ואז יום אחד(שבוע שעבר..) התעוררתי וראיתי מטושטש!!! שטפתי פנים..וזה לא עזר.. קיצור.. לקח לזה חצי יום לעבור..
וכבר נכנסתי לסרטים וזה, התחלתי לבכות לחברה שלי בטלפון

אבל זה עבר..
ומאז.אני לא צוחקת על אנשים עם משקפיים... שתהיו בריאים!!!

רייצ'ל=)

איזה טראומה !מיכל =>
רייצ'ל=)

לא לצחוק בקטע הזה!!!
רייצ'ל=)

אצלינו אנחנו 11 נפשות במשפחה ל9 יש משקפיים!! זה נורא!!!![]()
יענו רק לשלוש אין!!!
אבל אני ואחותי עם עדשות
השתלטתם על אופטיקנה !!מיכל => בלי עניין הרע![]()
רעיה123
..מעניין לעשות סקר
!!מיכל =>
רייצ'ל=)
חח
רעיה123את בטוחה שאת לומדת באולפנה??
^^מיכל =>אבל היא פשוט מזכירה לי באופן מחריד חברה מהכיתה!!
בסגנון דיבור, אפילו במראה לפי מה שהיא אומרת!
קיצור מלחיץ.
חח בכל מקרה..רעיה123
משקפיים יענו
חח טוב שיהיה...: Eחמודה החברה?? :-חח (אמ.. אמ... חח סתם
)
נחל
) משקפיים רגילות יפות וחמודות ותכף תוכלו לאחל לי להתחדש על המשקפיים החדשות 
משקף אחד, משקפיים יפים, חמודים וחכמים.
טוייב?

ושחורים![]()
שורדתתתהיא ממש, ממש חמודה!!!
וישלכן אפילו אותו שם..
הזוי.
רעיה123
רעיה123
אצלי זה נקודה רגישה אנשים עם משקפיים
רייצ'ל=)
רוחי...חכי חכי את 
רייצ'ל=)
רעיה123חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול