מסכים עם היועץ. מוסיף שאת לא צריכה לפעול מתוך אשמה ("תגידו לי שאני בסדר"), אלא מתוך צניעות טבעית.

לגבי הגבר הנוגע - נשמע שזה לא בטעות...

יש גברים מכורים לתאווה (אני אחד כזה). זה יכול להתבטא בכל מיני צורות. יש רבים שנמצאים בהכחשה לגבי זה. יש גם לא מכורים, שפשוט מחפשים תאווה (ההבדל הוא האם זה כפייתי או מתוך "אידיאל").

ובכל אופן, זה שגבר הוא דתי ונשוי לא אומר כלום. אני מכיר באופן אישי גם רבנים ואדמו"רים שעברו איסורים חמורים ביותר (גם את מן הסתם שומעת בתקשורת חדשים לבקרים סיפורים על אנשים מכובדים מאוד שנופלים בדברים כאלה).

אם את רוצה, את יכולה באתר "שמור עיניך" לבקש שישלחו לכתובת המייל של השותף שלך בעבודה מייל אנונימי שיציע לו להתקדם בנושא. הוא לא יידע שאת יזמת זאת.

זאת הכתובת כדי לעזור בצורה אנונימית למישהו שצריך עזרה:

http://gye.org.il/home/know-someone

זאת הכתובת להורדת חוברת הכלים של "שמור עיניך" (מיועדת בעיקר לאלה שאינם מכורים):

http://gye.org.il/images/stories/downloads/hebrew-handbook.pdf

בעלך צודק.  ולא שייך "עושה מנמלה פיל". גם אם זה בטעות ולא להנאה, עדיין מובן שלא טוב שחוזר על עצמו.  ולגבי האמירה "הוא גם דתי וגם  נשוי" - תמימות של נשים שלפעמים עולה ביוקר. יתכן שבטעות - ויתכן שלא, גם אצל "דתי ונשוי". מכל מקום, תבקשי שישים לב כי זה לא נוח לך, ואל תחשבי ש"את לא בסדר".. אפשר להיזהר.

2. אין מקום ל"צחוקים" וסתם "הבלי עולם הזה" עם גברים בריבוי שיחה. בפרט שנמצאים לא מעט זמן ביחד שם. האמירה "אנחנו לא באולפנה" וכו' - היא המשך הנאיביות של הנאמר לעיל.

3. למה ש"יגידו לך שאת  בסדר"?.. זה לא משנה אם הם "מסתכלים" או לא, אף אחד כאן לא מכיר אישית את המדוברים (מאיפה ש"הרהורים" זה בגיל העשרה?..). בכללי, טוב שלך אין כל כוונה לא טובה - ולא טוב שאת לא מספיק נזהרת בזה. אז תעדכני את ההתנהלות להבא.

לגבי שאלותייך, אני לא נחרץ כ"כ שאת גורמת להם להרהורים, גיל העשרה זה גיל העשרה, וגברים לא מאבדים את הראש שלהם כ"כ מהר אבל אני חושב שיש משהו אחר שצריך להפריע לך לפני.

בתור גבר נשוי, אם אשתי הייתה משוחחת ארוכות בעבודה עם גברים הייתי מודאג. אני חושב שצריך להפריע לך הנזק שזה יכול לגרום לך וההשפעה של זה עלייך. זה פוגע בצניעות וביראת שמים וגם עלול לפגוע בזוגיות. 

אני מכיר מקרוב סיפור מזעזע על מישהי (קרובת משפחה שלי) שעבדה במקום מעורב (כמו הרוב המוחלט של מקומות העבודה) ולאט לאט התחברה לאחד הקולגות שלה בעבודה עד שפשוט התאהבה בו. ולאט לאט הקשר שלה עם בעלה התדרדר עד שהתגרשו. (את הסיפור כשהווייתו היא סיפרה לי)

לעניות דעתי, כל קשר עם המין השני מכרסם מהקשר עם בן/בת הזוג..

ע"פ הלכה זה גם בעייתי.

האפשרות הכי נכונה זה 

א. לפתוח את זה עם רב זה או אחר שיתן כיוון נכון

ב.או לעזוב את מקום העבודה או להסביר לבוס שלך שאת דתיה וזה מפריע לך ושיעמיד אותו על מקומו.

חביבתי.

כל מה שכתבו לך כאן- הוא יותר מנכון.

המצב הזה בכלל לא תקין, ועצם העובדה שאת רוצה להרגיש בסדר מראה שבעצם את לא מרגישה בסדר. ובצדק.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מספר לך שהיום הוא דיבר "סתם שיחה" 20 דקות עם מישהי מהעבודה?

