אבל בגדול תקשיב ללב שלך אם אתה מרגיש שזה לא מתאים לך כרגע וזה לא יעשה לך טוב..לא בכוח !
אולי זה בגלל שאתה קצת כועס(?) עליו..(לא יודעת כן?)
תשאל את עצמך מה טוב לך ולמה אתה בעצם לא רוצה את הקשר הזה כרגע.
המון הצלחה;)

לדעתי, אל תענה לבנתיים. תן לעצמך לחשוב על זה בלי "לחצים" מצידו.. פשוט תתעלם לבנתיים עד שתגיע למסקנה.

אם אתה מרגיש שזה יעשה לך רע- אז לא. פשוט לא. למה להרע לעצמינו?
 

אני משתגע וגם הוא שואל כל מיני שאלות שלא בא לי לענות....

חייבים מתישהו.

או שתואמר לו אבא, בקצב שלי, לפי מה שמתאים לי. בנחת.

בהצלחה רבה

 

הגיוני מאוד שאבא שלך מרגיש רע עם עצמו ויש לו נקיפות מצפון על מה שהוא עשה לך בעבר.

הוא אבא שלך והוא בטוח עכשיו שתרצה אותו חזרה.

אבל זה לא כך.

זה הרבה יותר מורכב וקשה לחדש קשר, במיוחד אם זה עם הורה, ק"ו אם מדובר בהורה שניתק את הקשר מיוזמתו.

מבינה אותך. לחלוטין.

אני לא במקומך אז אני לא מיתמרת לדעת מה הכי מומלץ או כדאי לעשות. רק כמה כללים ברורים:

אתה לא חייב לאבא שלך כלום.

אתה לא חייב לענות לשאלות אם אתה מרגיש שלא בנוח.

ואם הוא ממשיך לשאול אותך שאלות אתה יכול בפשטות לענות לו: אני לא מעוניין לדבר על הנושא/ים האלה/ו.

ולגבי המצפון- לא כ"כ הבנתי איך הוא עושה לך מצפון....

 

בהצלחה!

אני אומר לו שזה שאלות שלא נעים לי לענות לו אז הוא אומר לי מה ככה מתנהגים לאבא שלך? מה אתה מסתיר ממני? מה אתה לא רוצה בקשר עם אבא שלך?
ובזה הוא עושה לי נקיפות מצפון...

 

עכשיו אני מסתכלת על העבר וצוחקת. זוכרת איך שזה קרה אצלי. סיטואציה קצת שונה אבל פחות או יותר אותו דבר.

 

אבל הנה משהו שיכול לעזור לך:

אם נגיד אבא שלך שואל שאלה, אתה לא מעוניין לענות, לאלוקים פתרונות- לא משנה מה הסיבה, אתה אומר בצורה מכובדת "איני מעוניין לענות על השאלה", או "אני לא מדבר על דברים כאלה", או "אני מעדיף להחליף נושא". הוא כמובן לא ישאיר אותך חייב וישלוף לך את אחד המשפטים שלו. (ככה מתנהגים לאבא וכו'). ואתה פשוט עונה לו באותה צורה: ככה מתנהגים לבן? (כאילו- אתה לא מעוניין לשתף אותו, הוא אבא שלך, שיבין ויקבל.)

לדעתי- האי יכולת לקבל את ההחלטה שלך שלא לשתף לא נובעת מהרצון שלו - כמו שאומרים- 'לנגן לך על המצפון' בגלל המצב המיוחד שנוצר פה. אלא- נובע מחוסר תשומת לב. לכך שיש לך חיים ושבתור בן, (להורים נשואים או גרושים כאחד...) יש לך רצונות נפרדים. זה פשוט 'לעורר' אותו לנושא- וזה נושא אוניברסאלי שלא כ"כ קשור למצב המשפחתי.

כל הורה עובר את השלב הזה שהוא קולט שהילד כבר לא חלק אינטגרלי ממנו, אלא חלק נפרד. ישות נפרדת ממנו. ועל כן יש לו רגשות ורצונות שונים.

אולי אם תעורר אצל אביך את המודעות הבסיסית הזאת- ז"א- תשייך את ההתנהגות שלך להתנהגות אוניברסאלית של בחור רגיל שיש לו רצונות משלו ולא למצב המשפחתי המיוחד. אולי הוא יוכל לקבל את ההחלטות שלך בצורה טובה יותר.

אם אבא שלך יבין שאתה לא שופט אותו או מאשים אותו (ולא משנה אם אתה כן או לא. את זה הוא לא צריך לדעת, לפחות לא בשלב הזה) אלא מקבל החלטות בצורה עצמאית. אולי הוא יוכל להבין אותך ויפסיק (בהדרגה) להפריע לך בשאלות.

 

ז"א- 

אתה כן מסתיר מאביך דברים, אתה לא רוצה לומר לו הכל. אבל זו זכותך האישית. מבלי קשר למחויבות של "כבד את אביך". אתה תכבד אותו בתור אב, הוא יכבד אותך בתור בן. (עם רצונות שונים וכו')

 

בהצלחה!

פשוט לא עונה לא יותר לשיחות...

על מה שאתה לא רוצה אל תדבר איתו 

כמה שקשה,

גם אתה צריך אבא

הורים הם לא תמיד בוגרים

תחזור להיות בקשר, תוך שמירה על הגבולות שלך

 

מבינה מאד, שולחת תמיכה

לא מתאים.... ניתקתי כבר סופי...

באותו מצב .. לא דברתי עם אבא שלי שנים. רק אחרי שהתחתנתי חדשתי את הקשר ובעלי מעמיד לו את הגבולות שאני לא הייתי מסוגלת להעמיד. אני חושבת שאם אתה לא יכול לגרום שיהיה קשר בריא אז עזוב את זה.. יום אחד יהיה לך יותר כוח נפשי ותחזור להיות בקשר.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')