מסכים עם היועץ. מוסיף שאת לא צריכה לפעול מתוך אשמה ("תגידו לי שאני בסדר"), אלא מתוך צניעות טבעית.

לגבי הגבר הנוגע - נשמע שזה לא בטעות...

יש גברים מכורים לתאווה (אני אחד כזה). זה יכול להתבטא בכל מיני צורות. יש רבים שנמצאים בהכחשה לגבי זה. יש גם לא מכורים, שפשוט מחפשים תאווה (ההבדל הוא האם זה כפייתי או מתוך "אידיאל").

ובכל אופן, זה שגבר הוא דתי ונשוי לא אומר כלום. אני מכיר באופן אישי גם רבנים ואדמו"רים שעברו איסורים חמורים ביותר (גם את מן הסתם שומעת בתקשורת חדשים לבקרים סיפורים על אנשים מכובדים מאוד שנופלים בדברים כאלה).

אם את רוצה, את יכולה באתר "שמור עיניך" לבקש שישלחו לכתובת המייל של השותף שלך בעבודה מייל אנונימי שיציע לו להתקדם בנושא. הוא לא יידע שאת יזמת זאת.

זאת הכתובת כדי לעזור בצורה אנונימית למישהו שצריך עזרה:

http://gye.org.il/home/know-someone

זאת הכתובת להורדת חוברת הכלים של "שמור עיניך" (מיועדת בעיקר לאלה שאינם מכורים):

http://gye.org.il/images/stories/downloads/hebrew-handbook.pdf

בעלך צודק.  ולא שייך "עושה מנמלה פיל". גם אם זה בטעות ולא להנאה, עדיין מובן שלא טוב שחוזר על עצמו.  ולגבי האמירה "הוא גם דתי וגם  נשוי" - תמימות של נשים שלפעמים עולה ביוקר. יתכן שבטעות - ויתכן שלא, גם אצל "דתי ונשוי". מכל מקום, תבקשי שישים לב כי זה לא נוח לך, ואל תחשבי ש"את לא בסדר".. אפשר להיזהר.

2. אין מקום ל"צחוקים" וסתם "הבלי עולם הזה" עם גברים בריבוי שיחה. בפרט שנמצאים לא מעט זמן ביחד שם. האמירה "אנחנו לא באולפנה" וכו' - היא המשך הנאיביות של הנאמר לעיל.

3. למה ש"יגידו לך שאת  בסדר"?.. זה לא משנה אם הם "מסתכלים" או לא, אף אחד כאן לא מכיר אישית את המדוברים (מאיפה ש"הרהורים" זה בגיל העשרה?..). בכללי, טוב שלך אין כל כוונה לא טובה - ולא טוב שאת לא מספיק נזהרת בזה. אז תעדכני את ההתנהלות להבא.

לגבי שאלותייך, אני לא נחרץ כ"כ שאת גורמת להם להרהורים, גיל העשרה זה גיל העשרה, וגברים לא מאבדים את הראש שלהם כ"כ מהר אבל אני חושב שיש משהו אחר שצריך להפריע לך לפני.

בתור גבר נשוי, אם אשתי הייתה משוחחת ארוכות בעבודה עם גברים הייתי מודאג. אני חושב שצריך להפריע לך הנזק שזה יכול לגרום לך וההשפעה של זה עלייך. זה פוגע בצניעות וביראת שמים וגם עלול לפגוע בזוגיות. 

אני מכיר מקרוב סיפור מזעזע על מישהי (קרובת משפחה שלי) שעבדה במקום מעורב (כמו הרוב המוחלט של מקומות העבודה) ולאט לאט התחברה לאחד הקולגות שלה בעבודה עד שפשוט התאהבה בו. ולאט לאט הקשר שלה עם בעלה התדרדר עד שהתגרשו. (את הסיפור כשהווייתו היא סיפרה לי)

לעניות דעתי, כל קשר עם המין השני מכרסם מהקשר עם בן/בת הזוג..

ע"פ הלכה זה גם בעייתי.

האפשרות הכי נכונה זה 

א. לפתוח את זה עם רב זה או אחר שיתן כיוון נכון

ב.או לעזוב את מקום העבודה או להסביר לבוס שלך שאת דתיה וזה מפריע לך ושיעמיד אותו על מקומו.

חביבתי.

כל מה שכתבו לך כאן- הוא יותר מנכון.

המצב הזה בכלל לא תקין, ועצם העובדה שאת רוצה להרגיש בסדר מראה שבעצם את לא מרגישה בסדר. ובצדק.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מספר לך שהיום הוא דיבר "סתם שיחה" 20 דקות עם מישהי מהעבודה?

