אני אוהבת שעושים פעילות משותפת עם האם, אך לא משהו מעיק מדי.

כשמדובר בגן חובה - אני נהנית לראות הופעה שמשלבת גם קטעי הצגה, ולא רק שירים. (גם אם הילד שלי לא יציג).

בהצלחה!

ריקוד אמא ילד, בוקר כדי לא להצטרך למצוא סידור לשאר הילדים, אמהות בלבד תוכן ערכי.

בס"ד

ראיתי הרבה מאד סוגי מסיבות סיום,
החל מתקופה שגרתי המרכז הארץ, והייתה לנו ריתמיקאית שבעברה הייתה מורה למחול ברוסיה,
והילדים קיבלו 4 שעות ריתמיקה בשבוע, 

והילד שלי בגיל שלוש, רקד עם בלט, (צעדי בלט אמתיים!!) 
ובסוף כל ילד בריקוד הגיש לאימא שלו ורד אמתי כמעט בגובה שלו עצמו... (מהוורדים הענקיים האלו מי שמכירה..), וכן הצגת תיאטרון מושקעת ברמות שלא יאמנו(כולל תלבושות וכ'),והעבודה על המסיבה הייתה כמה חודשים, (חוץ מזה שבמשך כל השנה הם למדו את הכלים...)  
וכלה בגננת ששנאה הופעות של ילדים עוד כתלמידה בעצמה, ועשתה רק שיר אחד עם מקהלה, והשאר היה תחנות שונות של סדנאות שונות, כאשר בכל תחנה יש משהו אחר מעניין וכייפי, (לא רק יצירות, הייתה גם תחנה שכל אימא הייתה צריכה להרים את הרגליים של הילד, והוא הלך על הידיים דרך מבוך מסוים, עם חידות עד שהגיע לשקית ההפתעה, תחנה בה שמעו סיפור ויצרו משהו תוך כדי הסיפור  כמובן תחנת יצירה ועוד).
היו גם גננות שפשוט שילבו מקהלה, ריקוד הצגה וכ', אבל באמת שראיתי סגנונות שונים, הן ברמת ההשקעה המקצועית, (בעיקר ההבדל בין המקום שגרתי בו במרכז, לבין המקום בו גרה כעת בדרום) והן בסגנון עצמו, ובכל מקום בו הגננת עשתה את מה שבאמת מתאים לה ולכישוריה, ועשתה זאת בשמחה,
האווירה הייתה ממש טובה וכייפית. לעומת זאת גננת אחת שאני מכירה כמה שנים והיא די קוטרית,(הכל קשה, ואין עזרה, והלוואי ולא היה את המסיבות האלו..) האווירה הייתה פחות נעימה גם אם ראו השקעה.
 לדעתי כל עוד הגננת עושה משהו שהיא מחוברת אליו, אוהבת אותו ומאמינה בו, זה יהיה מקסים,

ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ההורים יעריכו.
אבל כשגננת עושה דברים שהיא עצמה לא מבינה בשביל מה צריך,

או שהיא בתחרות עם הגננת של הגן השני... מרגישים גם את זה.

בהצלחה!!

אופי המסיבה- ריקודים/שירים+הפעלות וכיוצא בזה.

ריקוד אמא וילד- מביך קצת.

זמן- בוקר או שעות אחר הצהריים (17).

מוזמנים- רק ההורים.

תוכן- סביב נושא מסוים (מוזיקה/חיות/אחר).

מראה הגן- שיהיה יפה וייצוגי.

אם יהיה לי זמן ורעיונות, אכתוב עוד.

בהצלחה!

לא כל אחד יכול לקחת חופש או לצאת מוקדם

ואמהות שלא עובדות בדרך כלל נמצאות עם קטן או קטנים בבית וקשה להסיג ביביסיטר בבוקר

אני ראיתי שכאשר עושים מסיבות בבוקר, אימהות מביאות איתן תינוקות. (הן לא שמו לב שהגננת כתבה לא להביא...)

לעומת זאת, כשהמסיבה היא אחה"צ, האימהות מגיעות עם כל הילדים 

שיהנה בהכנות. עבדתי כסיעת וביום המסיבה אסור היה לילדים לקום 3 שעות רצופות כדי לא להפריע. הזדעזעתי

שהגננת תהיה שמחה ורגועה.