זה בכלל משנה אם המישהי הזו דתיה או לא, נשואה או לא?

"אין אפוטרופוס לעריות". והכיפה או החצאית, והבן זוג או בת זוג ממש לא משנים את המשפט הזה.

כל עוד את ממשיכה להתנהג בחביבות כזו ומאפשרת לדברים הכביכול קטנים האלה לקרות- את במו ידייך, גם אם בלי מודעות לכך- עלולה להרוס את הזוגיות שלך ואת הזוגיות של האדם שאיתו את מדברת.

חברה שלך צודקת לגמרי. גם גברים נשואים בני 80 יכולים להסתכל על נשים. זה לא קשור לגיל ולרמת דתיות.

לו הייתי במקומך הייתי עושה "סוויצ'" רציני בתפיסה, משתפת את בעלי בקושי הזה כדי לקבל ממנו תמיכה במהלך, ולגמרי משנה את היחס לקולגות.

לא. אין כזה דבר לגעת באצבעות. אם הוא במקלדת אז את זזה הצידה לגמרי ומקפידה שלא יגע בך באצבע קטנה!! וגם לא יהיה קרוב אלייך ברמה כזאת.

ואם משעמם - אז קחי איתך תהלים מחולק ותחלקי לשאר הנשים, או שתמצאי אתר אינטרנט שמענין אותך ותגלשי בו, או שתפעילי את היצירתיות שלך בדרכים שונות כדי לא להגיע למצבים האלה.

כל השיחה שלך עם גברים אחרים בעבודה אמורה להיות ענינית בלבד.

זה לא אומר שאת צריכה להיות סנובית איומה או מגעילה. וזה גם לא אומר שאת לא יכולה לחייך.

זה כן אומר שאת צריכה להעביר שדר של "אני שומרת על עצמי. אף אחד לא מתקרב אלי".

כדאי לך לעשות את זה לפני שח"ו תמצאי את עצמך בהתלבטויות מורכבות יותר.

הסיפור עם המקלדת הוא בעיה מוכרת. כשיושבים מול מחשב נייד  (לדוגמא) - הדרך מהמחשב הנייד של השותף עד לגוף שלו שיושב לידו ( או השותפה) - קרוב מתמיד.

בתור מי שהרבה פעמים נוגע במחשבים שלא שלי, אם היא לא מבינה שצריך להתרחק, צריך לעשות ממש תנועות לוליניות כדי לא להתנגש בה.

עושים את זה, אבל מי שפחות רגיש מן הסתם לא יטרח.

לגבי העובד אצלך אני לא יודע אם זה בכוונה או לא, אבל אולי יש לזה פיתרון טכני:

אפשרות ראשונה - מקלדת אלחוטית.

גם אם הליצן הזה עושה את זה בכוונה, תוציאי לו את העוקץ. שיקח את המקלדת אליו וזהו. במיוחד אם זה סשן של תכנות בזוג או דבר דומה לזה.

אפשרות שניה- כלי השליטה מרחוק לסוגיהם. אל תגידי שזה בגלל שזה מציק לך, תגידי בגלל שנוח לך יותר, או משהו כזה - שהוא יעבוד מהעמדה שלו ואת מהעמדה שלך ותשתפו מסך.

גם יחסוך לך את הנוכחות שלו וגם ישפר את הפרודוקטיביות שלכם.

אל תכניסי לעצמך לראש "כוונות" שלא היו לך - אל פשוט תתעדכני על הבעייתיות שבמציאות כזו, ותעשי "עידכון" בהתנהלות..

גם ב"שיתוף של בעלך" צריך להיזהר, שלא יתחיל להרגיש לא נעים מעצם הימצאותך שם. אפשר לומר, שמבחינתך כמובן אין כל משהו שמרגיש קרבה, אבל בהיות ששמעת שראוי לשמור מרחק כדי שגברים גם ייזהרו יותר, אז את מתכוונת לסייג יותר ולדאוג שלא תקראנה "תקלות", כמו שהציע בעצמו.   עיקר הענין צריך להיות בשינוי מסויים ב"שטח", ופחות בשיחות עם בעלך.

רק כשיש איזו שהיא תקלה שצריך ליצור ביחד אז הוא מגיע...

אני יודעת שיש כאלה שאומרים לא לספר, כי למה להלחיץ את הבעל.

