מסכים עם היועץ. מוסיף שאת לא צריכה לפעול מתוך אשמה ("תגידו לי שאני בסדר"), אלא מתוך צניעות טבעית.

לגבי הגבר הנוגע - נשמע שזה לא בטעות...

יש גברים מכורים לתאווה (אני אחד כזה). זה יכול להתבטא בכל מיני צורות. יש רבים שנמצאים בהכחשה לגבי זה. יש גם לא מכורים, שפשוט מחפשים תאווה (ההבדל הוא האם זה כפייתי או מתוך "אידיאל").

ובכל אופן, זה שגבר הוא דתי ונשוי לא אומר כלום. אני מכיר באופן אישי גם רבנים ואדמו"רים שעברו איסורים חמורים ביותר (גם את מן הסתם שומעת בתקשורת חדשים לבקרים סיפורים על אנשים מכובדים מאוד שנופלים בדברים כאלה).

אם את רוצה, את יכולה באתר "שמור עיניך" לבקש שישלחו לכתובת המייל של השותף שלך בעבודה מייל אנונימי שיציע לו להתקדם בנושא. הוא לא יידע שאת יזמת זאת.

זאת הכתובת כדי לעזור בצורה אנונימית למישהו שצריך עזרה:

http://gye.org.il/home/know-someone

זאת הכתובת להורדת חוברת הכלים של "שמור עיניך" (מיועדת בעיקר לאלה שאינם מכורים):

http://gye.org.il/images/stories/downloads/hebrew-handbook.pdf

בעלך צודק.  ולא שייך "עושה מנמלה פיל". גם אם זה בטעות ולא להנאה, עדיין מובן שלא טוב שחוזר על עצמו.  ולגבי האמירה "הוא גם דתי וגם  נשוי" - תמימות של נשים שלפעמים עולה ביוקר. יתכן שבטעות - ויתכן שלא, גם אצל "דתי ונשוי". מכל מקום, תבקשי שישים לב כי זה לא נוח לך, ואל תחשבי ש"את לא בסדר".. אפשר להיזהר.

2. אין מקום ל"צחוקים" וסתם "הבלי עולם הזה" עם גברים בריבוי שיחה. בפרט שנמצאים לא מעט זמן ביחד שם. האמירה "אנחנו לא באולפנה" וכו' - היא המשך הנאיביות של הנאמר לעיל.

3. למה ש"יגידו לך שאת  בסדר"?.. זה לא משנה אם הם "מסתכלים" או לא, אף אחד כאן לא מכיר אישית את המדוברים (מאיפה ש"הרהורים" זה בגיל העשרה?..). בכללי, טוב שלך אין כל כוונה לא טובה - ולא טוב שאת לא מספיק נזהרת בזה. אז תעדכני את ההתנהלות להבא.

לגבי שאלותייך, אני לא נחרץ כ"כ שאת גורמת להם להרהורים, גיל העשרה זה גיל העשרה, וגברים לא מאבדים את הראש שלהם כ"כ מהר אבל אני חושב שיש משהו אחר שצריך להפריע לך לפני.

בתור גבר נשוי, אם אשתי הייתה משוחחת ארוכות בעבודה עם גברים הייתי מודאג. אני חושב שצריך להפריע לך הנזק שזה יכול לגרום לך וההשפעה של זה עלייך. זה פוגע בצניעות וביראת שמים וגם עלול לפגוע בזוגיות. 

אני מכיר מקרוב סיפור מזעזע על מישהי (קרובת משפחה שלי) שעבדה במקום מעורב (כמו הרוב המוחלט של מקומות העבודה) ולאט לאט התחברה לאחד הקולגות שלה בעבודה עד שפשוט התאהבה בו. ולאט לאט הקשר שלה עם בעלה התדרדר עד שהתגרשו. (את הסיפור כשהווייתו היא סיפרה לי)

לעניות דעתי, כל קשר עם המין השני מכרסם מהקשר עם בן/בת הזוג..

ע"פ הלכה זה גם בעייתי.

האפשרות הכי נכונה זה 

א. לפתוח את זה עם רב זה או אחר שיתן כיוון נכון

ב.או לעזוב את מקום העבודה או להסביר לבוס שלך שאת דתיה וזה מפריע לך ושיעמיד אותו על מקומו.

חביבתי.

כל מה שכתבו לך כאן- הוא יותר מנכון.

המצב הזה בכלל לא תקין, ועצם העובדה שאת רוצה להרגיש בסדר מראה שבעצם את לא מרגישה בסדר. ובצדק.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מספר לך שהיום הוא דיבר "סתם שיחה" 20 דקות עם מישהי מהעבודה?

זה בכלל משנה אם המישהי הזו דתיה או לא, נשואה או לא?

"אין אפוטרופוס לעריות". והכיפה או החצאית, והבן זוג או בת זוג ממש לא משנים את המשפט הזה.

כל עוד את ממשיכה להתנהג בחביבות כזו ומאפשרת לדברים הכביכול קטנים האלה לקרות- את במו ידייך, גם אם בלי מודעות לכך- עלולה להרוס את הזוגיות שלך ואת הזוגיות של האדם שאיתו את מדברת.

חברה שלך צודקת לגמרי. גם גברים נשואים בני 80 יכולים להסתכל על נשים. זה לא קשור לגיל ולרמת דתיות.

לו הייתי במקומך הייתי עושה "סוויצ'" רציני בתפיסה, משתפת את בעלי בקושי הזה כדי לקבל ממנו תמיכה במהלך, ולגמרי משנה את היחס לקולגות.

לא. אין כזה דבר לגעת באצבעות. אם הוא במקלדת אז את זזה הצידה לגמרי ומקפידה שלא יגע בך באצבע קטנה!! וגם לא יהיה קרוב אלייך ברמה כזאת.

ואם משעמם - אז קחי איתך תהלים מחולק ותחלקי לשאר הנשים, או שתמצאי אתר אינטרנט שמענין אותך ותגלשי בו, או שתפעילי את היצירתיות שלך בדרכים שונות כדי לא להגיע למצבים האלה.

כל השיחה שלך עם גברים אחרים בעבודה אמורה להיות ענינית בלבד.

זה לא אומר שאת צריכה להיות סנובית איומה או מגעילה. וזה גם לא אומר שאת לא יכולה לחייך.

זה כן אומר שאת צריכה להעביר שדר של "אני שומרת על עצמי. אף אחד לא מתקרב אלי".

כדאי לך לעשות את זה לפני שח"ו תמצאי את עצמך בהתלבטויות מורכבות יותר.

הסיפור עם המקלדת הוא בעיה מוכרת. כשיושבים מול מחשב נייד  (לדוגמא) - הדרך מהמחשב הנייד של השותף עד לגוף שלו שיושב לידו ( או השותפה) - קרוב מתמיד.

בתור מי שהרבה פעמים נוגע במחשבים שלא שלי, אם היא לא מבינה שצריך להתרחק, צריך לעשות ממש תנועות לוליניות כדי לא להתנגש בה.

עושים את זה, אבל מי שפחות רגיש מן הסתם לא יטרח.

לגבי העובד אצלך אני לא יודע אם זה בכוונה או לא, אבל אולי יש לזה פיתרון טכני:

אפשרות ראשונה - מקלדת אלחוטית.

גם אם הליצן הזה עושה את זה בכוונה, תוציאי לו את העוקץ. שיקח את המקלדת אליו וזהו. במיוחד אם זה סשן של תכנות בזוג או דבר דומה לזה.

אפשרות שניה- כלי השליטה מרחוק לסוגיהם. אל תגידי שזה בגלל שזה מציק לך, תגידי בגלל שנוח לך יותר, או משהו כזה - שהוא יעבוד מהעמדה שלו ואת מהעמדה שלך ותשתפו מסך.

גם יחסוך לך את הנוכחות שלו וגם ישפר את הפרודוקטיביות שלכם.

אל תכניסי לעצמך לראש "כוונות" שלא היו לך - אל פשוט תתעדכני על הבעייתיות שבמציאות כזו, ותעשי "עידכון" בהתנהלות..

גם ב"שיתוף של בעלך" צריך להיזהר, שלא יתחיל להרגיש לא נעים מעצם הימצאותך שם. אפשר לומר, שמבחינתך כמובן אין כל משהו שמרגיש קרבה, אבל בהיות ששמעת שראוי לשמור מרחק כדי שגברים גם ייזהרו יותר, אז את מתכוונת לסייג יותר ולדאוג שלא תקראנה "תקלות", כמו שהציע בעצמו.   עיקר הענין צריך להיות בשינוי מסויים ב"שטח", ופחות בשיחות עם בעלך.

רק כשיש איזו שהיא תקלה שצריך ליצור ביחד אז הוא מגיע...

אני יודעת שיש כאלה שאומרים לא לספר, כי למה להלחיץ את הבעל.