זה בכלל משנה אם המישהי הזו דתיה או לא, נשואה או לא?

"אין אפוטרופוס לעריות". והכיפה או החצאית, והבן זוג או בת זוג ממש לא משנים את המשפט הזה.

כל עוד את ממשיכה להתנהג בחביבות כזו ומאפשרת לדברים הכביכול קטנים האלה לקרות- את במו ידייך, גם אם בלי מודעות לכך- עלולה להרוס את הזוגיות שלך ואת הזוגיות של האדם שאיתו את מדברת.

חברה שלך צודקת לגמרי. גם גברים נשואים בני 80 יכולים להסתכל על נשים. זה לא קשור לגיל ולרמת דתיות.

לו הייתי במקומך הייתי עושה "סוויצ'" רציני בתפיסה, משתפת את בעלי בקושי הזה כדי לקבל ממנו תמיכה במהלך, ולגמרי משנה את היחס לקולגות.

לא. אין כזה דבר לגעת באצבעות. אם הוא במקלדת אז את זזה הצידה לגמרי ומקפידה שלא יגע בך באצבע קטנה!! וגם לא יהיה קרוב אלייך ברמה כזאת.

ואם משעמם - אז קחי איתך תהלים מחולק ותחלקי לשאר הנשים, או שתמצאי אתר אינטרנט שמענין אותך ותגלשי בו, או שתפעילי את היצירתיות שלך בדרכים שונות כדי לא להגיע למצבים האלה.

כל השיחה שלך עם גברים אחרים בעבודה אמורה להיות ענינית בלבד.

זה לא אומר שאת צריכה להיות סנובית איומה או מגעילה. וזה גם לא אומר שאת לא יכולה לחייך.

זה כן אומר שאת צריכה להעביר שדר של "אני שומרת על עצמי. אף אחד לא מתקרב אלי".

כדאי לך לעשות את זה לפני שח"ו תמצאי את עצמך בהתלבטויות מורכבות יותר.

הסיפור עם המקלדת הוא בעיה מוכרת. כשיושבים מול מחשב נייד  (לדוגמא) - הדרך מהמחשב הנייד של השותף עד לגוף שלו שיושב לידו ( או השותפה) - קרוב מתמיד.

בתור מי שהרבה פעמים נוגע במחשבים שלא שלי, אם היא לא מבינה שצריך להתרחק, צריך לעשות ממש תנועות לוליניות כדי לא להתנגש בה.

עושים את זה, אבל מי שפחות רגיש מן הסתם לא יטרח.

לגבי העובד אצלך אני לא יודע אם זה בכוונה או לא, אבל אולי יש לזה פיתרון טכני:

אפשרות ראשונה - מקלדת אלחוטית.

גם אם הליצן הזה עושה את זה בכוונה, תוציאי לו את העוקץ. שיקח את המקלדת אליו וזהו. במיוחד אם זה סשן של תכנות בזוג או דבר דומה לזה.

אפשרות שניה- כלי השליטה מרחוק לסוגיהם. אל תגידי שזה בגלל שזה מציק לך, תגידי בגלל שנוח לך יותר, או משהו כזה - שהוא יעבוד מהעמדה שלו ואת מהעמדה שלך ותשתפו מסך.

גם יחסוך לך את הנוכחות שלו וגם ישפר את הפרודוקטיביות שלכם.

אל תכניסי לעצמך לראש "כוונות" שלא היו לך - אל פשוט תתעדכני על הבעייתיות שבמציאות כזו, ותעשי "עידכון" בהתנהלות..

גם ב"שיתוף של בעלך" צריך להיזהר, שלא יתחיל להרגיש לא נעים מעצם הימצאותך שם. אפשר לומר, שמבחינתך כמובן אין כל משהו שמרגיש קרבה, אבל בהיות ששמעת שראוי לשמור מרחק כדי שגברים גם ייזהרו יותר, אז את מתכוונת לסייג יותר ולדאוג שלא תקראנה "תקלות", כמו שהציע בעצמו.   עיקר הענין צריך להיות בשינוי מסויים ב"שטח", ופחות בשיחות עם בעלך.

רק כשיש איזו שהיא תקלה שצריך ליצור ביחד אז הוא מגיע...

אני יודעת שיש כאלה שאומרים לא לספר, כי למה להלחיץ את הבעל.

