מסכים עם היועץ. מוסיף שאת לא צריכה לפעול מתוך אשמה ("תגידו לי שאני בסדר"), אלא מתוך צניעות טבעית.

לגבי הגבר הנוגע - נשמע שזה לא בטעות...

יש גברים מכורים לתאווה (אני אחד כזה). זה יכול להתבטא בכל מיני צורות. יש רבים שנמצאים בהכחשה לגבי זה. יש גם לא מכורים, שפשוט מחפשים תאווה (ההבדל הוא האם זה כפייתי או מתוך "אידיאל").

ובכל אופן, זה שגבר הוא דתי ונשוי לא אומר כלום. אני מכיר באופן אישי גם רבנים ואדמו"רים שעברו איסורים חמורים ביותר (גם את מן הסתם שומעת בתקשורת חדשים לבקרים סיפורים על אנשים מכובדים מאוד שנופלים בדברים כאלה).

אם את רוצה, את יכולה באתר "שמור עיניך" לבקש שישלחו לכתובת המייל של השותף שלך בעבודה מייל אנונימי שיציע לו להתקדם בנושא. הוא לא יידע שאת יזמת זאת.

זאת הכתובת כדי לעזור בצורה אנונימית למישהו שצריך עזרה:

http://gye.org.il/home/know-someone

זאת הכתובת להורדת חוברת הכלים של "שמור עיניך" (מיועדת בעיקר לאלה שאינם מכורים):

http://gye.org.il/images/stories/downloads/hebrew-handbook.pdf

בעלך צודק.  ולא שייך "עושה מנמלה פיל". גם אם זה בטעות ולא להנאה, עדיין מובן שלא טוב שחוזר על עצמו.  ולגבי האמירה "הוא גם דתי וגם  נשוי" - תמימות של נשים שלפעמים עולה ביוקר. יתכן שבטעות - ויתכן שלא, גם אצל "דתי ונשוי". מכל מקום, תבקשי שישים לב כי זה לא נוח לך, ואל תחשבי ש"את לא בסדר".. אפשר להיזהר.

2. אין מקום ל"צחוקים" וסתם "הבלי עולם הזה" עם גברים בריבוי שיחה. בפרט שנמצאים לא מעט זמן ביחד שם. האמירה "אנחנו לא באולפנה" וכו' - היא המשך הנאיביות של הנאמר לעיל.

3. למה ש"יגידו לך שאת  בסדר"?.. זה לא משנה אם הם "מסתכלים" או לא, אף אחד כאן לא מכיר אישית את המדוברים (מאיפה ש"הרהורים" זה בגיל העשרה?..). בכללי, טוב שלך אין כל כוונה לא טובה - ולא טוב שאת לא מספיק נזהרת בזה. אז תעדכני את ההתנהלות להבא.

לגבי שאלותייך, אני לא נחרץ כ"כ שאת גורמת להם להרהורים, גיל העשרה זה גיל העשרה, וגברים לא מאבדים את הראש שלהם כ"כ מהר אבל אני חושב שיש משהו אחר שצריך להפריע לך לפני.

בתור גבר נשוי, אם אשתי הייתה משוחחת ארוכות בעבודה עם גברים הייתי מודאג. אני חושב שצריך להפריע לך הנזק שזה יכול לגרום לך וההשפעה של זה עלייך. זה פוגע בצניעות וביראת שמים וגם עלול לפגוע בזוגיות. 

אני מכיר מקרוב סיפור מזעזע על מישהי (קרובת משפחה שלי) שעבדה במקום מעורב (כמו הרוב המוחלט של מקומות העבודה) ולאט לאט התחברה לאחד הקולגות שלה בעבודה עד שפשוט התאהבה בו. ולאט לאט הקשר שלה עם בעלה התדרדר עד שהתגרשו. (את הסיפור כשהווייתו היא סיפרה לי)

לעניות דעתי, כל קשר עם המין השני מכרסם מהקשר עם בן/בת הזוג..

ע"פ הלכה זה גם בעייתי.

האפשרות הכי נכונה זה 

א. לפתוח את זה עם רב זה או אחר שיתן כיוון נכון

ב.או לעזוב את מקום העבודה או להסביר לבוס שלך שאת דתיה וזה מפריע לך ושיעמיד אותו על מקומו.

חביבתי.

כל מה שכתבו לך כאן- הוא יותר מנכון.

המצב הזה בכלל לא תקין, ועצם העובדה שאת רוצה להרגיש בסדר מראה שבעצם את לא מרגישה בסדר. ובצדק.

