אולי "מענין לה",

ואולי פוחדת מההירדמות.

אולי תנסי להגיד לה: אמא תספר לך סיפור כשהעיניים שלך עצומות.. תוכלי לראות בראש על מה אמא מספרת, בעיניים עצומות.

בס"ד

אולי תשאלי אותה, למה היא לא רוצה לישון. 
אם היא יודעת קצת לדבר, אז זה הכי טוב לשמוע ממקור ראשון

אצל הבן שלי זה היה עוד לפני שלמד לדבר, הייתי רואה אותו כמעט נרדם, ואז מנער את הראש חזק,
פותח את העינים בכוח עם הידיים. התרשמתי שזה לא פחד או משהו,
אלא הוא אהב לשחק והיה לו לוותר על כל מגוון האפשרויות ופשוט לישון... 
הפתרון שלי היה קודם כל לשאול אותו, אם הוא רוצה ללכת ליטה שלו לישון,
כשהוא היה עונה לי לא, הייתי מניחה אותו על המיטה הזוגית, ומדליקה דיסק של שירים חסידיים מקפיצים, 
והוא היה פשוט קופץ על המיטה (כשאני כמובן יושבת לידו) עד שהיה נופל שדוד ורדום לגמרי...

אחרי איזה שבועיים שכל ערב כך הוא נרדם,
כששאלתי אחרי מקלחת אם הוא רוצה לישון במיטה שלו, הוא הסכים...

לא שאני חושבת שזה פיתרון שיכול לעבוד לעוד מישהו, אבל סתם רציתי לשתף

וגם.. העיקרון לפעמים אם יש לך זמן וכ' כדאי להיות קשובים לילד,

ולכל אימא יש את הלב להרגיש מה יעזור לילד שלה

בהצלחה

אולי יש לה חלומות לא נעימים?????

וכתבתי את סיכום הדברים. בסדנה למדנו שיש ילדים שבאמת מפחדים להירדם כי השלב הזה בין היום ללילה ובין הערנות לשינה גורם להם תחושת חוסר אונים. יש בסיכום חלק שמסביר בדיוק מה עוזר במצב כזה. אם את רוצה - פני אלי באישי ואשלח לך אותה בשמחה.

היא מדברת אבל עוד לא ברמה שתגיד למה היא לא רוצה לישון או אם יש לה חלומות רעים....

ממשיכים לנסות, בינתיים כל ערב לוקח שעות עד שנרדמת...

בס"ד

וגם אם היא לא ממש מדברת,

אני כן ממליצה לנסות לדובב, אבל בלי לתת לה רעיונות על פחדים וכ'...

 לילד השלישי שלי באמת הייתה תקופה בה פחד ללכת לישון כי היו לו סיוטים, והיה ישן רק איתי, 
ואפילו שהוא לא דיבר בכלל, (היה בן שנה וחודשיים בערך) הרגשתי שהוא מפחד לישון.
אם זה בכי מבוהל, ולעשות לא עם הראש, ורואים הבעה של פחד...

לעומת הגדול שראו שהוא פשוט מסרב להחמיץ את המסיבה שהוא בטוח שמתחילה כשהוא נרדם
בכל אופן גם אם תעלי על מה בדיוק קורה לה, וגם אם לא הכי חשוב שתהיי איתה. בנחת ובסבלנות,

ובע"ה כך או אחרת- זה יעבור

תפקידו של הסוכן הוא ללוות את הילד בהתמודדות שלו ולהפוך אותה לקלה יותר במקומות בהם נדרשת יכולת שאינה בידי הילד ובמידה מסוימת אף לא בידי ההורה.

דוגמא קלאסית ל"סוכן" כזה הוא המוצץ - המשמש סוכן כללי לצורך העניין, במקרים בהם נדרש "סוכן ספציפי" יש ליצור אותו בהתאמה לדרישות...

למשל אפשר לקנות לה בובה חדשה אשר מטרתה המוצהרת היא ללוות אותה ולהצטרף אליה לתהליך ההירדמות או חפץ כלשהו אשר ייתפס בעיניה כמתאים. יש להסביר לה את תפקידו של הסוכן ולא רק לתת לה אותו. חשוב שתבין (עד כמה שאפשר) ותסכים לתהליך.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....