לא אכפת לי בכלל מה יהיה התוכן, רק בבקשה לא משהו שאני אצטרך אח"כ לצאת מגדרי מהתפעלות ולפרגן על ההשקעה...

שירים זה מקסים, דיקלום משותף של פסוקים, סיפור שהילדים מציגים חלקים- הם הכבשים בסיפור וכאלה. 

העיקר שזה לא יהפוך לדבר שמצטערים שיש אותו. אם ביום הזה גומרים מוקדם כדי להכין ולקשט את הגן בפאר- לא שווה.

אם הילדים מכלים את הימים האחרונים בגן בחזרות- לא שווה.

אם הגננת לחוצה ונהיית חולה מהמתח- ממש ממש לא שווה.

מבחינתי מסיבה זו הזדמנות יפה להיפרד, להסביר לילדים שנגמר הגן ומתחיל החופש, ובשבילי כאמא הזדמנות להודות. 

לא צריך יותר מזה.

מסכימה ומוסיפה:

כשהגעתי למסיבת חנוכה של הבכור שלי, הגננת אמרה בהתחלה כמה מילים להורים: הילדים נהנו מאוד בחזרות, אבל עכשיו הגן שונה ממה שהם רגילים, והם נרגשים ואולי קצת לחוצים. אם הם לא ירצו ללכת ולהציג, או ירצו רק חלק מהזמן, זה בסדר. אל תדחקו בהם ואל תילחצו מזה.

כאמא לא מנוסה זה היה מסר חשוב בשבילי. אני בעד להעביר להורים מסר ברוח דומה.

ישנן גננות שעושות חזרות מטורפות, ומרגישות שעדיין לא עשו מספיק, ואז הן אומרות להורים שזו בעצם מסיבה חצי ספונטנית, וכמעט לא עשינו חזרות ומוסיפות את הדברים הנ"ל שכתבת....

אני מכירה יישוב מסוים שבו זה ממש כך, ולא אצל גננת אחת!

בס"ד

אני לא מסכימה עם ההלך הכללי שגננות שמשקיעות המון במסיבת הסיום ובאופן המקצועי ביותר,
הן יותר לחוצות, והילדים פחות נהנים. יש גננות שיש להם כישורים לכך, הן יכלו להיות במאיות טובות,
הן יודעות להפיק ויש להן את זה בטבע, והן נהנות מכל רגע, וגם הילדים נהנים.

המסיבה הכי מושקעת שהייתי בה- הייתה כייפית לילדים,
הם נהנו מהתלבושות, מההפקה, מהמסיבה, מההצלחה, וראיתי שגם הגננת נהנתה.
(באותה תקופה לא עבדתי ומול הגן יש גן שעשועים אליו הייתי לוקחת את הקטנים יותר,
ושמעתי מעבר לגדר איך הגננת עושה איתם חזרות, זה היה בנעימות ובשמחה.)
מעבר לזה הילד שלי מאד נהנה בתקופת החזרות בגן.
גם במסיבה עצמה, לילד שלי היה תפקיד, ופתאום הוא עצר באמצע, התיישב, חלץ נעל, ניער אותה, ושם בחזרה,

וחזר לגלם את תפקידו, הסתכלתי על הגננת -החיוך והאהבה שהיו על הפנים שלה אמרו הכל,
והיא לא התאפקה ניגשה ונתנה לו נשיקה. איזה מתוק הוא. (וכן, אני יודעת שהיא נדירה הגננת הזאת...) 

לעומת זאת במסיבה אחרת שהגננת לא השקיעה אפילו רבע ממה שהיה באותו גן,
ראו את העייפות, הלחץ, הניסיון להרשים וכ', ובאמת הילד שנא את תקופת החזרות,
וגם הגננת לא אהבה את זה. לכן אני אומרת חשוב שזה ייעשה בשמחה, בהתאמה לכלים, למשאבים,
ליכולות לכישרון ולאהבה של הגננת.  תחשבי איך את רוצה לסיים את השנה הזאת.
הייתה גננת אחת שממש לא אוהבת מסיבות ולדעתה הן חסרות טעם- והיא הציעה לעשות טיול סוף שנה במקום מסיבה.
ונסענו עם הילדים לפרק אתגרים וכ', וכולם נהנו. ובגן בבוקר וללא אימהות הייתה גם מסיבה. 
לדעתי המבט לא צריך להיות החוצה- מה מצפים ההורים,
אלא פנימה- איך מתאים לי לסכם את השנה, באופן שישמח אותי ואת הילדים.