איך היית מרגישה אם בעלך היה מספר לך שהיום הוא דיבר "סתם שיחה" 20 דקות עם מישהי מהעבודה?

זה בכלל משנה אם המישהי הזו דתיה או לא, נשואה או לא?

"אין אפוטרופוס לעריות". והכיפה או החצאית, והבן זוג או בת זוג ממש לא משנים את המשפט הזה.

כל עוד את ממשיכה להתנהג בחביבות כזו ומאפשרת לדברים הכביכול קטנים האלה לקרות- את במו ידייך, גם אם בלי מודעות לכך- עלולה להרוס את הזוגיות שלך ואת הזוגיות של האדם שאיתו את מדברת.

חברה שלך צודקת לגמרי. גם גברים נשואים בני 80 יכולים להסתכל על נשים. זה לא קשור לגיל ולרמת דתיות.

לו הייתי במקומך הייתי עושה "סוויצ'" רציני בתפיסה, משתפת את בעלי בקושי הזה כדי לקבל ממנו תמיכה במהלך, ולגמרי משנה את היחס לקולגות.

לא. אין כזה דבר לגעת באצבעות. אם הוא במקלדת אז את זזה הצידה לגמרי ומקפידה שלא יגע בך באצבע קטנה!! וגם לא יהיה קרוב אלייך ברמה כזאת.

ואם משעמם - אז קחי איתך תהלים מחולק ותחלקי לשאר הנשים, או שתמצאי אתר אינטרנט שמענין אותך ותגלשי בו, או שתפעילי את היצירתיות שלך בדרכים שונות כדי לא להגיע למצבים האלה.

כל השיחה שלך עם גברים אחרים בעבודה אמורה להיות ענינית בלבד.

זה לא אומר שאת צריכה להיות סנובית איומה או מגעילה. וזה גם לא אומר שאת לא יכולה לחייך.

זה כן אומר שאת צריכה להעביר שדר של "אני שומרת על עצמי. אף אחד לא מתקרב אלי".

כדאי לך לעשות את זה לפני שח"ו תמצאי את עצמך בהתלבטויות מורכבות יותר.

הסיפור עם המקלדת הוא בעיה מוכרת. כשיושבים מול מחשב נייד  (לדוגמא) - הדרך מהמחשב הנייד של השותף עד לגוף שלו שיושב לידו ( או השותפה) - קרוב מתמיד.

בתור מי שהרבה פעמים נוגע במחשבים שלא שלי, אם היא לא מבינה שצריך להתרחק, צריך לעשות ממש תנועות לוליניות כדי לא להתנגש בה.

עושים את זה, אבל מי שפחות רגיש מן הסתם לא יטרח.

לגבי העובד אצלך אני לא יודע אם זה בכוונה או לא, אבל אולי יש לזה פיתרון טכני:

אפשרות ראשונה - מקלדת אלחוטית.

גם אם הליצן הזה עושה את זה בכוונה, תוציאי לו את העוקץ. שיקח את המקלדת אליו וזהו. במיוחד אם זה סשן של תכנות בזוג או דבר דומה לזה.

אפשרות שניה- כלי השליטה מרחוק לסוגיהם. אל תגידי שזה בגלל שזה מציק לך, תגידי בגלל שנוח לך יותר, או משהו כזה - שהוא יעבוד מהעמדה שלו ואת מהעמדה שלך ותשתפו מסך.

גם יחסוך לך את הנוכחות שלו וגם ישפר את הפרודוקטיביות שלכם.

אל תכניסי לעצמך לראש "כוונות" שלא היו לך - אל פשוט תתעדכני על הבעייתיות שבמציאות כזו, ותעשי "עידכון" בהתנהלות..

גם ב"שיתוף של בעלך" צריך להיזהר, שלא יתחיל להרגיש לא נעים מעצם הימצאותך שם. אפשר לומר, שמבחינתך כמובן אין כל משהו שמרגיש קרבה, אבל בהיות ששמעת שראוי לשמור מרחק כדי שגברים גם ייזהרו יותר, אז את מתכוונת לסייג יותר ולדאוג שלא תקראנה "תקלות", כמו שהציע בעצמו.   עיקר הענין צריך להיות בשינוי מסויים ב"שטח", ופחות בשיחות עם בעלך.

רק כשיש איזו שהיא תקלה שצריך ליצור ביחד אז הוא מגיע...

אני יודעת שיש כאלה שאומרים לא לספר, כי למה להלחיץ את הבעל.