אבל הגישה שלי, היא שאם יש משהו שמטריד אותי או שמטריד את בעלי - אנחנו מספרים אחד לשני. אין סודות.

גם אם זה לא נעים.

אני מספיק סומכת על בעלי שידע להכיל אותי ואת ההתמודדויות שלי (וגם לי היה סיפור דומה בעבודה, וכשאמרתי לבעלי, זה נתן לי אומץ לעשות לזה סוף, אפילו שהבחור די נפגע, זה היה לפני הרבה שנים כשעוד היינו זוג "צעיר" אבל אני זוכרת טוב את ההתמודדות)

וגם אני מצפה שבעלי יספר לי (גם כשהוא נכשל בשמירת העיניים או דברים דומים, אלו יצרים שצריך לעבוד עליהם, וכשאשתך תומכת בך ומבינה את ההתמודדות ולא ישר "נעלבת", זה ממש עוזר להתמודדות, עצם זה שאתה מספר מוריד מהסודיות ומהנסיון.)

בהצלחה לך בהתמודדות הזו, ותדעי לך, שגם אם יהיה קצת לא נעים ופחות "נחמד" מול החבר'ה בעבודה - זה שווה את הנקיות מול בעלך.

כמו מה שכתבה "אמא, ברוך ה'".

כאשר אני "שומר סודות", שומר בפנים דברים שרק אני יודע, והלב הוא המחסן שלי, זה מערער את הנפש שלי.

הדברים נכונים שבעתיים, כאשר מדובר בסודות שיש להם השלכה על מישהו אחר (אם כי, לא תמיד נכון לספר אותם דווקא לו).

ובקצרה: בהתאמה למידת הסודות שלי היא מידת ה"מחלה" שלי, מידת הקלקול בנפש שלי.

כנות היא בריאות. הסתרה היא מחלה.

הדברים אמורים במיוחד לגביי כמכור, אבל נראה לי שהם חשובים גם לכל אדם.

לפעמים זה נכון - ולפעמים יכול להרוס לגמרי.

תלוי באנשים, תלוי במי מדובר.

להיזהר מ"כללים".

וסיום דברייך בוודאי נכון.

מסכים מאוד. כפי שציינתי, לא תמיד נכון לספר לאדם הנוגע בדבר. וכבר דנו בכך רבותינו לעניין בקשת סליחה על לשון הרע.

את העניין.

 קודם כל לגמרי ברור שנגיעה  פחות או יותר סתמית בבעלך בזמן שאת אסורה חמורה בהרבה מאשר בסתם מישהו אחר. .

ולמשל נגיעה באותו זמן באבא שלך זה ממש כלום. כי פשוט אין אבא שנמשך לבת שלו ( חוץ מבספרים משונים.  מישו מכיר מקרה כזה שקרה ?)  .

 לגבי העובד הזה . ברור  לגמרי שאת צריכה להבהיר לו שייזהר.

 שום רמז לא יעזור. צריך להגיד בצורה הכי ברורה , ובלי לפגוע.

 למשל ,  למצוא הזדמנות שבה עולה איזה דיבור על נשים וגברים , תגידי בצורה לגמרי ספונטנית  לאו דוקא ישיר אליו אבל כשהוא שומע :.

 " אצלי זה לא קורה, אבל לא הייתי מסכימה בשום אופן שמישהו , למשל בעבודה יחד במחשב , ייגע בי  אפילו  בטעות. אין שום בעיה להיזהר "  ותמשיכי בטבעיות למשהו אחר.

 אם הוא מחליט "לא לשמוע" , אז בהזדמנות הראשונה תגידי לו : "תשים לב , אפילו שבעיניך זה כלום".

גם אני אדם מאוד מאוד חברותי 

ובקלות נמשך לפיטפוטים

וגם לא מרגיש רע אחרי זה

אבל האמת האמת  שזה פשוט אסור. 

וכשהאמת הזאת  ברורה כשמש

אז יותר קל להלחם בזה ולהפסיק. 

אסור לגבר לדבר עם אשה שיחה שלא לצורך. שלא עניינית. זה הכל. 

ולענין:

מרדכי  ואנונו שמסר סודות אטום , הוא קודש קודשים?

האומן ( צייר) צבי גור שחטף את אורון ירדן מסביון ורצח אותו הוא קודש קודשים?

האנס הסדרתי בני סלע הוא קודש קודשים ?

 אופס! לא כללתי ברשימה את מי שאומרים עליו כאילו רצח . ומקובל לראות שותף ברצח כל מי שמהסס אם ההאשמות מבוססות.  אז אברח לפני שיתפסו אותו , ויאשימו אותו בשותפות ברצח !

