ובערך את כל השלבים האלו קורה לי בציור אחד! כל פעם מחדש! בכל התהליך שלו...מההתחלה עד שאני גומרת
חח אני פשוט לא סגורה על עצמי

תמיד יש תחושת סיפוק עצמי והצלחה אחרי ציור מוצלח במיוחד.
אבל תמיד תמיד תמיד חשוב לי לשמוע חוות דעת של אנשים..
כשיש פגמים שאני שמה לב אליהם-משתדלת לתקן עד כמה שאפשר, אם אי אפשר לא נורא.
תמיד יש את הציור הבא.

בהתחלה אני מחכה לשמוע מה יגידו,אחר כך קצת עף על עצמי, אבל עם הזמן אני מתחיל לראות את הפגמים ואז קצת מתבאס.

נגשתי לצבוע ציור שכבר חודש ממתין לי, וכבר הספקתי לזהות פשלות קטנות שצורמות לי בעין שלפני חודש הרגשיו לי מושלמות.

מזל שזה עכשיו כשהציור עוד ניתן לתיקון, כי זה באמת מציק לראות ציורים שציירתי פעם וחלקים מסוימים בהם לא יצאו כמו שצריך.

אבל זה גם דבר טוב בסופו של דבר. זה נותן פרספקטיבה על כמה אני מצליח להשתפר עם הזמן.

אז לחזור ופתאום מגלים הרבה דברים ודקויות שצריכים תיקון!! תמידדדד!! זה טיפ ממש טוב

גם כדאי להעמיד את הציור מרחוק ולהסתכל, גם רואים דברים שצריך  לתקן, פורפוציות אור וצל וכל מיני

במקום לצייר, להסתכל למחרת ואז להתבאס ולתקן מחדש אחרי שכבר עבר זמן..

לפרפקציונסיטים שבנינו, להסתכל  על ציור שציירנו עם פשלה שכבר לא ניתן לתיקון, זה תרגיל מצויין בשבילנו לקבל חוסר שלמות.

אני פעם הייתי זורקת (לפח) מה שלא היה מושלם ולא משנה כמה זמן עבדתי על זה.

אח"כ השתפרתי טיפה והייתי גונזת אותם בארון.

וכיום שאני רואה את הבן שלי שהוא פרפקציוניסט וכמה זה מאמלל את החיים ואיך הוא זורק מה שלא יוצא לו מושלם ועושה שעות ש"ב ומוחק כל שנייה.

החלטתי להשתנות בזה. ואני מוציאה לאט לאט ציורים גנוזים (הנוף הוורוד שהעלתי פה לא מזמן הוא אחד מהם...).

עכשיו שאני מציירת, משתדלת לא לחפש שלמות אלא אותי בתוך הציור.

אם גם אתם ככה תעבדו על עצמכם...

עד פה ההרצאה , תודה על ההקשבה 

וכמו שכבר כתבתי, אני התחלתי לחבב את הפשלות בציורים שלי. זה מראה לי כמה השתפרתי מאז, וזה טוב.

למעשה, אם יהיה לי ציור ישן שאני לא אמצא בו חולשות או דברים שהייתי מתקן כיום, אז אני אתחיל לדאוג. 

חשוב לדעת שאתה מתקדם.

אבל שמתי לב שתמיד הפשלות שלי לרוב אף אחד לא שם לב... אליהם חוץ מימני... אז נחה דעתי בעניין

למשל אני רואה ציורים לפני כמה שנים או חצי שנה ואני רואה את כל הפשלות שאני לא ראיתי בזמנו כי העין התחדדה...
ואפרפו עין מחודדת זה לפעמיים מציק לי כי אני רואה כל שוני פיצפון בתמונה שלאו דווקה שלי.... למשל ראיתי פעם ציור שכלכך התלהבתי וזה היה פסגת השלמות בעניי והייתי בוהה בזה שעות...היום הוא נראה לי בסדר..ולא מעבר אני כבר לא נהנת מהיופי שלו... כי אני רואה את כללל הפשלות וזה מעצבן במידה מסויימת ...חח סתם צרות של עשירים איך שאומרים...חח

ממש מזדהה עם כל מילה שכתבת כאן.

זה באמת מקשה ליהנות מיצירות מעולות כשאני כל רגע שם לב לדברים שלא יצאו לגמרי כמו שצריך או שאני הייתי משנה.

אבל עם הזמן אני מנסה להרגיל את העניים שלי לצפייה ביקורתית לחוד, ולהנאה לחוד... זה קשה אבל אין כ"כ בררה.

 

נ.ב. ועד היום חשבתי שאני היחיד ששם לב לפשלות ביצירות שהם לא רק שלי. זה מאוד מקל לדעת שזה לא רק דפקט אישי שלי 

בבקשה גם קצת תשובה א.

אחרי שעבדתם קשה ושמעתם מה אומרים והתבאסתם על הפגמים, הגיע הזמן שתעופו על עצמכם!!

עדיין גם רואים את הטוב!

אופי ביקורתיכלפי עצמי,

 דווקא בגלל שאני יודעת בדיוק מה צריך לשפר

לעיתים נדירות א, אבל לא בהגזמה, רק מתלהבת מהתוצאה שיצא יפה 

(האמת שעפים על עצמכם לא מתאים, כי זה יותר התלהבות והלם איך יצא יפה, אני לא באמת חושבת שאני מוכשרת גם כשאני מתלהבת אלא יותר שהיה נס והציור הצליח )

 

ד ודאי שלא, אחרי שהשקעתי לא להסתכל??

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!