ראיתי בקופ"ח תכשיר שכתוב עליו שמורחים ודוחה יתושים (דומני לא מחומרים בעייתיים). אולי כדאי לברר, לשים לה, ולהגיד לה שזה עושה שיתושים לא יבואו אליה. אם בכ"ז תיעקץ - אולי כדאי לשים לה אלוורה ולהגיד לה שזה מרגיע ומקרר את המקום וכבר לא כ"כ תרגיש. הפעולה, ביחד עם האמון שלה בה, מסתבר שיוכלו להפחית את ההרגשה הלא-נוחה.

אני משתדלת למרוח לה תכשיר דוחה-יתושים כשאני זוכרת, אבל האזור כאן עם הרבה יתושים, וחלקם ממש קטנים וחמקנים, אז זה לא תמיד עוזר.

ויש לנו משחה מרגיעה, שאני שמה לה על פלסטר ואז שמה את הפלסטר על העקיצה, אבל כמעט תמיד לוקח לה זמן עד שהיא מסכימה למשחה (שלא נראית מאיימת), ולפלסטר, ובינתיים היא מסכנה כזו...

אבל אפשר לשים בלי פלסטר. ואת המשחה לשים בכלי אחר, לא שהיא מכירה, ולהגיד לה חגיגית מראש, שכעת יש לנו משהו שעושה נעים אם יש עקיצה, ולא צריך פלסטר. ולהגיד לה שאם יש עקיצה, שתבוא לבקש שנשים לה את הדבר שעושה נעים. זה שהיא תדע מראש שיש "קסם" - וזה באמת ירגיע - יכול לעזור. בפרט אם ה"כואב" יתחלף בבקשה שלה לשים לה..

[לפעמים גם ה"הפי אנד" - הנה, שמנו, יופי.. יכול לעזור לחוש שאכן עבר..]

לעניין העקיצות- אפשר למרוח אלוורה ולשים קרח. לקרח יש השפעה מיידית ולאלוורה לטווח מעט יותר ארוך.

לכלב- אולי תבקשי מבעל הכלב שהן יבואו איתך ללטף את הכלב, אפילו להביא לו אוכל לאט לאט הן יראו שאם את לא מפחדת ובעצם הוא יצור חביב ויפסיקו לפחד (זה מה שעשיתי למרות שאני נגעלת מכלבים רק בשביל הבן שלי שריחמתי עליו שהוא נכנס לפאניקה כל פעם שרואה כלב ואצלנו בכל רגע נתון יש מישהו שמסתובב עם כלב ברחוב וזה באמת עבד!)

יתכן וכדאי לבדוק את רמת האלרגיות שלה לעקיצות.

לא תמיד את רואה את כל המשמעות של האלרגיה,

מעבר לגירוד ולנפיחות .

ילדים לעיתים מפעילים מניפולציות, מגזימים בתגובות וכו' אך אנחנו כמבוגרים חייבים להתייחס לתלונה ברצינות כי לא תמיד אנו מודעים למצוקה האמיתית שלהם. כמובן שאני סומכת עלייך כאמא שאת מכירה את ילדייך אך זאת נקודה שכדאי תמיד לזכור.

לגבי עקיצות יתוש מנסיון עם הבת שלי זה יכול להיות מאדדדדדד מטריד, ולהגיע לרמות של פניסטיל מהפה ואף אנטיביוטיקה. הבת שלי שנעקצת מגיעה לנפיחויות משמעותיות וזה מציק. צריך לתמרן בין החבל הדק של אמפתיה, רחמים והזדהות שיש מקרים שבהם הוא צורך,

לבין התייחסות עניינית למצב- אנחנו לובשים בגדים ארוכים כדי שלא נעקץ. (יש לנו פיגמות ארוכות ודקות), לא נשכח להדליק את הקוטל יתושים וכו'

בהצלחה ורק בריאות...

נתתי לה פניסטיל בטיפות, שהבנתי מהרופאים שזה יותר אפקטיבי מהמשחה, אבל אולי ננסה גם אותה.

אמא קטנה- תוכלי להרחיב לגבי בדיקת רמת האלרגיה לעקיצות? מה זה אומר, ואיפה בדיקה כזו נעשית?