ההורים בעיקר מצפים לראות את הילדים שלהם שמחים ומאושרים- איך הגננת מביאה אותם לשם זו בחירה שלה.

לא קראתי את התגובות האחרות, אולם זו דעתי .

מוזמנים - גם האבא, לפעמים סבתא/סבא או אפשרות להביא דמות שחשובה לילד.

מראה הגן - לי חשוב מסודר ונקי. מקושט כן אבל לא צריך להגזים בהשקעה.

מה שמאוד מפריע לי בגנים היום, שהילדים בעצם לא "עושים" כלום.  שרים עם מוזיקה שצועקת, ולא שומעים את הילדים (והם גם לא צריכים לשיר, כי יש דיסק).   כל ההפעלה היא עם ציוד קיים שהם מרימים ומורידים ומסובבים.

מעדיפה משהו שמפעיל את הילד והיכולת שלו.  - דוגמא שיר וריקוד שהילדים שרים ורוקדים לא עם דיסק קולני. (כמו פעם עם האקורדיון של הריתמיקאית)  או הצגה שלכל ילד תפקיד ותלבושת.

סנדאת יצירה  - יכול להיות נחמד, אולם יש אמהות עם ידים שמאליות וגם ילדים, וזה יכול ליצור תסכול.

בעלי הלך למסיבת חנוכה של הילד בגן שלוש/ארבע, וכל האבות השתעממו ביצירה.

מצד שני במסיבה בגן חובה הייתה יצירה מבלונים והיה נחמד, אם כי לא כולם הצליחו, והמפעילה היתה צריכה לעזור.

(וגם לא היה מה לעשות עם זה בבית אח"כ) 

הם גם הקימו מקהלה של כל ילדי הגן. עמדו יפה על כסאות ונתנו הופעה עם תנועות ידים. (מסכנים הזייפנים). אבל היו מספיקים שנים/שלושה שירים ולא חמישה.

זמן: יש להתחשב בכך שיש הורים עובדים, וכן שיש עוד ילדים.  מסיבות בערב מצריכות איסוף מוקדם של הילד מהגן. מה שמהווה בעיה לאנשים עובדים. 

לי הכי נח יום שישי, אבל אם כולם יעשו ביום שישי, אמא תצטרך להתחלק להרבה חלקים כדי להגיע לכולם. 

נראה לי גם שתלוי בגיל.  לילדים קטנים לא מתאים בערב.

מקוה שעזרתי במשהו.

אם הייתי גננת לא בטוח שהייתי מצליחה לענות על הדרישות שלי.

בהצלחה

כל הסוגים בסדר. אבל עדיף לדעתי הופעה\ריקודים ולא יצירה.

יצירות אפשר גם להכין עם הילד בבית. וגם זה הופך די מהר לשיחת אמהות.

זמן- עדיף אח"צ. או בבוקר מוקדם (נגיד 8). ולא באמצע יום שישי שזה לפעמים היום היחיד הפנוי לכל מני סידורים.

מוזמנים- מי שרוצה. לפעמים נח לשלוח אבא או דודה וכו'. לא אוהבת שמחליטים לי מי בדיוק אמור לבוא.

אם אין מקום בגן כדאי להגביל לאחד או שני מוזמנים לכל ילד.

תוכן- הכי נחמד לדעתי זה כשהריקודים זה פשוט המשך ישיר למה שעבדו איתם בחודשים האחרונים.

אם זה שירים וריקודים שהם למדו במשך השנה אז רואים שהילדים נהנים מזה ומכירים.

לא אוהבת בכלל את הקטע הזה שאם זה ריקודים אז כל ריקוד זה אביזרים ותלבושת אחרים.

זה נראה לי גם כאב ראש לגננות וגם מבלבל את הילדים. עד שהם מתחילים להנות עם הפונפון או הרעשן אז לוקחים להם. סתם מבאס. בקיצור סתם מיותר. אפשר להחליף פעם פעמיים.

מראה הגן- מסודר ומקושט כרגיל מספיק. אפשר קצת להוסיף אבל לא צריך לצאת מגידרך בישביל זה.

נתתן לי הרבה נקודות למחשבה, והרבה תובנות חדשות.

תודה רבה על שיתוף הפעולה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....