בס"ד
תודה שירה
|מהורהר|
אם כבר הקדשתי שרשור לחתימה החדשה ומהמעניינת שלי
נהפוך את זה לשרשור ציטוטים קדוש
בסדר שירה?
כן שירה
|טיפש|
בס"ד
תודה שירה
|מהורהר|
אם כבר הקדשתי שרשור לחתימה החדשה ומהמעניינת שלי
נהפוך את זה לשרשור ציטוטים קדוש
בסדר שירה?
כן שירה
|טיפש|
בס"ד
"אבל לאחר הקריאה היטיב לדעת מקודם כי אין הוא מטורף. העובדה שאתה נמצא במיעוט, אפילו מיעוט בן אדם אחד, אין משמעה שאתה מטורף. יש אמת ויש אי אמת, ומי שדבק באמת, אפילו כנגד העולם כולו, אינו מטורף." ~ וינסטון סמית' (עמ' 174)
בס"ד
"אולי יותר משאדם רוצה שיאהבו אותו רוצה הוא שיבינו אותו."
בס"ד
"כשזמנך מגיע, אז הוא מגיע, וזהו. יכול להיות שתגיד משהו חכם לפני שתסתלק מן העולם, אבל באותה מידה בדיוק אתה גם יכול להגיד משהו טיפשי..."
בס"ד
"זרים הם פשוט בני משפחה שעוד טרם הכרת." ~ האיש הכחול
בס"ד
"כל ההורים גורמים נזק לילדיהם. ככה זה. בגיל רך סופגים, כמו זגוגית זכה, את טביעות אצבעותיהם של הנוגעים בה. יש הורים שמותירים כתמים, אחרים סודקים, אחדים מנפצים ילדות לגמרי, לשברים קטנים שלא יוכלו לתקן."
בס"ד
"כל אדם משפיע על האחר והאחר משפיע על הבא אחריו, והעולם מלא סיפורים, אבל הסיפורים כולם אחד הם."
בס"ד
"אמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל."
בס"ד
"אמא תמיד אמרה שטיפש הוא מי שנוהג בטיפשות."
בס"ד
"אמא תמיד אמרה שלמות זה חלק מהחיים."
בס"ד
"אם אלוהים התכוון שכולנו נהיה זהים, הוא היה שם לכולנו ברזלים על הרגליים." ~ אמא של פורסט
בס"ד
בס"ד
"אני יודע, אני יודע. אנחנו העם הנבחר, אבל מדי פעם בפעם, אתה לא יכול לבחור מישהו אחר?" ~ לאלוהים
בס"ד
יעלתמשיכי, תמשיכי!
מחבבת ביותר
מותר לאמץ לחתימה? שוקלת לעשות הסבה![]()
יעלבס"ד
"לידידי ליאון ורת, בשעה שהיה ילד קטן."
בס"ד
"כי כך דרכם של המבוגרים: תמיד צריך להסביר להם הכל."
בס"ד
"מוטב היה לי לא לשים לב לדבריה - גילה לפני הנסיך הקטן את ליבו באחד הימים - כי אין לתת אמון בדברי הפרחים. יש להסתכל עליהם ולשאוף את ריחם ותו לא."
בס"ד
"עלי לסבול את קרבתם של שנים-שלושה זחלים אם רצוני להכיר פרפרים."
בס"ד
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, , די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר..."
תתחדשי, ילדה שלא מחבבת כשלא עונים לה בטלפון
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול