככה זה. ויש תינוקות נינוחים יותר ונינוחים פחות...

מי שבחרה ללדת גם צריכה לקחת בחשבון את ההנקות בלילה, את כאבי הבטן, את השעות הלא רגועות וגם את התקופות שהיא לא כ"כ יודעת מה לעשות עם התינוק ועם עצמה עד שאיכשהוא דברים מסתדרים להם...

אני לא מתחברת לזה. לא בגיל חודש בכל מקרה. מעדיפה שיהיה עלי או צמוד אלי בעגלה.

אבל אם זה יעזור לפותחת- מה טוב.

אנחנו עכשיו בגיל הכי מאתגר - שנתיים.

אני כל הזמן אומרת לעצמי - לשחרר, לשחרר, לשחרר.

לתת לו ללכת ברגל ולא לכלוא אותו בעגלה בעל כרחו,  אפילו שייקח לנו שעה להגיע.

להרשות לו לשבור ביצים לעוגה, מילא עבודת הניקיון - זה שווה את תחושת העצמאות שלו.

זה הכי חשוב ונכון בעולם בעיניי - אבל מה לזה ולתינוק שלפני שנייה נולד, שמרגיש את הביטחון רק על אמא?

כן, נתתי לו את הביטחון הזה כמה שרק יכולתי, השתדלתי לאפשר לו להיות  צמוד אליי כל פעם שהפגין צורך - את חושבת שזה היה אמור לגרום לו לא לחתור לעצמאות בגיל המתאים?

אם כן, חבל שהוא לא שמע על זה  היה נותן לי היום להכין עוגה בשקט...

לא אמרתי שאמא חייבת להשתגע ולא להתקלח. ברור שאמא, במיוחד יולדת, צריכה לדאוג לעצמה.

גם כתבתי שאם הילד ישן בעצמו אז מצוין- יש לאמא זמן לנשום, לנוח, להתקלח לאכול וכד'.

אבל הענין הוא שאם לא-אם הילד לא ישן מעצמו לבד, אז מה עושים?

הפתרון הוא לא להרוג את עצמנו ולא להתקלח ולא לאכול. אבל לדעתי הפתרון הוא גם לא לנסות להרגיל את הילד למשהו שבעצם עדיין הוא מאוד קטן בשבילו.

אפשר להיעזר- בבעל, במי שעוד קרוב ויכול לעזור. את בעצמך כתבת שזה מה שעשית. וח"ו שאת אמא מזניחה.

וגם צריך לדעת שיש תינוקות כאלה- שכל הזמן צריכים להרגיש אמא או אבא או סבתא כדי לישון.

לי הייתה אחת כזאת. היא לא ישנה יותר מעשר דקות רצוף אם היא לא הייתה עלי. איך בדיוק אפשר להרגיל ילד בגיל הזה לישון לבד? לתת לו לבכות?

אז סבתא היתה רחוקה, ואבא היה בעבודה, והיה לי מאוד קשה למשך חודש חודשיים, ועבר.

כי גם צריך לדעת שהדברים האלה עוברים. הרגלי שינה לאו דווקא תלויים במה שאנחנו מרגילים את התינוק או לא. זה פשוט דבר שמשתנה מדי פעם.

ואני בת כמעט פי שניים... וכמו שכתבה אחרת בתגובה קודמת - זה קשה ומעייף, אבל זה שלב מעבר. חבקו את התינוקות ותנו להם להתרגל לעולם. זה לא פינוק מיותר ולא 'מתנקם'.

כלומר- לא מומלץ ליולדת להשתמש במנשא. אבא כמובן יכול חופשי מגיל 0...

רצפת האגן צריכה להתאושש ולהשתקם, וכל משקל מיותר, אפילו של 3-4 קילו, מכביד על האיזור.

הרי לכן זה נקרא "משכב הלידה"... אם את מחזיקה תינוק בישיבה אז אין עומס על רצפת האגן.

ב. יש הבדל- כי כשהתינוק במנשא שרירי הידיים בכלל לא מחזיקים אותו, וזה מעמיס על רצפתך האגן.

זאת ההמלצה שראיתי שאתר שעוסק בנושא.

שעדיף במנשא, כי אז העומס לפחות מתחלק טוב. 

הרי הידיים בקושי מחזיקות, בעיקר הגב, וזה משפיע על רצפת האגן, לא?

צריך להוריד כמה שיותר עומס מרצפת האגן.

אפילו ברמה של לשבת כמה שיותר ולשכב כמה שיותר. (ראיתי המלצות: לצחצח שינים בישיבה, לקלף ירקות בישיבה, לדבר בטלפון בשכיבה וכד'..)

ולגבי זה כתבתי למעלה

אומנם לתינוק יש צרכים אבל גם לאימא יש צרכים שלא להגיע לדיכאון חס וחלילה

חשוב לאוורר את החדר לפני שינה

לבדוק שלא יהיה חם או קר

שלא יהיה רעב

ואסור לשים בובה במיטה בגיל הזה 

את בטוחה שלא מפריע לו שום דבר?

אולי כואב לו?

הקטנצ'יק שלי היה צרחן לא נורמלי, רצה כל הזמן על הידיים, אבל גם על הידיים בכה הרבה. עשינו בדיקות מקיפות ועלינו על שני עניינים רפואיים. עכשיו כשהוא מטופל הוא הרבה יותר רגוע.

בינתיים הוא כבר התרגל להיות כל הזמן על הידיים, וקשה לו מאוד להיות לבד. אני מניחה שהוא גם מפוחד כי היה רגיל לכאבים. עכשיו, כשברור לי שכבר לא כואב לו- אני מרגילה אותו להיות לבד. זה חשוב גם בשבילי, כי מאוד מתיש להיות איתו על הידיים כל היום, אבל לא פחות חשוב בשבילו- שיתבונן על גירויים, יפתח שרירים, יתהפך, וכו'.

בזמן משחק אני מניחה אותו על מזרן פעילות. בתחילה בכה, השארתי מעט זמן, ולמרות הבכי חזרתי ושמתי אותו גם בפעמים אחרות. לאט לאט הוא מתרגל ואנחנו מאריכים את זמן המשחק.

כשצריך ללכת לישון אני מניחה אותו במיטה והוא צורח, אני ניגשת אליו המון, מלטפת אותו, מדברת אליו, אבל לא מוציאה אותו. אם הוא היה נרדם תוך כדי הנקה לא היה לי אכפת. אבל איך שאני שמה אותו במיטה הוא מתעורר. ואז אני מתעקשת. וזה עובד! הוא כבר נרדם ממש מהר.

בקיצור, תבדקי אם לא מציק לו שום דבר.

ואם לא- להרגיל אותו לאט לאט. להיות רכה אבל חזקה. ולדעת שמה שאת עושה זה לטובתו.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.