אבל הגישה שלי, היא שאם יש משהו שמטריד אותי או שמטריד את בעלי - אנחנו מספרים אחד לשני. אין סודות.

גם אם זה לא נעים.

אני מספיק סומכת על בעלי שידע להכיל אותי ואת ההתמודדויות שלי (וגם לי היה סיפור דומה בעבודה, וכשאמרתי לבעלי, זה נתן לי אומץ לעשות לזה סוף, אפילו שהבחור די נפגע, זה היה לפני הרבה שנים כשעוד היינו זוג "צעיר" אבל אני זוכרת טוב את ההתמודדות)

וגם אני מצפה שבעלי יספר לי (גם כשהוא נכשל בשמירת העיניים או דברים דומים, אלו יצרים שצריך לעבוד עליהם, וכשאשתך תומכת בך ומבינה את ההתמודדות ולא ישר "נעלבת", זה ממש עוזר להתמודדות, עצם זה שאתה מספר מוריד מהסודיות ומהנסיון.)

בהצלחה לך בהתמודדות הזו, ותדעי לך, שגם אם יהיה קצת לא נעים ופחות "נחמד" מול החבר'ה בעבודה - זה שווה את הנקיות מול בעלך.

כמו מה שכתבה "אמא, ברוך ה'".

כאשר אני "שומר סודות", שומר בפנים דברים שרק אני יודע, והלב הוא המחסן שלי, זה מערער את הנפש שלי.

הדברים נכונים שבעתיים, כאשר מדובר בסודות שיש להם השלכה על מישהו אחר (אם כי, לא תמיד נכון לספר אותם דווקא לו).

ובקצרה: בהתאמה למידת הסודות שלי היא מידת ה"מחלה" שלי, מידת הקלקול בנפש שלי.

כנות היא בריאות. הסתרה היא מחלה.

הדברים אמורים במיוחד לגביי כמכור, אבל נראה לי שהם חשובים גם לכל אדם.

לפעמים זה נכון - ולפעמים יכול להרוס לגמרי.

תלוי באנשים, תלוי במי מדובר.

להיזהר מ"כללים".

וסיום דברייך בוודאי נכון.

מסכים מאוד. כפי שציינתי, לא תמיד נכון לספר לאדם הנוגע בדבר. וכבר דנו בכך רבותינו לעניין בקשת סליחה על לשון הרע.

את העניין.

 קודם כל לגמרי ברור שנגיעה  פחות או יותר סתמית בבעלך בזמן שאת אסורה חמורה בהרבה מאשר בסתם מישהו אחר. .

ולמשל נגיעה באותו זמן באבא שלך זה ממש כלום. כי פשוט אין אבא שנמשך לבת שלו ( חוץ מבספרים משונים.  מישו מכיר מקרה כזה שקרה ?)  .

 לגבי העובד הזה . ברור  לגמרי שאת צריכה להבהיר לו שייזהר.

 שום רמז לא יעזור. צריך להגיד בצורה הכי ברורה , ובלי לפגוע.

 למשל ,  למצוא הזדמנות שבה עולה איזה דיבור על נשים וגברים , תגידי בצורה לגמרי ספונטנית  לאו דוקא ישיר אליו אבל כשהוא שומע :.

 " אצלי זה לא קורה, אבל לא הייתי מסכימה בשום אופן שמישהו , למשל בעבודה יחד במחשב , ייגע בי  אפילו  בטעות. אין שום בעיה להיזהר "  ותמשיכי בטבעיות למשהו אחר.

 אם הוא מחליט "לא לשמוע" , אז בהזדמנות הראשונה תגידי לו : "תשים לב , אפילו שבעיניך זה כלום".

גם אני אדם מאוד מאוד חברותי 

ובקלות נמשך לפיטפוטים

וגם לא מרגיש רע אחרי זה

אבל האמת האמת  שזה פשוט אסור. 

וכשהאמת הזאת  ברורה כשמש

אז יותר קל להלחם בזה ולהפסיק. 

אסור לגבר לדבר עם אשה שיחה שלא לצורך. שלא עניינית. זה הכל. 

ולענין:

מרדכי  ואנונו שמסר סודות אטום , הוא קודש קודשים?

האומן ( צייר) צבי גור שחטף את אורון ירדן מסביון ורצח אותו הוא קודש קודשים?

האנס הסדרתי בני סלע הוא קודש קודשים ?

 אופס! לא כללתי ברשימה את מי שאומרים עליו כאילו רצח . ומקובל לראות שותף ברצח כל מי שמהסס אם ההאשמות מבוססות.  אז אברח לפני שיתפסו אותו , ויאשימו אותו בשותפות ברצח !