אבל הגישה שלי, היא שאם יש משהו שמטריד אותי או שמטריד את בעלי - אנחנו מספרים אחד לשני. אין סודות.

גם אם זה לא נעים.

אני מספיק סומכת על בעלי שידע להכיל אותי ואת ההתמודדויות שלי (וגם לי היה סיפור דומה בעבודה, וכשאמרתי לבעלי, זה נתן לי אומץ לעשות לזה סוף, אפילו שהבחור די נפגע, זה היה לפני הרבה שנים כשעוד היינו זוג "צעיר" אבל אני זוכרת טוב את ההתמודדות)

וגם אני מצפה שבעלי יספר לי (גם כשהוא נכשל בשמירת העיניים או דברים דומים, אלו יצרים שצריך לעבוד עליהם, וכשאשתך תומכת בך ומבינה את ההתמודדות ולא ישר "נעלבת", זה ממש עוזר להתמודדות, עצם זה שאתה מספר מוריד מהסודיות ומהנסיון.)

בהצלחה לך בהתמודדות הזו, ותדעי לך, שגם אם יהיה קצת לא נעים ופחות "נחמד" מול החבר'ה בעבודה - זה שווה את הנקיות מול בעלך.

כמו מה שכתבה "אמא, ברוך ה'".

כאשר אני "שומר סודות", שומר בפנים דברים שרק אני יודע, והלב הוא המחסן שלי, זה מערער את הנפש שלי.

הדברים נכונים שבעתיים, כאשר מדובר בסודות שיש להם השלכה על מישהו אחר (אם כי, לא תמיד נכון לספר אותם דווקא לו).

ובקצרה: בהתאמה למידת הסודות שלי היא מידת ה"מחלה" שלי, מידת הקלקול בנפש שלי.

כנות היא בריאות. הסתרה היא מחלה.

הדברים אמורים במיוחד לגביי כמכור, אבל נראה לי שהם חשובים גם לכל אדם.

לפעמים זה נכון - ולפעמים יכול להרוס לגמרי.

תלוי באנשים, תלוי במי מדובר.

להיזהר מ"כללים".

וסיום דברייך בוודאי נכון.

מסכים מאוד. כפי שציינתי, לא תמיד נכון לספר לאדם הנוגע בדבר. וכבר דנו בכך רבותינו לעניין בקשת סליחה על לשון הרע.

את העניין.

 קודם כל לגמרי ברור שנגיעה  פחות או יותר סתמית בבעלך בזמן שאת אסורה חמורה בהרבה מאשר בסתם מישהו אחר. .

ולמשל נגיעה באותו זמן באבא שלך זה ממש כלום. כי פשוט אין אבא שנמשך לבת שלו ( חוץ מבספרים משונים.  מישו מכיר מקרה כזה שקרה ?)  .

 לגבי העובד הזה . ברור  לגמרי שאת צריכה להבהיר לו שייזהר.

 שום רמז לא יעזור. צריך להגיד בצורה הכי ברורה , ובלי לפגוע.

 למשל ,  למצוא הזדמנות שבה עולה איזה דיבור על נשים וגברים , תגידי בצורה לגמרי ספונטנית  לאו דוקא ישיר אליו אבל כשהוא שומע :.

 " אצלי זה לא קורה, אבל לא הייתי מסכימה בשום אופן שמישהו , למשל בעבודה יחד במחשב , ייגע בי  אפילו  בטעות. אין שום בעיה להיזהר "  ותמשיכי בטבעיות למשהו אחר.

 אם הוא מחליט "לא לשמוע" , אז בהזדמנות הראשונה תגידי לו : "תשים לב , אפילו שבעיניך זה כלום".

גם אני אדם מאוד מאוד חברותי 

ובקלות נמשך לפיטפוטים

וגם לא מרגיש רע אחרי זה

אבל האמת האמת  שזה פשוט אסור. 

וכשהאמת הזאת  ברורה כשמש

אז יותר קל להלחם בזה ולהפסיק. 

אסור לגבר לדבר עם אשה שיחה שלא לצורך. שלא עניינית. זה הכל. 

ולענין:

מרדכי  ואנונו שמסר סודות אטום , הוא קודש קודשים?

האומן ( צייר) צבי גור שחטף את אורון ירדן מסביון ורצח אותו הוא קודש קודשים?

האנס הסדרתי בני סלע הוא קודש קודשים ?

 אופס! לא כללתי ברשימה את מי שאומרים עליו כאילו רצח . ומקובל לראות שותף ברצח כל מי שמהסס אם ההאשמות מבוססות.  אז אברח לפני שיתפסו אותו , ויאשימו אותו בשותפות ברצח !