כנגן המנגן- מהיכרות איתה, אני די בטוחה שזה לא מניפולטיבי. אולי יש כאן רחמים עצמיים קצת מוגזמים, אבל לא מניפולטיביים.

ואם ננסה ללבוש בגדים ארוכים (גם אם דקים) יהיה לנו ממש חם :/

עם הבן בגדול שלי (בן 5)

היתה לו עקיצה כואבת והוא קם וצרח "אמא" באתי ושמתי לו פניסטיל

והוא המשיך לבכות ולילל אמרתי לו אתה רוצה שאשים לך שוב?

והוא שם לעצמו ושוב המשיך אז אמרתי לו שפשוט לא יחשוב על זה, שיעסיק את עצמו בדברים אחרים.

ובאמת ככה זה היה אחרי 3 דקות הוא אומר לי אמא, כבר לא כואב לי כי חשבתי על דברים אחרים.
 

ולגבי העקיצות- הם ענקיות? נראות עם מוגלה?

בדיקות תבררי עם הרופא, בעיקרון עושים בדיקת אלרגיה בבתי חולים.

תמיד מתנפח וכואב לה יותר מאחרים.  ואם זה ליד העין אז העין כולה מתנפחת. פעם כשהייתה קטנה אפילו התאשפזה בגלל זה מס' ימים בבית חולים. יש לנו בבית תמיד פנסטיל טיפות וג'ל ובדרך כלל זה די מקל עליה.

היא טבעית ומבוססת על צמחי מרפא. אני מאמינה שהיא מאד תעזור לה עם הרגישות שלה לעקיצות.

אפשר להשיג בכל בית מרקחת, במדף של מורז.

ולגבי הכלב... אולי, רק אולי אפשר ללמד אותה שכלבים לא מזיקים באופן כללי?

אני חושבת שהאמירה שהוא לא יכול להכנס אליכם הביתה, לא בהכרח מרגיעה, כי אם ישתחרר ויכנס - אז מה יהיה?

מצליחה לרדת לסוף דעתי?

אפשר להסביר, כמו שכתבת... שפרות גועות וכלבים נובחים ושזו דרך התקשורת שלהם

ושהכלב הזה שייך למישהו והוא גדל בבית שאוהב (?) אותו ומטפל בו

והכל בסדר

חשוב שגם את תישארי רגועה לגביו (במידה ואת חוששת) כדי שהיא לא תחוש את המצוקה שלך.

ואם אפשר לדבר עם השכנים, שירגיעו את הכלב... אז עוד יותר טוב.

ועוד דבר, לגבי קסמים.

כמו שד' כתבה, אפשר למרוח לה את המשחה של מורז ולהסביר לה שזה קסם שיפתור הכל.

זו דרך נהדרת לטפל במצב לדעתי. כל הכבוד ד!

הוא מאוורר (ואפילו לא צריכים רוח חזקה מדי). 

הרוח הקלה בחדר מונעת מהיתושים להתקרב

ג'ל האלוורה מרגיע את העור ויעיל להמון דברים!

רק צריך לדעת איזה תכשיר אלוורה לקנות...

הכי טוב זה מוצרי האלוורה של פוראוור, אפשר להשיג אצל משווקים כמעט בכל מקום.

נדמה שאת אמא רגישה ומסורה.

לגבי העקיצות למדתי שכששוטפים במים וסבון את העקיצה הכאב נרגע.

אם את מניקה אפשר להספיג צמר גפן בחלב אם ולמרוח על העקיצה - מרפא יותר מכל תכשיר.

לגבי הנביחות, נדמה לי שזה שהבנות מפחדות מהנביחות מראה שיש להן רגש נורמלי ובריא ואתם כהורים לא מתעלמים אלא איתן, וזה מה שחשוב, גם אם לא פתרתם את הבעיה. הילדות חשות היטב את ההתיחסות והנוכחות של ההורים והן ימצאו כבר את הדרך לעזור לעצמן.

אפשר לשאול אותן, בזמן רוגע, לא בזמן פחד-

מהיעזור לנו אם הכלב ינבח?

ולהכין איתן בכאילו (אם לו חרב מפלסטיק, אם זה ענן חלומות, אם זה ציור של רוח שתעיף אותו...

מה שהן יעלו, הגיון של ילדים שונה משלנו...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....