מאז מהפכת המידע, קרה הרבה לחברה.
לפני פתיחת הדיון, אני חושב שכדאי לפרש כמה מושגים:
אמת יחסית – אין אמת אחת נכונה, כל אחד מפרש את העולם בדרכו ולכן האמת של כל אחד לא תקיפה לגבי האחר.
פוסט מודרניזם – באופן מילולי אחרי מודרני, שם של התקופה האחרונה. התקופה מתאפיינת בהלך מחשבה שונה משל התקופה המודרנית, דבר המסתכם בעיקר באמונה באמת יחסית ולא באמת מוחלטת.
(להרחבה: פוסטמודרניזם, מהפכת המידע (אנגלית) )
אחרי שקראתם והבנתם את מושגי היסוד, אני רוצה להציג בעיה.
בעקבות השינוי הקיצוני בעולם ופיתוחים כמו פייסבוק וווצאפ, החברה השתנתה.
היום אנשים מרגישים כמו שליטים קטנים, בעולם שסובב סביבם.
כל תרבות הסלפי, כל לייק שניתן לפוסט מעליב, בא להראות שכל אחד מאיתנו שולט בחברה, והיא שולטת בכל אחד בתורה.
אנחנו כל כך מרוכזים בעצמנו, שאנחנו חושבים שלאף אחד אין שום דבר יותר טוב מאשר לקרוא את הפוסטים שלנו בפייסבוק, או לראות את הסלפי המהמם במעבדה לפני המתכונת.
אנחנו הרי מרכז העולם.
מעבר לזה, אנחנו מסוגלים לעשות דברים שלא היינו חולמים לעשות במציאות, כשאנחנו מוגנים מאחורי הסיליקון והזכוכית שלנו.
ניתן לייק לסטטוס פוגעני, אבל לעולם לא נצטרף לקבוצת אנשים שמשפילה אדם אחד.
לעולם לא נגרש אדם מהבית שלנו, אבל נחסום אנשים ברשתות בלי להניד עפעף.
נרגיש רע אם נקטע שיחה במציאות, אבל בווצאפ זה בסדר.
תרבות הלשון הרע והשטחיות, הרדיפה אחר הכבוד המזערי שבלייק ורמיסת האחר בשאיפה להגיע לפסגה גוברת על כולנו.
בלי ששמנו לב, הפכנו להיות יצורים שחיים בשני עולמות, ודווקא בעולם המשמעותי, האמיתי, אנחנו לא משקיעים.
ודווקא את העולם הזה אנחנו מסוגלים להחריב באמצעות העולם המשני, הטפל לו כל כך.
אפשר גם אחרץ
אפשר להסתכל על האחר כאילו הוא עומד מולך.
לא להאדיר את עצמך, לא להכנע למערכת שמובנית כך שאתה במרכז.
לחוות את האחר, גם בחוויה המצומצמת הזאת בצורה מלאה, ולהקשיב.
הרי הקשבה הוא מה שאנחנו מחפשים באופן נואש, ולא מבינים למה אנחנו לא מקבלים אותה.
הסיבה היא שההיצע שלה נמוך.
בואו נעלה את ההיצע.
היתרונות במערכת גדולים מכדי שנוותר עליה, אבל אם לא ניזהר