לא הגזמנו קצת בסופרלטיבים?

תזכרי שיש אנשים מאחורי הניקים.

אם זאת הייתה חרה שלך גם היית מודיעה לה שהיא חולת נפש?

אגב, יש לי מושג קלוש בלבד על נושא השרשור. התייחסתי רק לביטוי החריף שלך, שלא מתאים כתגובה לכלום.

ואני בצד שלך בעניין, אני באמת חושבת שחבל קצת דק ללכת עליו, אבל! אני לא אשתמש בביטוי המוגזם הזה.

את מזכירה לי את המודעות ממאה שערים, שבהם כל ידיעה חדשותית היא 'גזירה ששמים וארץ רועשים עליה' ואני לא יודעת מה עוד.

ולא נראה לי שיש לנו עוד איך לפתח את הוויכוח הזה. את אומרת כן ואני לא.

אני רק מזכירה לך, שוב, שיש מיהי שתקרא את זה ואולי תיפגע מזה, ואלי תיפגע מזה קשות. רק תחשבי על זה.

יש לי בוס בעבודה דתי תורני, יכול להיות כמעט אבא שלי בגיל, הוא בן אדם מאוד נחמד. לכולם. תמיד מתענייין ודואג לכולם, אבל לפעמים השיחות איתו גולשות לעיניינים שלא קשורים לעבודה. הוא שואל אותי שאלות על המשפחה הבעל הילדים החיים. מתוך התעניינות ונחמדות כנה ביותר. ואני תמיד בדילמה כמה לענות, כמה לשתף.

בכל זאת אנחנו 2 אנשים שעובדים ביחד הרבה- למרות שרוב התקשורת היא טלפונית, יש הרבה שיחות.

פשוט בלתי אפשרי להשאר רק עניניים . אני אשמע ממש קשוחה ולא נחמדה אם אענה בצורה קרה ועניינית לשאלות שלו. והוא ממש משתדל להיות בוס נחמד- במיוחד כשהעבודה סופר לחוצה והוא פוחד שאני אברח לו.

יש לציין שהוא גם בקשר טוב עם בעלי. וגם נעזר בו לפעמים לכל מיני דברים.

בקיצור זה ממש לא פשוט.

שמעתי פעם שיעור של הרבנית לבנון שהיא אמרה שאפילו להכין כוס קפה לבוס זה בעייתי. כי מעשים של נתינה אחד לשני גורמים לקרבה. אז ברור ששיחות אישיות יכולות לגרום לקרבה אסורה. וצריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן ולהזהר.

קל וחומר להיזהר כמו מאש מערבים בעבודה. אלה תחמנים ויוצאים מגדרם כדי להיות נחמדים. יש לי אחד כזה בעבודה. אני מחייכת אליו כלפי חוץ אבל לא מדברת איתו יותר מידי. למרות שהוא יענו "ערבי טוב."

ולצערי שמעתי על הרבה בנות ישראל תמימות שנפלו בפח שלהם ל"ע.

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שאחרים כתבו.

זה באמת מצב לא נעים, מאחל לך הרבה כוחות להתמודד.

יש קצת הבדל בין נשים לגברים.

אצל גברים המשיכה חזקה מאוד, תתפלאי גם אצל גברים בני 40 + ואפילו יותר.

גם אם הם נשואים, המשיכה עדיין קיימת.

אני נשוי, ויכול לומר לך, שהבחירה שלי היא האם להסתכל או לא. ואני משתדל מאוד להתרחק מדברים כאלו ,

שוודאי יכולים להפיל אותי. 

אבל,אין מצב שגבר נוגע באישה כל הזמן, וזה "טעות", או לא אומר כלום סתם מתוך ידידות.

כשמעסיק עושה זאת, הוא בעצם מנצל את הסמכות שלו, שלא נעים לך,

כדי להטריד אותך מינית(זו ההגדרה החוקית).

אם תפחדי להעיר, הוא ימשיך , ואולי יעלה את רף ההטרדות.

אם תעירי , בצורה ברורה, שאת נשואה ולא נעים שהוא עושה כך וכך...

אז הוא ייבהל , כי יבין שהוא חשוף לתביעות ויתרחק ממך...

מאחל לך המון הצלחה! באמת מצב לא נעים...

חשוב שתשתפי את בעלך בכנות במצב, כדי לקבל תמיכה, ולמנוע חשדות מיותרים...

כל טוב!

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.