אבל הגישה שלי, היא שאם יש משהו שמטריד אותי או שמטריד את בעלי - אנחנו מספרים אחד לשני. אין סודות.

גם אם זה לא נעים.

אני מספיק סומכת על בעלי שידע להכיל אותי ואת ההתמודדויות שלי (וגם לי היה סיפור דומה בעבודה, וכשאמרתי לבעלי, זה נתן לי אומץ לעשות לזה סוף, אפילו שהבחור די נפגע, זה היה לפני הרבה שנים כשעוד היינו זוג "צעיר" אבל אני זוכרת טוב את ההתמודדות)

וגם אני מצפה שבעלי יספר לי (גם כשהוא נכשל בשמירת העיניים או דברים דומים, אלו יצרים שצריך לעבוד עליהם, וכשאשתך תומכת בך ומבינה את ההתמודדות ולא ישר "נעלבת", זה ממש עוזר להתמודדות, עצם זה שאתה מספר מוריד מהסודיות ומהנסיון.)

בהצלחה לך בהתמודדות הזו, ותדעי לך, שגם אם יהיה קצת לא נעים ופחות "נחמד" מול החבר'ה בעבודה - זה שווה את הנקיות מול בעלך.

כמו מה שכתבה "אמא, ברוך ה'".

כאשר אני "שומר סודות", שומר בפנים דברים שרק אני יודע, והלב הוא המחסן שלי, זה מערער את הנפש שלי.

הדברים נכונים שבעתיים, כאשר מדובר בסודות שיש להם השלכה על מישהו אחר (אם כי, לא תמיד נכון לספר אותם דווקא לו).

ובקצרה: בהתאמה למידת הסודות שלי היא מידת ה"מחלה" שלי, מידת הקלקול בנפש שלי.

כנות היא בריאות. הסתרה היא מחלה.

הדברים אמורים במיוחד לגביי כמכור, אבל נראה לי שהם חשובים גם לכל אדם.

לפעמים זה נכון - ולפעמים יכול להרוס לגמרי.

תלוי באנשים, תלוי במי מדובר.

להיזהר מ"כללים".

וסיום דברייך בוודאי נכון.

מסכים מאוד. כפי שציינתי, לא תמיד נכון לספר לאדם הנוגע בדבר. וכבר דנו בכך רבותינו לעניין בקשת סליחה על לשון הרע.

את העניין.

 קודם כל לגמרי ברור שנגיעה  פחות או יותר סתמית בבעלך בזמן שאת אסורה חמורה בהרבה מאשר בסתם מישהו אחר. .

ולמשל נגיעה באותו זמן באבא שלך זה ממש כלום. כי פשוט אין אבא שנמשך לבת שלו ( חוץ מבספרים משונים.  מישו מכיר מקרה כזה שקרה ?)  .

 לגבי העובד הזה . ברור  לגמרי שאת צריכה להבהיר לו שייזהר.

 שום רמז לא יעזור. צריך להגיד בצורה הכי ברורה , ובלי לפגוע.

 למשל ,  למצוא הזדמנות שבה עולה איזה דיבור על נשים וגברים , תגידי בצורה לגמרי ספונטנית  לאו דוקא ישיר אליו אבל כשהוא שומע :.

 " אצלי זה לא קורה, אבל לא הייתי מסכימה בשום אופן שמישהו , למשל בעבודה יחד במחשב , ייגע בי  אפילו  בטעות. אין שום בעיה להיזהר "  ותמשיכי בטבעיות למשהו אחר.

 אם הוא מחליט "לא לשמוע" , אז בהזדמנות הראשונה תגידי לו : "תשים לב , אפילו שבעיניך זה כלום".

גם אני אדם מאוד מאוד חברותי 

ובקלות נמשך לפיטפוטים

וגם לא מרגיש רע אחרי זה

אבל האמת האמת  שזה פשוט אסור. 

וכשהאמת הזאת  ברורה כשמש

אז יותר קל להלחם בזה ולהפסיק. 

אסור לגבר לדבר עם אשה שיחה שלא לצורך. שלא עניינית. זה הכל. 

ולענין:

מרדכי  ואנונו שמסר סודות אטום , הוא קודש קודשים?

האומן ( צייר) צבי גור שחטף את אורון ירדן מסביון ורצח אותו הוא קודש קודשים?

האנס הסדרתי בני סלע הוא קודש קודשים ?

 אופס! לא כללתי ברשימה את מי שאומרים עליו כאילו רצח . ומקובל לראות שותף ברצח כל מי שמהסס אם ההאשמות מבוססות.  אז אברח לפני שיתפסו אותו , ויאשימו אותו בשותפות ברצח !

