הייתי היום אצל אחיינים שלי, אפינו קצת,
הקטנה חיכה אלי והייתה כזאת מותקית 
ופתאום, משהו בחור השחור שהיה שם מתמלא....
משהו בשמחה הפשוטה, הטהורה, חוזר.
יש איזה רגע, שהנשמה מבינה שכל צרות היומיום
מקורם באין. בריק, בוואקום שנוצר מחוסר מעש,
מחוסר השפעת שפע.
ואין כמו אחיינים מושלמים וגיסה מההממת
(ואח מדהים כמובן, רק שהוא הגיע מאוחר...)
להזכיר לך כמה פשוט זה טוב...
כמה נועם יש בחיוך של ילד.
כמה מתיקות אינסופית יש ביצורים המהממים האלו.
התמלאתי.
אז תודה ה' על רגעים של נחת להתמלא,
גם בתקופה מורכבת, מערבלת ומתעתעת.
שאזכור שאתה מספק לי הרבה רגעים כאלו,
עוד לפני הקושי.
פשוט צריך לדעת לאסוף אותם,
בכילים הנכונים שבניתי.
פשוט. תודה.
תודה לך.