לא הגזמנו קצת בסופרלטיבים?

תזכרי שיש אנשים מאחורי הניקים.

אם זאת הייתה חרה שלך גם היית מודיעה לה שהיא חולת נפש?

אגב, יש לי מושג קלוש בלבד על נושא השרשור. התייחסתי רק לביטוי החריף שלך, שלא מתאים כתגובה לכלום.

ואני בצד שלך בעניין, אני באמת חושבת שחבל קצת דק ללכת עליו, אבל! אני לא אשתמש בביטוי המוגזם הזה.

את מזכירה לי את המודעות ממאה שערים, שבהם כל ידיעה חדשותית היא 'גזירה ששמים וארץ רועשים עליה' ואני לא יודעת מה עוד.

ולא נראה לי שיש לנו עוד איך לפתח את הוויכוח הזה. את אומרת כן ואני לא.

אני רק מזכירה לך, שוב, שיש מיהי שתקרא את זה ואולי תיפגע מזה, ואלי תיפגע מזה קשות. רק תחשבי על זה.

יש לי בוס בעבודה דתי תורני, יכול להיות כמעט אבא שלי בגיל, הוא בן אדם מאוד נחמד. לכולם. תמיד מתענייין ודואג לכולם, אבל לפעמים השיחות איתו גולשות לעיניינים שלא קשורים לעבודה. הוא שואל אותי שאלות על המשפחה הבעל הילדים החיים. מתוך התעניינות ונחמדות כנה ביותר. ואני תמיד בדילמה כמה לענות, כמה לשתף.

בכל זאת אנחנו 2 אנשים שעובדים ביחד הרבה- למרות שרוב התקשורת היא טלפונית, יש הרבה שיחות.

פשוט בלתי אפשרי להשאר רק עניניים . אני אשמע ממש קשוחה ולא נחמדה אם אענה בצורה קרה ועניינית לשאלות שלו. והוא ממש משתדל להיות בוס נחמד- במיוחד כשהעבודה סופר לחוצה והוא פוחד שאני אברח לו.

יש לציין שהוא גם בקשר טוב עם בעלי. וגם נעזר בו לפעמים לכל מיני דברים.

בקיצור זה ממש לא פשוט.

שמעתי פעם שיעור של הרבנית לבנון שהיא אמרה שאפילו להכין כוס קפה לבוס זה בעייתי. כי מעשים של נתינה אחד לשני גורמים לקרבה. אז ברור ששיחות אישיות יכולות לגרום לקרבה אסורה. וצריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן ולהזהר.

קל וחומר להיזהר כמו מאש מערבים בעבודה. אלה תחמנים ויוצאים מגדרם כדי להיות נחמדים. יש לי אחד כזה בעבודה. אני מחייכת אליו כלפי חוץ אבל לא מדברת איתו יותר מידי. למרות שהוא יענו "ערבי טוב."

ולצערי שמעתי על הרבה בנות ישראל תמימות שנפלו בפח שלהם ל"ע.

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שאחרים כתבו.

זה באמת מצב לא נעים, מאחל לך הרבה כוחות להתמודד.

יש קצת הבדל בין נשים לגברים.

אצל גברים המשיכה חזקה מאוד, תתפלאי גם אצל גברים בני 40 + ואפילו יותר.

גם אם הם נשואים, המשיכה עדיין קיימת.

אני נשוי, ויכול לומר לך, שהבחירה שלי היא האם להסתכל או לא. ואני משתדל מאוד להתרחק מדברים כאלו ,

שוודאי יכולים להפיל אותי. 

אבל,אין מצב שגבר נוגע באישה כל הזמן, וזה "טעות", או לא אומר כלום סתם מתוך ידידות.

כשמעסיק עושה זאת, הוא בעצם מנצל את הסמכות שלו, שלא נעים לך,

כדי להטריד אותך מינית(זו ההגדרה החוקית).

אם תפחדי להעיר, הוא ימשיך , ואולי יעלה את רף ההטרדות.

אם תעירי , בצורה ברורה, שאת נשואה ולא נעים שהוא עושה כך וכך...

אז הוא ייבהל , כי יבין שהוא חשוף לתביעות ויתרחק ממך...

מאחל לך המון הצלחה! באמת מצב לא נעים...

חשוב שתשתפי את בעלך בכנות במצב, כדי לקבל תמיכה, ולמנוע חשדות מיותרים...

כל טוב!

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.