לא הגזמנו קצת בסופרלטיבים?

תזכרי שיש אנשים מאחורי הניקים.

אם זאת הייתה חרה שלך גם היית מודיעה לה שהיא חולת נפש?

אגב, יש לי מושג קלוש בלבד על נושא השרשור. התייחסתי רק לביטוי החריף שלך, שלא מתאים כתגובה לכלום.

ואני בצד שלך בעניין, אני באמת חושבת שחבל קצת דק ללכת עליו, אבל! אני לא אשתמש בביטוי המוגזם הזה.

את מזכירה לי את המודעות ממאה שערים, שבהם כל ידיעה חדשותית היא 'גזירה ששמים וארץ רועשים עליה' ואני לא יודעת מה עוד.

ולא נראה לי שיש לנו עוד איך לפתח את הוויכוח הזה. את אומרת כן ואני לא.

אני רק מזכירה לך, שוב, שיש מיהי שתקרא את זה ואולי תיפגע מזה, ואלי תיפגע מזה קשות. רק תחשבי על זה.

יש לי בוס בעבודה דתי תורני, יכול להיות כמעט אבא שלי בגיל, הוא בן אדם מאוד נחמד. לכולם. תמיד מתענייין ודואג לכולם, אבל לפעמים השיחות איתו גולשות לעיניינים שלא קשורים לעבודה. הוא שואל אותי שאלות על המשפחה הבעל הילדים החיים. מתוך התעניינות ונחמדות כנה ביותר. ואני תמיד בדילמה כמה לענות, כמה לשתף.

בכל זאת אנחנו 2 אנשים שעובדים ביחד הרבה- למרות שרוב התקשורת היא טלפונית, יש הרבה שיחות.

פשוט בלתי אפשרי להשאר רק עניניים . אני אשמע ממש קשוחה ולא נחמדה אם אענה בצורה קרה ועניינית לשאלות שלו. והוא ממש משתדל להיות בוס נחמד- במיוחד כשהעבודה סופר לחוצה והוא פוחד שאני אברח לו.

יש לציין שהוא גם בקשר טוב עם בעלי. וגם נעזר בו לפעמים לכל מיני דברים.

בקיצור זה ממש לא פשוט.

שמעתי פעם שיעור של הרבנית לבנון שהיא אמרה שאפילו להכין כוס קפה לבוס זה בעייתי. כי מעשים של נתינה אחד לשני גורמים לקרבה. אז ברור ששיחות אישיות יכולות לגרום לקרבה אסורה. וצריך להיות עם יד על הדופק כל הזמן ולהזהר.

קל וחומר להיזהר כמו מאש מערבים בעבודה. אלה תחמנים ויוצאים מגדרם כדי להיות נחמדים. יש לי אחד כזה בעבודה. אני מחייכת אליו כלפי חוץ אבל לא מדברת איתו יותר מידי. למרות שהוא יענו "ערבי טוב."

ולצערי שמעתי על הרבה בנות ישראל תמימות שנפלו בפח שלהם ל"ע.

בס"ד

לא קראתי את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שאחרים כתבו.

זה באמת מצב לא נעים, מאחל לך הרבה כוחות להתמודד.

יש קצת הבדל בין נשים לגברים.

אצל גברים המשיכה חזקה מאוד, תתפלאי גם אצל גברים בני 40 + ואפילו יותר.

גם אם הם נשואים, המשיכה עדיין קיימת.

אני נשוי, ויכול לומר לך, שהבחירה שלי היא האם להסתכל או לא. ואני משתדל מאוד להתרחק מדברים כאלו ,

שוודאי יכולים להפיל אותי. 

אבל,אין מצב שגבר נוגע באישה כל הזמן, וזה "טעות", או לא אומר כלום סתם מתוך ידידות.

כשמעסיק עושה זאת, הוא בעצם מנצל את הסמכות שלו, שלא נעים לך,

כדי להטריד אותך מינית(זו ההגדרה החוקית).

אם תפחדי להעיר, הוא ימשיך , ואולי יעלה את רף ההטרדות.

אם תעירי , בצורה ברורה, שאת נשואה ולא נעים שהוא עושה כך וכך...

אז הוא ייבהל , כי יבין שהוא חשוף לתביעות ויתרחק ממך...

מאחל לך המון הצלחה! באמת מצב לא נעים...

חשוב שתשתפי את בעלך בכנות במצב, כדי לקבל תמיכה, ולמנוע חשדות מיותרים...

כל טוב!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.