ראיתי בקופ"ח תכשיר שכתוב עליו שמורחים ודוחה יתושים (דומני לא מחומרים בעייתיים). אולי כדאי לברר, לשים לה, ולהגיד לה שזה עושה שיתושים לא יבואו אליה. אם בכ"ז תיעקץ - אולי כדאי לשים לה אלוורה ולהגיד לה שזה מרגיע ומקרר את המקום וכבר לא כ"כ תרגיש. הפעולה, ביחד עם האמון שלה בה, מסתבר שיוכלו להפחית את ההרגשה הלא-נוחה.

אני משתדלת למרוח לה תכשיר דוחה-יתושים כשאני זוכרת, אבל האזור כאן עם הרבה יתושים, וחלקם ממש קטנים וחמקנים, אז זה לא תמיד עוזר.

ויש לנו משחה מרגיעה, שאני שמה לה על פלסטר ואז שמה את הפלסטר על העקיצה, אבל כמעט תמיד לוקח לה זמן עד שהיא מסכימה למשחה (שלא נראית מאיימת), ולפלסטר, ובינתיים היא מסכנה כזו...

אבל אפשר לשים בלי פלסטר. ואת המשחה לשים בכלי אחר, לא שהיא מכירה, ולהגיד לה חגיגית מראש, שכעת יש לנו משהו שעושה נעים אם יש עקיצה, ולא צריך פלסטר. ולהגיד לה שאם יש עקיצה, שתבוא לבקש שנשים לה את הדבר שעושה נעים. זה שהיא תדע מראש שיש "קסם" - וזה באמת ירגיע - יכול לעזור. בפרט אם ה"כואב" יתחלף בבקשה שלה לשים לה..

[לפעמים גם ה"הפי אנד" - הנה, שמנו, יופי.. יכול לעזור לחוש שאכן עבר..]

לעניין העקיצות- אפשר למרוח אלוורה ולשים קרח. לקרח יש השפעה מיידית ולאלוורה לטווח מעט יותר ארוך.

לכלב- אולי תבקשי מבעל הכלב שהן יבואו איתך ללטף את הכלב, אפילו להביא לו אוכל לאט לאט הן יראו שאם את לא מפחדת ובעצם הוא יצור חביב ויפסיקו לפחד (זה מה שעשיתי למרות שאני נגעלת מכלבים רק בשביל הבן שלי שריחמתי עליו שהוא נכנס לפאניקה כל פעם שרואה כלב ואצלנו בכל רגע נתון יש מישהו שמסתובב עם כלב ברחוב וזה באמת עבד!)

יתכן וכדאי לבדוק את רמת האלרגיות שלה לעקיצות.

לא תמיד את רואה את כל המשמעות של האלרגיה,

מעבר לגירוד ולנפיחות .

ילדים לעיתים מפעילים מניפולציות, מגזימים בתגובות וכו' אך אנחנו כמבוגרים חייבים להתייחס לתלונה ברצינות כי לא תמיד אנו מודעים למצוקה האמיתית שלהם. כמובן שאני סומכת עלייך כאמא שאת מכירה את ילדייך אך זאת נקודה שכדאי תמיד לזכור.

לגבי עקיצות יתוש מנסיון עם הבת שלי זה יכול להיות מאדדדדדד מטריד, ולהגיע לרמות של פניסטיל מהפה ואף אנטיביוטיקה. הבת שלי שנעקצת מגיעה לנפיחויות משמעותיות וזה מציק. צריך לתמרן בין החבל הדק של אמפתיה, רחמים והזדהות שיש מקרים שבהם הוא צורך,

לבין התייחסות עניינית למצב- אנחנו לובשים בגדים ארוכים כדי שלא נעקץ. (יש לנו פיגמות ארוכות ודקות), לא נשכח להדליק את הקוטל יתושים וכו'

בהצלחה ורק בריאות...

נתתי לה פניסטיל בטיפות, שהבנתי מהרופאים שזה יותר אפקטיבי מהמשחה, אבל אולי ננסה גם אותה.

אמא קטנה- תוכלי להרחיב לגבי בדיקת רמת האלרגיה לעקיצות? מה זה אומר, ואיפה בדיקה כזו נעשית?

