הרבה שח כתבו שהאידיאל הוא שהאישה תהיה בבית כי זה מגן על הבעל וככה דוגלים חז"ל וכו' וכו'
בחלק משרשורים אחרים, כותבים שהאידיאל הוא שהבעל ישב וילמד והאישה תצא לפרנס. ככה אומרים חז"ל וכו' וכו' (פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך)
בתורה מצווה הבעל לפרנס את ביתו "בזעת אפיך תאכל לחם"
כמדומני עונשה העיקרי של האישה הוא "בעצב תלדי בנים".
אז איך הגיוני להגיד שהבעל צריך לשבת באוהלה של תורה והאישה תצא לעבוד? ואם היא צריכה לצאת לעבוד איך זה מסתדר עם הטיעון שהאישה תפקידה בבית לגדל את הילדים מתוך "כל כבודה בת מלך פנימה".
ואם האישה תהיה עקרת בית והבעל אברך, אז ההורים יתמכו בהם. למה?? "ואל תביאנו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם".
הציווי הראשוני בתורה בנוגע לפרנסת הבית הוא על הבעל. זה לא סותר את יכולתו לשבת וללמוד תורה! הציווי שלו על לימוד תורה הוא קביעת עיתים, לא יום ולילה. (ונכון הציווי של "והגית בו יומם ולילה". אאל"ט הגייה היא לא רק לשבת עם ספר פתוח. גם שיוויתי ה' לנגדי תמיד מקיים את והגית בו יומם ולילה)
"כל כבודה בת מלך פנימה" - לא סותר את יכולתה לצאת לעבוד ולפרנס. ועדיין להישאר צנועה.
ברור לי שיש אנשים שנועדו *לשבת* באוהלה של תורה יומם ולילה, וזו מהותם. ואשרי יולדתם ואשרי העזר כנגדם.
אך זהו לא האידיאל הנכון לכולם.
כי הרי הציווי הכללי בתורה על הבעל הוא לפרנס את ב"ב.
לא מסתדר לי כל העניין הזה. הרבה סתירות בין כל כך הרבה דברים.
מי רוצה לעשות סדר??
בחלק משרשורים אחרים, כותבים שהאידיאל הוא שהבעל ישב וילמד והאישה תצא לפרנס. ככה אומרים חז"ל וכו' וכו' (פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך)
בתורה מצווה הבעל לפרנס את ביתו "בזעת אפיך תאכל לחם"
כמדומני עונשה העיקרי של האישה הוא "בעצב תלדי בנים".
אז איך הגיוני להגיד שהבעל צריך לשבת באוהלה של תורה והאישה תצא לעבוד? ואם היא צריכה לצאת לעבוד איך זה מסתדר עם הטיעון שהאישה תפקידה בבית לגדל את הילדים מתוך "כל כבודה בת מלך פנימה".
ואם האישה תהיה עקרת בית והבעל אברך, אז ההורים יתמכו בהם. למה?? "ואל תביאנו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם".
הציווי הראשוני בתורה בנוגע לפרנסת הבית הוא על הבעל. זה לא סותר את יכולתו לשבת וללמוד תורה! הציווי שלו על לימוד תורה הוא קביעת עיתים, לא יום ולילה. (ונכון הציווי של "והגית בו יומם ולילה". אאל"ט הגייה היא לא רק לשבת עם ספר פתוח. גם שיוויתי ה' לנגדי תמיד מקיים את והגית בו יומם ולילה)
"כל כבודה בת מלך פנימה" - לא סותר את יכולתה לצאת לעבוד ולפרנס. ועדיין להישאר צנועה.
ברור לי שיש אנשים שנועדו *לשבת* באוהלה של תורה יומם ולילה, וזו מהותם. ואשרי יולדתם ואשרי העזר כנגדם.
אך זהו לא האידיאל הנכון לכולם.
כי הרי הציווי הכללי בתורה על הבעל הוא לפרנס את ב"ב.
לא מסתדר לי כל העניין הזה. הרבה סתירות בין כל כך הרבה דברים.
מי רוצה לעשות סדר??