לא הגזמנו קצת בסופרלטיבים?

תזכרי שיש אנשים מאחורי הניקים.

אם זאת הייתה חרה שלך גם היית מודיעה לה שהיא חולת נפש?

אגב, יש לי מושג קלוש בלבד על נושא השרשור. התייחסתי רק לביטוי החריף שלך, שלא מתאים כתגובה לכלום.

ואני בצד שלך בעניין, אני באמת חושבת שחבל קצת דק ללכת עליו, אבל! אני לא אשתמש בביטוי המוגזם הזה.

את מזכירה לי את המודעות ממאה שערים, שבהם כל ידיעה חדשותית היא 'גזירה ששמים וארץ רועשים עליה' ואני לא יודעת מה עוד.

ולא נראה לי שיש לנו עוד איך לפתח את הוויכוח הזה. את אומרת כן ואני לא.

אני רק מזכירה לך, שוב, שיש מיהי שתקרא את זה ואולי תיפגע מזה, ואלי תיפגע מזה קשות. רק תחשבי על זה.

יש לי בוס בעבודה דתי תורני, יכול להיות כמעט אבא שלי בגיל, הוא בן אדם מאוד נחמד. לכולם. תמיד מתענייין ודואג לכולם, אבל לפעמים השיחות איתו גולשות לעיניינים שלא קשורים לעבודה. הוא שואל אותי שאלות על המשפחה הבעל הילדים החיים. מתוך התעניינות ונחמדות כנה ביותר. ואני תמיד בדילמה כמה לענות, כמה לשתף.

בכל זאת אנחנו 2 אנשים שעובדים ביחד הרבה- למרות שרוב התקשורת היא טלפונית, יש הרבה שיחות.

פשוט בלתי אפשרי להשאר רק עניניים . אני אשמע ממש קשוחה ולא נחמדה אם אענה בצורה קרה ועניינית לשאלות שלו. והוא ממש משתדל להיות בוס נחמד- במיוחד כשהעבודה סופר לחוצה והוא פוחד שאני אברח לו.

יש לציין שהוא גם בקשר טוב עם בעלי. וגם נעזר בו לפעמים לכל מיני דברים.

בקיצור זה ממש לא פשוט.

שמעתי פעם שיעור של הרבנית לבנון שהיא אמרה שאפילו להכין כוס קפה לבוס זה בעייתי. כי מעשים של נתינה אחד לשני גורמים לקרבה. אז ברור ששיחות אישיות יכולות לגרום לקרבה אסורה. וצריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן ולהזהר.

קל וחומר להיזהר כמו מאש מערבים בעבודה. אלה תחמנים ויוצאים מגדרם כדי להיות נחמדים. יש לי אחד כזה בעבודה. אני מחייכת אליו כלפי חוץ אבל לא מדברת איתו יותר מידי. למרות שהוא יענו "ערבי טוב."

ולצערי שמעתי על הרבה בנות ישראל תמימות שנפלו בפח שלהם ל"ע.

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שאחרים כתבו.

זה באמת מצב לא נעים, מאחל לך הרבה כוחות להתמודד.

יש קצת הבדל בין נשים לגברים.

אצל גברים המשיכה חזקה מאוד, תתפלאי גם אצל גברים בני 40 + ואפילו יותר.

גם אם הם נשואים, המשיכה עדיין קיימת.

אני נשוי, ויכול לומר לך, שהבחירה שלי היא האם להסתכל או לא. ואני משתדל מאוד להתרחק מדברים כאלו ,

שוודאי יכולים להפיל אותי. 

אבל,אין מצב שגבר נוגע באישה כל הזמן, וזה "טעות", או לא אומר כלום סתם מתוך ידידות.

כשמעסיק עושה זאת, הוא בעצם מנצל את הסמכות שלו, שלא נעים לך,

כדי להטריד אותך מינית(זו ההגדרה החוקית).

אם תפחדי להעיר, הוא ימשיך , ואולי יעלה את רף ההטרדות.

אם תעירי , בצורה ברורה, שאת נשואה ולא נעים שהוא עושה כך וכך...

אז הוא ייבהל , כי יבין שהוא חשוף לתביעות ויתרחק ממך...

מאחל לך המון הצלחה! באמת מצב לא נעים...

חשוב שתשתפי את בעלך בכנות במצב, כדי לקבל תמיכה, ולמנוע חשדות מיותרים...

כל טוב!

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.