כנגן המנגן- מהיכרות איתה, אני די בטוחה שזה לא מניפולטיבי. אולי יש כאן רחמים עצמיים קצת מוגזמים, אבל לא מניפולטיביים.

ואם ננסה ללבוש בגדים ארוכים (גם אם דקים) יהיה לנו ממש חם :/

עם הבן בגדול שלי (בן 5)

היתה לו עקיצה כואבת והוא קם וצרח "אמא" באתי ושמתי לו פניסטיל

והוא המשיך לבכות ולילל אמרתי לו אתה רוצה שאשים לך שוב?

והוא שם לעצמו ושוב המשיך אז אמרתי לו שפשוט לא יחשוב על זה, שיעסיק את עצמו בדברים אחרים.

ובאמת ככה זה היה אחרי 3 דקות הוא אומר לי אמא, כבר לא כואב לי כי חשבתי על דברים אחרים.
 

ולגבי העקיצות- הם ענקיות? נראות עם מוגלה?

בדיקות תבררי עם הרופא, בעיקרון עושים בדיקת אלרגיה בבתי חולים.

תמיד מתנפח וכואב לה יותר מאחרים.  ואם זה ליד העין אז העין כולה מתנפחת. פעם כשהייתה קטנה אפילו התאשפזה בגלל זה מס' ימים בבית חולים. יש לנו בבית תמיד פנסטיל טיפות וג'ל ובדרך כלל זה די מקל עליה.

היא טבעית ומבוססת על צמחי מרפא. אני מאמינה שהיא מאד תעזור לה עם הרגישות שלה לעקיצות.

אפשר להשיג בכל בית מרקחת, במדף של מורז.

ולגבי הכלב... אולי, רק אולי אפשר ללמד אותה שכלבים לא מזיקים באופן כללי?

אני חושבת שהאמירה שהוא לא יכול להכנס אליכם הביתה, לא בהכרח מרגיעה, כי אם ישתחרר ויכנס - אז מה יהיה?

מצליחה לרדת לסוף דעתי?

אפשר להסביר, כמו שכתבת... שפרות גועות וכלבים נובחים ושזו דרך התקשורת שלהם

ושהכלב הזה שייך למישהו והוא גדל בבית שאוהב (?) אותו ומטפל בו

והכל בסדר

חשוב שגם את תישארי רגועה לגביו (במידה ואת חוששת) כדי שהיא לא תחוש את המצוקה שלך.

ואם אפשר לדבר עם השכנים, שירגיעו את הכלב... אז עוד יותר טוב.

ועוד דבר, לגבי קסמים.

כמו שד' כתבה, אפשר למרוח לה את המשחה של מורז ולהסביר לה שזה קסם שיפתור הכל.

זו דרך נהדרת לטפל במצב לדעתי. כל הכבוד ד!

הוא מאוורר (ואפילו לא צריכים רוח חזקה מדי). 

הרוח הקלה בחדר מונעת מהיתושים להתקרב

ג'ל האלוורה מרגיע את העור ויעיל להמון דברים!

רק צריך לדעת איזה תכשיר אלוורה לקנות...

הכי טוב זה מוצרי האלוורה של פוראוור, אפשר להשיג אצל משווקים כמעט בכל מקום.

נדמה שאת אמא רגישה ומסורה.

לגבי העקיצות למדתי שכששוטפים במים וסבון את העקיצה הכאב נרגע.

אם את מניקה אפשר להספיג צמר גפן בחלב אם ולמרוח על העקיצה - מרפא יותר מכל תכשיר.

לגבי הנביחות, נדמה לי שזה שהבנות מפחדות מהנביחות מראה שיש להן רגש נורמלי ובריא ואתם כהורים לא מתעלמים אלא איתן, וזה מה שחשוב, גם אם לא פתרתם את הבעיה. הילדות חשות היטב את ההתיחסות והנוכחות של ההורים והן ימצאו כבר את הדרך לעזור לעצמן.

אפשר לשאול אותן, בזמן רוגע, לא בזמן פחד-

מהיעזור לנו אם הכלב ינבח?

ולהכין איתן בכאילו (אם לו חרב מפלסטיק, אם זה ענן חלומות, אם זה ציור של רוח שתעיף אותו...

מה שהן יעלו, הגיון של ילדים שונה משלנו...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...